חתם סופר/סוכה/לג/ב

חתם סופר סוכה לג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין ממעטין וכו' ר"א בר"ש אומר ממעטי'. מדלא נקיט במתני' וברייתא לשון מלקטי' ואין מלקטין נראה דלא מיבעי' אם מלקטין כולם בבת א' דאינו מוכרח שמלקט לצורך תיקון אפשר לאכילה קא בעי להו אלא אפי' ממעטן ומעמידן על מחצה שנראה קצת שכוונתו לתקן מ"מ מתיר רשב"א אם מלקטן לאכילה ונ"ל משו"ה כ' רמב"ם שמלקטן א' א' לאכילה וכ' כ"מ שאינו יודע מ"מ נקיט א' א' ולהנ"ל י"ל דודאי אי מלקט כולם בבת א' לאכילה שפיר דמי אך אם אינו מלקט כולן אלא מלקט א' ואוכל ומלקט א' ואוכל עד לבסוף עמד על מחציתן ואתי ושאיל אי מותר לצאת בו מותר אבל אי מלקט להדי' בפ"ע עד מחציתן דוקא נראה להדי' כהערמה ואסור כנלע"ד:

והא קמתקן מנא. לעיל פירש"י ד"ה עבר ולקטן וכו' דאינו אלא שבות ע"ש ונראה היינו למסקנא דהוה דבר שאין מתכוון א"כ י"ל כ"ע ס"ל דליכא אי' דאורייתא ופליגי רבנן ורשב"א בשבו' דרבנן אי גזרו הכא או לא כמ"ש תוס' סוף ד"ה מודה ר"ש וכו' אבל השתא כדפריך והא קמתקן מנא ס"ל דחיוב סקילה איכא משום מכה בפטיש וכדפסק רמב"ם כר"א בביצה ל"ג ע"ב בקוטם לחצוץ בו שיניו ע"ש מיהו תוס' ביומא ס"ל להדי' דהכא לא הוה אלא תיקון מנא דרבנן ואפשר היינו לרבנן דר"א בביצה ל"ג ע"ב הנ"ל:

ודע תוס' ס"ל פ"ר דלא איכפת לי' כגון דאית לי' הושענא אחריתי נהי דהוה מלאכה שאצ"ל מ"מ מתכוון הוה כיון שהוא פ"ר נמצא לר' יהודה חייב ולר"ש פטור אבל אסור והכא משום מצוה לא אסרו רבנן ולפ"ז מאי דאמרי' ס"ל כאבו' דבר שא"מ מותר ר"ל מלאכה שאצ"ל כמ"ש תוס' בההיא דגחלים דכריתו' דהא הכא פ"ר כמכוון הוא אלא שאצ"ל: אמנם דעת הערוך דכל דלא איכפת לי' יצא מכלל מתכוון ופ"ר והוה כאינו מתכוון דגם לר' יהודה אינו אלא מדרבנן ולר"ש מותר לכתחלה וכ' שיטה מקובצת פ"ק דכתוב' דש"ס חזר ממ"ש בתחלה כאבו' ס"ל אלא לכ"ע פטור מן התורה אלא בדרבנן פליגי ת"ק אוסר מדרבנן ור"ש מתיר ע"ש:

ובחי' ר"ן ר"פ הנחנקי' ביאר לנו שיטת בעלי תוס' דס"ל בכל אי' כרת ומיתה דמצינו בעלמא עונש בשוגג חטאת או גלות (וצ"ל מכה אביו ואמו אביזרהו דרציחה הוא) הני לכ"ע חייב אין מתכוון כמתכוון כי פליגי ר"י ור"ש בחייבי לאווין ר"י אוסר מן התורה אין מתכוון ור"ש מתיר מן התורה כיון דלא מצינו בי' עונש בשוגג ולענין שבת דכתי' מלאכת מחשבת לכ"ע פטור אין מתכוון אלא לר"י דאוסר חייבי לאווין מן התורה גזר גם בשבת מדרבנן ולר"ש מתיר לגמרי וצ"ל י"ט אע"ג דמחייבי לאווין מ"מ י"ט ושבת לענין מלאכה חדא מילתא היא ע"ש:

ורמב"ם לא מייתי מסקנת ש"ס דשמעתין דאית לי' הושענא אחריתי האמנם עיי' מ"ש ה"ה פי"ב משבת גבי מכבה גחלת של מתכת דאי אין מחשבתו לצרף מותר וכ' שאין זה מטעם משאצ"ל דהרי חייב לרמב"ם אלא יש מלאכות שענין המלאכה תלוי ברצונו ואם אין רצונו לצרף המתכת איננו צירף ויצא לרמב"ם מקוטם עץ לחצוץ בו שיניו לר"א דביצה צ"ג ע"ב הנ"ל דפסק רמב"ם כוותי' דחייב חטאת ופשוט דוקא אם מקטם לחצוץ אבל המקטם עץ בעלמא אעפ"י שמ"מ ראוי לחצוץ ופ"ר הוא מ"מ פטור ה"נ דכוותי' ע"ש וא"כ לכאורה לא היה צריכי' לאוקמי' דאית לי' הושענא אפי' לית לי' רק שאין מחשבתו אלא ללקט א' א' לאכילה ממילא לא הוה קיטום הענבי' תיקון מנא ועיי' כפ"ת דמדמה ג"כ קיטום דהכא לדהתם ע"ש וא"כ לא צריך לשינויי' דש"ס אלא ראיתי סברא זו תלי' בפלוגתת ר' יימר ורב אשי במס' שבת קמ"ו ע"ב האי טרפא דאסא אסור ע"ש היטב דלרב אשי גזר שמא יקטום ע"כ ס"ל אם יקטום העלה מן הענף וראוי לחצוץ בו שיניו חייב אפי' אינו עושה ע"מ כן וע"ש היטב בב"י ותראה כי כנים דברי וא"כ הש"ס הכא דאזיל לרב אשי הוצרך לתרץ דאית לי' הושענא אחריתי ושינויי דחיקא הוא ולא סמכי' עלה וזה הטעם בעצמו דפסק רמב"ם כר' יימר דלא כרב אשי ונדחק בב"י שם ולהנ"ל א"ש דלא נצרך לשינויי דחיקא דש"ס:

ועיי' ש"ג סביב הרי"ף ס"פ האורג דעת הרשב"א וסברתו מי שביתו פתוח וחפציו מופקרי' אם לא יסגור בעדם אלא שנכנס צבי לבית והוא אינו צריך לו אך בודאי אם יצודנו אגב ניחא לי' אבל לא עלה על דעתו לצוד צבי וכי מחוייב להפקיר חפציו ולהניח ביתו פתוח כדי שלא יהי' הצבי נצוד ממילא בתמי' זה נ"ל ס' הרשב"א. וה"נ מי שצריך לאכול ענבי ההדס וכו' ע"כ יניחם ויתענה שלא יתוקן מנא עי"ז בתמי' מיהו כיון אי לית לי' הושענא אחריתי ע"כ צריך הוא לתקוני מנא לצורך מצוה אע"ג דאי לא הי' צריך לאכילת ענבים והיה אסור בלקיטתם הי' פטור ממצוה מטעם אונס רחמנא פטרי' מ"מ לא שייך לומר שאינו חושש וצריך לתיקון מנא כמו שאנו אומרים שאינו חושש לצבי משו"ה אסור ללקוט אבל אית לי' הושענא אחריתי דומה ממש לצבי הנ"ל ואין צורך למה שנדחקו תוס' דמשום מצוה הקילו ודוק בכל זה כי הקצרתי מאוד:

הותר אוגדו וכו'. הרמב"ם לא מייתי הך ולע"ד ס"ל לרמב"ם דלא מיקרי קשר של קיימא דאורייתא אלא לתנא דברייתא דאתי' כר' יהודה דס"ל לעיל שמורישי' לבני בניהם ומבואר בר"ן שהי' מורישים כשהוא אגוד באגודו וכמ"ש בחידושי לעיל שם ואע"ג דוקא בני כרכי' עשו כן משום דדחיקא להו מ"מ כל אדם יכול לעשות כן ה"ל קשר של קיימא ומשו"ה גזרו עלי' אבל לדידן אינו עשוי אלא לי"ט של סוכות דהשתא לא הוה קשר של קיימא ומותר ועיי' שיטה זו ר"פ אלו קשרים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף