חתם סופר/חולין/לז/א

חתם סופר חולין לז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השוחט את המסוכנת היינו שקרובה למות ולא יחי' אחרי נפלו ורובם למיתה כמו גוסס באדם משא"כ חולים רובם לחיים ועיין בערוך ערך סכן וערך מסכן והנה בבכורות מ"א ע"א דרשינן מן הצאן מן הכבשים ומן העזים פרט לחולה וזקן ומזוהם ומצריך להו דזקן ה"א הואיל ולא הדר משא"כ חולה חולה לאו אורחי' משא"כ זקן וכו' ע"ש. וקשה דלמא קרא למסוכן דלא הדר ולאו אורחי' ואכתי בחדא מיני' מנ"ל. ונלע"ד אה"נ אי לא הוה כתיב אלא חד קרא לא הוה ממעטין אלא מסוכן דאיכא תרתי לריעותא דלא הדר ולא אורחא והשתא דכתיב עוד קרא ממעטינן אפי' חדא לריעותא והי מיניהו מפקת דשקולים הם חולה דלאו אורחי' וזקן דלא הדר. וש"ס דנקט מן למעוטי זקן ומן למעוטי חולה לישנא קיטא נקט דהאמת כן הוא. אבל לעולם אי לא הוה כתיב אלא חד מן לא הוה ממעטינן חולה להקרבה אלא מסוכן דלא הדר:

וראיתי בתב"ש ססי' י"ז שהקשה מנ"ל מקרא דיחזקאל דמסוכנת מותר לעלמא. דא"כ מאי רבותי' דיחזקאל. דלמא קרא אחולי קאי דאסור לגבו' ומותר להדיוט ויחזקאל נהג סלסול בעצמו ולא אכל אפי' חולי אבל מסוכן אפי' לעלמא אסור. ולק"מ דלשון נבלה וטרפה לא יוצדק אלא אמסוכן דלא הדר וקרוב להיות נבלה וטרפה. אבל חולי שרובם לחיים לא שייך נבלה וטרפה ע"כ לא הו"מ לאוקמי קרא דיחזקאל כ"א במסוכנת:

זאת החי' וכו' עיין תוס'. פי' למסקנא דאית לן קרא דמסוכנת דלא מיחסרא שרי' וטרפה דמחסרי' נמי דוקא כשהוא מסוכנת כמ"ש רמב"ם דכתיב לכלב תשליכון עד שיעשה אותו בשר הראוי להשליך לכלב דאפ"י למ"ד טרפה חי' מ"מ מודה שמסוכנת היא וסופה למות באותה מיתה שזה היא מכה הממיתה אלא שאין גבול לחיותה שאפשר שתחי' כך כמה שנים ומתנוונה והולכת וסוף מתה באותה מיתה ונמצא נעשה בשר הראוי לכלב לכולי עלמא. אך למאי דקיי"ל טריפה אינה חי' פי' שיש שום גבול לזמן חיותה היינו למ"ד יום למר ויב"ח למר והכי קיי"ל ולהכי אתי קרא שאינה חי' לא תיכול והוא כמהופך אותה שלא תאכל היינו אותה שאינה חי' הגבול אשר ניתן לה מהל"מ יב"ח. אבל למ"ד שאין גבול לזמן אין צריך קרא שסופה למות דהאי מלכלב תשליכין אותו נפקא אלא ע"כ קרא אתי' שיש זמן מהל"מ לחיותה ונפקא מיני' לברר ס' טרפה ע"י חיות יב"ח. וכל זה לקושטא דמילתא אבל להס"ד מקשה דלמא קרא לאסור מסוכנת אתי' וק"ל:

השתא מחיים אסירא. לקמן פירש"י מק"ו ותוס' כ' דאין זה ק"ו דמה להתם דאסירא מחיים ואין מובן לדבריהם מה בכך הא על זה אנחנו דנין השתא מחיים נאסר משום דקרוב למיתה כ"ש מתה ממש והתם בזבחים הכי פירושו דטרפה דמחסרא הוה חסרונו מחיים משא"כ נבלה נהי אין חסרון גדול ממיתה מ"מ החסרון נולד אחר מיתה משא"כ טרפה שהחסרון נולד מחיים. ולק"מ ק' תוס' לקמן בד"ה ומה מחיים וכו' ע"ש. ומ"מ הכא בהס"ד לא פירש"י מק"ו כבמסקנא אלא פי' כמ"ש תוס' דפשיטא דמיתה לא שרי' לי'. דאי הוה שקלא וטרי' דנילף מק"ו לא הוה צ"ל דשאינה חי' לא תאכל ליכא אלא עשה דאפי' הוה נמי ל"ת הא אין עונשין מן הדין וזה רמיז בחי' ר"ן. אלא ע"כ שקלא וטרי' דשמעתין לאו מק"ו אלא מסברא דאי ס"ד נאסר מחיים איסורא להיכן אזיל. ומה שהקשו תוס' אכתי איסור שאינו זבוח להיכן אזיל. הנה למ"ד בשר נחירה הותר במדבר וליכא עשה דזבוח. א"כ הוצרך לאסור נבלה בהיותם במדבר. ובימי חורפי אמרתי דה"א לא נצטוו על הזביחה אלא אם ירצו להרוג בעל חי בידים לא הותר אלא ע"י זביחה. אבל מת מאליו שרי' כסברא שכ' תוס' סנהדרין נ"ו ע"א גבי אדה"ר ע"ש משו"ה איצטריך לא תאכל נבלה ובהא א"ש דלא פריך השתא דלמא שווי' גיסטרא ונטר עד לבסוף משום דהשתא מגיסטרא לק"מ כיון דהרגו בידים ושוי' גיסטרא נאסר מטעם אינו זבוח בשלמא למסקנא פריך מגיסטרא לענין לעבור עליו בלאו ועשה א"ש אבל להס"ד לא מצי למיפרך דקרא אגיסטרא קאי דלא צריך דבלא"ה הוה איסור שאינו זבוח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף