חתם סופר/כתובות/כט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png כט TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזרת יוצר המאורות. אתחיל לכתוב מה שחנני הי"ת בפ' אלו נערות:

אלו נערות שיש להן קנס. עיי' שיטה מקובצת יש מן הראשונים כתבו כי ואלו גרסי' וי"ו מוסיף ואלעיל קאי אפירקא קמאי דאיכא דכתובתן מאתים ואיכא דכתובתן מנה ואמר ואלו שיש להן קנס ואלו שאין להן קנס. ויותר נראה דאלעיל קאי דאיכא דיש להן טענת בתולי' ואיכא דלית להו ט"ב וקאמר דאיכא דיש להן קנס וכו' והרווחנו דא"ש דדייק ש"ס נערה אין קטנה לא וכ' שם בשם ראשוני' דדייק הכי דלא הו"ל למיתני רק ואלו שיש להן קנס וממילא נדע דבוגרת לא דבקרא כתיב נערה ולא בוגרת וזה דוחק דכמה פעמים קמ"ל במתני' מה דכתיב בקרא בהדי'. אבל להנ"ל ניחא כיון דאבתולות דפירקא קמא קאי דיש להן ט"ב והיינו קטנה ונערה ולא בוגרת דאין לה ט"ב כדלקמן בברייתא ל"ו ע"א. וא"כ הדר מיתני נערה למה לי ע"כ למעוטי קטנה אתא דבכלל טענת בתולים איתא ובכלל קנס ליתא. ועיי' בסמוך אי"ה:

נערות. בש"ס דייק ולא קטנות עיי' לעיל י"א ע"א תוס' ד"ה לכי גדלה וכו' נדחקו בתוס'. ואמנם בנדה מ"ד ע"ב כ' תוס' דלרבא לית לי' הך דיוקא וס"ל מתני' דלא כר"מ ונערה אפי' קטנה. ונראה דודאי אי מתני' דילן אאונס קאי א"כ ליכא למידק נערה ולא קטנה דלישנא דקרא נקט ובקרא קיי"ל נערה אפי' קטנה כרבנן וכמו שהוכיחו תוס' מהא דסנהדרי' עד שתהא נערה והתם נמי קאי אנערה מאורסה דקרא. אך שמעתין אזלא לרב פפא דמוקי מתני' במפותה נמי נהי דבאונס נמי מיירי כדמוכח מגיורת כמ"ש מהרש"א מ"מ במפותה נמי מיירי. ובמפותה לא כתיב נערה בקרא וע"כ הך נערה דמתני' לשון חכמי' הוא. ובלשון חכמי' נערה ממעט נמי קטנה ומשו"ה מוקי למתני' כר"מ ועיין עוד לקמן אי"ה:

שיש להן קנס. לפי מה דנקיט הבא על הממזרת וכו' וקאי אהבועל ה"ל למימר ואלו המחויבי' קנס הבא על אלו. י"ל דבא ללמד דלא נימא הפגומי' הללו לא יקבלו הקנס ומכ"ש כותית אלא הוא חייב קנס שלא יהי' חוטא נשכר ויתננו לעניים כס"ד דש"ס דב"ק ל"ח קמ"ל יש להן קנס להן בעצמן. א"כ י"ל קמ"ל שהקנס של הבת ולא של האב רק ממנה זוכה האב דכל שבח נעורי' להאב. ומשו"ה לא תוכל למחול מפני שהאב עתיד לזכות בו מהעמדה בדין ואילך. אבל מתחילה שייך להבת ונפקא מיני' מ"ש תוס' לקמן ד"ה ועל אשת אחיו כשבא עלי' עד שלא מת ומת כו' וקמ"ל. אך לא הבנתי השתא דנקט בדידה יש להן קנס מטעם הנ"ל או לשום טעם. א"כ לא הו"ל למיתני הבא על וכו' אלא הממזרת והנתינה אותן יש להן קנס וצריך לומר אשגירת לשון דר"פ אלו הן הלוקין נקט:

קנס. בשיטה מקובצת דקדק דהו"ל למיתני נמי בושת ופגם ותי' משום דיוקא דנערות ולא בוגרת. ואלו בושת ופגם יש נמי לבוגרת. וסיים דלר"פ דמוקי במפותה וא"כ בוגרת מחלה ואין לה כלום ה"ל למיתני בושת ופגם. והנה לפמ"ש לעיל דעיקר דיוקא נערה ולא קטנה הוא לר"פ א"כ א"ש דמשום דיוקא דקטנה לא נקט בושת ופגם דאית לה וקנס הוא דלית לה. אבל דבריו צ"ע דהא ע"כ ר"פ מוקי מתני' במפותה נמי ובאונס נמי. אבל במפותה לחוד א"א דא"כ גיורת נערה מחלה כמ"ש מהרש"א. אם לא נאמר דס"ל כהירושלמי דאין מחילה בקנס וכמ"ש לקמן אי"ה דגם ש"ס דילן מצי סבר הכי:

הבא על הממזרת. דעת הרמב"ם פ"א מאישות הל' ד' קודם מתן תורה כו' לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה עכ"ל והראב"ד השיג ובה"ה העתיק דא"כ מפותה היאך משלם עלי' ממון והלא לוקה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה עכ"ל. ונראה פשוט דה"ה דהו"מ להקשות כן אאונס איך לוקה ומשלם אלא ודאי מדהוצרך לאנסה אינה קדשה. אא"כ במופקרת. והנלע"ד ביישוב זאת הקו' במה שדקדק הרמב"ן בלשון הרמב"ם שכפל ואמר לשם זנות שלא לשם קידושי'. ומ"ש הרמב"ן דאתי למעוטי פלגש כבר דחה הכ"מ דהא לרמב"ם הדיוט אסור בפלגש. ע"כ נלע"ד לפמ"ש הרב"ש רס"י קע"ז דהתורה מיירי שפיתה לשם קידושי' והוא מש"ס דקידושי' מ"ו ע"א לרב דהלכתא כוותי' א"כ לזה דקדק הרמב"ם לשם זנות ולא לשם קידושי' לוקה משום קדשה לאפוקי המפתה ע"מ שישאנה ע"י פיתוי זו. אע"ג דאח"כ מאן ימאן אבי' מ"מ כיון דתחלת פיתוי הי' לשם קידושי' וה"ה באונס כיון שידע שעתידי' לכופו ולו תהי' לאשה וה"ל הבעילה מעיקרא ע"מ שישא אותה ואז ליכא מלקות משום קדשה וא"ש וק"ל:

והנה לפ"ז רב אסי בקידושי' מ"ו דס"ל דקרא לא מיירי בפיתוי לשם קידושי' אי ס"ל נמי כהרמב"ם דלוקי' על ביאת זנות. צ"ל דמוקי קרא בלא אתרו בי' למלקות וחייבי מלקות שוגגים חייבי' בתשלומי' דלא כר"ל. והנה בירושלמי דפרקין מפיק ר"ל מריבוי דהבתולות לחייבו קנס אפי' בפסולות כבש"ס דילן. ותני חזקי' מפיק לי' מאם מאן ימאן א' מיאן אבי' וא' מיאן שמים. וכ' בפני משה דבש"ס דילן בקידושין מ"ו מפיק מיני' א' מיאן אבי' וא' מיאנה היא. ולפע"ד דר"ל לטעמי' דחייבי מלקות שוגגים פטורי' ולא מיתוקם קרא אלא בפיתוי לשם קידושי' ואיצטריך קרא למיאנה היא ע"כ מפיק מהבתולות וחזקי' ס"ל דלא כר"ל ומוקים אפי' בפיתוי שלא לשם קידושי' וכרב אסי שם ולא אתרו בי' ודחיק לי' לאוקמי בשלא לשם קידושי' כמבואר בש"ס קידושין שם על כן מוקי קרא למיאנו משמים:

עוד ראיתי שם בירושלמי דפריך אדחזקי' הנ"ל אי הכי שפחה נמי יהי' לה קנס ותי' ולו תהי' לאשה מוהר ימהרנה לו לאשה באשה הראוי' להוי' בעולם משא"כ שפחה שאין לה הוי' כלל לשום אדם:

והנראה מזה בש"ס דילן לא מצריך קרא למעוטי שפחה ועתו"ס סוף ד"ה וחד לאתוי' כו' והיינו משום דאפי' בלא שום ריבוי ולא שום מיעוט לא הי' עולה על הדעת לשלם קנס לשפחה דהוה כבא על הבהמה שאין בה הוי' כלל (וגריעא מנכרית) כמבואר בקידושי' ס"ב ע"ב ומשו"ה השתא נמי דכתיבי קראי לרבות חייבי לאווין וכריתות לא איצטרך ולו תהי' לאשה למעוטי שפחה אלא למ"ש תוס' שתהי' מדעתה. אך בירושלמי מפיק ממאן ימאן אפי' מיאנו משמים בהא ה"א אפי' שפחה תדע דהרי מפיק מחד קרא חייבי לאוי' וחייבי כריתות ולא מפליג בינייהו כלל משום דהכל בכלל מיאון שמים הוא וה"א שפחה נמי איצטרך ולו תהי' לאשה למעוטי שפחה:

ובזה י"ל לשון הש"ס דשמעתין דקאמר לאפוקי מהאי תנא ולא קאמר לאפוקי מהני תנאי שמעון התימני ובן מנסיא והא"ש דודאי לא פסיקא לי' כולי האי שיהי' שמעון התימני דלא כמתני' די"ל דאשה שאין בה הוי' דקאמר היינו שפחה ותדע שהרי לא קאמר שאין לו בה הוי' דהוי משמע לעלמא יש הוי' רק לו אין הוי' דהא לא קאמר אלא אין בה הוי' משמע כלל והיינו שפחה. אבל חייבי לאווין וכריתות יש להן קנס וס"ל כתנא דמתני' ולא אתא אלא לאפוקי דר"ש בן מנסיא דאיהו בודאי פליג אמתני'. והיינו דשאל הש"ס מאי בינייהו ומאי קושי' והלא איכא בינייהו מבואר. ועוד דמפרש אמורא שחידש האיכא בינייהו שהוא ר' זירא כאלו אחרי' לא ידעו. אע"כ בהא מסופק הש"ס דאפשר דגם חייבי כריתות איכא בינייהו וכנ"ל מיהו ר"ז ס"ל דקרא מיירי בפיתוי לשם אישות כרב בקידושי' ואם מאן ימאן א' להאב וא' להבת ולא איצטרך למעוטי שפחה מתהי' שאין לה הוי' וע"כ שמעון התימני אתי למעוטי חייבי כריתות. וליכא בינייהו אלא ממזרת. ונתינה. ולקמן במקומו אי"ה יבואר עוד:

על הממזרת. דעת הרמב"ם דבכל פסולי קהל אינו לוקה אא"כ קידש ובעל דלא יבוא משמע ביאה בקהל שהוא ע"י קידושי' ע"ר פט"ו מאיסורי ביאה וחכמי לוניל הקשו לו א"כ מאי קאמר בש"ס אי ר' יצחק קשי' ממזרת הא מתני' בלא קידש מיירי. והנה לפמ"ש לעיל לק"מ דרמב"ם ס"ל דכל הבועל שלא לשם קידושי' לוקה משום קדשה אלא שהעליתי דאונס ומפותה הוה בועל לשם קידושי' וכל זה באשה ראוי' לו אך מאנס ומפתה ממזרת שאינה ראוי' לו ה"ל קדשה ולוקה משום קדשה ושפיר קאמר אי ר' יצחק קשי' ממזרת. אבל מה אעשה והרמב"ם בעצמו לא תי' כן וצ"ל דאכתי קשי' דלמא מיירי דלא ידע שהיא ממזרת ופיתה ואינס לשם קידושי' וליכא לאו דקדשה דאע"ג דהשתא קיימי' דחייבי מלקות שוגגים פטורי' מתשלומים מ"מ הכא ליכא חייבי מלקות שוגגים דלא עביד איסורא דמשום ממזרת ליכא איסורא כיון דלא קידש. ומשום קדשה ליכא דהוא לא בעל לשם זנות דסבר שיקדשנה. ע"כ הוצרך רמב"ם לדחוק וכ' דר' יצחק ס"ל כאביי דפ' עשרה יוחסין דלוקין אפי' אבעל בלא קידש ואנן לא קיי"ל כוותי' והנה דבריו בזה מאוד תמוהים דמנ"ל להש"ס להקשות לר' יצחק קשי' ממזרת דלמא לא ס"ל כאביי. והנלע"ד ע"פ מ"ש בר"פ אלו הן הלוקי' בריטב"א וראשונים דקמ"ל התם הבא על אחותו דלוקה בחייבי כריתות ולאפוקי מדר' יצחק. והנה להרמב"ם הנ"ל צ"ל דמיירי דלא אתרו בי' משום קדשה דאל"ה תיפוק לי' דה"ל קדשה. ובבבא דהבא נדחק שם מאי קמ"ל. והנה לאביי י"ל קמ"ל דלוקה אפי' לא קידש. אך לרבא אליבא דרמב"ם דאין לוקה אא"כ קידש א"כ מאי קמ"ל ועוד מסתמא מיירי בלא קידש דומי' דהבא על אחותו. וא"כ איך לקי. וי"ל דמיירי בשהתרו בו משום קדשה. והיא גופא קמ"ל דהבא א"א בלא מלקות דהרי א"א למיבעל לשם קידושי' וכנ"ל. אך כל זה אי אתי' דלא כר' יצחק. אך בשמעתין דרמי מתני' דאלו נערות על מתני' דאלו הן הלוקין ובעי לשנויי כר' יצחק א"כ ראי' דתרתי מתניתן תרתי כר' יצחק. וא"כ הא דלקי התם על אחותו אע"ג דמלקות בחייבי כריתות ליכא. צריך לומר בהתרו בו משום קדשה. וא"כ מאי קמ"ל שוב בבבא דממזרת. וע"כ צ"ל דס"ל כאביי וקמ"ל דלוקה על ממזרת אפי' בלא קידש משום לאו דממזרת. וא"כ קשי' ממזרת דאלו נערות הא חייבי מלקות שוגגים פטורים מתשלומין וממ"נ קשי' אי ממזרת דאלו הן הלוקין אי ממזרת דאלו נערות וק"ל וכשיגיעני הי"ת לשם אבאר. עוד אי"ה:

ועל הנתינה. רש"י והרמב"ם ס"ל דוד גזר עליהם. וכל היכי דתני נתינה אשגירת לשון נקיט. והר"ן תמה מס"פ המדיר דקאמר ש"ס דלהכי לא חשיב ממזרת ונתינה בהדי דכופין להוציא משום דאורייתא לא חשיב ש"מ נתינה דאורייתא דאל"ה ליחשבי' והר"ן וכן ריטב"א במכות תי' דמן התורה לא אסור אלא דור ראשון ומכאן ואילך שרי' ואפשר שכן דעת רש"י במכות שכ' להדי' ואלו הן הלוקין נתינה משום לא תתחתן והיינו דור ראשון הבא להתגייר ובמתני' מיירי מדור שני. וכל זה הוא דוחק גדול. בשגם קו' הר"ן לא מיתרצא דעכ"פ ה"ל למיחשב ס"פ המדיר נתינה דדור שני שכופין להוציא. ויש לדחוק כיון דעיקר דאוריי' לא קחשיב לי'. אבל לולא דבריהם הייתי אומר עפ"י דרכם ז"ל דהתורה החמירה על דור הראשון המתגיירי' שלא להתחתן בם משום שקלקלו מעשיהם טפי משארי אומות וילמדו ממעשיהם אע"פ שנתגיירו כבר. אבל דור השני שכבר נתגדל עם בני ישראל אותם מותר מן התורה להתחתן בהם. וכל זה אם נתגדלו ונתחברו עם ישראל. אך כשבא משה ויהושע וגזרו עליהם עבדות בזמן שבהמ"ק קיים שלא יטמעו בהם ישראל. נמצא הם מובדלי' מישראל ונשארו אצל אבותיהם. ה"ל הכל כמו דור ראשון ואסורי' מן התורה בלאו דלא תתחתן עד אחר החורבן שאז יהי' הדור שני מותר בקהל וכשבא דוד וגזר עליהם עבדות לעולם נאסרו מן התורה לעולם. ורצה רבי להתירם ואז יהי' הדור שני מותר בקהל ושוב אמר חלק מזבח מי יתיר ונשארו באיסורם מן התורה. ומשו"ה לא חשבם רבי במתני' בהדי הנך דכופי' להוציא משום דאיסורם מן התורה. וא"ש דלוקין עליהם באלו הן הלוקים. ורש"י דמשנתינו דאלו נערות שכ' דוד גזר עליהם ר"ל ע"י גזירתו נאסרו מן התורה והא דכ' רש"י גבי כותית דאיכא משום לא תתחתן אלעיל אנתינה נמי קאי:

ועל הכותית פירש"י דגירי אריות והתוס' הקשו דעכו"ם אין לה קנס כדאמרי' לעיל אזלה ואכלה בגיותה. הנה תוס' לטעמי' דמפרשי נמי כן לעיל י"א סוף ע"א דמדינא לית לה קנס כיון דגוי' היא והא דקאמר אכלה בגיותה לאו משום דעע"א אלא אפי' נהגה בכל דת יהודית כיון דלדינא גוי' היא אין לה קנס מן הדין. אך הרא"ש פ"ק דקידושין והובאו דבריו בב"י ח"מ סי' רפ"ג גבי רשע יורש אביו מן התורה כ' דמ"מ קנסינן לי' דלא ליכול בגיותא כדאמרי' פ"ק דכתובות בקנס ע"ש מוכח מדבריו דס"ל דגם גוי' אית לה קנס מדינא. ורק משום דעע"א קנסי' לה ולא יהבי' לה וא"כ בכותית דלא עע"ז נהי דאין להם דין ישראל מפני שהם גירי אריות יהבינן לה קנס. ולפמ"ש לעיל בשם ירושלמי דשפחה אין לה קנס משום דלאו בת הוי' היא כלל צ"ל דנכרית עדיפא שבידה להתגייר משא"כ שפחה שאין בידה להשתחרר ולעשות בת הוי' עי' סברא זו בתוס' גיטין כ"ג ע"ב ד"ה אין וכו':

ומה שהקשו תוס' מסוגי' דב"ק י"ל דוודאי לפי הס"ד דהתם דה"א כל המחייב קנס יתננו לעניים עכ"פ. א"כ ע"כ ס"ל למתני' גירי אמת דאי ס"ד גירי אריות ויש קנס לגוי' א"כ לאשמעי' גוי' ממש ומ"ש כותית דנקט ואי משום דעכו"ם עע"ז ואכלה בגיותה מ"מ ניתבי' לעניים אע"כ עכו"ם אין להן קנס וכותי' גירי אמת הם וקמ"ל מתני' לאפוקי מקו' תוס' דה"א נימא לה אייתי ראי' דלאו שפחה את ומכ"ש לר"מ דחייש למיעוטא:

אך למסקנא דהתם דלא מותבינן קנסא לעניים משום דהו"ל ממון שאין לו תובעי' א"כ מה"ת לדחוק דגירי אמת הם וצריכים לומר דוקא כמ"ד שפחה נתערב בהם וקמ"ל דלא נימא אייתי ראי' כנ"ל זה דוחק דרובא לא ס"ל הכי פ' עשרה יוחסין ע"ש. אלא נימא גירי אריות הם ויש קנס לגוי'. אך גוי' העע"א לא ניתיב לה משום דאכלה בגיותה ולעניים נמי לא ניתן משום דהו"ל ממון שאין לו תובעי' לכן תנן כותי' וק"ל:

אמנם כן בירושלמי דפירקין איתא להדיא דמתני' כמ"ד גירי אמת דלמ"ד כותי' כגוי' לא בדא ע"ש. ונ"ל דבסוף הסוגי' איתא בירושלמי דלרבנן דחייבי מלקות שוגגי' פטורים מתשלומין קשי' ממזרת ומשני דמיירי בממזר הבא על הממזרת ע"ש וא"כ דומי' דהכי בכותי הבא על הכותי'. וא"כ ע"כ גירי אמת הם דאי גירי אריות א"כ מה לתנא לפסוק קנס על גוי הבא על הגוי' בשלמא ישראל הבא על הכותי' נימא דהישראל מחייב קנס לכפרה אבל גוי הבא על הגוי' לא שייך הא אע"כ גירי אמת הם. אך בש"ס דילן מסיק אי ר' יצחק קשי' ממזרת ולא בעי לאוקמא בממזר הבא על הממזרת וכבר עמד רמב"ן בזה מ"ט לא מוקי ש"ס בהכי. ולהנ"ל ניחא משום דא"כ כותי נמי בכותי הבא על הכותי' וס"ל לש"ס דילן גירי אריות הן. ויש מכאן הכרח לפירש"י וק"ל:

והנה תוס' הקשו למ"ד שפחה נטמעה בהם לימא אייתי ראי' דלאו שפחה את ומכ"ש אי אזיל איהו לגבה דהוה ספק ממש. ותי' דאוקמא אחזקת אבהתי' ושלא יהי' חוטא נשכר. וצ"ע חדא לא שמענו דהולכין בממון אחר רוב אפי' אי איכא חזקה בהדה ועוד עכ"פ אי אזיל איהו לגבה דליכא רובא אלא חזקת אבותי' איך נוציא ממון בחזקה לחוד. דהא אפי' ברובא לחוד לא נוציא ממון. גם עיקר קו' תוס' תמוה לפי מה שהשריש מ"ו בהפלאה לעיל ספ"ק דלא אמרי' אין הולכין בממון אחר הרוב אלא במה שבאנו לדון עליו עתה מחדש. אבל מה שכבר החלטנו שזה בנו של זה וכיוצא בו מחמת רובא טרם שבא לפנינו הך דינא דממונא אז ניזיל בתר רובא הלזה גם בממונא. וסברא זו מוכרחת כמה פעמי' וא"כ קו' תוס' מעיקרא לא קשיא. וצ"ל דעכ"פ יפה הקשו דהא הכא לא החלטנו שזו מן הרוב שאינה שפחה. אדרבא החמרנו ליוחסי' וחששנו שהיא מן השפחה. וא"כ כשיבוא להוציא ממון. נתחיל עתה למיזל בתר רובא ואין הולכין בממון אחר הרוב. ועל זה יפה תי' כיון דעכ"פ מן התורה הי' ראוי' ליוחסי' משום רובא ואז הוה אזלינן גם בממון בתר רוב ורק חכמי' החמירו משום יוחסי'. הם אמרו בקנס נוקמא אדאורייתא שלא יהי' חוטא נשכר. אלא דלא סגי להו בהכי לחוד דאכתי תיקשי באזלה איהי לגבי' דאפי' מדאורייתא פסולה ליוחסי' א"כ מה"ת להוציא ממון ומשו"ה כתבו תוס' דאפי' אי הוה אזיל איהו לגבה הוה כשרה ליוחסין מן התורה משום חזקה. וכיון שכבר החזקנו לישראל. שוב כשנדון על הממון נשארה בחזקתה ורבנן לא החמירו משום שלא יהי' חוטא נשכר וק"ל:

הכותית. הקשו תוס' ליחשוב נמי מצרי ואדומי. ותירצו לחד שינויא דחייבי עשה לא חשיב. וזה צ"ע קצת דאדרבא הו"ל למיחשבינהו לא מיבעי' חייבי לאווין דה"א דאתי עשה ודחי ל"ת וה"ל ראוי לקיימה. ואפי' נימא דהיא אמרה לא בעינא לי' ומלמדין אותה לומר כך כפירש"י לקמן. מ"מ כיון דהיא עצמה גרמה לעצמה שאינה ראוי' לו ע"י שאמרה לא בעינא לי' וא"כ בדין הוא שלא תפסיד קנס. אבל מצרי ואדומי דחייבי עשה ולא אתי עשה ודחי עשה ה"א אין להן קנס. א"כ הוה רבותא טפי למתנינהו דיש להן קנס. וי"ל דעכ"פ חייבי לאווין אית בהו רבותא דמשלם אע"ג דלוקה וכר"מ או בלא התרו והוא גופי' קמ"ל דחייבי מלקות שוגגי' חייבים. מיהו לרמב"ם דאין לאו בממזרת אא"כ קידש ובעל וכבר כתבתי לעיל דמ"מ משום שאינה ראוי לקיימה איכא מלקות משום קדשה א"כ הך לאו הוה נמי במצרי ואדומי וא"כ תיהדר ק' לדוכתה ליחשבינהו. וע"כ כתי' ראשון של תוס' משום דאין איסורן לעולם לא קחשיב. ולהך תי' ע"כ צ"ל דנתין אסור לעולם או מן התורה וכהתוס' או מגזירת דהע"ה כפירש"י ורמב"ם. אבל לרמב"ן וסייעתו דנתין אינו אסור אלא דור ראשון א"כ קשה ליחשוב נמי מצרי ואדומי כי היכי דחשיב נתין:

ויש לעיין עוד לר"ל דמוקי מתני' כר"מ ור"מ ס"ל בשבועת העדות דון מינה ומינה ור"ל בעצמו אמר ביבמות ע"ח ע"ב דלמ"ד דון מינה ומינה ממזרת מותרת לאחר עשרה דורות ובירושלמי התם אמר להדי' דלר"מ ממזרת מותרת אחר עשרה דורות. ואפ"ה חשיב ממזרת במשנתינו וא"כ ליחשוב נמי מצרי ואדומי. וצריך לומר תני ושייר ושייר נמי הנך דכ' תוס' בסוף דבריהם:

הבא על אחותו ס"פ בן סורר הקשה הש"ס הא קים לי' ב"מ דניתן להצילו בנפשו. הנה להמפרשים שם דניתן להציל הנרדף א"ש דפשיטא להש"ס דפוטר מתשלומין משום דניתן להצילו בנפשו דלא גרע ממחתרת. אבל להמפרשים ניתן להצילו הרודף מעבירה. וא"כ הא דמותר להורגו הוא לטובתו דמיחס חס רחמנא עליו טוב שיהרגו ולא יעבור עבירה זו א"כ מנא לי' להש"ס דבכי האי גוונא פוטר מתשלומין. וצ"ע לכאורה:

והנה הברייתא דר' יהודה ומחלקותו דהניחה לו שלא יהרגנה בודאי ס"ל להציל הנערה ניתן הוא להרוג ביד כל אדם ועוד יותר נראה דלהס"ד דאפי' יכול להציל בא' מאיבריו אפ"ה מותר להורגו א"כ בוודאי מטעם נקמה הוא וקניס לי' בו ושפיר פריך ש"ס אך למסקנא שצריך להצילו בא' מאיבריו י"ל הטעם להצילו מעבירה ולא מחמת נקמה ואינו פוטר מתשלומין כלל. ובזה מיושב פסק הרמב"ם דמייתי לדינא דמתני' סתם הבא על אחותו משלם קנס ולא התנה שום תנאי מאוקמתא דש"ס התם ולהנ"ל י"ל ועדיין צ"ע:

ומ"ש בסנהדרין ע"ג ע"ב תוס' ד"ה חד למעוטי וכו' י"ל קו' תוס' דמשכחת לי' ברודף לזרוק אבן לעכו"ם בין עכו"ם וישראלים דלא ניתן להציל הרודף בנפשו משום רציחה דהוה רק ספק ישראל. ומשום חלול שבת הי' ניתן להצילו בנפשו דההורג בכעסו הוה מתקן אצל יצרו. והשתא לא תקשי קו' תוס' דחלול שבת הותר לזה משום ספק פקוח נפש של ספק ישראל וק"ל. זה שמענו בשם חכם א' ונכון הוא:

ועל אשת אחיו. כ' תוס' בשם ר"ח דבירושלמי מוקי לה ביש לו בנים מאשה אחרת ואירסה לזו ומת ולא בעי לאוקמא בצרת ערוה משום דלב"ש מתייבמת ובעי לאוקמא ככ"ע. ומשו"ה לא אוקמא נמי בגרושה משום דלב"ש לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ומכיון שכבר זינתה נפגמה ולית לה קנס. ומוקים לה באירוסי' ולא בנשואה ונבעלה שלא כדרכה וכמו שכתבו תוס' לעיל דנבעלה אפי' על ידי בעלה אע"פ דלדינא עושה אותה בעולה שלא כדרכה מ"מ לענין קנס עדיין בתולה היא כיון שזה המאנס פוגם גופה עכ"פ שהרי בתולה היתה עכ"פ ממקום בתולי' כן צ"ל. וא"כ ה"נ אמאי מוקי' לי' ירושלמי במת מן האירוסין דווקא. י"ל דמכיון שנכנסה לחופה אפי' יש עדים שלא נבעלה כלל שוב אין לה טענת בתולים ומכ"ש בנבעלה עכ"פ מבעלה שלא כדרכה. וכי היכי דאין לה ט"ב ה"ה דאין לה קנס. והתוס' דלעיל דהקשו דהו"ל למיתני מחזיר גרושתו משנישאת ונבעלה שלא כדרכה. היינו למאן דאית לי' לעיל י"ב ע"א דיש לה ט"ב עיי' מאן דמתני אמתני' כו' מאן דמתני אברייתא כו' ע"ש. תו הקשו תוס' מר"פ דמוקי במפותה. נ"ל המשך דבריהם דלכאורה הומ"ל דר"פ לא מוקי במפותה אלא הבא על אחותו משום דרחיקי לי' לאוקמא בנבעלה שלא כדרכה כר"ח דמאן דכר שמי' דנבעלה שלא כדרכה אבל בבא דאשת אחיו דע"כ בלאה"נ מיירי בנבעלה לאחיו שלא כדרכה א"כ תו לק"מ מניתן להצילו בנפשו. ומיירי באנוסה ולק"מ ק' תוס'. לכן הקדימו לאתויי הירושלמי דמפרש שנתארסה לאחיו ולא מיירי מידי מבעילה שלא כדרכה וא"כ לר"פ נמי מיירי במפותה וקשה שפיר קו' תוס':

מ"ש תוס' דהבא על בתו קשי' ממ"נ. ר"ל בין אי תוקמי כר"ע דמתני' בין ר"ע דברייתא לעולם קשי' לר"פ. ובישוב קו' תוס' נ"ל דר"פ לא קאמר אלא הבא על אחותו לא תוקמת דווקא לר' יהודה ובמניחה שלא יהרגנה. אלא לרבנן נמי משכחת חיוב במפותה. ובא על בתו קאמרה מתני' אינו משלם קנס לכ"ע אפילו לר' יהודה במניחה שלא יהרגנה ובאונס. ומתניתין נקטה חיוב דחייבי כריתות לכולי עלמא ופטורי דמיתת ב"ד לכ"ע:

מ"ש תוס' דבירושלמי איתא דקנס אינה יכולה למחול. לולא דבריהם הייתי אומר דמה"ט אין הקנס נמחל משום דעל זה גופי' חייביה תורה קנס על שפיתה אותה ודבר על לבה עד שנתרצית למחול על בושתה ופגמה ועל זה הפיתוי ישלם קנס ולא שייך מחילה כי על זה גופי' משלם הקנס עיי' רמב"ן פ' משפטים אך כל זה כשאין בעילת איסור. אך בעילת איסור ממזרת או עריות א"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומה"ת ליתן לה קנס. ובזה יש להשוות הירושלמי עם ש"ס דילן:

ועל אשת אחי אביו ועל הנדה צ"ע מ"ט מהפך מסדר שכתובי' בתורה בפ' עריות נדה ברישא והדר דודתו שהיא אשת אחי אביו והדר אשת אחיו וצ"ע:

הני נערות פסולות כו'. נראה דקשי' לי' כשרות כגון פסולי כהונה לית להו קנס דהו"ל למיחשב פסולי כהונה שהן כשרות בעלמא. ומשני פסולות אצטריכא לי' כלומר פגומות כמ"ש בשיטה מקובצת לומר אעפ"י שגופם פגום בלא"ה מ"מ חסה תורה עליהם לשלם קנס משא"כ כשרות הפסולות לכהונה אין רבותא שיש להם קנס מכהן שהרי מישראל פשוט שיש להם קנס וכבר כתבתי לעיל דהירושלמי מוקי מתני' בממזר שבא על הממזרת דאיסור ליכא. וקמ"ל שגוף פגום יש לו קנס. ויש להקשות מן התורה מנ"ל ואי נימא מדכתי' נערה א"כ אצטריך חד קרא לממזר הבא על הממזרת דליכא איסורא וגופא פגום ואידך לחייבי לאווין. ואכתי חייבי כריתות מנ"ל. וקרוב לודאי אצלי שזהו סברתו של שמעון התימני. כיון דע"כ דרש נערה לחייבי לאווין א"כ מ"ט לא דרש נמי אידך לחייבי כריתות. ולהנ"ל ניחא דאיצטרך חד לגוף פגום בלי איסור. ומ"מ לתנא דידן קשי'. וי"ל מדסמיך ענין לו דכתי' ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו וסמוך לי' לא יקח איש אשת אביו ולא יגלה כנף אביו דמיני' ילפינן כל דיני ממזר לכל מר כדאי' לי' ביבמות מ"ט ע"א. וסמיך לי' כל פסולי קהל. א"כ משמע אפי' הני נמי ולו תהי' לאשה ולשלם קנס וכל דיני פרשה ולכל הפחות מוקמי' בממזר וממזרת ואייתר נערה הנערה לחייבי לאווין וכריתות וא"כ לדעת רש"י במנחות גבי סדין בציצית דב"ש לא דריש סמוכים אפי' במשנה תורה. ומשמע דכל המחייב סדין בציצית אית לי' הכי אה"נ אצטריך קרא לפגומי' וחד קרא לחייבי לאווין. ולית לן רבוי' לחייבי כריתות והיינו שמעון התימני. ולפ"ז דמחייב קנס בחייבי כריתות לא אתי כב"ש דלא דריש סמוכי' במשנה תורה. ואני כתבתי לעיל דהירושלמי לא מוקי אשת אחיו בצרת ערוה או בגרושה משום דתיתי מתני' נמי כב"ש. ולהנ"ל לא אתי' מתני' כב"ש עיי' וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף