חתם סופר/חולין/יא/ב

חתם סופר חולין יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<מהדורה תנינא> דלמא טרפה הוא. עיין מהרי"ט סי' א' ביישוב הרמב"ם דס' דאוריי' לקולא נדחק מאוד ליישב הך דשעיר המשתלח דמנ"ל משום רובא דלמא משום ספיקא לקולא ע"ש ולפע"ד אין צורך דהרי מי שאכל ס' חלב קודם יה"כ פטור מאשם תלוי אחר יה"כ ששעיר המשתלח כיפר לו עליו כמבואר בשבועות וכריתות ויליף מקרא, ואי ס"ד דאינו אלא מספק לקולא א"כ זה שאכל ספק חלב עדיין בספיקו קאי וה"ל לאתויי אשם תלוי אחר יה"כ אע"כ שעיר המשתלח מכפר בודאי משום רובא:

כגון שהיה אביו ואמו חבושי' וכו' מקשי' נימא שמא השקה אמו מים המאררים נראה דרצונם שונקתה ונזרעה זרע דליכא למימר השתא, דלמא זכות תלה לה או שמא לא היה הבעל מנוקה מעון או שמא הכהן איננו כשר, דהרי חזינן שפעלו המים לטובה, וא"כ לא זנתה האם. ותי' בראש יוסף דהרי עפ"י מ"ש מהרש"א עיקר החשש משום שמא נאנסה ואין המים בודקים על זה אפי' באשת כהן. ובת"ח הקשה א"כ לא שבקת בן לאהרן הכהן משמש ע"ג מזבח, והגאון מהו' חיים לבוב זצ"ל תי' דאוקמא אמותיהן של כהנים בחזקת צדקת דאלו נאנסה היה אסורה לבעלה ולא היה שותקת תו הקשה בת"ח א"כ איך ישאו ישראל נשים דלמא ממזרות היא, והא לא קשי' דגם הוא ספק וה"ל ספקן בספקן דשרי' מן התורה ואפי' למאן דאוסר ספק ממזר בודאי, דהכא הוה ס"ס ואינו אלא מדרבנן, אך אי קשי' קרא דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר וכו' ושבה אל בית אביה כנעוריה, וקשה הא בת איש כהן ודאי כשרה דאוקים האם בחזקת צדקת כנ"ל והאיש זר ספק וה"ל ודאי בספיקן ועוד אפי' למ"ד ספק ממזר יבוא בקהל ה' והכי קיי"ל עיין ב"ש סימן ד' סעיף כ"ד, מ"מ איך תחזור ללחם אבי' דהיינו תרומה דבי נשי הא נתחללם בביאת איש זר ופסולה לתרומה, מיהו למ"ש שער המלך דלא חיישינן לממזר כלל דממזר לא חי ולא חיישינן אלא לביאת נכרי ועבד דהולד כשר אפי' בנשואה לחד מ"ד פ' החולץ מ"ה ע"ב והכי קיי"ל. וא"כ א"ש, אך לחד תי' שם כ' דהא דממזר לא חי היינו מנביאים ואילך שהתפללו על זה ולא בזמן התורה וא"כ הדר' ק' לדוכתא. תו יש להקשות סנהדרי' דנו דיני נפשות היכי משכחת לי' דלמא אחד מהם ממזר ופסול מדכתיב כלך יפה רעיתי עיין סנהדרין ל"ו ונדה מ"ט ע"ב, ומכ"ש דקשי' מלך היכי משכחת הא בעי' ממובחר שבאחיך, עוד קשה איך יטמא כהן לאחיו ואחותו דלמא לאו אחי' מיהו כבר כתבתי דאוקים האם בחזקת צדקת גבי כהן אך אי קשי' בנזיר למה לי קרא דלאבי' לא יטמא פשיטא דלמא לאו אביו היא והש"ס בעצמו הזכיר ס' זו בנזיר מ"ט ע"א וי"ל בכהן הדיוט שהוא נזיר:

וכי תימא דבדקי' ליה הקשו תו' אי לא אזלינן בתר רובא ה"ל התראת ספק משמע אי אזלינן בתר רובא תו לא הוה התראת ספק אע"ג שאין סופו להתגלות אי טרפה היה או לא דהרי לא בדקי' ליה כלל ויש מקום עיון בזה בתוס' יבמות פ' ע"א ד"ה נעשה וכו' דהשתא מיהא איגלאי למפרע ע"ש, ואעתיק מ"ש שם על הגליון וזה לשוני שם דליכא למימר משום רוב המתאחרים מלהביא י"ב שערות אחר י"ג שנים, אותם יולדו להם סי' סריס בסוף, וכמ"ש תוס' נדה מ"ו ע"ב דע"י רוב הוה התראת ודאי דזה אינו מספיק, דא"כ בהכה זא"ז והכה השני תחלה ואח"כ הראשון ה"ל התראת ודאי דרוב נשי' לט' יולדת כביבמות ל"ט ע"א אע"כ האי טעמא דרובא אינו מספיק בלא צירוף טעמא שסופו לאיגלאי. ומיהו בהך דסופו לאיגלאי לחוד נמי לא סגי כדמוכח ר"פ בן סורר ומורה דיליף דאזלינן בתר רוב בד"נ מקטנה שמא תמצא אילונית ומאי קושי' דלמא חובשי' אותו וע"כ משום דעכ"פ ה"ל התראת ס' וכ"כ מהרש"א בקידושין יו"ד ע"א ע"ש ואע"ג שאם תהיה אילונית סופה לאיגלאי מ"מ אי לאו דאזלינן בתר רובא בד"נ לא הוה התראת ודאי ש"מ דתרוי' בעי', ובעל משנה למלך לא עמד במה שכתבתי ועוד נ"ל דבעי' רובא שלא ע"י מעשה אבל רוב ע"י מעשה לא מהני לשווי' התראת ודאי דכן מוכח מחולין פ"א גבי אותו ואת בנו והתם סופו לגלאי ע"י זריקה וגם רוב דמים נזרקים ומ"מ מיחשב ספק הואיל והוא ע"י מעשה של כהן ע"כ לשוני שם על הגליון ועיין ודו"ק:

דלמא במקום סייף נקב הוה. הקשו תו' מנסקלי' בנשרפים ור"פ התערובות תי' בזה דהתם איכא חד דבודאי אינו חייב שריפה ובהא לא אזלינן בתר רובא בדיני נפשות דבשאר אי' אזלינן בתר רובא אפי' בכה"ג דאיקבע אי' כגון חתיכת חלב בשתי חתיכות שומן רק בד"נ ל"א הכי ובסנהדרין שם תי' דשאני הכא דעכ"פ הרג אלא דאפשר שהוא טרפה אבל זה ודאי לנו שהרג אדם משו"ה אזלינן בתר רובא ע"ש ותמוה הא במכה אביו ואמו לא שייך זה ואפ"ה אזלינן בתר רוב, ובשמעתין תי' דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב, והנה י"לד אמאי הקשו מהורג וזוממי', ולא ממכה אביו ואמו, וי"ל דשאני מכה אביו שהוחזק כבר מיו' לידתו להיות בנו וחייב בכל מצות האב על הבן וכל מצות בן על האב משום דאזלינן בתר רובא, וא"כ גם עכשיו שהכה אותו לאו משום רוב דדיני נפשות אתאינן עלה אלא שכבר הוחזק לנו למילי אחריני וכן כתבתי כבר לעיל לענין אין הולכין בממון אחר הרוב, וכיוצא בזה פסק הרמב"ם מהירושלמי דאעפ"י דאין לוקי' עפ"י ע"א מ"מ אם הוחזק אי' עפ"י ע"א כגון שאמר כלאים פירות אלו זונה אשה זו ואח"כ אכל הפירות או בעל האשה עפ"י ב' עדים לוקין עליו כיון שהוחזק האי' מתחלה קודם מעשה עפ"י ע"א, וה"נ דכוותי' וא"כ לא הו"מ להקשות ממכה אביו דהתם בדין הוא דאזלינן בתר רוב אפי' בד"נ כיון שכבר הוחזק למילי אחריני טובא משא"כ נסקלין בנשרפים דבאנו לדין על דיני נפשות תחלת הדין לא אזלי' בתר רוב ולא הוה ק"מ משו"ה הקשו מהורג וזוממין דהוה נמי דכוותי' ובזה מיושב מה שתמהתי על תו' דסנהדרין הנ"ל דממכה אביו לק"מ בלא"ה, ובזה מיושב מה שהקשה הגאון מה' הרש אב"ד דק"ק הלברשטאט זצ"ל, לתי' תו' דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא, א"כ בת כהן דבשרפה היכי משכחת לי' דלמא הכהן לאו אבי' הוא ואינה אלא בחנק וליכא למימר ניזל בתר רובא דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב ולפי הנ"ל לק"מ דהא דכ' תו' דלא אזלי' בתר רוב היינו אם באנו לדין עכשיו על הדבר כמו נסקלי' בנשרפים אבל בת כהן שכבר היא מוחזקת אצלינו שהיא בתו של כהן פלוני בזה אזלינן בתר רוב וכנ"ל:

ואמנם לפמ"ש דגבי כהן אוקמא האם בחזקת צדקת בלא"ה לק"מ. אלא עדיין היה מקום לקושי' לר"מ דס"ל בסנהדרין נ"א ע"א דבת כהן שניסת לא' מן הפסולין מיתתה בחנק וא"כ תקשי נהי דלר"מ היכי דלא אפשר לא חייש למיעוט מ"מ הכא ניחוש שמא בעלה ממזר הוא ומיתתה רק בחנק וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב, ולמ"ש לעיל דממזר אינו חי וליכא למיחש אלא לעבד ונכרי שאנס אמו של זה ואז הולד כשר לכהונה א"כ לק"מ אבל למאי דאמרינן דבימי התורה היה ממזר חי קשי', וע"כ מחוורתא כמ"ש לעיל ובפלפול הארכתי עוד. וכ"ת משום איבוד נשמה דהאי נינול, ופירש"י והצילו העדה נינולי' להא נהרג ואי לא משתכח טרפה יהרג הרוצח עכ"ל והלשון קצת מגומגם. דהא אדרבא אי לא נינוולי' לבודקו לא יהרג הרוצח, אבל האמת דלק"מ דעכ"פ אמר רחמנא שיהרג הרוצח עכ"פ ורק אנחנו לא נדע אי אמר הקב"ה דניזיל בתר רובא, או כוונתו דניבדקי' להנהרג תחלה, ועל זה קאמר הא מינוויל רוצה לומר בודאי מדסתם רחמנא סמך עצמו שלא ניניוול לבר ישראל ונסמוך ארובא וחזר ואמר אדרבא הקב"ה סמך עצמו שלא ניזיל בתר רובא ונדע בעצמנו שמשום הצלת נפשות טוב לנוול מלמיזל בתר רובא ושייך שפיר הצלת נפשות כיון דעכ"פ יומת עפ"י התורה וק"ל. ודלמא הך דאסהידו בי' טרפה הוא, הקשו תו' דלמא חובשי' אותו הקשני א' עכ"פ בן סורר ומורה היכי משכחת דעדותו אין יכול להזימן דלמא טרפה הוא הבן סורר וא"ל חובשי' אותו הא כל ימיו אינו אלא ג' חדשים כדאמר ר' כרוספדאי ר"פ בן סורר, ואי' שם במתני' אפי' ברח ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור וא"כ איך חובשי' אותו, והבל הוא דלכשיוזמו הרי הוא פטור ממיתה ושפיר חובשי' אותו:

ר' אשי אמר אתי' משחיטה עצמה וכו' הקשה מהרש"א בבכורו' כ' ע"ב עכ"פ נוקי מיעוטא לחזקת איסור דבהמה בחי' ותי' דעכ"פ אזדא לי' חזקת שאינה זבוח שהרי השחיטה מטהרת מידי נבלה ודבריו תמוהי' דהא ניקב הושט נבלה ומצאתי בס' תפארת שמואל בחי' לטי"ד סי' ל"ג דס"ל לתו' ורא"ש וטור דוקא ברובו הוא נבלה ולא במשהו וא"כ דברי מהרש"א נכוני' ואולי י"ל עוד דכוונתו למ"ד לעיל ט' ע"א בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרי', נמצא ה"נ אע"ג דהמיעוט הוא ניקב הושט מ"מ לא ישאר בתוקפו דא"נ נסמכינהי אחזקה לא יהיה אלא טרפה ולא נבלה וכל כי האי גוני לא סמכי' מיעוטא לחזקה כלל ודוחק, ולולי דבריו י"ל דהקו' בלא"ה לק"מ דאין לבהמה חזקת ניקב הושט רק חזקת אינה זבוח שלא נעשה בה מעשה הזביחה, וכל ספק שיולד במעשה הזביחה ניזיל להחמיר, אבל לענין ניקב הושט אדרבא הוחזקה לא ניקב הושט שלה כרוב בהמות וכבר הארכתי בזה לעיל בשיטת רבנו חיים שבתוס' ע"ש:

ודלמא היכי דאפשר אפשר וכו' כבר כתבתי לעיל להר"ן ולרבנו חיים שבתוס' וכ"כ מהרי"ט ח"ב סי' א' להרמב"ם דכל הנך דשמעתין אפשר מקרי ומיישב בזה שיטת רמב"ם דספיקא דאורי' לקולא מן התורה ע"ש, ובשער המלך הקשה א"כ מאי מקשה ר"מ היכי אכל בשרא דלמא משום ספיקא לקולא ולא משום דאזלינן בתר רוב אפי' היכי דלא אפשר ותי' משום דה"ל למיסמך מיעוטא לחזקת שאינו זבוח ולפי מ"ש לעיל דלא שייך אינו זבוח לניקב הושט צריך לחלק דוקא למאי דאזלינן בתר רובא א"כ רוב הבהמות לא ניקב הושט ואין לה אלא חזקת שאינה נעשה מעשה השחיטה אבל הושט ידעי' בודאי שלא ניקב משום שהיא מרוב בהמו', אבל אי לאו ניזיל בתר רובא א"כ הכל בכלל חזקת שאינה זבוחה, ודוחק אבל לא היה צריך לכל זה דע"כ לא אמר הרמב"ם ס' דאורי' לקולא אלא למאן דס"ל לא מייתי אשם תלוי אלא בחתיכה א' משתי חתיכו' כמבואר כל זה במהרי"ט שם אבל ר"מ ס"ל בכריתו' י"ח ע"א כר"א דאחתיכה אחת נמי מייתי אשם תלוי ולדידי' ס' דאורי' לחומרא לכ"ע ושפיר קאמר לר"מ היכי אכיל בשרא ומיושב נמי דלא אמר היכי אכלינן או לר"ט ור"ע היכי אכלי בישרא ומ"ש ר"מ דנקיט ולפי הנ"ל א"ש. ועיין במשנה ז' פרק ב' דמכשירין מצא בה תינוק מושלך דלת"ק אזל בתר רוב אנשי העיר דהוה רובא דאיתא קמן ולר' יהודה אזל בתר רוב משליכי' אפילו גוי אחת בעיר אזלינן בתרה מפני שרוב משליכי תינוקות גוים נינהו ע"ש והיינו רובא דליתא קמן, ויראה דבהא פליגי לת"ק ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל דלמסקנא נמי איתא קמן עדיף מליתא קמן ולא אתי' רובא דליתא קמן מאחרי רבים להטות, אלא מפרה אדומה וכדומה, וא"כ מסברא חצונה ניזל בתר רוב ישראל הדרי' בעיר דאיתנהו קמן ולא בתר רוב משליכי' דליתי' קמן. ור' יהודת ס"ל כשיטת רש"י דלמסקנא אין ס' לחלק ותרווי' מאחרי רבים נפקא, וא"כ מסברא ניזיל הכא בתר רוב משליכי' עיין וק"ל.

דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא וכו' עמ"ש תוס' בסוף דבריהם דלר"ג לא חייש למיעוטא ורק משום חומרא בעלמא וקרא דמייתי התם אינו אלא אסמכתא וצע"ג א"כ מאי פריך התם מימהל היכי מהלינן הא מדאורייתא אזלינן בתר רובא בני קיומא יולדת, ואין לי מקום לתרץ אלא לומר דחומרת ר"ג הוא משום דעכ"פ איכא גוני דמן התורה יש לחוש להך מיעוטא והיינו היכי שהאשה בחזקת אי' לשוק כשמת בעלת ועדין לא הוכר עוברה וכן בבהמה איכא חזקת שאינו זבוח משו"ה החמיר ר"ג כ"כ ותינח לר' יוחנן דאית ליה סמוך מיעוטא לחזקה אמנם לריש לקיש דפליג עליו פ' עשרה יוחסין פ' ע"א ומיעוטא כמאן דליתא כלל ע"כ טעמא דר"ג דחייש למיעוטא הוא ולדידי' שפיר הקשה מימהל היכי מהלינן ובזה מיושב הרי"ף דמייתי ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללי' עליו השבת והקשה שם הרשב"א הא מהלינן ממ"נ והא"ש דס"ל דשינויי' דחיקא הוא למימר מחתך בבשר בעלמא הוא אלא אפי' מחתך בבן ח' נמי חייב, והש"ס נדחק בכך מפני הק' מימהל היכי מהלינן, ובאמת להלכתא לק"מ ק' הש"ס וכנ"ל וק"ל, וי"ל נמי לשון רש"י שם בשבת קל"ו סוף ע"א מת הולד תוך שלשי' וכו' ונולד לאחר מיתת האב ע"ש וקשה מה רצה בזה אי נולד אחר מיתת האב או קודם ולפי הנ"ל א"ש דס"ל אי הוה נולד קודם והי' לה חזקת היתר לשוק תו לא הוה ס"ל דאשת כהן חולצת דכולי האי אין להחמיר בדרבנן ואין להאריך בכאן יותר בזה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף