חתם סופר/שבועות/כד/א

חתם סופר שבועות כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה האוכל נבלה ביוה"כ כו' מה שהקשו תוס' למ"ד לאו לאיברים עומדת עי' מסכת חולין ק"ב ע"ב ס"ל לרש"י דלכ"ע לבשר מן החי עומדת ועי"ש בתוס' ד"ה שאין כו' ובחידושינו שם ומה שהקשו עוד כי מתה פקע איסור אמ"ה עי' בחולין ט' ע"א מר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן ומ"ש בחידושי הרשב"א שם דמוחזקת מאיסור לאיסור נשארה בחזקתה הראשונה וכה"ג כ' במסכת יבמות ל"א ע"ש וק"ל ואין להאריך בכאן:

ד"ה אלא הן היכא משכחת לה כו' עי' מ"ש מורי נ"י בספר כתובה בקונטרס שבת אחים בחידושי א"ע סי' קי"ח סט"ו ומ"ש בנו ידידי הרבני מה' צבי הירש נ"י בק"א שלו לישב קו' הריצב"א וקושייתם כבר הקשה פר"ח באו"ח סימן תפ"ה ועי' בחק יעקב שם סק"ב. ולא יכלתי לעמוד על דבריו שכ' שהש"ע מחולק על הריצב"א ולא ראיתי מזה שום רמז שדברי השו"ע הן הנה דברי הירושלמי בעצמו והפי' שסובל לשון הירושלמי ה"נ לשון השו"ע וצ"ע:

והנה במשנה למלך פרק ה' מהל' יסודי התורה נסתפק אי יוצאין באכילת מצה שלא כד"א דשאני מצות אכילה מאזהרת לא תאכל ע"ש ואם כן יש לישב קו' הריצב"א דלהכי חייב באוכל מצה דה"ל למיכל שלא כד"א ולא נשבע כלל לבטל המצוה (דנשבע שלא יאכל כוונתו דרך אכילה דוקא) משא"כ בסיפא בשלא יאכל מצה בליל פסח דסיפא מדפרט ליל פסח דעתו אכל שיוצאין בו בלילי פסח דמשום הכי מותר בבציקות של נכרים ומצה עשירה כמ"ש הריב"ש ועי' ביו"ד ס"ס רט"ו ועי' תשובת מהרי"ט ח"ב השייכים ליו"ד סי' מ"ז באריכות ואם כן ה"ה נמי דאסור בשלא כד"א דה"ל כמפרש ולק"מ קו' הריצב"א:

ואולי אי הוה ס"ל לחלק בין מצות אכילה לאזהרה שלא תאכל אם כן ה"ה בשבועה נהי בנשבע שלא יאכל בעינן הראויה לאכילה מ"מ בנשבע שיאכל הכל בכלל ועי' תוס' סוף פרקין ד"ה שבועה כו' והו"מ לשנויה הכי בקיצור דהן משכחת ליה בשכ"א ועי' גי' הר"ן באמת בכה"ג:

מיהו מאי שהקשו תוס' דה"ל להירושלמי למינקט רבותא טפי בנשבע שלא לאכול בלילי פסח ובשארי הלילות יש לומר דבכולל גם שאר הלילות א"כ אוסר עצמו נמי במצה עשירה ובציקות נכרים דחזינן דאין דעתו דוקא אמאי שיוצאין בו שהרי אוסר גם בשאר לילות (ואפשר דפרט נמי לילי פסח לאסור אפי' שלא כד"א) ואם כן לילי פסח גופא מיקרי כולל סתם שכולל שארי מצות עם מצת מצוה ודו"ק:

והנה תי' הר"י לחלק בין שב ואל תעשה לקום ועשה פשוט כוונתו כיון דיש לפנינו ב' מצות הא' קיום שבועתו והב' מצות ה' לאכול מצה או שלא לאכול נבלה ומי נדחה מפני מי אמרינן לעולם שב ואל תעשה עדיף שב ואל תאכל מצה אף ע"פ שנדחה מצות ה' ית' ולא תקום לעבור על שבועתך וכן שב ואל תאכל נבלות ודחה שבועתך ואל תקום לעבור על אזהרת ה':

ודע דלפע"ד לולי שבעלי תוספות שהמה תלמידי הר"י והריצב"א לא נחתו לכך הייתי אומר שמעולם לא פליגי הר"י והריצב"א ולענין אכילת מצה כ"ע ל"פ דאין חילוק בין כולל סתם לכולל מפרש וכדמוכח בירושלמי שאינו מחלק בכך כמו שהקשו בתוס' רק בענין אכילת נבלות הוא דמחלקינן והדין נותן במפרש שאוכל נבלות ושחוטות א"כ א"נ אכל כזית שחוטה לא יצא עדיין ידי שבועות עד שיאכל ג"כ כזית נבלה ואמרינן ליה שב ואל תעשה ולא חיילי שבועה אנבלה משא"כ בנשבע סתם שאוכל ואירע לו שאכל נבלות אמרינן שיצא ידי שבועתו בזה לכ"ע והר"י מודה בזה. והשתא לק"מ מה שהקשו תוס' לקמן מתוספתא דנשבע שאוכל ואכל פגול נותר וטמא דכה"ג הר"י מודה כנ"ל. ונלפע"ד דמשו"ה פי' רש"י דאיתא בהן בדבר היתר ולא פי' בדבר איסור ודחקו תוס' לקמן משום ר"ש פי' כן ולפי הנ"ל פשוט הוא דבנשבע שאוכל ואינו מצוי לו כ"א נבלה לא אמרינן קום אכול כ"א כשאירע שאכל יצא בזה ואם כן לא הוה ממש איסור בהן כ"א בדבר היתר דאמרינן לו קום אכול. ונלפע"ד דגם היש גורסין סוברים [כך] ומשום דדחיקא להו למימר איתא בהן בכה"ג משום דליתא ממש בדבר איסור לכן גרסו אלא משכחת כדרבא בנבלה מוסרחת אבל מודים הם דנבלה לאו עפר מיקרי דראויה לאכילה ואריה רביעה עלה דאל"ה ק' ממסקנת הש"ס לעיל כ"ב ע"ב אלא תפשוט דבעי רבא כו' אלא ע"כ הני י"ג לא נאדו מפירש"י אלא משום דס"ל דסתם לא אוכל ליתא בהן לענין דבר איסור כנ"ל ברור ודו"ק היטב בכל זה:

ולפע"ד הא דלא פירש"י כגירסתם לאו משום דלא מקרי אכילה בכה"ג דמוסרחת דהרי להרמב"ם שבועה שאוכל ואכל עפר יצא ידי שבועתו דמחלק בין שלא אוכל לשאוכל אלא משום נהי דאכילה מיקרי מ"מ נבלה לא מקרי דנבלה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ולהדיא אמרינן במנחות כ"ג ע"א דנבלה מוסרחת מיקרי שחוטה ע"ש:

והנה הראב"ד ז"ל פי' לחלק בין נשבע קודם פסח מהני כולל משא"כ בנשבע בלילי פסח שכבר חל עליו חובת מצה אפי' כולל לא מהני ועי' בחק יעקב ואם כן בנבלה דלעולם מוטל איסורו עליו אינו חל לעולם: ויש להסתפק במופלא סמוך לאיש שאינו מוזהר על הנבלה ונשבע עליה מה דינו לכשיגדיל א"נ ישראל במלחמה דשרי כתלי דחזירי ונשבע לאכול מה דינו בשובו ממלחמה דהרי נשבע קודם חול האיסור וכן הנודר מן היין מפסח ולהלן ושוב נשבע עליו שישתנו וכיון שחל השבועה קודם חול האיסור מה דינו ויש להסתפק ולהתיישב בכל זה ודוק. ועי' בש"ך חו"מ סימן ע"ג ס"ק י"א:

ד"ה אלא כדרבא כו' דכמה שקצים ורמשים איכא כו' וכ' המהרש"א דשקצים ורמשים דמציעתא משכחת במוסרחים טפי דאז איתא בהן וצ"ע בע"ז ס"ח ע"ב מאי דהוה בעי רב ששת למימר אליבא דרב וע"ש תוס' וה"נ אליבא דרב ושמואל ור' יוחנן קיימי' וצ"ע:

בא"ד וע"ק לר"י מדתני' בתוספתא דשבועות עי' במהרש"א דבעי למימר דריש לקיש מודה בכולל סתם דמהני אפי' באיסור הבאה מעצמו ולפ"ז נ"ל הא דלא מוקי מתני' בכולל סתם וכר' יוחנן משום דקשה מ"ש רישא דס"ל לר"ל דנבלה מקרי אינה ראויה לאכילה כעפר ולכן נמי לקמן מקשה לרבא משכחת לה חמש בשבועה אתמרים וחלב ולא מקשה נמי לריש לקיש דמשכחת בנשבע סתם שלא אוכל ע"כ משום דבכה"ג הוה חלב כעפר ואינו חל אפי' בכולל אבל בתוספתא דמיירי בשבועה שאוכל דאז יוצא באוכל פגול משום דבשבועה שאוכל אפי' עפר מהני כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם כצ"ל דעת המהרש"א:

אבל קשה מש"ס דלעיל כ"ב ע"ב אלא תפשוט כו' ודו"ק:

והקו' הראשונה יש לישב קצת דודאי איכא שרצים דמאיסי טובא ואהנהו קאמר שם בע"ז דחידוש הוא מיהו איכא נמי דלא מאיסי ועולה על שלחן מלכים כמשמע שם ובסיפא דמתני' דהכא איירי סתם אפי' אי אכל הנהי דמאיסי אשתו אסורה וכן מדייק לשון התוס' דכמה שקצים ורמשים איכא כו' ומ"מ במיצעתא בנשבע שלא לאכול שקצים ורמשים סתם איתא בשאוכל הנהי דלא מאיסי ונסרחו כך יש לישב אבל קו' השניה צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף