חתם סופר/חולין/קלה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png קלה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראשית הגז וכו' ה' רחלות גוזזת מנה מנה ופרס וחכמים אומרים כ"ש עיין מ"ש רשב"א לקמן קל"ז בשם רמב"ן עפ"י תוספתא שאין בין ר' דוסא לרבנן אלא דבר מיעוט ע"ש ועיין בתוס' ב"ב ק"נ ע"א שתמהו מנ"ל הני שיעורים ובמאי פליגי. ונ"ל דאע"ג דהא דאמרינן כמה נותן לו מיירי במי שיש לו גיזה הרבה ורוצה לחלקה לכהנים הרבה שלא יפחות לא' מהם משיעור בגד קטן של בגדי כהונה. שהוא אבנט ואבנט של כהנים ארכו ל"ב אמה כמ"ש רמב"ם פ"י מכלי מקדש מ"מ גם בתחלת שיעור הפרשת שהיא כדי נתינה ג"כ נתינה שלו כשיעור אבנט כל שהוא כדי שיכרוך עכ"פ פעם או פעמים סביב גופו. והשתא פליגו ר' דוסא ורבנן איה מקום חגירת האבנט והוא פלוגתת רמב"ם וראב"ד בהל' כלי מקדש ופלוגתת רש"י ותוס' לרש"י ורמב"ם חוגרים למעלה מטבורו סמוך לאצילי ידיו תחת לבו ושם אינו צריך אבנט גדול כל כך. ולתוס' וראב"ד חוגרין על הכרס ששם אדם רחב ביותר וצריך אבנט גדול והיינו דעת ר' דוסא כנלע"ד:

במוקדשים מ"ט לא פי' יתננו לכהן והוא יפדנו לעצמו וכמ"ש תוס' ד"ה לפרוק וכו' ואתי' כמ"ד בב"מ נ"ז ובתמורה כ"ז דמן התורה סגי בהכי אבל למ"ד דמן התורה צריך להשלים דמיו נהי הקדש יצא לחולין בפרוטה. אבל עכ"פ מחייב להשלים דמיו לגזבר א"כ לא יהיב מידי לכהן ובקרא נתינה כתיבה אע"כ כנ"ל. ולפ"ז למאי דאמר רבא לקמן במקדיש גיזה עצמה מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא זה שמחוסר פדיון. זה אינו אלא להך לישנא התם דר' יוחנן ס"ל צריך להשלים דמיו א"כ ע"כ הישראל יפרוק ויתן לכהן וה"ל מחוסר פריקה אבל למאי דקיי"ל כלישנא דר' יוחנן ס"ל אין צריך להשלים דמיו א"כ במקדש גיזה יכול ליתנו לכהן בקדושתה והכהן יפרוק בפרוטה ואין צריך להשלים דמיו א"כ אינו מחוסר פריקה והמקדיש גיזתו חייב בראשית הגז ולא מתוקם מתניתין אלא במקדיש צאנו וכר' מני בר פטיש ומשו"ה השמיט הרמב"ם אוקמתא דרבא וא"ש:

הא לאו בני גיזה נינהו ולא בעי לאוקמא קרא בעבר אדאוריתא וגזז דפטר מראשית הגז דקיי"ל דאי להתירא לא כתיב קרא. ביבמות ע"ח ע"א ולא דמי מאי דכתיב היא תועבה ואין בני' תועבים דהא משני ש"ס התם ביבמות משום לעיקר איסורא כתבי' לומר שהיא תועבה וצריך לומר שאין התועבה מתפשט על בני' אבל הכא לא כתיב בעיקר איסור גיזת הקדש והבן זה. ועוד דה"ל מצוה הבאה בעבירה:

מדרבנן סד"א הואיל וכו' הוצרך לזה לתרוצי מתניתין דקתני אבל לא במוקדשים אבל קרא כבר מתורץ דאתי לקדשי בד"ה כיון דמדאורייתא מותר בגיזה:

והא בעי העמדה והערכה כ' תוס' כיון שהי' מתחלה מחובר בבהמה וכו' נלע"ד היינו למ"ד העומד לגזוז לאו כגזוז דמי' אבל למאי דקיי"ל כגזוז דמי חוץ משערו של עבד משום דאשבוחי משבח אבל אי לאו דאשבח לא הוה בעי עשרה וכהן לפדיון שער כמבואר בסנהדרין ט"ו ע"א א"כ בגיזה דעומד לגזוז ולא אשבח קיי"ל כגזוז דמי ולא בעי העמדה והערכה. וא"ש הרמב"ם דמצריך קרא לקדשי בד"ה ולא חייש לק' הש"ס והא בעי העמדה והערכה והא"ש:

במקדיש בהמתו חוץ מגיזותי' ופריך אי הכי קדשי מזבח נמי. צ"ל דפשיטא למקשן דכי האי גוני מותר בגיזה מן התורה אע"ג דגוף הצאן קדוש מ"מ כיון דהגיזה לאינה קדושה ג"כ לא הוה דמי לבכור דהוא וגיזתו קדוש ועיקר איסור גיזה ועבודה בבכור כתיב כצ"ל:

פשטה קדושה בכולה פירש"י הגיזה קדשה ממילא נ"ל היינו לפמ"ש תוס' ד"ה והא בעי העמדה וכו' דכיון שהיא מחובר בבהמה ה"ל כבהמה עצמה וכתבתי לעיל דהיינו למ"ד עומד לגזוז לאו כגזוז דמי אבל למ"ד כגזוז דמי לא בעי העמדה והערכה והה"נ דלא פשטה קדושה בצמר ומ"מ א"ש דעכ"פ פשטה קדושה בשיעור כחישה וממילא א"א לגוז דכחשה אבל אה"נ אי נתלש מהצמר ע"י שטיפה מותר הצמר בהנאה כי לא פשטה בה קדושה כנלע"ד ועדיין צ"ע:

רבא אמר במקדיש גיזה עצמה הרמב"ם לא מייתי לי' וכבר כתבתי לעיל ישוב על זה בעזה"י:

ותלמידי הרב מ"ה מנחם פרויסטיץ עוררני בסוף פרקין מתנה דכהן לא זבני לך ע"ש א"כ ממ"נ אי לא מקדיש נמי א"כ ליתב לכהן בלא פריקה. ואי בהקדש מקדיש מתנה דכהן והקדיש כל הגיזה א"כ הוה גיזה לזה וצאן לזה יפטור מכלום כפירש"י שם וצ"ע וצ"ל כיון דאין מבורר חלקו של כהן אע"ג דלא מקדיש מתנתו של כהן ונפקא מיני' אי פרק ישראל לכולי' גיזה יכול לנכות מן ההקדש שווי' חלקו של כהן. מ"מ אינו יכול ליטול גיזה בעין וליתן לכהן בלא פדיון תחלה נמצא מחוסר גיזה ופריקה ונתינה כצ"ל. אם לא נדחק דמקדיש צאן רק לגיזתה דה"א הגזבר יגוז ויתן לכהן אחר פדיון ודוחק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף