אילת השחר/כתובות/מא/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
נערה שנתפתתה
והצער בתפוסה. היינו דג"ז לאביה, ובשטמ"ק כתב בשם הראשונים דלכן זה הצער לאביה דאע"ג דצער דחבלה לא זכתה לו רחמנא, דשאני צער זה דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין דאז הי' לה צער זה, וצ"ע דהא מסקינן לעיל (דף ל"ט) דצער דנותן באנוסה הוא צער פיסוק הרגלים, וצער זה הא גם כעת יכול לעשות כשימסרנה בעל כרחה למנוול ומוכה שחין ומה הפסיד.
והנה כל חיוב צער הא אינו בעד הפסד ממון, אלא דחידשה תורה דעל צער חייב לשלם ממון, אבל כל זה למי שהי' הצער, אבל על האב דלא הי' לו הצער אלא מחמת דיש לו בעלות על זה, אז יש להסתפק אם גם בזה שייך לומר דכיון דהוא בעל הצער אין אנו צריכים למה שיש לו הפסד, אלא דלמי שיש בעלות על הצער לו מגיע דמי הצער אע"פ שלא הפסיד כמו אם הי' משלם לה עצמה, או דלא שייך זה רק לה עצמה. ומדחזינן דחובל בעבד כנעני זוכה האדון בצער, ותלוי בפירוש הענין, דאם נפרש כמו שחידש בנתיה"מ (סי' שס"ג) דהחיוב בד' דברים הם להעבד והאדון זוכה דמה שקנה עבד קנה רבו, אז אין לפשוט ספיקתנו, אבל לפי מה שמשמע מהרבה אחרונים דלא ס"ל כן אלא האדון זוכה ישר, הרי דאע"ג דלהאדון אין צער מ"מ כיון דהוא בעלים על הכל גם צער הוא זוכה, א"כ יתכן דגם האב דיש לו בעלות על הצער הזה לכן זוכה.
רש"י ד"ה לא הספיקה. דברי רש"י צ"ב דכתב משום דקנס לא הוי ממון להורישו, והוסיף דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו, אשר זה טעם לענין דמה שיאנסו אותה אחרי מיתת אביה לא יהי' לאחין משום דהם אין יורשין את עצם הזכות מה שהי' לאביהם בהבת, אבל הא אפילו אם היו יורשין את הבת שתהי' שייכת להם אחרי מות אביהם, מ"מ על מה שהי' בחיי האב צריך לבוא מדין ירושה ואין יורשים קנס, וכמו בשור שגנבו בחיי אביהם דאין יורשין קנס על גניבה שהי' בחיי האב אע"ג דיורשין את השור [ואמרו לי שבחידושי ר' שלמה העיר בזה].
אמנם דברי רש"י יתכנו לפי מש"כ התוס' בב"ק (דף ע"ב א' בד"ה סיפא) דרבא ור"נ סברי דבשאר קנסות אדם מוריש לבניו, ורק באונס ופיתוי דהבת שהקנס יוצא ממנה אינו מוריש ה"נ אינו מוריש את הקנס של הבת, ולפי"ז רש"י רוצה לומר דזה יהי' גם לרבא ור"נ דכאן מודים דאינו מוריש כיון דכתיב והתנחלתם דאינו מוריש זכות בתו לבנו ממילא גם הקנס אינו מוריש.