חתם סופר/נדרים/סא/א

חתם סופר נדרים סא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פלוגתא דר"י ורבנן. הרמב"ם ע"פ קבלת הגאונים פסק כרבנן בזמן שהיובל נוהג אבל בזה"ז כ"ע מודים שעולה לכאן ולכאן. עפ"י משמטה ויובל הלכה ה:

הרי הוא אומר שש שנים תזרע שדך ע' ר"ה (ח ע"ב) מאן דפליג אדר' ישמעאל בנו של ריב"ב מפיק מיובל היא לאפוקי מדר' יהודה ונ"ל דשני הסוגיות עולות בקנה אחד דהכי קאמר אי ס"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ואיצטריך יובל היא שלא להוסיף מחול על הקדש בסוף השנה וליכא מיעוטא דיובל היא מ"מ מוכח דלא כר' יהודה מדכתיב שש שנים. ואי לא ס"ל כריב"ב ומותר לזרוע מר"ה עד יה"כ בשנת היובל ויהיה כל א"י זרוע באותן עשרה ימים. וגם ואספת תבואתה בחג האסיף שאחר ר"ה שאחר היובל מותר שאין כאן תוספת מחול על הקדש ולק"מ משש שנים תזרע ואספת את תבואתה דאסיף היינו קציר מספיחים שהביאו שליש לפני ר"ה שאחר היובל מותר לקוצרם בסוכות שלאחריו (ועיין מס' ר"ה יב ע"ב). וא"כ לק"מ משש שנים תזרע מ"מ לפ"ז דלא ס"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב אייתר יובל היא לאפוקי מדר' יהודה ומוכח ממ"נ דלא כר' יהודה. ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ולרדב"ז בתשובה ח"ב ס"ל לרמב"ם נמי תוספת מחול על הקדש דאורייתא בשבתות וי"ט וא"כ אצטריך יובל הוא שלא להוסיף ביובל מחול על הקדש ואפ"ה פסק כרבנן דר' יהודה והיינו מדשמעתין מדכתיב שש שנים וכו':

ואין כאן אלא חמש. בשבת בראשית שחל יה"כ באותה שבת לק"מ הא כתיב ששת ימים תעשה מלאכה. דהתם יומא קא גרים שבו שבת יוצר בראשית ית"ש ואין קדושתו תלוי בששת ימים תעשה מלאכתך משא"כ שמטה שאין כאן שנה ידוע שיהי' שנה זו ראויה לשמטה יותר מחברו. אלא בכל פעם שנכנסים לארץ וכבשו וחלקו זורעים שש ושומטים אחת. הנה נכנסו לארץ בראשונה שנת תפ"ח לאלף השלישי וכבשו וחלקו י"ד שנים וזרעו שש ושמטו שנת תק"ט. ואילו היו נכנסים בשנה ב' ליציאת מצרים ולא חטאו במרגלים והיו נכנסים שנת תמ"ט היה שמטה ראשונה שנת ת"ע אז לא יארע שמטה שנת תקט אלא שנת תקי"ב. נמצא אין השנה גורם אלא עבודת קרקע גורמת כמו שש שנים של עבד עברי וקושית רבנן לר' יהודה קושיא גדולה היא ולא ידעתי איך מיתרצית בתשובת ר' יהודה:

ועשת התבואה לשלש השנים וגו'. לפי' רש"י הני ג' שנים היינו חצי ששית מקציר העומר ואילך וכל שנה ז' וחצי שמינית עד העומר והיינו ב' שנים נראים כשלש. חציו של ראשון וחציו של אחרון עד האסיף ואמצעי שלם. ורמב"ן הקשה הא אין אוספים עד חג הסוכות וא"כ לעולם אוכלין בכל שנה מה שגדל בשנה שלפניו ובז' יאכלו מה שגדלו בששית וע"כ פירש שהפסוק מהופך וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הוא כאילו כתיב וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל בשמינית. ולזאת השאלה היה מספיק צווי הברכה שיגדל בששית לב' שנים לשביעית ולשמינית אך הקב"ה הוסיף ברכה לשלש השנים מפני שנת היובל ע"ש. וא"כ מוכח כרבנן דקרא מיובל מיירי ודלא כרבי יהודה:

אבל לא זכיתי להבין קושית רמב"ן דקרא מיירי אי לא היה צווי ברכה בשנה הששית לשלש השנים. וא"כ נהי בשמטה ראשונה היו אוכלים מה שאספו משנה הששית מ"מ בשנה השמינית הראשונה היו אוכלים מה שגדל באותה השנה ולא היו יכולים להמתין עד האסיף בחג הסוכות ומן אז והלאה היו אוכלים בכל שנה ושנה מה שגדל בשנתו. ומן אז יאמרו מה נאכל בשנה השביעית והשיב הקב"ה וצויתי ברכתי בשנה הששית וכפי' רש"י ומעתה יהיו השנים כסדרן ולק"מ קושית רמב"ן:

ותו נ"ל נהי דבעלי השדות אוכלים כל שנה מה שאספו בחג משנה שעבר מ"מ העניים מחיתם מן הלקט מקציר שנה זו עד קציר שנה האחרת וא"כ העניים שאין להם לקט בשביעית אם לא יצוה ה' ברכתו בששית ויהיו גם בעלי השדות נפנים אל הספיחים בשביעית לא יספיק לאביוני עם. אבל אחר שצוה ה' הברכה ורואים שמה שבגורן יספיק גם לשמינית לא יפנו אל הספיחים אלא העניים כדכתיב ואכלו אביוני עמך:

עד לפני הפסח. עמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי דכל פרס הפסח נקרא לפני הפסח. ומ"ד עד שיגיע היינו עד ט"ו יום קודם הפסח ומ"ד עד שיצא הפסח ויגיע ליל פסח. ולפ"ז אפילו איקאי מתניתין ארישא קונם יין מ"מ מותר זה לשתות יין בליל פסח ולא קשיא מתניתין אמתניתין דסוף פרקין ע"ש בר"ן וריטב"א ונמוקי יוסף וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף