חתם סופר/עבודה זרה/נח/ב

חתם סופר עבודה זרה נח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמסכו נכרי מהו וכו' עתוס' ד"ה כדכתי' קאמינא וכו' ההוא מזיגה ביין עצמו וכו' לכאורה משמע כוונתם דיין בלי מים נקרא בלשון הקרא מזיגה ומעורב עם מים נקרא מסיכה וצע"ג בש"ס סנהדרי' י"ד ע"ב ובתוס' שם ובדוכתי טובא דאסור לסנהדרי' לצאת אם לא ישארו כ"ג שליש דכתי' אל יחסר המזג היינו תרי תלת' מים ושליש יין וא"כ צע"ג לכאורה:

ונלע"ד ליישב בא' משני דרכי' או דנאמר דמעשה ופעולה ההתערבות מים ביין נקרא מסיכה ולאחר שכבר נתערבו נקרא יין מזוג ואמנם בלשון חכמים נקרא גם המערב מוזג ולא מוסך. או נאמר וכן משמע מרמב"ם דמערב יין במים נקרא מוזג ומערב מים ביין נקרא מוסך ובלשון חכמים גם שניהם יקראו מזיגה ורמב"ם כ' דגזרי' מזיגת מים ביין אטו יין במים ע"ש ויש לכוון בכוונת התוס' ב' הפירושי' הללו:

ונראה לומר דר' אסי בכיון נקיט לשון הקרא דעיקור ספיקתו לא הי' אי נימא לך לך אמרי' נזירא דא"כ לא הי' צריך ר' יוחנן להשיב טעם משום לך לך שהרי מעיקרא בהא נסתפקו אלא ספיקו היה אי מעיקור דין יש זה בכלל גזירת בנותיהן משו"ה נקיט לשון הקרא טבחה טבחה מסכה יינה שנאמר בפיתוי החכמה שנמשלה לאשה בפסוק הזה המפתה הזכר וקורא לו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכיון דנקיט קרא גם עיקור המסיכה מסכה יינה משמע שגם זה בכלל קרבת חיתון או דלמא התם מסכה יינה של עצמה אבל לא מוסך יינו של ישראל ור' יוחנן השיב שאיננו אסור מעיקור הגזירה אלא כגזירה לגזירה לך לך אמרינן נזירא וכבר כ' ת"ח לעיל י"ז ע"א דלך לך סחור סחור לא תקרב רוצה לומר ב' הרחקות גזירה לגזירה וה"נ משום חומר יי"נ וחומר בנותיהן עבדינן הרחקה להרחקה אמנם כל זה הוא משום דבלשון חכמים תרווייהו בלשון מזיגה בין יין לתוך מים ובין מים לתוך יין א"כ הכל בחדא מחתא מחתינהו שאסרו מזיגה של גוי וא"כ לפי' קמא שכתבתי בין הכוס המזוג ובין מעשה המזיגה הכל נקרא מזיגה א"כ לא מחזי כגזירה לגזירה אבל אי הי' זה נקרא מסיכה וזה מזיגה לא הי' יכולי' לגזור כולי האי:

א"ל אסור כ' תוס' בשם ר"ת אסור בשתי' והקשו דהכריז על יינם משום יי"נ משמע י"נ ממש ולפע"ד דברי תוס' צריכים תיקון כרוב תוס' דמס' ע"ז וצ"ל די"ל לעולם כר"ת דמותר בהנאה והא דהכריז על יינם היינו משום קנס שלא שמעו לדברי חכמים עיי' בהרא"ש ותראה כדברי ולפע"ד יש להוכיח דהכריז על יינם איסור הנאה מדינא קאמר דהרי כ' הפוסקים וכן רמז רש"י דמזיגה לא שייך אלא בכוס ששותין אותו מיד ואין דרך למזוג חביות יין בחנות למכור לרבי' וא"נ עביד כן לא גזרו בי' רבנן דמילתא דלא שכיחא היא וא"כ הא דבני גבלא שתו חמרא על שולחנם דמזגו נכרי' ומ"ט הכריז על יינם שהוא יי"נ הא כל יינם בחביותיהם ובחנותם מותר וצ"ל משום שנחשדו על איסור יי"נ דמזגו להו נכרים שוב אינם נאמנים על יין והא תינח אי מזיגת נכרי אסור בהנאה אבל אי אינו אסור אלא בשתי' ה"ל נחשד על איסור קל איננו נחשד על איסור חמור ומ"ט הכריז על יינם לאיסור ולא שייך קנס במידי אחרינא דלא עבדי בי' איסורא אע"כ מזיגת נכרי אסור בהנאה. מ"מ הרמב"ם מתיר אפי' בשתי' ואינו אסור אלא לכתחלה ואנשי גבלא דפרצי ועבדי לכתחלה קנס אותם לאסור כל יינם אפי' בהנאה:

תוס' ד"ה הריא"ז וכו' אין כאן מקומו ושייך לקמן נ"ח ע"ב גבי אמר רב אשי האי נכרי דנסכי' לחמרא דישראל בכונה ע"ש:

איקלע לבצרה וכו' חדא ישראל דאכלי פירי דלא מיעשרי חדא מיא דסגדי וכו' חדא תורמתא וכו' ואסר להו וכו' כן היא גי' תוס' לעיל ל"ח ע"א בסוף הדיבור איכא בינייהו ע"ש, ועיי' בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף