חתם סופר/עבודה זרה/ס/ב

חתם סופר עבודה זרה ס ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעי הדחה ובעי ניגוב כ' תוס' הדחה דקודם ניגוב הוא ללא צורך אמנם מסתימת רמב"ם וש"ע משמע דבעי הדחה תחלה שלא נגרום ע"י חריפות האפר להבליע עתה מה שהוא בעין אעפ"י שהאפר חוזר ומפליט מ"מ מה לנו ולצרה הזאת ע"כ ידיח תחלה:

נפל לבור ועלה מסקינן עלה מת וצ"ע למה תנן ועלה אדרבא ה"ל למיתני נפל לבור ולא עלה מזה נראה כמ"ש הריטב"א דעלה משוגע ומבולבל הוה כמו עלה מת, וצ"ל דטרדת נפילה לבור דומה לטרדת מדדו בקנה דאי הוה דומה לטרדת אתרוגא לא הוה צריך ר"פ למימר דמי ליום אידם עיי' לעיל נ"ט ע"ב תוס' ד"ה נקטוה וכו' ועמ"ש ט"ז בזה והנלע"ד כתבתי:

מדדו בקנה וכו' מדלא נקיט מדדו ביד שמע מיניה לתנא קמא אסור בהנאה דליכא למימר כמ"ש תוס' לעיל דף נ"ז ע"א ד"ה דאי משכחנא וכו' דה"ה מדדו ביד ימכר ונקט בקנה משום ר"ש דביד לא פליג ר"ש דז"א דהא ינוחו לו ברכו' על ראשו כשאוסר אוסר בהנאה וכו' א"כ ה"ל לת"ק לאשמעי' כח התירא ביד ור"ש פליג ואוסר בהנאה ביד ומתיר בשתי' בקנה אע"כ לת"ק אסור בהנאה ביד ולזה נתכוון מהרש"א שם בדף הנ"ל ואמנם ניסוך דרגל העליתי לעיל לפע"ד נהי כי ציירי' לידי' ולא מצי לנסך ביד הוה שמי' ניסוך אם נגע בלא טרדת צריכה מ"מ בלא צייני' לידי' ויכול לנסך ביד אז ניסוך דרגל לא שמי' ניסוך ודרך בזיון הוא וגרע משבידו וכמ"ש תוס' לעיל נ"ז ע"א ד"ה אי אשכחנא תנא דשרי כר"ש וכו' ע"ש:

נטל את החבי' וזרקו בחמתו וכו' הרמב"ם פסק דימכר וכולל ד' דיני' אלו ביחד היינו מדדו בקנה והתיז צרעה וחבי' מרותח' וזרקו בחמתו וצ"ע מ"ט פליג להו מתני' ולהגירסא זה הי' מעשה בבית שאן אפשר דג' מעשי' הראשונים היו בבית שאן אבל למאי דלא גרסי' כן כמ"ש תי"ט ק' עכנ"ל דס"ל לרמב"ם דסיפא אדר"ש קאי כי היכי דג' עובדי דרישא הי' מעשה ועבדו רבנן כשמעתיהו ימכר דלא כר"ש ור"ש מתיר ומעשה הי' כיוצא באלו שזרק בחמתו לבור והכשירו ר"ש בשתי' ומכלל דלרבנן נמי ימכר ולא התירו בשתי':

והנה בש"ע סתר עצמו בסי' קכ"ד סעי' י"ט בזרק חבי' בחמתו אוסר בשתי' כהרמב"ם ובסי' קכ"ה סעי' ה' פסק בזרק אבן או חפץ בחמתו מותר בשתי' ותי' ב"ח דחביו' שהוא ארוך וגדול הוה כעין נגיעה טפי מחפץ ואבן קצרים דהוה זריקה בעלמא והנה בודאי משמע כן ברמב"ם מדנקיט חביו' דבמתני' מעשה שהי' הכי הי' אבל הרמב"ם ה"ל למינקט חפץ אע"כ יש לחלק אלא מנ"ל להוציא חלוק זה מן הש"ס י"ל רמב"ם לטעמי' דפסק בגוי שמבי' ענבי' בדרדורי' לגת לכתחלה לא יעשה כן ובדיעבד שרי לגמרי וק' הלא הוא אינו מחלק בין אזיל מיני' וכשיטת הרי"ף וא"כ מ"ט לא יאסר בשתי' לכל הפחות כמו בחמתו אע"כ בחפץ קצר כמו ענבים קיל מחביו' וטרדה דהולכה לגת הוה כמו חמתו והואיל אינו ארוך כחביו' לא הוה כעין נגיעה וכהב"ח:

ינוחו לו ברכו' על ראשו וכו' כ' הראשונים דהוה סד"א מגעו ביין שלנו לא יאסר אלא משום חתנו' ויהי' אסור בשתי' ולא בהנאה קמ"ל כשהוא בכונה אוסר אפי' בהנאה ואני אוסיף נופך דהוה סד"א ר"ש דס"ל ס"פ הערל במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ לית בי' משום לתא דע"ז כלל וכריב"ב וריב"ב לעיל נ"ט ע"ב קמ"ל דבגוי אוסר דבר שאינו שלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף