חתם סופר/חולין/קכז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
מאירי
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
בית מאיר
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png קכז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השורץ כל מקום ששורץ. האי דרשא לא קאי לקושטא דמילתא דממ"נ שרץ שבים אימעוט מעל הארץ. ושביבשה אפי' ירד לים טמא א"כ השורץ לא אתי' מידי. אלא דאי לאו קרא ה"א דעל הארץ ממעט ירד לים. ועכבר של ים טמא ביבשה. וע"י השורץ נשמרנו מטעות זה. אבל באמת דרשא דהשורץ אינו במציאות כלל. אבל למאי דדרשינן השורץ כל המשריץ א"ש טפי ע"כ כ' תוס' דהשורץ משמע טפי כל שהוא משריץ. ועיין רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' כ"ג דיש ברי' שיש לה כנפיים והולכת בארץ וגדלה במים ולוקה עליו משום שרץ עוף ושרץ הארץ ושרץ המים. אלא שאינינו משמנה שרצים הללו שאותן הגדלים ביבשה אינם בים וכן בהיפוך:

מה לי הכא ומה לי הכא כ' מהרמ"ל דרש"י לעיל לא פי' כן ולק"מ דלעיל ה"א עכבר שבים טמא לא משום שגדל בים אלא משום ששמו עכבר כמו חולדה כל ששמו חולדה ולא מקומו גרמה לי'. אלא שמא כחולדה. וחולדה גופא אינו אלא ביבשה א"כ גם עכבר אפי' שבים אינו טמא אלא ביבשה וים אינינו מקום טומאה אלא בתר שמא אזלינן. אבל השתא במסקנא כל ששמו חולדא אתי' לחציו עפר וחציו בשר ומריבוי דבשרץ ושבים נימא דנפיק מכל שמשריץ אפי' עכבר שבים ומקומו גרם לי' טומאה. א"כ כיון דשויתי' מקום טומאה מה לי הכא ומה לי הכא:

תרתי על הארץ כתיבי עיין פירש"י דבנזיר רמי כתיב השורץ בכל מקום שמשריץ וכתיב על הארץ פי' דסמיך אתרתי על הארץ א"כ חדא למעוטי עכבר של ים. ואידך למעוטי שיבשה שירד לים וא"כ ק' השורץ ומשני הא בטומאה ודאי הא בטומאת ספק והן הנה דברי תוס' ד"ה מה לי הכא וכו' ואולי גם המהרש"א נתכוון לזה:

ערוב ובן הנפילים וסלמנדרא עפירש"י שנעלה ע"י כשפים ובשלהי חגיגה לא פי' כן וגם ק' להלום שהמכשפים יכולין לבריאת ברי' חדשה וגם ק' שקרא בא לרבות ברי' שע"י כשפים שלא בטבע עכנלע"ד דודאי בר' היא שביסוד אש כדמשמע בשמעתין והיא גדולה בהרים המרוקים אש הידועים והמכשפים חוברי חבר שרגילים לאסוף בריות ולחברם כשרוצים להוציא הסלמנדרא מיסודו והרי הגדלים באש כשפורשים לאויר מיד מתים ע"כ צריכים המכשפים להכן להם מקום חם כמו יסוד אש שיהי' דרים שם כמו שמכונים כלים מלאים מים לדגים שמוציאים מים ליבשה כן מכינים המכשפים כבשן שהוסק ז' שנים בעצי הדס שאז חמימתו קרוב ליסוד אש ולשם מחברים הסלמנדרא ממקומו להביא לכאן ופרים ורבים שם ומדמם מושחין בני אדם ואין אש שולט בהם:

והתם בחגיגה קאמר אין אור של גהינם שולט בת"ח ק"ו מסלמנדרי' ושוב קאמר פושעי ישראל אין אור של גהינם שולט בהם ק"ו ממזבח הזהב ע"ש ומקשים א"כ מה בין ת"ח ובין פושעי ישראל. ואני אומר דדבר גדול ומוסר השכל קמ"ל דהנה סלמנדרא אין אש שולט בו בטבע הוא ולא בנס וה"נ ת"ה ע"י תורה שכולה אש ניצל בטבע לא בנס. אכן מזבח הזהב שלא הי' אפשר לסוכו בסלמנדרי' שהוא דבר טמא ע"כ ניצל בנס וה"נ פושעי ישראל שאינם בני תורה וא"א להנצל בטבע שהרי אינם בני תורה ע"כ ניצל ע"י מצות בדרך נס שהמצות ג"כ כמו דינר זהב כדכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותי' בירקרק חריץ. ואלו היו יכולין להציל עצמם בטבע ע"י התורה שהוא כמו דם סלמאנדרי' לא הי' הקב"ה עושה להם נס נס וממנו יקחו מוסר ת"ח שאינם הגונים כדואג שתורתו משפה ולחוץ ושלא לשמה שאינו ניצל בתורתו. אז גם מצותיו אינם מגינים עליו כיון דהי' יכול להציל עצמו בטבע בסלמנדרי' היינו בתורה ולא הציל עצמו בזה. גם נס לא יעשה לו ועליהם אמר דהע"ה ואתה אלקים תורידם לבאר שחת וגו' ואני אבטח בך:

ארץ ארץ וכו' י"ל דבעלי תלמוד נקראו שמים בפסוק האזינו השמים. ולעומתם בעלי משנה נקרא ארץ ראשון ובעלי מקרא ארץ שני ובעלי דרך ארץ יקרא ארץ שלישי. ועל שלשתן אמר ירמי' ע"ה ארן שמעו דבר ה' זו הלכה. אבל נרוש שאינם לא במקרא ולא במשנה ולא במשנה ולא בד"א לא אבו שמוע דבר ה' ולא כיללם ירמי' בקריאתו:

נס בתוך נס פי' שהולידו זו מזה שאין עיבורן שוה. ונס שני שהולידו מין שאין לו שום דמיון לאביו ולאמו לא כשאר כלאים שנדמה קצת. כי ערוד אינו דומה לא לנחש ולא לצב אלא מין ארסיי מחודש והמציאו הקב"ה לפורענותן של רשעים שזהו קיומו של עולם כמנכש שדהו לקיים הזרעים. והיינו להעביר גילולים מן הארץ כדי לתקן עולם במלכות שדי. והיינו ה' איש מלחמה ה' שמו כי ענין מלחמה הירוס ופירוד וענין שם הוי' ית"ש הוא המהוה כל ההויות כולם א"כ איש מלחמה והוי' שני הפכים אלא כי היינו הך כנ"ל כי המלחמה בשונאי ה' היא הוית העולם ע"כ ה' איש מלחמה ה' שמו. וע"כ בהלל הגדול כו' כי לעולם חסדו. יוד הראשונים מדברים מבריאת העולם והוייתו וקיומו אמנם האחרון שבהם הוא למכה מצרים בבכוריהם כל"ח כי הוא זה שייך לקיום העולם:

האבר והבשר המדולדים בבהמה מיירי שחשב עליהם להאכילם לנכרי רשיעא האוכל אמה"ח כמ"ש תוי"ט ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף