חידושי הר"ן/עבודה זרה/ס/ב

חידושי הר"ן עבודה זרה ס ב

דף ס' ע"ב

ינוחו לו לר' שמעון ברכות על ראשו כשהוא מתיר אפי' בשתיה וכו', פי' טעמי' דר' שמעון משום דקסבר דיינן של עכו"ם הוא נאסר משום בנותיהן אבל מגען לא הילכך כל היכא דאיכא לחוש שמא נסך אסור אפי' בהנאה. אבל כל היכא דליכא למיחש שמא נסך מותר אפי' בשתי'. דמשום בנותיהם ליכא אלא בסתם יינם דאיכא אקרובי דעתם. אבל במגען ביינו של ישראל לא. הילכך כל היכא דליכא למיחש שמא נסך שרי לגמרי. ורבנן סברי דמגען נמי בכלל גזירה דבנותיהן הוא. הילכך אע"ג דליכא למיחש לנסוך אסור בשתי' כשאר דברים שנאסרו באכילה משום חתנות. וקשה לי א"כ לר"ש גזירת בנותיהן ביינן למה דאי במגען בשל ישראל הא אמרת דלא גזרי' בי' משום בנותיהן. ואי לסתם יינם תיפוק לי' דאיכא למיחש שמא נסך כמו שאתה חושש למגען בשל ישראל. אע"כ שאין בו משום בנותיהן כלל. ואם תשיב במגען בשל ישראל הוא שנאסר משום שמא נסך דאיכא רגלים לדבר דאי לאו לנסוכי למאי נגע בשל ישראל אבל בסתם יינם דליכא הוכחה לומר דנסך אלו לא הי' מטעם בנותיהן לא היה נאסר כלל. א"א לך לומר כן דלדבריך לר"ש מותר לישראל להפקיד יינו אצל עכו"ם בחותם א' דלנסוכי ליכא למי' דליכא רגלים לדבר כמו שאתה אומר בסתם יינם. ואי משום חלופי כיון דאי' חותם א' לא טרח ומזייף כדאמרי' לעיל ולא שמעי' לי' לר"ש דפליג במפקיד יינו אצל עכו"ם כלל. ואפשר שכל שישראל מפקיד יינו אצל עכו"ם איכא משום אקרובי דעתא וגזרי' בי' משום בנותיהן כסתם יינם מה שאין כן במגען בשל ישראל דליכא אקרובי דעתא הילכך לא גזרי' בי' משום בנותיהן. א"נ משום דבשל ישראל חיישינן טפי לומר שמא נסך מביין שלהן דמילתא חשיבא להו לדידהו להקריב לע"ז משל ישראל אבל בדידהו לא חיישינן לנסוך מסתמא. ועוד דאם איתא דנסכי' לא הוה מזבן לי':

שם אמר רב אשי כל שבזב טמא בעכו"ם עושה יין נסך וכו'. פירש"י ז"ל דלאו כללא הוא לכל מילי שהרי היסט שבזב טמא ועכו"ם אינו עושה יין נסך כדאמרי' לעיל בזיקא. ועוד דמגעו ע"י ד"א כגון קנה וכיוצא בו בזב טהור ועכו"ם עושה יין נסך. אלא הכי קאמר כל שבזב נקרא היסט עכו"ם נקרא מגע כלו' כל שבזב טמא בהיסט כגון קנה בידו והסיט בידו את הטהור בעכו"ם עושה יין נסך בנגיעה. וכל שבזב טהור כלו' שאינו נקרא הסיטו כגון בזריקה שאם זרק כלים והסיט טהור. אף בעכו"ם אם נגע ביין בזריקה כגון זו אינו עושה יין נסך משום דלאו מגעו הוא. נמצא דהאי דמשוינן זב עם עכו"ם לאו לגמרי משוינן להו אלא האי למילתי' והאי למילתיה זב להיסטו ועכו"ם למגעו דאלו היסט בעכו"ם לא אפשר שאין העכו"ם עושה יין נסך בהיסטו. ורב אשי לאפוקי צרורות אתא. ודכותה אמרי' בב"ק בפ' כיצד הרגל [ד' י"ז] כל שבזב טמא בנזקים משלם נזק שלם. ואמרי' עלה ורבא צרורות אתא לאשמעינן. וא"ת והיכי משוה היסטו של זב למגעו של עכו"ם כלו' דכל שאינו נקרא היסט בזב אף בעכו"ם אינו נקרא מגעו. והא תני' קנה בקומטו של זב והיסיט בו את הטהור טהור. ואילו בכה"ג ודאי בעכו"ם עושה יין נסך. י"ל דבכה"ג נמי משכחת בי' היסט הזב כגון קנה בקומטו של טהור והיסיט בו את הזב טמא. ועוד דאנן הכי קאמרי' כל ענין שבזב טמא בעכו"ם עושה יין נסך. אבל אמקומות לא קפדינן דודאי איכא מקום שאע"פ שבזב טהור. בעכו"ם עושה יין נסך כגון קומטו וכיוצא בו. דהתם טעמא אחרינא הוא משום דטומאת בית הסתרים הוא ולא מטמא. וביין נסך לא שייך למימר הכי. והרב אלפסי ז"ל השמיטה ולא נתברר למה. והרמב"ן ז"ל כ' דאפשר שהוא סובר דרב אשי דאמר הכי לית לי' גזירה בכחו ביין נסך כלל. וכדאמר רב אשי במעצרא זירא ללישנא (קמא) [בתרא] דאפי' בכחו שרי ולדידי' אפי' מוריק אורוקי ואפי' בכונה שרי. הלכך לית הילכתא כותי' והעכו"ם עושה יין נסך בזריקה כמו שעושה במוריק אורוקי וצריכא רבה אלו דבריו ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל שאין טעמו מספיק דהא אמרי' לעיל בלישנא (בתרא) (קמא] דמעצרא זירא דבכחו כו"ע לא פליגי דאסור. אלמא אפילו רב אשי מודה דמוריק אורוקי אסור ולא בא רב אשי להתיר כחו אלא זריקתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף