חתם סופר/נדה/ע/ב

חתם סופר נדה ע ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתוב א' אומר כי לא אחפוץ וגו' וכ' א' אומר כי חפץ וגו' ויש להקשות הא אמרינן בפ"ק דיומא ט' ע"א משכן שילה מפני מה חרב מפני שהיו בה שני דברים גילוי עריות ובזיון קדשים כו'. ושם ע"ב מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיה בה ג' דברים ע"ז ג"ע ש"ד וכו' ואלו בזיון קדשים לא קחשיב ש"מ דשם לא היה בזיון קדשים. וא"כ מאי פריך הא הך קרא דכי לא אחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו זה הוא מדברי יחזקאל לאנשי בית ראשון ושם לא היה בזיון קדשים אע"ג דהיה שם ג' חמורות מ"מ חפץ ה' בתשובתן משא"כ קרא דכי חפץ מיירי בבני עלי שהיה בהם בזיון קדשים דחמירי טובא שהרי לפי הסוגיא שלפנינו משום ספק ביאת קדשים לבית הפסול אתה מדחהו כל ימיו מפסחו וחגיגתו ש"מ דחמיר טובא מכמה כריתות וא"כ ה"נ מי שחטא בזה בשאט בנפש דין הוא שיחפוץ ה' להמיתו ומאי קושיא. אמנם לפמ"ש לעיל בסמוך דסתם לישנא דריב"ח הוא דלא כשמואל אלא אדרבא מביא אשמו מספק ומביאו לבית הפסול דלא חמירא מילתא כולי האי למידחי איסור כרת א"כ קשה שפיר השתא בבית ראשון דהיה ביה ג' חמורות אמר כי לא אחפוץ ק"ו לאנשי שילה מעתה וא"ש:

כאן בשעושים תשובה כאן בשאין עושים תשובה יל"ד מה לשון עושין ואין עושין דקאמר עשו ולא עשו הו"ל למימר. וגם ובסדרי טהרה הקשה כתיב ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם ופי' המפרשים כי נתחרטו ורצו לשמוע לקול אביהם וה' סגר בעדם כי חפץ להמיתם וא"כ הרי שבו ולא נתקבלו. י"ל אה"נ זה היה סברת אנשי אלכסנדריא דתרווייהו בעשו תשובה מיירי כדכתיב ולא ישמעו לקול אביהם כנ"ל אלא שסגר בעדם משום חומר דבזיון קדשים. אך ר' יהושע דלא חמירא ליה בזיון קדשים כולי האי. השיב להם כאן בשעושי' תשובה. פי' דצריך אתערותא דלתתא להכין עצמו לשוב אל ה' ואז חפץ ה' בהצדקו ומושיעו ופותח לו שערים גדולים וע"ז נאמר כי לא אחפוץ וגו' כ"א בשובו מדרכו והיינו בעושי תשובה לא שעשה תשובה שעושה עתה תשובה ופותח בחרטה. וכאן באין עושין תשובה כלל. וכן היה בבני עלי שלא היה להם התעוררת כלל מעצמם רק אחר ששמעו שנחרץ עליהם הגזירה אפשר שהיו שומעים לאביהם מפחד ואימת מות ולא היה להם בעצמם שום התעוררת ע"כ לא הספיק בידם וחפץ להמיתם וא"ש:

ובזה מיושב מ"ש מישא ה' פניו אליך וכ' תוס' שאין זה במשמעות נשיאות פנים כלל דהרי לא כתיב ישא ה' פניך. וגם בספרי דרש שיסיר פניו של זעם ממך ויפנה אליך לטוב. וי"ל דודאי אינהו הכי הוה ס"ל מעיקרא דישא פניו של זעם מעליך דהיינו כשחטאת ויכעוס עליך ישא פניו של זעם מעליך וכדכתיב כי לא אחפוץ וגו' ובני עלי שאני שבזו קדשים. אך לריב"ח שאין דבר עומד בפני התשובה ורק בעי התעוררות דלתתא וישא פניו אליך מבלי התעוררת שלך ישא כעסו מעליך משמע. וקשה הא כללא הוא שאינו עושה כן ואין לחלק בין בני עלי לכללות ישראל הא כתיב כי לא ישא פנים כי הקב"ה אינו נושא פנים לציבור ולגדול כי כל אפי' שוים אפי' לבני ביתי' לא נסיב אפי'. ואיך אמר לישראל ישא פניו אלא ע"כ דלכ"ע מסייע לתשובה והדרא קו' מבני עלי לדוכתא. וע"ז השיב להם הא דאמינא לעיל שאינו מעורר לאיש בלי התעוררת שלו היינו לאחר שנגזר דינו כבר כבני עלי ובעלי הגולה שדבר עמהם יחזקאל אבל קודם גז"ד הקב"ה שולח לאדם התעוררות תשובה מאליו נמי:

כתוב א' אומר כי בחר ה' בציון כו' יראה דזה הוא פשוט להם דבתחלה בחר ה' בציון ולבסוף כי בנו נשי שלמה במה למלכם ושיקוץ בני עמון היתה העיר על אפו וחמתו וכל זה מיקרי שפיר מיום אשר בנו אותה דעדיין עסקו בבנינה כמה שנים לבנות כל חשק שלמה דכן צ"ל נמי בהא דמשני כאן אחר שנשא בת פרעה. אלא דלפי הנ"ל דקודם גז"ד אין כאן חרון אף וכעס דעל זה נאמר ישא ה' פניו של זעם וישלח התעוררותו עליהם א"כ איך יאמר שהיה על אפו וחמתו מיום בנו אותה ואיה ברכת ישא ה' פניו. ולכן התחכם לתרץ להם אחר שנשא בת פרעה פי' מפני שחטא בנשים נכריות נידונו כנכרים שאינו נושא פנים של זעם כלל אפי' קודם גז"ד כמ"ש תוס' בשאלת מלאכי השרת. וביותר להיותה בת פרעה מלך מצרים וחטא בלא תשוב מצרים ושם הראה הקב"ה זאת גלוי לכל העמים החילוק שבין ישראל למצרים דשם נאמר ויחזק לב פרעה וההפך בישראל גם כי לא אבו שמוע למשה מעבודה קשה שהיה להם קשה לפרוש מע"ז והקב"ה שלח להם עזרתו מקודש לשוב אליו כמבואר אצלינו כמה פעמים בביאורי על התורה בעזה"י. ע"כ כשעברו ישראל ושבו מצרימה ותעלה מרכבה לשלמה ממצרים וגו' ונשא בת מלכם נדונו כאו"ה שיהיה זעמו וכעסו עליהם קודם גז"ד מבלי נשוא פניהם וזאת היא שהחריבו ארצינו. ואימתי נשוב לימי עלומינו לעתיד לבוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים שהכוונה שהוא ישלח התעוררותו מקודש להשיבנו אליו וזהו השיבנו ה' אליך ונשובה ע"י התעוררת דילך חדש ימינו כקדם כמו שהיה קודם שנשא שלמה בת פרעה:

ונ"ל דזה היה כל פרי פלפולם של אנשי אלכסנדריא בהקדם מ"ש אצלינו בדרושינו על פסוק מן הגוים אשר אמר ה' אתם לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם בהם דבק שלמה דיל"ד מ"ט כפל ענין לא יבואו בהם והם בכם. ע"פ ש"ס דיבמות ע"ו ע"ב דקאמר אשלמה הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו. והעליתי שם דהיה לשלמה קצת תירוץ דלא הוה בת מצרי דהיא אזלא לגבי דידיה וכל דפריש מרובא דעלמא פריש. וכי אזהר רחמנא למיזל במקום קביעותא דידהו. אלא ז"א דהא ל"ל קרא דהא אסור לשוב למצרים בלאה"נ. אלא ע"כ רחמנא אזהר אפי' בפריש והיינו דקאמר קרא מן הגוים אשר אמר ה' אתם לא תבואו בהם פי' לא תבואו לגור בארצם וא"כ ע"כ איסור חיתון הוא שהם לא יבואו בכם ולא נסמוך על רובא פריש בהם דבק שלמה לאהבה:

ונבוא אל המכוון בעזה"י דמזה מוכח בבירור איסור דירה במצרים דלא כמפקפקים שאומרים כל לאוי תורה האמורים בענין זה לא נאמרו אלא על דרך הבטחה שלא נצטרך לראותם עוד עד עולם. והשתא מוכח בהיפוך דהרי כל אפו וחמתו שעל ירושלים מן היום אשר בנו אותה א"א לתלות אלא במה שנשא בת פרעה ומזה מוכח דאסור לשוב מצרימה דאל"כ גם מה שנשא בת פרעה י"ל מרובא פריש אלא ע"כ אסור לשוב מצרימה. ומבואר בסוכה ר"פ החליל דאנשי אלכסנדריא חטאו ועברו על מ"ש לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ע"ש נ"א ע"ב. וצ"ל דהם סברי שהוא רק בטחון בעלמא ושלמה לא נענש בשביל זה והא דכתיב כי על אפי וחמתי אע"פ שהיה קודם גז"ד הם לא חלקו בכך אלא בין עשו תשובה ללא עשו תשובה וכי לא אחפוץ מיירי בעשו תשובה וכי חפץ נמי בשעשו תשובה אלא משום בזיון קדשים דחמיר ור' יהושע השיב להם היפוך כוונתם וע' מ"ש עוד בסמוך אי"ה:

מתים לע"ל כו' ג"כ יתפרש ע"פ המשך הנ"ל דכבר כתבנו דקרא מסייע לר"י ב"ח דמבשרינו לע"ל וזרקתי עליכם מים טהורים ע"י התעוררתא דיליה מבלי סיוע שלנו כלל משא"כ היה קודם הגאולה מפני חטא בת פרעה כנ"ל. דלפרש הקרא אמים טהורים מי חטאת ממש כמ"ש תוס' הוא פי' תמוה דמאי קמ"ל בזה פשיטא אם נהיה טמאי מתים נצטרך הזאה ג' וז'. אלא לכאורה לפמ"ש פני יהושע פ' במה מדליקין כ"א ע"ב שהוקשה לו מה צורך לנס של חנוכה הא בלאה"נ טומאה הותרה בציבור והיו יכולים להדליק בטומאה. ותירץ שהקב"ה הראה להם חיבתם לפניו שאע"פ שטומאה הותרה מ"מ הוא מתנוסס נס לקבל קרבנם בטהרה. והנה כבר היה גלוי לפני ריב"ח ואנשי אלכסנדריא שעתיד אפר פרה לכלות ונהיה כלנו טמאי מתים בביאת הגואל אי"ה. ואם נאמר שגם המתים שעתידים להחיות צריכים הזאה נמצא אין כאן שום אדם טהור ואפי' אליהו שיגלה בב"א מתטמא ג"כ בהגלותו אצל חסידי הדור ובשגם שכבר עמד בבה"ק של עכו"ם סוף ב"מ. וא"כ מי יזה אפר הא בעינן והזה הטהור על הטמא וליכא וע"כ נקריב בטומאה. והבטחנו הקב"ה אף ע"פ שטומאה הותרה מ"מ רוצה הוא לקבל קרבן שלנו בטהרה ע"כ הוא בעצמו וכבודו יזה עלינו מים טהורים לטהרנו. והיינו וזרקתי עליכם כן אפשר לומר באופן שאין ראיה לריב"ח מכאן כלל. אלא שזה הוא אם נניח שהם בעצמם אינם מטמאים כמתים רק משום שכבר מתו פ"א צריכים הזאה ג' וז' א"ש אבל אי נימא שעדיין הם מטמאים כמתים א"כ לא יועיל להו הזאת ג' וז' והם יהיו רוב הצבור בלי ספק וממילא יעשו כל הקרבנות בטומאה וממילא א"א לפרש קרא וזרקתי עליכם כ"א כריב"ח על התעוררת דלעילא לתשובה. ולהזהר מזה ע"כ שאלוהו תחלה על אשתו של לוט והשיב להם אין נציב מלח מטמא והטעם דפנים חדשות בא לכאן כ"כ מהרש"א בח"א. והנה לכאורה ה"ה מתים שעתידים שכבר בלו ונתמקמקו ונתהפכו לעפר ג"כ פנים חדשות בא לכאן. אלא שיש קצת לפקפק בין ההיפוך לנציב מלח שהוא פנים חדשות ממש לההיפוך אל עפר שכן דרכן של מתים לכן שאל נמי מבן שונמית והשיב אין חי מטמא וא"כ ה"נ מתים לע"ל יהיו חיים ואין חי מטמא. אלא גם על זה יש לפקפק דבן השונמית אע"ג שמת מ"מ לא שב לעפר כשהיה ומיתתו היה ממש כחי משא"כ מתים דלע"ל. אמנם מצירוף ב' הסברות דהרי עכ"פ יש כאן פנים חדשות וגם הם חיים ולא מתים א"כ מבין הסברות היה להם סברא פשוטה דהם אינם מטמאים מעתה שאלו אי יצטרכו הזאה ג' וז'. וריב"ח לא היה יכול לפשוט להם ספק זה בברור. ע"כ בא להם מן הצד ואמר ב' תשובות בדבר א' לכשיחיו נחכם להם ומה לנו עתה בזה. ומה היה צורך בבשורה הזאת שהוא בכבודו יזה עלינו מי חטאת די אם יהיה אז. וזאת שנית לכשיבוא מרע"ה עמהם דהרי מרע"ה בודאי אינו מטמא במותו שהרי לא נתעסק בו אלא הקב"ה ולא מת ע"י מלאך ח"ו ואיך נתאר לו שום טומאה א"כ הוא יזה עלינו ומה צורך לזרקתי עליכם. אע"כ כדבריו כן הוא:

מה יעשה אדם ויחכם. כלפי שאמר והשריש להם שכל הדברים צריכין התעוררת דלמטה ואח"כ עזר מה'. ובמדרש יברכך. [ה'] בממון. יאר בחכמה חכמת אדם תאיר פניו. וישם לך שלום בבנים וראה בנים לבניך שלום על ישראל. וע"כ שאלו מה יכולת יש ביד אדם לעשות שלש אלה והוא השיב בודאי אין שום יכולת ביד אדם לגמור אותן הדברים. אבל התעוררותן הוא בידו ואח"כ יבקש רחמים לבעל היכולת ית"ש ויענהו משמי קדשו וא"ש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף