חתם סופר/עבודה זרה/לב/ב

חתם סופר עבודה זרה לב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלכה מכלל דפליגי נראה אי פליגי לא פליגי במציאות אלא לכ"ע איכא דקודרי בארובה ומדקדקים שיהי' נקוב עגול בהעור נגד הלב ממש ואז גם העור עצמה תקרובות כדמשמע לשון תי"ט ע"ש ויש שאינם מדקדקים רק להוציא הלב יהיה הקרע ארוך או עגול ואין העור תקרובות רק נויי ע"ז ולת"ק לעולם העור אסור ולרשב"ג כשהקרע ארוך ואינו אלא נויי ע"ז מותר כעור של מת להתוס' נדה ע"א שהבאתי לעיל אבל האמת לא פליגי לדינא אלא רשב"ג מפרש דברי ת"ק ולכ"ע עור תקרוב' אסור אלא שלא עשו כן לע"ז שלהם אלא בנקב עגול ולא במשוך כלל ומפני זה דקדק אביי גמרא גמור זמורתא תהא:

מאן תנא וכו' דלא כר"א הקשני הגאון מו"ה שלמה קלוגר רב"ד דק"ק בראדי יע"א דלמא ברוב טבחי ישראל דבשר שנמצא ביד נכרי מותר אפי' באכילה והכא שמכניסו לתרפות להקריבו תנן לחלק בין הנכנס להיוצא ומנ"ל דלא כר"א וחתני הרבני המופלג מו"ה דוד הרש נ"י השיב ע"כ מתני' דלא כר"א מדלא חשיב בדברי' של גוים האסורים בהנאה בשר שחיטת נכרי אפי' אינו נכנס ויוצא לבית ע"ז ולפע"ד אין זה כלום מנ"ל דלא כר"א דלמא בפלוגתא לא רצה התנא להכניס עצמו ע"כ נקט בשר הנכנס והיוצא לע"ז ובמקולי' ישראל ואליבא דכ"ע ולכאורה י"ל בפשיטות דכל מותר' במשנתינו בהנאה ולא באכילה ואי בטבחי ישראל אפי' באכילה שרי בשר הנכנס ואינו דומה למותרים דמשנתנו:

ואמנם הנה מציון תוס' ורש"י משמע דהוי גרסי ההולכי' לתרפות קודם בבא דבשר הנכנס והנה כ' תוס' דהולכי' לתרפות אין לו ענין למשנתינו אלא משום דדמי לבשר הנכנס פירוש כוונתם דהכי קתני ההולכים לתרפות אסור בהליכתם ומותר בחזירתם ובשר הוא בהיפוך מותר בכניסתו ואסור בחזירתו ורש"י פי' במתני' דהולכי' לתרפות למרחקים וכן פי' כאן ד"ה לתרפות לבקש טעותן במקום אחר עכ"ל ואהנך קאי בשר הנכנס והיוצא וכיון שהולכי' ממקום למקום אפי' יהי' במקום מן המקומות רוב טבחי ישראל מ"מ כיון שאינו כאן נמצא וכאן היה אזלי' בתר רובא דעלמא גוים וכדאיתא להדיא בעירובי' ס"ד ע"ב ולק"מ דדוחק לומר דמיירי שראינוהו יוצא ממקולי' ישראל ועומד ורואהו דעכ"פ בכניסתו לבית ע"ז נעלם מעינינו ובחזרתו אסור בהנאה בלא"ה מטעם שחיטת נכרי לר"א אע"כ דלא כר"א:

מני ריב"ב הוא וכו' למסקנת תוס' דלרבנן דריב"ב לא איתקש למת אלא לאכילה והנאה דמפורש בקרא ולא לטומאה ובלקוטי הגאון מה"ו דוד דייטש זצ"ל דע"כ גם לר"ת צ"ל כן דרבנן בכעין פנים לאכילה איתקש ולא לטומאה דהא לקמן נ"ב ע"ב אמרי' איסורא דאורייתא לא בטיל טומאה דרבנן בטיל וע"כ לרבנן קאי דטומאה דרבנן הוא דלריב"ב טומאה נמי דאורייתא ודאורייתא לרבנן אינו אלא בכעין פנים ואפ"ה טומאה דרבנן ודבריו נכונים:

ולכאורה הא אין היקש למחצה והסביר הרמב"ן בחי' דודאי דוד המלך לא חידש דבר אלא לפרש אכילה דכתי' באורייתא שיהי' הנאה כמו מת אבל טומאה דלא כתיב באורייתא לא מיירי דהע"ה מיני' והנה סתם ולא פירש היכי כתי' איסור אכילת תקרובו' דאורייתא וסמך אמ"ש שכ' הוא בהשגותיו לס' המצות ל"ת קנ"ד דכתי' פן תכרות ברית וקרא לך ואכלת מזבחו הרי כתי' פן וכל פן ל"ת הוא הרי כתי' ל"ת אאכילה בהדיא ובא דוד ופירש דהאי אכילה הנאה היא מדקרי לי' זבחי מתים אבל טומאה דלא רמיזא באורייתא לא קאי עלה דוד הע"ה ולפ"ז מוכח דאיסור הנאה דאורייתא ממש ודלא כדמספקא להתוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב ע"ש:

והנה ריב"ב דס"ל גם לטומאה איתקש נ"ל עפ"י מ"ש רמב"ם פי"א מאבות הטומאה דארבע אבות הטומאה דע"ז דהיינו ע"ז ומשמשי' ותקרובות ויין נסך יש להם רמז בתורה דכתי' ביעקב הסירו אלהי נכר והטהרו והחליפו שמלותיכם ע"ש וס"ל לריב"ב דאתי דוד ופי' שהוא כמת דמטמא באוהל:

ואמנם רמב"ן בפ' וישלח כ' ע"כ כבר נתבטלו הע"ז אלא יעקב מחמיר לחומרא בעלמא מפני שרצה לעלות בית אל לאו אורח ארעא להיות ביד בניו אפי' ע"ז מבוטלת דאל"ה איך טמנה תחת האלה בשכם והלא ביעור ע"ז היא בשריפה ופרור וזורה לרוח ולא בגניזה וע"כ אין כאן ע"ז שכבר נתבטלה ע"י גוים והטהרו דקאמר לאו מטומאה אלא כלומר שיתקדשו ויטהרו ויכינו עצמם לקבלת פני שכינה כמו במתן תורה ע"ש שזה תוכן כוונתו וא"כ אין כאן זכר לטומאת ע"ז ורמב"ם יפה כ' אסמכתא לדברי סופרים כדרכן של חז"ל אבל שיהיה מזה ראי' לטומאת ע"ז דאורייתא ושבא דהע"ה ופירשה שיהי' כטומאת מת באוהל זה אינו לפי הנ"ל. וצ"ל ריב"ב ס"ל ע"ז ממש הוה בלא ביטול וטהרה ממש הוה ואי משום קו' רמב"ן וכי ביעור ע"ז בגניזה אה"נ לחד מ"ד לקמן נ"ב ע"א ע"ז של ישראל בגניזה דכתיב ושם בסתר וס"ל אפי' לא עבדה ישראל אלא שקנאה וא"ש ולפ"ז בהא פליגי לרבנן ע"ז לא מתבער בגניזה ואין רמז בתורה לטומאת ע"ז משא"כ לריב"ב והא"ש דפסק רמב"ם כרבנן דריב"ב אע"ג דסתם מתני' כוותי' ומ"ש כ"מ כיון דסתם מתני' איכא תרי לישני פסק בדרבנן להקל דבריו תמוהי' הא על זה אנחנו דנין אי הוא דאורייתא או דרבנן אבל להנ"ל ניחא משום דקיי"ל דושם בסתר דנשי' עד שיעשה לה דברים שבסתר ולא שטעון גניזה וכמ"ש רמב"ם פ"ז הל"ד מה' ע"ז ע"ש וא"ש:

וראיתי למ"ז הגאון במהרשש"ך שכ' מדקאמר ש"ס א"א דליכא תערובו' ע"ז משמע דלא פסיקא לן אלא א"א שלא הי' בכל אלו הנכנסי' חד תקרובו' ואסרי' מספק וא"כ ש"מ איסור דאורייתא מדמחמרינן בספיקא וא"כ ע"כ כריב"ב דבדאורייתא אין היקש למחצה ומקשינן גם לענין טומאה אבל לרבנן דריב"ב דרבנן בעלמא ובאסמכתא דרבנן מקשינן לקולא כן מבואר להדיא רפר"ע אלו דבריו ז"ל וצריכים ביאור דא"כ לרבנן אפי' איסור אכילה הוא דרבנן ולא מצינו מי שסובר כן דהתוס' בב"ק ע"ב ע"ב מספקא להו באי' הנאה אבל באכילה פשיטא להו וצ"ל כהרמב"ן הנ"ל דאיסור אכילה מפורש בקרא פן תכרות ברית וקרא לך ואכלת מזבחו ובהקיש' דדברי קבלה פליגי לרבנן הוא אסמכתא ומקשי' לאיסור הנאה ולא לטומאה ולריב"ב הוה דאורייתא ואין היקש למחצה:

וכשאני לעצמי הי' נלפע"ד יען ראיתי פירש"י מייתי ממרחק לחמו מסנהדרין והוא לעיל בשמעתין שם שם מעגלה ערופה והנה הראשונים נדחקו מהא דימכור בשר שהקריב לע"ז והא אמרי' אי איתא דאקציי' לא הוה מזבן לי' ע"כ נראה לרש"י נהי דקיי"ל אין הזמנה אוסרת בע"ז דאין הקדש לע"ז ומשו"ה בשר הנכנס מותר אעפ"י שהזמינו לע"ז מ"מ הזמנה גדולה כל כך שכבר הכניס למקום התורפה ומסרה לכומרים אפי' לא הקריבו דמשו"ה מזבן לי' מ"מ ילפי' מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה דהכי קיימא לן א"כ ה"נ כניסתו לבית התורפה אוסרתו והיינו לריב"ב דס"ל אין היקש למחצה אפי' לטומאת אהל ה"ה להשותו לירידה לנחל איתן משא"כ לרבנן דאפי' למת עצמו לא מקשי' לטומאה כ"ש דלא מקשי' לעגלה ערופה לאסור ירידתה לבית התורף:

וראיתי בפלתי ריש הל' בב"ח שהקשה מ"ט לא תאסר תקרובות ע"ז מלא תאכל כל תועבה הרי נעשה בגוף הדבר תועבה גדולה ולק"מ דלא נשתנה דבר ע"י התועבה עמ"ש תוס' חולין קט"ו ע"א סוף ד"ה חורש וכו' ע"ש ואפי' לשלוח הקן לא דמי דהתם נעשה הקנין באיסור פי' שקונה האם עם הבנים בהגבה' וזה באיסור אבל הכא אין התועבה פועל כלום הגע עצמך אי לאו דכ' רחמנא בשבת היא קודש ואין מעשי' קודש והוה מעשה שבת אסור משום לא תאכל כל תועבה והי' המבשל בשבת אסור באכילה ואפשר הקונה ע"י חלול שבת כגון זרוק לחצירי ותיקני לי חצרי הי' אסור מפני שנקנה לו ע"י חלול שבת היעלה על הדעת מי שהעביר ככר לחם ד' אמות ברה"ר יאסר אותו הככר מעני שנעבדה בו עבירה זה לא יעלה על הדעת ואפי' במצוה הבאה בעבירה ס"ל להתוס' פרק לולב הגזול כל שאין העבירה גורמת המצוה יי"ח אעפ"י שנעשה בו עבירה מכ"ש שלא יהי' בכלל לא תאכל כל תועבה ולק"מ לפענ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף