חתם סופר/חולין/קלט/ב

חתם סופר חולין קלט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יכול יחזור בהרים וכו' נראה דהוה סד"א טעמא משום לעורר רחמי השכינה כמ"ש בתשובת חו"י סי' ס"ז בשם הזוהר ולאותו הטעם ה"א דגם יחזור בהרים קמ"ל כי יקרא. ועכשיו דגלי רחמנא כי יקרא נימא אין זה הטעם ונעמו מעגלותי' לא תדע וליתא להנ"ל אלא אם צריך לעופות ישלח וכאשר הוכיח בתשובה הנ"ל משיטת תוס' לקמן ק"מ ע"ב ד"ה שני סדרים וכו' ע"ש וק"ל. וערמב"ן פ' תצא כ' טעם למצוה זו שלא נתאכזר ועיין בס' החנוך שהסביר קצת באופן אחר. והנ"ל מלשון הרמב"ם פי"ג מהל' שחיטה הל' וי"ו לא אסרה תורה אלא כשהיא מרחפת על בניה ועי"ז שהיא מרחפת על בניה אינה יכולה לפרוח ולהשמט מידינו נמצא ע"י שהיא מרחמת ומגינה על בניה ע"י היא נתפשת בידינו. וזה אינינו מדרך הישר שיארע להעוף מכשול ע"י פעולה טובה שלו שמגין על בניו. וע"כ הותר לאחר ששלחה יכול לחזור ולתופשה כי אז אין התפישה והמכשול בא לה ע"י שרחפה על בני' שהרי כבר נשתלחה והיו יכולה לפרוח ולהשמט. ואם תגבר עלי' יד האדם לצודה בפריחותה אחר שילוחה אין בכך כלום עיין שם בקיצור מתק לשונו והוא טעם מקובל ויפה ראוי למי שאומרו:

ת"ל כי יקרא במאורע. והקשה ת"ח א"כ בטעינה ופריקה והשבת אבידה דכתיב נמי עזוב תעזוב והשב תשיבם ולא כתיב יקרא נימא צריך לחזור בהרים. ולפע"ד יקשה עוד מנ"ל יקרא פרט למזומן דלמא ה"ה מזומן ויקרא למעוטי שאינו צריך לחזור בהרים. אבל נלע"ד דלאו מיקרא נפקא אלא אפי' הוה כתיב כי תראה קן ציפור נמי הוה ידעינן שלא יחזור אחריו בהרים מדכתיב כי תראה משמע אם תראה וליכא אם שהוא חובה כ"א ג' המנויים בפירש"י פ' יתרו ואם מזבח אבנים תעשה לי שמשמשים במקום כאשר ובפ' ויקרא בפסוק וכי תקריב מנחת בכורים צריך להגיה ברש"י אם בלשון כאשר ולא בלשון כי שהרי כי גופי' לשון דאי היא שהוא אם ע"ש נמצא כי תראה חמור שונאך מוכיח שאינו צריך לחזור בהרים והה"נ הכא אי הוה כתיב כי תראה קן ציפור הוה ידעינן במאורע ואייתר לשון יקרא ללמוד פרט למזומן:

מצא קן בראשו של אדם מהו נראה דבשארי בעלי חיים שאינם מעופפים פשיטא להו דלא עדיפי מכל עץ. אך אדם אין עיקרי גופו על הארץ כ"א נשמת אלוה בקרבו ודבוקה למעלה במקום קדוש יתהלך וה"ל כנשר בשמים. משו"ה מספקא להו ואפ"ה פשיט להו מוהאדמה על ראשו ומכ"ש שארי בעלי חיים וכן משמע ברמב"ם. ועדיין אני אומר יען אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי. ע"כ אז כשנצטער חושי הארכי על דהע"ה ונסתלקה שכינה אז אמר והאדמה על ראשו. והא דפשיט מיני' מצא קן בראשו של אדם יוצדק לפי טעם הזוהר הנ"ל לעורר צער השכינה כביכול כל זמן שאין העולם מתוקן במלכות שדי. וא"כ לענין שלוח הקן לעולם מצטער ונידן האדם כאדמה וק"ל:

בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. אמרו מרע"ה הי' ראשית שהוא תרומה של עולם שהוא שית אלפי שני וראשית תרומה א' מחמשים עולה מאה ועשרים ע"כ חי' כל כך. והנה מהני שית אלפי שני יש בהם ב' אלפים תוהו ונשארו רק ד' אלפים תורה וימות המשיח משנולד אאע"ה ולפי קדושת מרע"ה היא ראשית של תורה ולא של עולם התוהו והיו די לו בשמנים שנה שהוא תרומה של ד' אלף. אך באשר עכ"פ הי' ילוד אשה ובשריות שלו נתמוגג ממנו בארבעים שנה הראשונים של ימי חייו עד שהגיע לארבעים לבינה וע"כ חי' ק"ך שנה והיינו בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים:

המן מן התורה מנין. כתיב ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול ופי' רש"י פירוש הכסף ואמרתי כוונתו כי היו ראשונים מנחשים בהיתר עפ"י דבר היוצא מפי כמו ניחוש יהונתן וכמו שלוח מלך ארם גבי יהורם והכא אמר אחשורש הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך וכשתשמע אסתר הדבר יצא מפי המלך תחליט ח"ו כי אפס תקוה וישועה. ע"כ הודיע לה מרדכי פירושו של כסף גמטרי' עץ כמ"ש תוס' פ"ק דמגלה וא"כ אדרבא פיו הכשילו לאמור העץ נתון לך להתלות עליו והיינו ואת פרשת הכסף וא"ש. אלא לכאורה יש לפקפק על זה בוודאי למסקנא וקושטא שכבר ראינו שנתלה המן על עץ הרי אנו מבינים שהיו זה טמון בתשובתו של אחשורש הכסף נתון לך ופיו הכשילו. אבל קודם לזה מנ"ל למרדכי ולאסתר להעמיס בכסף גמטרי' של עץ ומאי אולמי' דעץ מאבן וברזל וכל כלי משחית. אלא שקבלה היתה בידם שעתיד א' משלוחי נחש הקדמוני להכשל בתליית עץ כדכתיב המן העץ ע"כ כשיצא מפה אחשורש הכסף נתון לך חשב מרדכי שזהו המן הרע הזה סופו לדין בעץ והיינו :

אסתר מן התורה מנין וכו' מרדכי מן התורה מנין. יראה היתה מתייאשת לבקש על עמה ומולדתה משום שלא נודע לה דבר אפי' בחלום. ואמר רבא פ"ק דחגיגה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא אבל בחלום אדבר בו ופירש"י דדייק מדכתיב ביום ההוא דייקא ביום אסתיר פני אבל בלילה אגלה בחלום. והנה לא נודע לה דבר ושום רמז ע"כ התיאשה מלבוא לפני המלך. והיינו אסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר וגו' אכן איתא במדרש ומרדכי ידע כבר שנתגלה לו ע"י חלום וכן הוא בתרגום שני. ובמנות הלוי. אלא שלחלום צודק שהוא כענין נבואה צריך להיות שורה בתוך שמחה כמשחז"ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ומסיים שם וכן לחלום טוב רוצה לומר חלום צודק נבואיי. וחשבה אסתר שראוי לגלות לה בחלום שהיא שוכבת בארמון המלך בשמחה וטוב לבב. אבל באמת לא כן הוא כי עכ"פ היתה חבישה שלא ברצונה משא"כ מרדכי מתהלך ברצונו וחפצו והוא שמחה יותר והוא ראוי לחלום נבואיי יותר דבר זה גילה לנו רמב"ן בפי' התורה פ' כי מור דרור שיקחו מור מחיה שהיא דרור והולכת ברצונה בין הערוגות ולא מאותן החבישים בבתים להאכילן ולפטמן כי מור שלהם אינו חשוב כאותם המתהלכות חפשי ודרור והיינו מרדכי מן התורה מנין מור דרור:

ומתרגמינן מארי דכי' אמרתי עפ"י ירושלמי דשקלים וש"ס מנחות מרדכי בילשן שהי' בולל לשונות ודורשן כגון גגות צריפין גג לה"ק וצריף לשון ארמי וכן עין סנכר עין לה"ק וסנכר לשון ארמי ע"ש וה"נ כשמו כן הוא כי בלה"ק נקרא מור דרור ובלשון ארמי מארי דיכיא. ונקרא פלגא לה"ק ופלגא ארמי מר לה"ק דכי ארמי:

ציפור טהור אשכחן דאיקרי ציפור. ובהכי רהיטא כולי' שמעתא אמנם רמב"ן פ' מצורע מסיק דהוא פלוגתא דתנאי. ומשמע שלא הכריע הרמב"ן שיהיו ציפור עוף טהור ונ"ל עכ"פ לכ"ע אין שלוח הקן נוהג אלא בטהורה דס"ל להך תנא בפשיטות דתסיל על ביצי יונה לא בעי שלוח דבעינן דוקא מיני דולדות וכיון דהולדות טהורים מותקח לך א"כ האם נמי טהורה דאל"ה לא הוה מינא דולדות ולא משכחת אלא בקורא וקורא עוף טהור הוא עיין זה לקמן ק"מ ע"ב וסוגיא דהכא אזלא לפום ספיקא דאיבעי' דביצה יונה שרבצה עליהו תסיל חייב בשלוח וצריכין ציפור למעוטי טמאה אבל לאידך צד לא צריכא קרא ואפשר דציפור בעלמא אפי' טמאה במשמע. אלא לפ"ז להך מ"ד דציפור טמא נמי משמע א"כ אם טרפה אינה חייב בשלוח דהא לא נפקא לן חיובא אלא מדאיצטריך ציפור למעוטי טמאה עיין ק"מ ריש ע"ב ונ"ל משו"ה משמע בלשון רמב"ם דאם טרפה נהי דחייב לשלח אבל אינה לוקה משום דלא ברירה לן הך מילתא:

תבנית ציפור כל כנף הקשו תוס' מקרא גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה ותי' דרור טהור כדמוכח פא"ט א"כ ציפור נמי טהור. והנה מ"ש פא"ט ט"ז בי"ד סי' פ"ב רוצה להגיה וש"ך בנה"כ מקיים הגירסא בדוחק דהרי אדרבה רמב"ן פ' מצורע מוכיח מפא"ט דטמא נמי איקרי דרור מסננית לבנה דקיי"ל דהוא טמא. ומהרי"ק מוכיח משם דכל דרור כולם טמאים והמ"ל רפי"א מטומאת צרעת תמה עליו ונה"כ נדחק ליישבו. מיהו בלאה"נ דברי תוס' צל"ע במ"ש מדרור טהור ציפור נמי טהור ומיד אחר זה כ' בהיפוך מדחסידה טמא ציפור דהאי קרא טהור ע"כ לולי דמסתפינא להגיה היתי אומר ט"ס הוא בתוס' וצ"ל דרור טמאה כדמוכח פא"ט והיינו כרמב"ן ומהרי"ק הנ"ל ונקיט ציפור מצאה בית וה"ה כל הטהורים ודרור קן לה ה"ה לכל הטמאים וכעין שכ' תוס' גבי חסידה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף