חתם סופר/עבודה זרה/עב/א

חתם סופר עבודה זרה עב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומאי לא ניתן להשבון וכו' כ' תוס' ותימא הרי ישראל נמי וכו' הנה לר' יוחנן דס"ל גזל ולא נתיאשו בעלי' שניהם אינם יכולי' להקדישו אפי' הבעלי' הראשונים מפני שעומד ברשות הגזלן אע"ג דהגזלן נמי לא קני ולא יכול להקדישו מ"מ שייך השבה שיוחזר לרשות בעלי' להקדישו מ"מ לר"ל דהבעלי' יכולי' להקדישו ק' ק' תוס' דמוכח עכ"פ דלריש לקיש מקרי השבה ובהא לא פליג ר"י עי' תוס' גטין י"ב ע"ב תוס' ד"ה פחות מש"פ וע"ש וק"ל:

ומנא תימרא וכו' יל"ד איך נעלם מר' יוסף משנה שלימה מדד עד שלא פסק ודוחק לומר דהוה פשיטא לי' חומרא דיי"נ שאני א"כ מאי פריך אביי אבל באמת צל"ע דלמא לעולם אעפ"י שלא פסק מ"מ לבסוף לכשיפסקו ויעמדו על המקח חלה קנין למפרע וזה שייך בקנין חליפין דכל קנינו מעכשיו הוא דאל"ה הדר' סודרא למרי' וברמב"ם וכן בטור וב"י סי' ר"ו מפורש להדי' דהך דרב יוסף מיירי שקנו ממנו מעכשיו א"כ אח"כ כשנתרצה קמא על אותו הפיסוק שפסק עם השני קמא קנה למפרע משעת קבלת קנין משא"כ מתני' מדד עד שלא פסק דבמשיכה ובלא מעכשיו מיירי א"כ כיון דבשעת משיכה לא קנה כיון שלא פסק א"כ גם כשיפסוק אח"כ לא יקנה למפרע ומאי פריך אביי ובשלמא מהאי דפרקן והכניסן לתוך ביתו פריך שפיר דהתם נמי ברשותו של לוקח הוא וברגע הפסיקה ה"ל לקנות למפרע משעה שהכניסן לרשותו ולא קנה וע"כ משום דלא סמכא דעתי' ומוכח שפיר אבל ממתני' דיי"נ לא פריך מידי וי"ל דאביי דפריך הכי לרב יוסף הוה ס"ל כרב אשי לעיל דמוקי מתני' בשהקדים לו דינר וכ' הרשב"א בתה"א מביאו הרב"י בי"ד סי' קל"ב כיון שהקדי' לו מעות אם מודד אח"כ קונה למפרע ע"י המעו' אע"ג דבעלמא מעות אין קונו' ע"ש והבאתיו לעיל ושפיר מוכיח אביי אי לאו דלא סמכא דעתי' הי' קונה למפרע, וא"כ י"ל רב יוסף לא ס"ל הא דרב אשי ולא מוקי משנתינו בשקדם לו דינר ולא הוה ק' לי' ממשנתינו וברייתא דפרקן והכניסן לא הוה ידע לה:

כדשיימו בי תלתא וכו' מדברי רמב"ם וטח"מ סי' ר"ו דקמ"ל דהוה כמו פסיקת דמי' וסמכא דעתי' אשומת תלתא וכשמכר' לאחר עפ"י שומת תלתא קמא קנה וכשיטעין המוכר הני תלתא שיימא שוה ק' בק"כ ואנסוני זוזי יבואו אחרי' וישומו ותראה שאינו שוה אלא ק' א"כ זוזי אנסוני מ"מ קמא קנה בק"כ דלמא הני דבק"כ בקיאי טפי:

נטל את המשפך וכו' עכבת יין פירש"י מקום שמתעכבת שם טפת יין ולהתוס' לקמן ד"ה פחסתו וכו' מיירי שלא נשאר עתה שם שום טפה ואפ"ה כיון שבפעמי' אחרי' דרכו להתעכב ה"ל כלי שמכניס לקיום ואוסר ע"ד שפ' תוס' ד"ה אם יש בו וכו' כצ"ל בכוונת מהרש"א שם ע"ש וק"ל. מיהו לשון תוס' מגומגם קצת לפ"ז שמסיימו בד"ה פחסתו וז"ל דאעפ"י שאין היין נשאר כלל וכו' דהל"ל שלא נשאר יין במשפך דמשמע עכשיו לא נשאר יין ובפעמי' אחרי' דרכו להשאר יין בתוכו ונראה שהי' בגי' רמב"ן עקבת יין בקו"ף ור"ל לחלוח יין טופח ע"מ להטפיח ופחסתו צלוחיתו עד שנגע בלחלוח הלז ולפ"ז צ"ל דלפי ס"ד דהשתא דניצוק אינו חבור א"כ סמכי' אדיוקא דסיפא האשבורן חבור לטומאה ולטהרה הא ליי"נ אינו חיבור מכ"ש טופח להטפיח וקמ"ל דאפ"ה אסור או משום דלא דייקי' לא מרישא להחמיר ולא מסיפא להקל או אי אפי' בעלמא בטופח להטפיח במקרה בעלמא לא הוה חבור ביי"נ מ"מ במשפך דדרכו בכך לעולם הוה חבור כך צ"ל וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף