חתם סופר/נדה/עא/ב

חתם סופר נדה עא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ש אומר צלוב משמע מלשון רש"י דפשיטא ליה דלר"ש דם מבטל דם דמב"מ בטיל. ולא כן דעת הר"ש בטבול יום פ"ב משנה ג' במ"ש שם לחלק אליבא דרבי יוסי ור"ש בין מין א' לב' מינים ע"ש וצ"ע עוד בדוכתי טובי בש"ס:

מערה מים לפסח מ"ש רש"י לרחוץ בשר הפסח הוא דוחק ורמב"ם פי' ללוש בהן עיסה למצה ורצה לומר שהמצה ההיא תהיה על טהרת קודש לאכלו עם הפסח. דהשתא אי נגעה במים נעשין המים שלישי [דעדיין לא גזרו שמטמא המשקים להיות תחלה] והעיסה רביעי ונפסל כיון שנעשה על טהרת קודש דאז הוה ס"ל כקודש דמי:

חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים נ"ל שיעור דברי משנתינו דבתחלה ראו לעשות גדר לטהרות לומר שהחולין הנעשים על טהרת הקודש יהיו כקודש נגד זה לא הוסיפו בטומאת בעל טבול יום כי הניחוהו שני כמו שהוא מן התורה. חזרו לומר שלא יהיה הגדר בהוספת קדושה על החולין כי הם לא יהיו לעולם כקודש אלא הגדר יהיה להוסיף טומאה על טבול יום שיהיה כראשון אם יגע בקודש עצמו אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקודש וק"ל:

אימא סיפא חזרו לומר. אין זה קושיא אלא פירושא בעלמא שהסיפא אמרה שחזרו לומר חולין שנעשו על טה"ק לאו כקודש דמי. והא דאמר מני מתני' אבא שאול היא מילתא באפי נפשיה הוא עי' מהרש"א ופשוט:

כמגע טמא מת נ"ל משום דב"ש נקט כמגע מת ולא אמר כנדה משום דא"כ מטמא נמי באבן מסמא משו"ה אמרו נמי ב"ה כמגע טמא מת ולא אמר כמגע נדה עי' תוי"ט. וא"ש דהרמב"ם נקט כמגע נדה משום דהוא לא הזכיר דברי ב"ש וק"ל:

הרואה יום י"א וטבלה לערב כו' ממשנתינו הוכיחו תוספות דספירת לילה לא שמיה ספירה וכן הוא להדיא במסכת מגילה כמ"ש תוספות גם כן. אבל לא ידעתי מנ"ל הא ורש"י פי' שם במגילה מדכתיב וספרה לה ז' ימים ולא לילות וקשה אדרבא נילף ממילואים וסוכה דימים אפי' לילות. ואפשר כיון דספירה ובדיקה הוא רק שעה א' מהיום ה"ל כימים דלולב דימים ולא לילות. וביאור דברי אלו הם בסוכה דף מ"ג ע"א עי"ש. אבל היותר נ"ל דלקמן סוף מכילתין אמרינן מדכתיב כל ימי ה"א אין זב אלא בראיית יום אם לא משום דכתיב על נדתה סמוך לנדתה ע"ש. וא"כ למסקנא ילפינן מכל ימי דהספירה תהיה ביום דוקא דהא כתיב יהיה בהאי קרא דילפינן מיניה שימור יום כנגד יום:

ובזה היה ניחא קו' תוס' א"ר יוסי דיש לומר דלר' יוסי דס"ל מקצת היום ככלו ולשיטת רש"י לא משכחת ליה זבה גדולה אלא בשני בין השמשות או בג' תחלת הלילה והוה סד"א כיון דעכ"פ א"א לזבה גדולה בלא ראיית לילה ה"א דוקא בלילה ולא יום כלל קמ"ל כל ימי אפי' ראיית יום נמי מצטרפת עכ"פ והיינו ב' בין השמשות שהראשונה סוף היום והשניה והשלישי תחלת הלילה ולעולם לא בעינן ספירה ביממא לר' יוסי. ומ"ש תוס' לר"ת שראתה ג' בין השמשות והקשה מהרש"א דעכ"פ לא משכחת ליה ליום בלא לילה יש לומר אה"נ אלא שהראיה מתיחסת בתר תחלתה ולפי הס"ד דלקמן דביום תהיה זבה ובלילה נדה. מ"מ אי הוה חזי' בין השמשות כיון דתחלת יציאת הטפה היה ביום הו"ל זבה ולא נדה. ובזה מיושב קו' שניה של מהרש"א דנימא שראתה ג' פעמים בעלות השחר ז"א דאז היה תחלת הטפה בלילה ואז מתיחסת גם מה שתראה ביום לראיית הלילה וק"ל. ומ"ש תוספות לשיטת ר"י דלר"י סוף היום ככולו ובר"ה דיליף רבא ק"ו היינו לרבנן ולא לר' יוסי. צ"ל דלרבנן ליכא למיפרך זבה תוכיח משום דלרבנן יש לומר אה"נ דבזבה דגלי רחמנא דתחלת היום עולה בסופו היה מהראוי שסוף היום יעלה בתחלתו אלא משום דא"א איך נימא הואיל ומקצת סוף היום היה נקי הרי הוא ככל היום נקי אדרבא נימא איפכא הואיל ותחלת יום ההוא לא הי' נקי הרי הוא ככל היום אינו נקי לכן א"א משא"כ לר"י הא קחזינן דביום הז' דמקצתו נקי הרי הוא ככולו נקי ולכשתראה אחר כך אינה סותרת. ואמאי נימא מקצת היום שאינה נקי הרי הוא ככולו אפ"ה לא אמרינן כן בסופו. אם כן מ"ט אמרינן כן בתחלתו. והוה שפיר זבה תוכיח. לכן כ' תוס' דלרבנן קאי התם ותי' ב' של תוספות אינו מובן לי קצת וע' מ"ש בספר אורח מישור במס' נזיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף