חתם סופר/עבודה זרה/סח/ב

חתם סופר עבודה זרה סח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הערלה וכלאי הכרם מצטרפי' ר"ש אומר אין מצטרפי' עיין תוס' דמייתי מס' מעילה פריך הא לר"ש לא בעי צרופי ע"ש ולא תיקשי לרבנו יקיר מאי פריך דלמא נפקא מיני' היכי שכבר מעורב חצי זית ערלה עם היתר ואח"כ חצי זית כלאים דבעי צירוף די"ל דכל הני מתניתא דהך פירקין דמעילה דמיירי מצירופי פגול נותר וטמא בגד ושק וכדומה לא מיירי בתערוב' מילי אחריני ובנזיר ל"ח ע"א פריך לר"ש מכל אשר יעשה למה לי ושם מייתי תוס' לדרבנו יקיר לא תיקשי א"כ מאי פריך ש"ס דלמא מכל אשר יעשה מגפן היין מיירי שאוכל זג מעורב עם לחם וחרצן מעורב עם לחם שצריכים שיעור ומצטרפי' דז"א דלא יעלה על דעת דהפסוק מיירי מצירוף ועירוב היתר פלא קרא דמשרת דמיירי מהיתר או ענבים במים או פת ביין אבל אסוק מכל אשר יעשה מגפן היין מאן דכר שמי' דהיתר בהך קרא מצירוף כל אשר יעשה מגפן היין מיירי ולא מדבר אחר:

ושמעתי בשם הגאון מהר"מ ברבי זצ"ל דרבנו יקיר לא לקושטא דמילתא אמר אלא הכי קאמר אי לאו ג"נ ה"א טעם אינו כעיקור וממילא ה"א אפי' תערובת חד בחד מיגרע גרע ובעי שיעורא וה"א אהא קאי משרת אבל השתא דכתי' ג"נ וילפי' מיני' טע"כ בכל התורה מכ"ש חד בחד ותו לא אמרי' דבעי צירוף אלא מוקמי' משרת ללקות אטע"כ בנזיר דאג"נ אין לוקין כך שמעתי סתם וצריך לומר כפירש"י בדרבנן דכותח הבבלי דמוקמי' להיתר מצטרף לאיסור אפי' לא ידעי' טע"כ ודלא כסוגי' דפסחים וא"כ לפמ"ש אני עני לעיל דר"ע לשיטתו ע"כ ליכא לאוקמי אהיתר מצטרף לאיסור טרם ידעי' טע"כ א"כ לר"ע ליכא למימר כס"ד דרבינו יקיר ומיושב בזה סוגי' דשבועו' דלא תיקשי אדרבנו יקיר וק"ל:

האי עכברא דנפל לשיכרא כ' הרא"ש דצונן אינו אוסר מדברי אותו רשע נפל זבוב לכוסו של א' מהן זורקו ושותהו ע"ש ומיהו להרא"ה בבד"ה דדברי' המאוסי' מותרי' בעינא לכתחלה ולא פליגי אלא בעכברא דמפורש בהדי' בקרא ע"ש א"כ אין ראי' מזבוב ובפשיטות ה"ל לאתויי' ראי' מדאמרי' גבי בב"ח חדוש הוא אי תרו לי' כולי' יומי' בחלבא שרו משמע שארי איסורי' נמי אינם נאסרי' בצונן אלא בנכבש זמן מה כדלקמן אי"ה מיהו מדברי רא"ש נלמד דבעלי חיים נמי פולטין ואוסרי' אי נפלו לקדירה והוציאו חי מ"מ נאסר הקדרה. מיהו לענין בליעתן יש לעיין כגון דג שנפל למשקה של ערלה וכלאי הכרם או דם או יין שרף חמץ בפסח והוציאו חי דאפשר לומר אע"ג דבלע מ"מ חום הטבעי מהפכו לבשרו ומותר כאלו אכל איסור אם לא נתפטם כל ימיו באיסור עיי' ש"ע י"ד סי' ס' ובש"ך שם סק"ה ע"ש, או דילמא בבני מעיו נעשה עיכול ולא הנבלע בשארי איבריו:

דנפל לשיכרא כ' תוס' דנכבש בתוכו יום או יומים וכבוש כמבושל קושטא דמילתא הכי קיי"ל דכבוש כמבושל אבל אה"נ למאן דס"ל כבוש אינו כמבושל מ"מ כרותח הוה וצריך ס' נגד הקליפה ומיירי שלא הי' השכר ס' נגד הקליפה ועוד אסרי' רב לאו דוקא דאסרי' באמת אלא חשבי' לאיסורא ושוב שיער בו ולאפוקי דלא התירו להדי' משום פגם:

ודכ' תוס' יום או יומים רוב הפוסקים ס"ל שיעור כבישה יום שלם מדאמרי' אי תרו לי' כולי' יומא בחלבא וכו' ואמנם תוס' שם בחולין ק"ח ע"א כ' תרו לי' משום דחלב לח והבשר רך ע"כ כשמונח בתוכו זמן רב כמו יום שלם נמשך מהחלב לתוך הבשר הרך ולא מטעם כבוש דלפ"ז אם נכבשו שני דברי' יבשים וקשים במים א' איסור ואחד היתר לא נאסרו זה מזה ועיין כן במג"א סי' תמ"ז סק"ט ע"ש ונראה זה דעת תוס' כאן שכ' יום או יומים ולא ברירא להו דנעשה כבוש ביום א', וזה דעת המרדכי דבעי' ג' ימים ויליף מעירוי דכלי יין ועיי' לעיל רא"ש פ' אין מעמידין אמנם רש"י פי' בכל מקום כבוש בחומץ דוקא וקשי' משמעתין במה נאסר עכברא בשיכרא. והנה לעיל ל"ה ע"ב במתני' כבשין שדרכן לתת לתוך חומץ ויין פירש"י כבשין לכבוש דגים וכו' בחומץ והקשה תי"ט אי נכבשו בחומץ מאי האי דתנן שדרכן לתת לתוכן חומץ ויפה כ' הגאון בכנפי יונה סי' ק"ד דאין כוונת רש"י בשום מקום שאין כבוש אלא בחומץ אחר ששופך לתוכו אלא הכבישה עצמה היא החמוץ כי כשכובשין ירק במים או מלפפוניות שקורין ארקיס נעשין המים חומץ והם מתרככי' בתוך החומץ ההוא כידוע והיינו דפירש"י כבשין שכובשי' הדגי' בחומץ היינו במים או משקה שמתחמץ ע"י הכבישה ואם דרכן לתת לתוכן חומץ ממש ג"כ נאסר משום יי"נ ולפע"ד זה ברור ואמת וא"ש מתני' דורד ישן שכבשו בשמן חדש או בהיפוך שהשמן מתחמץ ע"י הכבישה ואש"נ בשמעתן דהעכבר הי' בתוכו שיעור הכבישה שנתחמץ השכר על ידו ואין רחוק דאי תרו לי' כולי' יומא בחלבא נמי מהאי טעמא דידוע בשר השוהה בתוך חלב יום שלם תתחמץ החלב ותתגבן ומי החלב יהי' חמוצים:

ולפ"ז י"ל מאי דקיי"ל כרוב הפוסקים דכבוש יום שלם הוה כבוש נמי מהאי טעמא דקים להו רבנן דבכ"ד שעות יגרום לו כח חמוץ אפי' אינו נרגש עדיין מ"מ יש לו כח להבליע ולהפליט מכח חימוצו אשר בתוכו ולפ"ז א"ש מה שנתקשו ש"ך וט"ז ומג"א איך שייך איסור כבישה בכלי הא כבר נפגם בדופני הכלי אחר מעל"ע וי"ל דחמוצו מחלי' לשבח ואם יש בו כח להבליע ולהפליט מכ"ש שיהיה בכחו להשביחו, ועיי' י"ד רס"י ק"ה:

דהא מימאס מאיס וכו' רוצה לומר דהא כל הולך על גחון וכל מרבה רגלים מימאסי וסרוח מעיקרא דכי האי גוני בכל אי' שבתורה לכולי עלמא לאו אוכל הוא והכא כתי' לא תאכלום א"כ אפילו פגם בתבשיל אחריני נמי אסר רחמנא ולפ"ז אפי' עכברא דדברא דלא מאיס מ"מ כיון דבחד לאו כיילי' רחמנא נטל"פ שלו נמי אסור. ודעת רא"ה בבד"ה דלא אסרה תורה אלא המשובחים בהם ולא פרעוש ויתוש ואותן אפי' בעיניהו שרו ויפה הקשה רשב"א מלעיל כ"ו ע"ב אכל פרעוש א' או יתוש א' ה"ז מומר להכעיס ע"ש ש"מ מיירו בפגומי' אפ"ה אסורים מן התורה ולא נמצא יישוב על זה:

ובדילי אינשי מיני' לשון זה משמע כפירש"י דלהתוס' לא ה"ל למימר אלא מימאס מאיסי ומ"ט אסרן הכתוב הא הוה סרוח מעיקרא והאי בדילי אינשי שפת יתר הוא אבל לרש"י עיקור ק' הוא בדילי אינשי ומאי צורך לאוסרו הא בלא"ה בדילי אמנם יפה הקשו תוס' דעכ"פ בעי למיסרי' בלאו ללקות האוכלו והנה במשנה שלהי מכות אר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ופירש"י דשקצים דבלא"ה בדילי מיני' ולא היה צריך לאוסרן אלא לזכותם שהמקיימם מקבל שכר, והנה לפי' תוס' דשמעתין י"ל נהי חד לאו איצטריך למכתב ללקות העובר מ"מ קשי' לי' לר"ח בן עקשי' הרבה לאוי' למה לי בדבר שאין בני אדם להוטי' אחריהם ובדילי מיני' כגון אכל פוטיתא לוקה שש למה לי לרבו' בלאוין אלא לזכות ישראל, ומ"מ קאמר הכא חידוש הוא מ"ט לאוסרן כלל הא הוה נבלה סרוח מעיקרא אלא חידוש הוא אבל לרש"י קשי' כיון דכל ק' הש"ס אינו אלא למה צריך לאוסרן הרי בלאה"נ בדילי מיני' ק' מלבד ק' תוס' דהא בעי למיסרי' בלאו עור ק' הא על מדוכה זו ישב ר"ח בן עקשי' ותי' למען יגדיל תורה ויאדיר לזכות ישראל ואמנם דקאמר ש"ס ולטעמיך שכבת זרע ליטמא לח ויבש הא לרש"י ניחא דקאמר ולטעמיך בעית להוכיח דלא בדילי אינשי מיני' מדלא מטמא יבש ולטעמיך הא ש"ז בודאי בדילי ואפ"ה אינו מטמא יבש אבל להתוס' ק' מאי קאמר ולטעמיך וכו' אה"נ כל זה נכנס בקושי' שרצים וש"ז שסרוחי' מעיקרא ומטמאי' וחדוש הוא זה דהרי נבלה סרוח מעיקרא אינו מטמא א"כ בין שרץ בין ש"ז ליטמא לח ויבש ומאי ולטעמיך דקאמר:

ע"כ נלע"ד דרש"י ותוס' עולי' בקנה א' משום דקשי' לי מאי חידוש הא מצינו כיוצא בזה בחרצני' וזגים דנזיר שנדר היום ויש חרצנים וזגים דהוה לגבי' דידי' סרוח מעיקרא ומבואר בפ"ב דשבועות דכעפרא בעלמא הוה וכנבלה סרוחא ואסרי' רחמנא א"כ מאי חידוש דשרצים וי"ל בשלמא התם דלא בדילי אינשי מיין ושכר ע"כ עשתה תורה סייג לאסור אפי' הסרוח מעיקרא אבל שרצים דבדילי אינשי מיני' ולא צריך סייג א"כ מה"ת לאסור סרוח מעיקרא נמצא תרווייהו צריכא אי אמר מאיסי וחדוש הוא לאסור הסרוח מעיקרא ה"א חרצנים וזגים נמי נאסרו סרוח מעיקרא ואי אמר בדילי מיני' ולא צריך לאוסרם י"ל כק' תוס' עכ"פ רצה לאוסרם בלאו אבל מכח שניהם פריך כיון דלא בדילי ולא בעי סייג מה"ת לאסור סרוח מעיקרא אלא חדוש הוא ועל זה בא להוכיח דלא בדילי כולי האי ושפיר בעי סייג כמו חרצן דאלת"ה לענין טומאה נמי הא נבלה סרוח לא מטמא והכא מטמא וחידוש וליטמא לח ויבש אע"כ לאו חידוש הוא דמטעם סייג אחמור בי' רחמנא דלא בדילי מיני' וע"ז הדר קאמר ולטעמיך ש"ז ודאי בדילי כולי עלמא ולא בעי סייג והרי הוא סרוח מעיקרא ומטמא וה"ל חידוש וליטמא לח ויבש אע"כ בראוי להזריע אמר רחמנא ה"נ במותם א"ר וא"ש, ולק"מ נמי מר"ח בן עקשיא דאיהו קאי אהרבה לאוין שהרבה עליהם הקב"ה וכנ"ל:

אי משום דקסבר נטל"פ מותר וכו' הנך תיבות נטל"פ מותר צריך למחוק והגירסא אי משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח משמע כהרא"ה דרב ס"ל ולא רבא דלא מספקא לי' כלל באשבוחי משבח אך להרשב"א ורוב הפוסקים לא גרסי' דקסבר אלא אי משום אשבוחי משבח וגם אנן ס"ל כוותי' ודע לפמ"ש רש"י בסוגי' דזרוע בשלה דלרבא טע"כ רק בקדשי' אסור מן התורה ולא בחולין מ"מ א"ש הכא דברי רבא אפי' אדאורייתא דלרש"י אפי' היכי דליכא טעמא כלל מ"מ ס' דאורייתא כאשר מבואר שם וכבר כתבנו מזה לעיל:

והתוס' הקשו מרב אמר קולף ובפסחים גבי קדרו' בפסח תי' תוס' לחלק בין משביח בעין לפוגם בעין ע"ש ובתוס' חולין ח' ע"ב מייתי תוס' הך סברא ואפ"ה הקשה אדרב וכבר נתקשה בזה בס' באר יעקב ונלע"ד דס"ל לתוס' דחולין ודשמעתין דרב ע"כ לא ס"ל לחלק בכך דא"כ לא היה נדחק לומר שמן דניאל גזר עיי' לעיל ל"ו ומ"ט לא אמר זליפתן של כלי' אוסרתן אע"כ קשי' לי' דבש ולית לי' לחלק בין פוגם בעין למשביח בעין ושמואל הוא דס"ל לחלק בכך ולא רב וא"ש עיי' תוס' חולין הנ"ל ותבין כי הקצרתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף