חתם סופר/עבודה זרה/סט/א

חתם סופר עבודה זרה סט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נפל לגו חלא מאי לא בעי רש"י לפרש דאי פגום הוא יהי' חלא מחלי' לשבח כפי' תוס' דלא משמע שיהי' מחלי' לשבח דבר שהוא סרוח ופגום בעין רק מצינו כן בחילתת שמחלי' להבלוע בסכינא אבל לא דבר בעין ע"כ פירש"י דס"ל עכברא משבח בשיכרא וחלא אך חוזק חריפות החומץ מעכבו ולפ"ז לא הו"מ לפרש אימרטוטי אימרטוט שמחוזק החומץ נמרטו שעריו דא"כ אדרבא פשיטא שמעכבו מלהכניס טעמו ע"כ פי' אימרטוטי לחתיכות קטנות מאוד ופי' ש"ך דמיירי במרק עבה שא"א להעבירו ואולי י"ל דידוע במסננת דהחומץ החזק כלו מתולע אלא כל זמן שלא פירשו מותרי' ואם יעבירו אפי' במסננת בגד עבה כמו לבד מ"מ יתמצו התולעי' כי דקי' הם מאוד כידוע בנסיון ונמצא ע"י מסננת יהיה התולעים פירש ואסור ע"כ א"א להעביר חומץ במסננת אא"כ בשלו קודם שימותו התולעים:

והנה שיטת רש"י אפי' שרצים טהורים נמי בכעדשה אע"ג דבמעילה אמר רבא אליבא דר' יוחנן דוקא בשרצים המובדלי' אמרי' כן וכן הקשו תוס' יבמות קי"ד ע"ב מ"מ ס"ל לרש"י דסתמא דתלמודא דזבחי' ק"ו ע"ב פליג אדר' יוחנן והלכתא כסתמא דתלמודא וממילא ל' ק' נמי מריסק ט' נמלי' דהתם נמי רבא אליבא דר' יוחנן קאי ע"ש כנלע"ד. והנה פשוט דה"ה כל האיסורי' דאימרטוטי אפי' בפחות מכעדשה נמי אין לו תקנה אם א"א לסנן דחצי שיעור אסור מן התורה אך הכא בשרצים ס"ל לרש"י כיון דחדוש הוא דפגומי' הם אין לך בו אלא חדושו כשיעורו ולא בחצי שיעור כ"כ בכנפי יונה סי' ק"ר ולפע"ד ראי' ברורה מס"פ גיד הנשה חלקו מבחוץ מהו משום דאבמה"ח חידוש הוא לא מצטרף ללקות ונהי התם אסור מן התורה עכ"פ משהו בשר שעליו דהוה חצי שיעור מבשר מה"ח אבל הכא אפי' איסורא ליכא, וי"ל אפילו דדברא דעולה על שולחן מלכי' מ"מ כיון דבחד לאו כייל המאוסי' והמשובחי' א"כ כדינו של זה כך דינו של זה. ועוד נ"ל כי היכי דילפי' איסור מטומאה להחמיר בשיעורו בכעדשה ה"נ דון מינה ומינה להקל בחצי שיעור דהרי הנוגע בשני חצאי זיתים אפי' מחוברי' בקיסם אינו מטמא דחיבורי אדם אינו חיבור כמבואר פ' העור והרוטב א"כ אין כאן איסור בח"ש משו"ה דקדק דשיעורו בכעדשה. ועש"ך סי' ק"ד והנלע"ד כתבתי:

שיער בחלא בחמשין לשיטת הסוברים דס' דאורייתא אפי' לא יהיב טעמא צ"ל דשיעור טעם המשובח שבעכברא סגי בחמשין נגד כולו יהי' ס' נגד טעם המשובח שבו וסברא כזו הוזכרה בסי' פ"ד בדברי' הפגומי' ע"ש:

וכן כל אי' שבתורה בס' מייתי תוס' ירושלמי ששיער באלף ולית הילכתא פי' ממ"נ אי קאי הירושלמי לבטל הברי' באלף א"כ הוא נגד ש"ס פג"ה דברי' לא בטלה כלל וכ"כ הרא"ש שם ואי קאי ירושלמי לבטל פליטתו א"כ הוא נגד סוגי' דשמעתין ולעולם לית הילכתא כוותי:

נכרי שהיה מעביר כדי יין ממקום למקום כ' רמב"ן דסתמא מיירי שיש פקק כדרך שמעבירי' כדים ממקום למקום אבל פתוח ממש לא כיון שהוא בידו של פועל אבל אינך דמתני' קרון וספינה ומניח נכרי בחנותו מיירי אפי' בפתוח דומי' דשולחן ודולבקי דסיפא ולח"מ הקשה א"כ איך עביד צריכותא בש"ס מרישא לקרון וספינה הלא לא דמי' להדדי ולק"מ דהש"ס לא עביד צריכותא מבבא דשולחן ודולבקי וכיון דתנן נכרי שהיה מעביר דסתמי' בפקק וגם תנן שולחן ודולבקי בפתוח ממילא נדע האמצעי' קרון וחנו' אי לאו צריכותא דש"ס:

אם הי' בחזקת המשתמר פירש"י בגמ' מפרש אעפ"י שהפליג מיל וכ"כ רמב"ם מיל וכ' ב"י שכך הי' גרסתו דאלו יותר ממיל אין לו גבול אפי' כמה פרסאו' ע"ש והקשו עליו דהרי בהל' משכב ומושב גבי טהרו' כ' יותר ממיל עכנלע"ד דהרי דחוק מאוד פי' התוס' דק' הש"ס הוא למה צריך לומר חזקת המשתמר הלא מדיוקא דסיפא נדע כל שלא הודיעו שהפליג א"כ חזקת משתמר למה לי ועל זה מסיק דומי' דברייתא דבא בדרך עקלתון כך היא כוונת תוס' וצע"ג אטו בברייתא מפורש דרך עקלתון רק מדיוקא דסיפא שלא אמר להם ואני אבוא אחריכם אמרי' רישא מיירי בבא דרך עקלתון א"כ במתני' נמי הו"מ לדיוקי כן ומיהו ברמב"ן משמע ההיפוך מאני אבוא אחריכם הוא ביאה דרך עקלתון מ"מ הכל דוחק ע"כ הי' נראה לרמב"ם דהא דתני' אפי' יותר ממיל רוצה לומר לא מבעי' מיל שכל זמן ההוא הוה בחזקת משתמר כיון שלא הודיעו שמפליג אלא אפי' יותר שאז מתיאש הפועל ואומר מדלא אתא עד השתא ש"מ הפליג מאוד מ"מ טהרותיו טהורות. ואמנם במתני' גבי יי"נ בעי' חזקת המשתמר ובעי היכי דמי חזקת המשתמר ומייתי ברייתא דמשם משמע עד מיל הוה חזקת המשתמר וביותר ממיל לא הוה תו בחזקת משתמר ומשו"ה כ' רש"י ורמב"ם ביי"נ שיעור מיל דוקא, אמנם בטהרות תני' בהדי' אפי' יותר ממיל והנה על זה פריך ש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא גם ברישא ביותר ממיל לא הוה בחזקת המשתמר כמבואר במשנתינו ואוקמא במטהר פועליו ובבא דרך עקלתון ורמב"ם בהל' משכב ומושב לא הזכיר מזה כלום, ונראה לכאורה ק' ש"ס לא ק' כל כך דנהי בחזקת משתמר לא הוה מ"מ בחזקת טומאה נמי לא הוה מיהו ביי"נ דגוי מוסר נפשו לנסך וכל שמוצא שום טצדקי ליגע נגע א"כ ביותר ממיל מתיאש מהבעלי' ונוגע משא"כ בעם הארץ וכי מוסר נפשו ליגע אלא שאינו מקפיד אבל כל זמן שאימת בעלי' עליו אפילו ביותר ממיל אינו מוסר נפשו ליגע ומה לו לצרה הזאת ולק"מ ק' מ"ש רישא מ"ש סיפא וגם ק' ש"ס חגיגה כ' ע"ב דשפיר הוה משומר ע"י הפועל עצמו שאימת רבו עליו והוא בעצמו משמרו כמו במסקנא בדרך עקלתון ה"ל שמירת עצמו שמירה ה"נ בהס"ד דלכמה פוסקים דלמסקנא לא צריכי' תו לשינויי' דמטהר פועליו אלא שמירת עצמו מהני הואיל ואימת הבעלי' עליהם ה"נ בהס"ד לענין יותר ממיל והא דשקיל וטרי ש"ס הכא והתם בחגיגה היינו משום דאביי לקמן ע' ע"ב דס"ל אלימי טהרות מיי"נ וה"נ ס"ל לרב שם אבל לא קיי"ל הכי וא"כ י"ל כנ"ל ולא צריכי' לאוקמתא דדרך עקלתון ולא למטהר פועליו לכך כנלע"ד:

מ"ש רישא מ"ש סיפא ערש"י ותוס' ובחגיגה פירש"י כתוס' דשמעתי' דמיירי בחביות פתוחות ויפה כ' שיח יצחק שם דהתם המקשה דפריך אדר' יוחנן מברייתא להוכיח דאדם משמר מה שביד חברו ע"כ הוה ס"ל דלא מיירי שהטהרות להדי' ביד ע"ה שאינו טהור דאל"כ מה שייך שימור ביד חברו ע"כ ידע המקשן בחביות פתוחות מיירי והכא לשון הק' מ"ש רישא משמע דפשיטא לי' ברישא בידו ממש ואה"נ הו"מ לשנויי דמיירי בחביות פתוחות וכק' תוס' אלא משום דאכתי הוה ק' לי' הא אין אדם מה שביד חברו ע"כ תי' מיד במטהר פועליו לכך ע"ש ונכון הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף