חתם סופר/חולין/צ/ב

חתם סופר חולין צ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מידי דהוה אחלב ודם לכאורה איכא למיפרך מה לחלב ודם שכן פוקעין יעלו משא"כ גיד אפי' מרבינן לי' מהכל מ"מ פוקעין לא יעלה ואפי' פורש בעלמא. וי"ל למ"ד יש בגידין בנ"ט ה"ל בכלל בשר שהרי אמרינן לקמן גבי פסח דהתירא ליכלי דה"ל בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה וא"כ אי לאו משום איסורא דגיד הוה עולה אפי' פוקעין ולא ממעטין מבשר ודם אלא פוקעין דגידי צוואר ועצמות דהתירא אפי' אבל ג"ה שיש בה טעם בשר אי ליכא משום משקה ישראל אפי' פוקעין יעלו ושפיר קאמר מידי דהוה אחלב ודם ולפ"ז למ"ד אין בגידין בנ"ט ליכא למימר מידי דהוה אחלב ודם. ולאותו מ"ד עכצ"ל ריבוי דהכל אפרשו דהתירא או אולדות קדשים כנ"ל:

של שלמים מכבדו לאמה כ' תוס' דשפיר גרסינן שלמים וכו' ומ"מ צ"ע מ"ט לא נקיט נמי חטאת ואשם וברש"י משמע דגרסינן תרווי' אבל מתוס' לא משמע כן. ואולי י"ל אע"ג דפשטינן לקמן דלר' יהודה פשיטא לי' דשל ימין מ"מ י"ל להאי תנא ספוקי מספקא לי' וס"ל מדספקינן ניכל לתרווי' בהדדי אתי עשה דאכילת כשרים ודחי ל"ת דפסולים כדאמרינן בזבחים צ"ז ע"ב ונהי דאין לומר שיאכל בשר עם הגיד דמה"ת יאכל בשר שיכול לקיים מ"ע דאכילת קדשים בפ"ע ויצרפו עם גיד הספק אבל ב' גידים שיש בא' מהם עשה ובא' ל"ת וא"א לקיים בו מ"ע דאכילה זולת שיצרף שניהם י"ל כנ"ל ואע"ג דאמר ר"ל בזבחים ע"ח ע"א א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו וה"נ אפשר שיבטל האיסור את המצוה ועבר על לאו ומצוה לא קיים י"ל ס"ל מב"מ לא בטיל. ובלאה"נ הא דר"ל פליג עליו ר' יוחנן בירושלמי פ"ק דחלה ולית לי' הך א"א שלא ירבה מין על חברו ע"ש נמצא בחטאת ואשם יאכל הכהן ב' הגידים כאחד אבל של שלמים שאין לכהן אלא שוק של ימין והשמאל נאכל לבעלים בכל העיר ע"כ מכבדו לאמה וק"ל ועיין עוד בסמוך אי"ה ומה שיש לפקפק א"כ אמאי מכבדו לאמה תעובר צורו ויצא לבית השרפה י"ל וק"ל: דעת נוטה פירש"י סתם הנאבק עם חברו וכו' ולקמן קאמר ריב"ל הך אדעת תורה ויבואר לקמן שם אי"ה:

אי אמרת ספוקי מספקא לי' וכו' כבר כתבתי לעיל דאכתי יערב שניהם ויאכלם בבת אחת ואתי עשה דאכילת כשרים וכו' ועמ"ש שאגת ארי' סי' צו' ומ"ש לעיל ריש פרקין בזה וי"ל דס"ל א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו וס"ל מב"מ בטיל דלקמן כ' תוס' דאפשר לומר כן לר' יהודה הא דידי' הא דרבי' עיין צ"ט ע"ב ד"ה והאמר וכו' ובזה א"ש דמסיק בשהוכרו ולבסוף נתערבו ונדחק רש"י הוכרו לאו דוקא ולהנ"ל י"ל דלרווחא דמילתא אמר כיון שהוכרו וע"י פשיעה לא שמר כראוי ונתערבו שוב אין עשה דוחה ל"ת כ"כ תוס' עירובין ק' ע"א ע"ש ועיין בסמוך אי"ה:

שהוכרו ולבסוף נתערבו נדחק רש"י הוכרו לאו דוקא ובפסחים פירש"י אורחא דמילתא שאין לך אדם שאינו מכיר בין ימין לשמאל ועמ"ש בזה בדבור שלפני זה. ובימי בחרותי הקשני הרב המפולג מו"ה ישראל חיים זצ"ל שהי' דיין מדינה בק"ק נ"ש יע"א. דהשתא דמוקי בנתערבו מה לי דמוקי לי' בג"ה אליבא דר"י לכ"ע נמי משכחת שנתערב גיד בין הגידים כדלקמן צ"ו ע"ב במתניתין. ולפע"ד הכא בקרבן פסח דהרי נצלה כלו כא' ולא יסורו ממנו גידין המותרים באכילה אך ג"ה האסור ע"כ ניקרו ממנו חי כמ"ש כסף משנה דאפי' לרמב"ם מודה הוא אי יש בגידין בנ"ט שניקרוהו ממנו ולא צלוהו עם הפסח עיין פ"י מק"פ ה' י"א וא"כ כיון שכל הגידים צלויים וג"ה חי א"א שיתערבו זה בזה. אך בימין ושמאל אפשר שמתחלה בשעת ניקר נתחלף לו וטעה וניקר גיד השמאלי ושוב ניכר שטעה וניקר הימני. ונתערבו שניהם חיים בלי צלויים והיינו דדקדק לומר שהכרו ולבסוף נתערבו וכפירש"י שאין לך אדם שאינו מכיר בין ימין לשמאל:

אכל מזה כזית וכו' פירש"י בשתי התראות מדלא נקט ב' זתים משניהם ע"ש ולכאורה אינו מוכרח די"ל בהתראה וקמ"ל אכלן בזא"ז דאי אכלן בבת א' אינו לוקה א"א שלא ירבה א' על חברו ויבטלנו וצ"ל הא לר' יהודה מב"מ לא בטיל ושפיר פירש"י מיהו לפמ"ש לעיל בסמוך דאיכא למימר הא דידי' הא דרבי' כמ"ש תוס' לקמן צ"ט ע"ב א"כ מיושב סוגיא דלעיל ס"פ או"ב דמייתי מהרש"א בשמעתין וק"ל:

וריב"ל אמר כאדם החובק את חברו וכו' לא מסברא אומר כן א"כ היינו דעת נוטה ולא דעת תורה וכפירש"י לעיל ד"ה דעת נוטה אלא ריב"ל אה"י דהירך סמוך דלא משמע לי' למידרש המיומנת אלא הירך הידוע שהמאבקים נוגעים בו אותו הגיד לא יאכלו ב"י:

כעכו"ם נדמה לו וכו' כת"ח נדמה לו. הנה זה המאבק היו שרו של עשו וניצוץ שלו מכח זכות כיבוד אב יצחק ע"כ במה שהוא שרו של עשו נדמה לו כעכו"ם ובמה שהתנוצץ בו זכות יצחק נדמה לו כת"ח. והנה אמרו הראשונים ז"ל שס"ה גידים נגד שס"ה לאוין וג"ה נגד לאו של ב' אחיות שנשא יעקב ע"ה. ונגד שס"ה ימים וג"ה נגד ט' באב וכתבו המקובלים האוכל בט"ב כאוכל ג"ה והנה במה שנשה הגיד רמז לחורבן בהמ"ק ורבנן ס"ל נוהג בשניהם נגד ב' בתי מקדשות וירא כי לא יכול לו כי חורבן בהמ"ק שפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ואנחנו נמלטנו תם עונך בת ציון לא יוסף להגלותך פקד עונך בת אדום גילה על חטאתיך. הנש"ה גמטרי' במספר א' יותר ממספר שט"ן לומר שעי"ז נצח יעקב את השטן. גיד הנשה במספר א' יותר ממספר עשו וכנ"ל שע"י המתקת הגיד שהוא חורבן בהמ"ק הי' עשו ושרו מנוצחים:

כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ עיין תוס' ומ"ו חסיד שבכהונה מ"ה נתן אדלר זצ"ל הקשה עוד הא שחיטת נכרי נבלה ומה יועיל להו שחיטת מצרי ולפע"ד ליישב עפ"י מדרש והכן אין והכן אלא מיום לחברו וכי דרכו של מלך לאכול מיום לחברו אלא ע"ש פי' דכתיב והכינו אשר יביאו אמר הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתן חייך בן בנך יקריב בשבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים מבואר מזה דהשבטים לא שמרו התורה בחוצה לארץ כמ"ש רמב"ן בטעם ב' אחיות. ויוסף הוא דהתחיל להחמיר בח"ל ושמר שבת וה"ה כל התורה בח"ל. ואקדים עוד במס' ביצה י"ד ע"ב שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי כ' בש"מ ומ"מ מר שמואל אכיל דידע בעבדין דמהימני' ומ"מ רב פפי לא אכיל דלדידי' לא מהימני. והא"ש דהכא השבטים אכלו אצלו בערב שבת קודם שהודיעו עצמו להם ואז לא שמרו התורה ולא איכפת להו בשחיטת נכרי אך יוסף ידע כי מחר דעתו להודע להם ומאז יקבלו עליהם חומרותיו ומאז יאסר להם לאכול משחיטת עבדיו דע"ג דליוסף מהימני לדידה לא מהימני דשחטי שפיר אך כל זה בשחיטה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אבל ג"ה למה צריך ליטול בפניהם הלא יכול להאכילם הירך היום ולמחר יאכילום נתח אחר אע"כ ג"ה נאסר לב"נ וא"ש הכל וק"ל:

לפי שאין פושטין ידיהם בגזל פי' גזל היינו משחז"ל הנהנה מעה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה וכנסת ישראל והצדיקים כל רכושם אין בו גזל מקב"ה וכו' אלא הכל בקדושה וטהרה ומחשבת עבודת הי"ת ויש בו ניצוץ קדושה ע"כ מקפיד שלא יבוא לידי אינו הגון ע"כ חביב עליו מגופו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף