חתם סופר/שבועות/כא/א

חתם סופר שבועות כא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' ואיבעית אימא כשם שמביא קרבן כו' הנה לפי דקיי"ל דשוא ושקר בדבור אחד נאמרו כמ"ש תוס' בשם הספרי יש לומר דלהכי אתי' באמת שמביא קרבן לשעבר כלהבא והא דאמרינן לקמן כ"ו ע"א דר"ע מריבוי' ומיעוטא מפיק ליה והיינו לפום סברא דלישנא קמא דהכא דחזר בו מדיבור אחד כמ"ש תוס' ד"ה קמ"ל כו' וכדמשמע מפירש"י ד"ה ה"ג אלא כשם שלוקה על שוא כו' כוונתו דגרסינן אלא משום דחזר בו מהא דבדבור אחד נאמרו מ"מ בהא איבעיח אימא אפשר דלא חזר בו ומתורץ בזה קו' מהר"ר עזרא הנביא שהביא התוספות לקמן כ"ה ע"א ד"ה רב כו' וכן מיושב פסק הרמב"ם דפסק בכל התורה דרשינן כללי ופרטי ופסק כר"ע דמחייב בלעבר כלהבא ועי' בפר"ח י"ד סי' פ"ד וכבר ישבנו לעיל פ"ק ה' ע"א ע"ש וק"ל:

הא דר' אבהו לאו בפי' אתמר אלא מכללא הכא לא דייק הש"ס וכי מכללא מאי משום דנ"ל פשוט דלא שבקי' מאי דשמע רב דימי מרבו ר' יוחנן בפי' דאוכל ולא אוכל שקר הוא. מפני מה שהוכיח ר' ירמיה מדברי ר' אבהו בשם רבין אמר ר' יוחנן בהוכחה בעלמא מכללא. ואולי אלו היה שומע מפי ר' יוחנן כמו רב דימי היה משוה דברי ר' יוחנן וכן נלפע"ד פשוט דפשטי' דקרא לא תשבעו בשמי לשקר להבא משמע כמ"ש תוספות לעיל ג' ע"ב ד"ה אבל לענין כו' וריצב"א פי' כו' ע"ש ובת"כ איתא לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר אם גנבת סופך לכחש ולשקר ולשבע לשקר וכן פירוש רש"י בחומש ע"ש וא"כ מפני הך דרשא ע"כ מוכח דאלשעבר נמי קאי דע"י גניבה גורם שישבע לשקר בלעבר שלא גנב כמ"ש הקרבן אהרן שם מיהו אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולהבא נמי קאי. ומפני דס"ל לר"י דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ואיצטרך לשוא ב' פעמים למידרש מיניה באם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר ואיזהו שקר אם שקר כפשוטו דהיינו להבא או כדרשא דהיינו לשעבר ולכאורה מסתבר דאם אינו ענין אלהבא קאי שהוא פשוטו של מקרא מאשר נאמר דקאי אלשעבר דלא אתא רק מדרשא דסמוכין לכן מדקדק רבא בפי' רבתה תורה דאלשעבר קאי ולכן שמע רב דימי מפי ר' יוחנן דלשעבר עובר משום שוא וה"ה משום שקר נמי אלא דאשמועינן רבותא דמשום שוא נמי איכא דומה למ"ש תוס' ד"ה קונמות כו' דבלהבא משום שקר נמי איכא אבל משום בל יחל נמי איכא והא"ש מ"ש הרמב"ם ברפ"א מהל' שבועות דבין להבא בין לשעבר מלא תשבעו בשמי לשקר נפקא ותמהו עליו והא"ש ולק"מ ודו"ק:

והנה ר' יהודה דלא דרש סמוכין בשום דוכתא כ"א במשנה תורה לא מוקי קרא דלשקר כ"א להבא לחוד ואיצטרך לשוא ב' פעמים לעיקרא דמלתא שנדע דיש אזהרה בשבועה דלשעבר ולק"מ קו' תוס' ד"ה אמר קרא רק לת"ק ומיושב קו' מהרש"א:

וא"ל דמ"מ קשה לר' יהודה לא ינקה ה' למה לי ז"א דלא ינקה איצטרך להורות דלא תצא מהחמורות כמבואר לקמן ר"פ שבועות העדות וביומא ס"פ יום הכפורים וממילא איצטרך נמי תיבת ה' דלא נטעי לא ינקה כלל וע"כ ק' קו' תוס' משוא ב' פעמים וזה לא קשה לר' יהודה דלא דרש סמוכים רק לת"ק ומיושב ק' מהרש"א ודו"ק:

תוס' ד"ה חוץ מנשבע כו' שהבהמה נמנעת מלאכול כו' וכ"כ בב"מ אבל בסנהדרין ס"ה ע"ב כ' כשבהמה שוחה לאכול והוא גוער בה זוקפת ראשה זהו מקרי מעשה ע"ש ובשיטה מקובצת בב"מ ולדברי תוס' דהכא משמע דזהו בעצמו מקרי מעשה במה שהבהמה מצטערת לאכול ואינה אוכלת בלא זקיפת הראש וכן משמע קצת בסנהדרין שם דקתני יצא עדים זוממין שאין בהן מעשה פי' מביאין קרבן בלא מעשה וכל קרבנות קבועות במעשה דוקא ולא מקשה מנזיר לר"א הקפר דמייתי על חטא אע"ג דלא עביד מעשה אלא ע"כ שציער עצמו מקרי מעשה ובזה א"ש דאתמר לקמן פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בשבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ולא נקט סתם שבועה שאוכל ועבר היום ולא אכל בגוונא דמתני' אלא ע"כ דזה מקרי שפיר מעשה כמו שלא אוכל ואכל ולא משכחת אלא בנשבע על ככר שלא ציער עצמו שאכל כמה מאכלים רק הככר הזה לא אכל: ובזה מיושב פסק הרמב"ם בריש הלכות [שבועות] דמחייב מלקות בלא אוכל ואכל ובאוכל ולא אכל ובפ"ד ה"כ פסק בהדיא דנשבע על הככר לאכלו ולא אכלו אינה לוקה משום דה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו והלח"מ בפרק א' ה"ג נדחק בזה ולפמ"ש א"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף