חתם סופר/נדה/מב/ב

חתם סופר נדה מב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה"נ כשיצא לחוץ לרבא היינו שיצא לבית החיצון כמ"ש תוס'. ונראה כששמשה אז כשהדם בבית החיצון בעלה טהור דהו"ל מגע בית הסתרים כחיה שהושיטה דאי לאו דגזרינן אטו הוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור היתה טהורה משום מגע בית הסתרים והכא לא גזרינן מידי ובועלה טהור. מ"מ נ"ל היינו דוקא בימי טוהר דעסקי' בה אבל באשה דעלמא שירדה לטבול לנדתה ונעקר דם ויצא לבית החיצון וטבלה ונשאר הדם שם דפשיטא דטהורה לבעלה ומ"מ טמאה לטהרות מפני משא דם טמא שבבית החיצון. כ"ז פשוט. ונראה דבכה"ג גזרו טומאה לטהרות על בועלה אף ע"ג דהו"ל מגע בית הסתרים מ"מ שייך למגזר אטו אי יצא עתה דם ממנה מן המקור היא מטמאת בועלה כדכתיב ותהי נדתה עליו ה"נ גזרו עתה שתהיה טומאתה עליו משא"כ בימי טהרה דא"נ נעקר עתה דם ממקורה לא שייך ותהי נדתה עליו דהרי דם טוהר הוא אין מקום לגזור עליו טומאת מגע בית הסתרים כן נ"ל. והרווחתי בזה במה שהקשה מהרש"א אהא דקאמר שמעתא אפריק אלא יולדת כו' והקשה דילמא נמי בשנעקר דם ויצא לבית החיצון ותי' דלא הוה דומיא דנדה וזבה דאינהו במגע נמי מטמא. ותמה עליו בסדרי טהרה מה מגע שייך הכא ע"ש שהאריך מאוד ודבריו נכונים. ולפי הנ"ל א"ש דלענין לטמא בועלה במגע בית הסתרים איכא טובא בין יולדת לנדה וכנ"ל:

חוץ לפרוזדור העיקר בזה כתי' ב' של תוס' דלידה לחוד ונדה לחוד דצוואר הרחם הוא הפרוזדור והוא בית החיצון מקום שהשמש דש וכמבואר בהרמב"ם. והיותר נ"ל לומר דנהי דצוואר הרחם הוא הנקרא פרוזדור לגבי דם שעיקרו במקור. ופרוזדור שלו הוא צואר הרחם. מ"מ לגבי ולד שדר במדור העליון קודם צאתו לאויר העולם כמבואר לעיל ס"פ המפלת ובשעת לידה מתהפך ויוצא. נמצא שהמקור שהוא הנקרא חדר לגבי דם. הוא בעצמו פרוזדור לגבי ולד שמדורו למעלה ממנו. והשתא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור היינו חוץ למקור אל תוך צוואר הרחם שהוא הוא בעצמו פרוזדור של דם:

א"ר ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא יראה דמעיקרא סבר רבא דההוא גברא מספקא ליה אי מותר לו למול בנו בשבת כמ"ש הרב"י באו"ח סס"י של"א בשם פוסקים דס"ל דהאב אסור למול בנו [בשבת] כשיש מוהל אחר ודבריהם בנוי ע"פ הש"ס פר"א דמילה קל"ג ע"א ורבא פסק כהלכתא דשריא הדר א"ר ס"ד דההוא גברא דייקא דע"ה היה ולא נתכוון לזה בודאי דמנא ידע שיש חשש איסור גבי אב טפי מאחר:

כגון שתחבה לה חברתה הומ"ל שתחבה לעצמה וטבלה והנבלה עודנה שם. אי בלוע הוה טהורה ואי בית הסתרים הו"ל טובלת ושרץ בידה. אלא דבעי למימר נ"מ מעין מנא אמינא לה דמייתי רבא דהיינו ש"ז שבאותו מקום שהבועל תוחב לשם וא"צ לכל מ"ש בסדרי טהרה:

אביי אמר טומאה בלועה היא לאביי ודאי קשיא ל"ל קרא לר' ישמעאל לטהר עובר הא טומאה בלועה לא מטמא וע"כ צ"ל לדידיה כשיטת תוס' דבהמה המקשה דמייתי מהרש"א בשמעתין. לטהר אפי' הוציא ידו לחוץ ממש. אבל מ"ש מהרש"א בתוס' דלרבא נמי צריכין לכך ליתא וכמ"ש בס' טהרה דאפי' בפנים נמי מטמא אפי' במגע דיד דחי' עם העובר הו"ל כשני טבעות דנהי דטהורה בבלועה מ"מ טמאה בבית הסתרים כמבואר בבהמה המקשה שם:

שתחב לו חבירו כזית נבילה לתוך פיו פירש"י דאי תחב הוא לעצמו הא איטמי ליה עכ"ל לא בא למעוטי תחב בעצמו בידו בלא כוש וכרכר דא"כ לעיל גבי תחבה לה חברתה הו"ל לפרש כן וע"כ הא פשיטא דתחבה בידה נטמאת ולא משכחת אלא ע"י פשוטי כלי עץ ומ"ש היינו חברתה. ולא אתא הכא אלא לאפוקי הגביה בשיניו וקיבלו לתוך פיו דה"א גם פיו הו"ל מקום נבלת עוף טהור קמ"ל דאפי' במגע נמי איטמי ליה דהלשון מיטמא במגע כמבואר בקידושין דף כ"ה ע"א וק"ל:

מי שאין לו טומאה אלא בה לפמ"ש תוספות בחולין דמודה רבא דסוף בית הבליעה בלועה היא ולא פליג אלא אתחלת מקום בליעה וע"ז הקשו שם תוספות א"כ ל"ל קרא התם אטומאה בלועה שאינה מטמאה ת"ל מבה ולפע"ד בה לא ממעט אלא סוף בית הבליעה דהוה סד"א דתיתי בק"ו אימעט מבה אבל תחלת מקום שהוא בית הסתרים ובלא ק"ו נמי הוה מטמא זה לא אימעוט מבה ואם כן תינח אי כבר ידעינן דבלועה לא מטמא אבל אי לא הוה כתיב אלא בה לא הוה נחתינן לחלק בין בלועה לסתרים וה"א גזה"כ הוא ובין תחלת בליעה ובין סוף בליעה לא מטמא וא"ש וזה התי' של התוס' נראה עיקר דמ"ש בשמעתין שהיה בית הבליעה רחב נ"ל דוחק ועי' בסמוך אי"ה:

א"כ מה ת"ל והאוכל התם ילפינן מניה טומאה בלועה דלא מטמי' דמי לא עסקינן שאכלה סמוך לשקיעת החמה ותימא לי דהאי קרא ממש כתיב נמי בפרשת אמור גבי נבלת עוף טהור ומייתי ליה רש"י לעיל בשמעתין מ"ב ע"א ד"ה בגדים בבית הבליעה וכל נפש אשר תאכל נבלה וטריפה וכ"כ הרא"ם שם דדרשינן נמי מניה לטהר טומאה בלועה גם בעוף ושכן הוא בת"כ. ובאמת אלו לא נאמר ראוי היה לאומרה וא"כ ע"כ גם בעוף סוף מקום בליעה טהור הוא דהו"ל בלועה ולא מטמא אלא בתחלת בליעתו שהוא בית הסתרים ובבהמה גזה"כ הוא לטהר שם וכדברי הרא"ם והמהרש"א כ' שהוא תמוה במ"ש דלרבא גזה"כ הוא וגם בס' טהרה תמה עליו במ"ש בפ' שמיני דעוף אינו מטמא אלא בתחלת בליעתו ולפי הנ"ל דבריו מוכרחין. והתימא על ש"ס דשמעתין דלא ס"ל דודאי מ"ש תוס' שבית הבליעה רחב הוא דחוק והעיקר כמ"ש תוס' שם בחולין לחלק בין תחלת בליעה לסוף בליעה. ולפי הנ"ל הוא מוכרח מקרא דגם בעוף אין טומאה בלועה מטמא וכרא"ם וצ"ל דברייתא דשמעתין דסיים בה א"כ למה נאמר והאוכל כו' ולא מייתי מניה הך דטומאה בלועה לא ס"ל הך דרשא מדאין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא דריש מניה אלא הך דשיעורא כדדרשינן נמי מוהמזה מי הנדה ולא יליף לטהר טומאה בלועה אלא מבה וכקו' תוס' בחולין באמת ולפום אותה ברייתא אתיא שמעתין על נכון וכ' תוס' מ"ש. אבל באמת לפ"מ דקיי"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו כדבשבת ס"ג א"כ ע"כ ילפינן מפשטא דקרא לטהר טומאה בלועה דמי לא עסקינן [כו'] וה"ה מקרא דגבי עוף נמי ילפינן כן וכסתמא דחולין הנ"ל וכת"כ דמייתי הרא"ם וא"כ דברי הרא"ם מוכרחים:

ואולי י"ל דס"ל לברייתא דשמעתין דכיון דהך והאוכל לא מייתרי דאיצטריך ליתן שיעור לנוגע ונושא ורק משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו נילף לטהר טומאה בלועה בין בבהמה בין בעוף. ולפ"ז נצטרך לומר דבתחלת בליעה הוא דמטמא במקום בית סתרים ואפ"ה מטהר בהמה שם מגזה"כ בלי טעם. וזהו דוחק וטוב שנסבול להוציא מקרא מפשוטו מאשר נאמר גזה"כ בבהמה לטהר בית הסתרים מה שלא מצינו אדרבה החמיר הכתוב על בית הסתרים גבי משמשת משום טומאת קרי הקלה מכ"ש שלא נקל בנבלה החמורה. אך סתמא דחולין אזלא לר' ישמעאל דס"ל גזה"כ לטהר עובר שמת במעי אמו והיינו לכשהוציא ידו לבית החיצון שהוא בית הסתרים לרבא נמצינו למדין שכבר הקיל על בית הסתרים אפי' בטומאת מת החמורה אף אתה אל תתמה להקל בנבלה הקלה מטומאת מת ונימא אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובין בבהמה בין בעוף לעולם אין טומאה בלועה מטמא אלא במקום תחלת הבליעה שהוא בית הסתרים שמה מטמא ובהמה טהור מגזה"כ:

ליתן שיעור לנוגע כו' וע' מ"ש תוס' ולפע"ד א"א לומר דאתי לטומאה בלועה לחוד דמי לא עסקינן כו' דלזה הוה סגי אי כתיב וטהר בערב וכיבוס בגדים דכתב רחמנא ל"ל אלא ע"כ ליתן שיעור ומיושב נמי מ"ש תוס' ומיהו תימא כיבוס בגדים כו' וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף