חתם סופר/נדה/סח/ב

חתם סופר נדה סח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הואיל והוחזק מעיין פתוח י"ל הענין דודאי אין כאן ענין לחשש ראיה כלל כיון דלא ארגשה בשלמא אם בודקת ומוצאת דם י"ל הרגשת עד היה כדלעיל ר"פ הרואה כתם אבל אי לא בדקה ולא ארגשה מה"ת למיחש לראיה כלל אלא מכיון דהרגישה בתחלת וסתה ונפתח מעיינה בהרגשה כל הדמים הבאים מזה המעיין אינם באים שוב בהרגשה ומ"מ טמאים שהרי הרגישה בפתיחת זה המעיין לכן אפי' אם בדקה עצמה ביום הראשון בצהרים ולא מצאה כלום מ"מ שמא עם סילוק ידיה ראתה מיהו היינו ביום הראשון שמעיינה פתוח אך אחר זמן קים להו לחז"ל דביום שני כבר נסתם המעיין הראשון ואם תחזור ותראה תרגיש בפתיחת המקור לכן מיום שני ואילך מהני הפסקת טהרה. ועי' מ"ש בסמוך אי"ה ועי' לשון רש"י ורשב"ם פסחים קי"ב ע"ב ד"ה בנדה דאורייתא וק"ל:

הזב והזבה שבדקו עצמן ע' מ"ש תוס' כתובות ע"ב ע"א ד"ה וספרה כו' מהר"ם מטיקטין בגיליון מרדכי הקשה אמאי לא מחייבי זיבה לספור ימים דהרי כתיב וספרה לה. ותי' דע"כ אין כוונת הכתוב שתספור דהרי הדר וכתב ואחר תטהר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואין כאן ברור שהיום הזה הוא ראוי לספירה ונהי אי היה מצוה עלינו לספור ימים א"כ מ"מ מספיקא דאורייתא צריכה לספור ואם תסתור תחזור לקדמותה מ"מ השתא שלא נצטוינו על זה בשום מקום אלא שנפרש כן קרא וספרה לה שיהיה מ"ע שתספור כמו וספרתם דימי עומר. ואין זה סברא שיצוה הקב"ה לספור מה דאפשר להיות שיהיה שקר שנאמר היום יום ראשון לנקיים ואפשר שאינו נקי כן נ"ל פי' הגליון הנ"ל שהם המה דברי ראבי'. ובכנה"ג לי"ד סי' קצ"ז לא עמד בזה:

ונ"ל דמזה נפקא לן בדיקת זב וזבה דלכאורה בדיקה זו מה טיבה מכיון שעברו ז' ימים בלא הרגשה אחר שנסתם מעיין הראשון לפמ"ש לעיל בסמוך א"כ ממילא הימים ההמה נקיים המה ומנ"ל דצריכה בדיקה כלל. אבל מדכתיב וספרה לה הוא מיותר לגמרי דכיון דכתיב וכי יטהר הזב דמיניה דרשינן הפסק טהרה וכי יטהר לכשיפסק לראות וכתיב נמי אחר תטהר אחר לכולן שלא תהיה טומאה מפסקת ביניהם לומר שתסתור. א"כ היה די שיכתב וכי יטהר הזב ז' ימים ישב בטומאתו ואחר יטהר ומ"ט כתיב וספרה לה. ואי לאשמעינן מ"ע של ספירה זה א"א כמ"ש לעיל. אלא ע"כ וספרה לה לומר שצריך לברר הספירה והבדיקה ולא תסמוך על החזקה והיינו אפי' לעכבה דאי לכתחלה ולמצוה בעלמא פשיטא דהא אין סומכין על החזקות היכי דאיכא לברורי אע"כ לעכבה. והשתא בהא פליגי ר"א ור"י ור"ע. דר"ע ס"ל נהי בעלמא סמכינן אחזקה דפסקה כבר מלראות ונסתם מעיינה מ"מ הכא הא גלי לנו רחמנא דבעינן ברור לפנינו וא"כ כיון דלא ניזיל בתר חזקה הו"ל בכל יום בספק ראיה וכל שלא בדקה הרי היא בספק סתירה וצריכה לחזור ולספור. ור' יהושע ס"ל דחזקה דגופה אלים טובא היכי דליכא חזקת ממון נגדה עי' כתובות ע"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה אבל כו' לכן לא ס"ל כלל שתהיה גז"ה דלא ניזיל בתר חזקה אלא גזה"כ לבדוק ז' ימים אבל לא שתסתור מספק ור"א ס"ל נהי דגלי לן קרא דלא ניזיל בתר חזקה דהפסק טהרה מה"ת לנו להמציא כ"כ נגד הסברא שיהיו כל הימים בדוקים לפנינו די לנו אם תברר יום אחרון נקי ונאמר הרי היא נקיה לפנינו ומסתמא גם ימים ראשונים כן היו ומכ"ש כשיום ראשון מבורר לפנינו אבל להצריכה בדיקה כל ז' לית לן כנ"ל פי' פלוגתתם. ובזה י"ל קו' מהר"ם לובלין אהא דאמרינן בשמעתין אתי לאחלופי בודאי ע"ש וק"ל:

וראיתי שכתב רז"ה בשמעתין דכ' מקצת הגאונים דכל לבעלה לא בעינן בדיקה אלא סגי דלא ארגשה ז' ימים ולא נאמרה בדיקה אלא לטהרות. ואם כוונתם דמן התורה לא בעינן בדיקה כלל רק מדרבנן משום חומרא דטהרות זה מבואר הביטול ממ"ש דמיתורא דוספרה לה משמע דבעינן בדיקה וכן מוכח משמעתין דלמ"ד בעי ספירה לפנינו כל שלא בדקה לא טבלה מספיקא דטבילה בזמנה מצוה דאורייתא אף ע"ג דלא ארגשה א"כ מוכח דמן התורה בעי בדיקה. וע"כ יאמרו הגאונים הללו דאה"נ כתיב וספרה לה שצריכה בדיקה מ"מ היינו בפ' טומאה וטהרה. אבל בפ' אחרי דשם קאמר איסור שכיבת אשה דוה שם לא הוזכר ספירה ובדיקה. ודבר זה א"א לשמוע. והנה תוס' פ' החולץ מ"ז ע"ב ד"ה במקום כו' כתבו דרב יהודאי גאון יליף טבילת נדה מק"ו ממגעה ור"ת מפיק מדכתיב במי נדה יתחטא ור"י מייתי ליה מש"ס ערוך שבת ס"ד ע"ב והדוה בנדתה בנדתה תהיה עד שתבוא במים. והדבר תמוה וכי מר' יהודאי גאון ומר"ת נעלם ש"ס ערוך דמסכת שבת דר"ע וזקנים ועוד מ"ט לא יליף ר"ע מק"ו דר"י גאון ותו קשיא א"כ מלקות מנ"ל הא אין עונשין מן הדין ומכ"ש לר"ת דלא הוה דרשא [אלא] רמז בעלמא ואינו אלא עשה הבא מכלל עשה דבמי נדה יתחטא. ואפשר דר"ת לטעמיה דס"ל כל כה"ג אהדרינן לאיסורא קמא בחולין צ"ט ע"א. ויש לדחות ממ"ש תוס' בביצה י"ב ע"א ע"ש וק"ל. גם קשה מים היכי כתיב בקרא דבנדתה תהא ומצאתי דבמעדני מלך עמד במקצת מ"ש שנתעוררתי בזה. אבל אמת הוא מה שאומר בזה. דודאי טבילת נדה לטהרות אתיא מק"ו דמגעה וכיון שיש לן בזה ג"כ קצת רמז בקרא דאך במי נדה יתחטא א"כ מצירוף הרמז והק"ו עונשין מן הדין שזה היא שיטת הרמב"ם בפ"ב מהל' מאכלות אסורות כידוע. ודברי ר' יהודאי גאון ור"ת צריכי להדדי אבל מהדוה בנדתה ליכא למילף מידי אטו ביאת מים כתיב שם. אמנם כל זה לטהרות אך לבעלה דכתיב בקרא שלא ישכב עם אשה דוה י"ל היינו בשעה שהיא דוה והדם זב ממנה אבל להצריכה דיני טהרות לא שמענו דבעלה חולין הוא ואינו אלא איסור והיתר ומה ענין לטבילה וזה הוא שהוקשה לר"ע וזקנים. ויליף ליה מדכתיב והדוה בנדתה דמרמז שהדוה דהיינו אשה לבעלה דכתיב אשר ישכב את אשה דוה אותה תהא בנדתה אף אחר זיבת דמה עד שתעשה ככל הלכותיה המפורשים במקום אחר לומר לך כ"ז שהיא נדה לטהרות הרי היא דוה לבעלה וממילא שצריכה ביאת מים כמו לטהרות דילפינן מק"ו דר' יהודאי גאון ומקרא דר"ת כנ"ל וא"ש הכל. וא"כ ממילא דבעינן נמי ספירת נקיים ובדיקה ממש לכל הלכותיה וזה ברור לפע"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף