חתם סופר/חולין/קכה/א

חתם סופר חולין קכה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קולית המת וקולית המוקדשים וכו' אע"ג דאין להם שייכות במס' זו אלא אגב גרירא דהעור והרוטב כמ"ש תוס' ריש פרקין תני עצם נבלה ושרץ לחלק בין סתומים לנקובים ואגב תני מת וקדשים דאין לחלק בין סתומין לנקובים וכן דרכו של רבינו הקדוש בסדר המשניות כמו ריש מס' שבועות ע"ש אלא הכא מת לא מתני' שפיר עם אינך דבשלמא מוקדשים ונבלה ושרץ כולהו אין טומאה בעצם עצמו אלא מחמת בשר שבתוכו להן יש חילוק בנבלה ושרץ בין סתומים לנקובים ובמוקדשים קמ"ל אעפ"י שהטומאה מחמת מוח שבתוכו מ"מ מטמא אפי' סתומים משום שמוש נותר אבל עצם כשעורה כמת דמטמא מחמת עצמו במגע ובמשא מאי שייטי' הכא. ע"כ דאוקי ש"ס דאאהל קאי לר' יוחנן ונגע היינו מאהל ומשום מוח שבתוכו ולאביי נגע ולא מאהיל וקמ"ל מוח שבתוכו אינו מעלה ארוכה ובזה נדחו כמה קושיית שהקשה ת"ח ע"ש:

מנין שאף במשא כן פי' שטהור בסתימה ולא קאי אטומאת משא בנקובה דלהא לא צריך קרא. והאי קאי אנבלה דבשרץ ליכא משא וכן למסקנא דנוגע דרישא היינו מאהיל ר"ל במת אבל בקדשים נוגע ממש קאמר ונקוט נוגע אקדשים ואמת והא כדאיתא והא כדאיתא וה"נ מ"ש תוס' דה"ל למתני אהל באפי' נפשי' ר"ל הנוגע בהן והמאהיל עליהן והוה ידעינן ממילא אהל קאי אמת ולא אמוקדשים:

ומ"ש תוס' דאהל לא מטמא אלא כנגד המוח היינו לפי מה שפירש"י לעיל קי"ט ע"א דקולי' שנפתחה תו לא הוה שומר שלא כנגד המוח ע"ש והכא בנקובה נמי מיירי ואע"ג דסגי בנקב כ"ש שחוט השערה נכנס לתוכו וא"כ אפשר דמ"מ אינו מוציא מוח ושפיר הוה שומר וזה הי' כוונת מהרש"א שהקשה אהתוס' ע"ש ועוד לקמן קכ"ו ע"ב מסיק אפי' חישב לנקוב דינו כנקיבה ושפיר הוה שומר מ"מ במוקדשים נבלה ושרץ בנקיבה ממש נקב רחב נמי מיירי. ובמת לא מתני' אלא בנקב כ"ש ולא מתני' לי שפיר ויפה כ' תוס' ולחנם השיג המהרש"א:

עצמות קדשים ששמשו נותר וכו' מבואר בפסחים אפי' בפסח דלא שייך עצלי כהונה על שבירת עצמות להוציא מוח דהא אסור לשבור בו עצם מ"מ כיון דגזרו על כל עצמות קדשים דשייך עצלי שלא יפתחו העצמות להוציא מוח לא פלוג רבנן וגזרו טומאה גם על עצמות פסח ששמש נותר ועיין צל"ח בפסחים שם דבר נאה ומתקבל. ועיין מה שהקשה שם על הרמב"ם דמשמע מיני' דס"ל עצמות ששמשו כבר נותר וכבר הוציאו את המוח שוב אינם מטמאים ודלא כרב מרי. וגם בפי"ט מפסולי מוקדשים השיג ראב"ד על רמב"ם דלא כ' דמיירי בעצמות חלוצין ומ"ש כ"מ דמ"ש רמב"ם אין בהם מוח היינו חלוצים ז"א דמשמע עתה אין בהם ונחלצו אחר שכבר שמשו נותר וזה ליתא ויפה השיג הראב"ד ע"ש בסוגיא בפסחים ונלע"ד רב מרי גופי' שחידש לנו אע"ג שכבר שמשו נותר יצא לו ממשנתינו דלא ס"ל נוגע היינו מאהיל אלא ס"ל כאביי דשמעתין דליכא שום מ"ד דס"ל נוגע היינו מאהיל וע"כ משנתינו שאין בהם מוח וכבר שמשו נותר ואפ"ה מטמאים הידים ונהי דליכא למימר לימא מסייעא לי' ממתניתין דאי לאו דקמ"ל רב ה"א כרבא דר' יוסי ס"ל נוגע היינו מאהיל והוה מוקמי' מתניתין וכאוקמתא דר' יוחנן משו"ה איצטריך דרב מרי לאשמעינן דלא כרבא ור' יוחנן מ"מ רב מרי גופי' הוציא דינו ממשנתינו אבל למאי דקיי"ל כרבא לגבי אביי נהי להלכה לא פסק רמב"ם כר' יוסי כאשר יבואר אי"ה מ"מ באוקמתא דמתניתין ס"ל כר' יוחנן וממילא ליתי' דרב משו"ה לא פסק רמב"ם כוותי' ומיושב ק' צל"ח. וגם השגת הראב"ד דע"כ לא מוקמי' בחלוצין אלא משום דרב מרי וכיון דליתי' לדרב מרי ליתי' לאוקמתא דחלוצין עיין כי הקצרתי יען אין כאן מקומו. ודברי מהרש"ל בכאן וכן דברי מ"ל פ"ח מה' פסח לא זכיתי להבינם:

אף אנן נמי תנינא וכו' נראה דלא נעלם ממנו ק' רישא לסיפא אלא ס"ל כתי' רבא לחלק בין מאהיל לאהל דהמשכה וכשינויי דרבא ומ"מ פריך ש"ס מסיפא דסמיך אסיפא דסיפא במשנה שלפנינו באהלות דגרסינן בה האהיל על חצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואין שום סברא לומר דהאהיל עם המשכה שיהיו ב' שמות אפי' תאמר נוגע והאהיל הוה שם א' מ"מ גם האהיל עם המשכה שם א' הוא. ולפ"ז כדמסיק רבא לחלק בין אהל דהמשכה לאהל שמאהיל עליו ממש. מ"מ מודה במשנתינו דמיירי בטומאה רציצה בין ב' מגדלים וסיפא נמי ב"ב מגדלים וכמ"ש הרממר"ב דמייתי תי"ט. אך משנת ר' יוסי לא בעי לדחוקי בשני מגדלים כיון דלרבא אשכח לר' יוסי גופי' דנגיעה היינו מאהיל בחבילי מטה וסריגין ולפ"ז אין הלכה כר' יוסי דס"ל נגיעה היינו אהל אע"ג דמשנתינו אתי' כוותי' מ"מ סתם משנה דאהלות ודעדיות דמיירי בשני מגדלים דלא כר' יוסי ה"ל תרי סתרי ועוד דתני בבחירתא דלא כר' יוסי. ומיושב פסק רמב"ם שתמה עליו יש"ש בשמעתין ע"ש:

אמאי טהור מת בכסיתו הוא. צ"ע מה צורך לזה ומ"ט נמי דאביי דפליג הא יש להוכיח מיני' ובי' דמיירי בטע"ט דממ"נ אי איירי בסיפא ע"פ המת שנגע בנקבים נגד המת ממש א"כ ברישא אמאי טהור הא בסוכה י"ח ע"א מייתי משנת ארובה אין בה פ"ט וטומאה נגד ארובה מה שכנגד ארובה טמא. ואע"כ מיירי שלא כנגד הטומאה וברישא אינו מושך הטומאה ובסיפא מושך הטומאה נגד הנקבים וע"כ בגבוה טפח מיירי דלא"ה אינו מושך הטומאה וצ"ע וכעין ק' זו עוררני חכם א' וצ"ל דין מחודש נהי דלא אמרינן לבוד בטומאה דהלכתא גמירי לי' כדמסיק שם בסוכה מ"מ כל שמבטלו בבנין וגם לא ניחא לי' בהנקבים הבנין מבטל אותם וה"ל כסתום לכן ברישא דבטיל החלבים והסריגין בבנין וגם ניחא לי' בהני נקבים ה"ל כסתומים ואפי' נוגע נגד המת טהור. ובסיפא דלא ביטל בבנין אלא פרשם ע"פ המת טמא כשנוגע נגד המת. ובארובה פחות מפ"ט אעפ"י שהוא בבנין מ"מ הארובה נעשית בכוונתו וכיון דלא אמרינן לבוד לענין טומאה כנגדו טמא:

קסבר ר"י טומאה טמונה אינה בוקעת ומ"מ קבר סתום בוקע כמ"ש תוס' בעירובין ע"ש ע"א ד"ה והרי וכו' ונעלם זה ממהרש"א ב"ב ק' ע"ב תוס' ד"ה ורומן וכו' ועיין ר"ש משנה ג' פ"ו דאהלות מייתי תוספתא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף