חתם סופר/נדה/כא/ב

חתם סופר נדה כא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרי זו ספק לידה ס' זיבה כו' הקשה רשב"א אכתי מי ניחא דלת"ק דמתני' ודאי טהורה [למאן דמפרש כן] ולת"ק דברייתא קתני ה"ז ספק זיבה מיהת. ותירץ כיון שנאבד ואינו לפנינו הו"ל ספיקא. ונראה דהיינו נמי כיון שכבר בלא"ה קשתה ב' ימים דאל"ה הו"ל לאוקמה בחזקת טהרה. ועי' מ"ש בזה לקמן אי"ה. ולפע"ד דזה דעת הרמב"ם דפסק אפשר לפה"ק בלא דם והקשו עליו מרבא לקמן ס"ו ע"א דס"ל קשתה ב' ימים ובשלישי הפילה צריכה לישב ז' נקיים דא"א לפה"ק בלא דם. י"ל דס"ל דרבא נמי לא קאמר אלא הואיל וקשתה ב' ימים יש לנו להחמיר להצריכה [ז'] נקיים מיהת. וזה לא הוצרך הרמב"ם להביאו דהשתא כבר קבלו עלייהו חומרא דר"ז בכל מקום ע"ש בש"ס:

סומכוס אומר משום ר"מ וכו' יש לעיין הא ר"מ חייש למיעוטא וניחוש למיעוטא דפה"ק עם דם. דהא ע"כ מיעוטא מיהת איכא דהרי ת"ק דר' יהושע חייש לספק זיבה נמי. וי"ל כיון דאיכא חזקת טהרה דמסייע לרובא ל"ח למיעוטא. ומזה ראיה למ"ש לעיל דחזקת היתר מועיל גבי' אשה ולא כהתוס' דשמעתין:

והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה. ע' רמב"ם דגריס המפלת חתיכה קרועה והיינו פלי פלויי. וצ"ע לפ"ז דהמקשה הוה ס"ל טעמא דשפופרת לאו משום חציצה דאם כן לא הוה פריך מידי מדרשב"י דמיירי בחתיכה קרועה דהיינו פלי פלויי אלא הוי ס"ל דטעמיה משום שאין דרך לראות כן. וה"ט דמיעט רחמנא בבשרה ולא בשפופרת. והה"נ בחתיכה ואפי' פלי פלויי והיא שיטת ר"ש ברא"ש ע"ש. ואפ"ה מסיק לחלק בין שפופרת לחתיכה:

ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר כו' יל"ד מנ"ל למעט כולי האי דילמא קרא אחציצה דשפופרת דאינו מינו קאי אבל מינו לא. ולכאורה י"ל לפמ"ש הרמב"ם דספיקא דאורייתא היכא דלא איתחזק איסורא הוה לקולא מה"ת. ואם כן יש לעיין הא ל"ל קרא למעוטי שפופרת ת"ל דלא הרגישה רק היא תחבה שפופרת באותו מקום והוציאה דם ואינו דומה לבדיקת עד שאינו מגיע עד לפנים מהמקור להוציא רק שהדם בא מאליו א"כ אמרינן חזקת דם שאינו יוצא אלא בהרגשה והיא היתה סבורה הרגשת עד היה וכן בשמש וכדומה. אבל הכא שהכניסה השפופרת עד לפנים מהמקור והוציאה הדם א"כ מנ"ל שיצא בהרגשה ומידי ספיקא לא נפקא. ול"ל קרא דטהורה. ודוחק לומר שהרגישה ומשו"ה הכניסה השפופרת. ז"א. דאם היתה מרגשת ה"ה טמאה בלא"ה דשמא יצא נמי טפה דם בלא השפופרת אם לא שהכניסה בתוך שיעור וסת והוא ממש נמנע. וע"כ צ"ל הא מרא דשמעתא דשפופרת הוא ר"ז דס"ל בכריתות בחתיכה א' סגי ולא בעינן חתיכה א' משתי חתיכות. ולדידיה מודה הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא. משא"כ תנאי דברייתא מצי סברי כהלכתא דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות וס' דאורייתא לקולא ולא איצטריך קרא לשפופרת וע"כ לחתיכה אתי קרא. ולפ"ז צ"ל דלאו היינו ר"א דכריתות דס"ל חלבו של כוי חייבין עליו אשם תלוי:

אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי וכו'. ע"ד פירש"י י"ל דפליגי אי מיעוטא דשפופרת נפקא לן מדיוקא דבבשרה בה"א יתירה או מב' בבשרה. ת"ק ס"ל דנ"ל מבבשרה ולא בבשר אחרת והיינו שפיר וחתיכה ומק"ו דאמעיט נמי שפופרת דעלמא דמין ושאינו מינו הוא. ואין לומר דילמא קרא משפופרת דאינו מינו קאי ז"א דמשמעות מיעוטא דמפיק ה' בבשרה משמע למעוטי בשר דכוותיה והיינו שפיר וחתיכה ומכ"ש שפופרת דלא. ומדאיצטריך למעוטי שפיר וחתיכה ש"מ דדם נדה הוא ולא דם חתיכה. ואם כן אי פלי פלויי טמא. אמנם רבנן בתראי ס"ל אין זה דם נדה אלא דם חתיכה ואפי' פלי פלויי נמי טהור וקרא למעוטי דם נדות ממש שבשפופרת אתי ולא ממפיק ה' דההוא הוה משמע דממעט בשר דכוותיה אלא ס"ל מיעוטא הוא מבבשר. ועי' מה שאכתוב אי"ה בסמוך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף