חתם סופר/גיטין/פא/א

חתם סופר גיטין פא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ש אומרים פסלה מן הכהונה נ"ל לא מטעם שם גירושין אלא מטעם שם זונה וב"ש לטעמיה לא יגרשה אא"כ מצא בה ערות דבר וקול יוצא שכ' לה גט ומסתמא היה בה חשש זנות וב"ה מודה לזה אלא דס"ל סתם גירושין אינן מערות דבר ואין כאן שם זונה ובזה יובן דאמר דורות הראשונים ב"ש וקשה הא ב"ה פליגי והלכה כב"ה ותו מה ב"ש לדר' דוסא והא"ש ר' דוסא הכשיר אפי' כשראינו ערבי השטוף בזימה מיעך בין דדיה וב"ש וגם ב"ה אוסרים על ידי חשד זנות בעלמא אלא לבית הלל ליכא חשד כלל:

איש פלוני כהן כ' גט לאשתו. פירש"י מעשה הכי הוה אין נ"ל לומר שכ"כ דאל"ה מה לי כהן או ישראל כי דתצא מבעלה השני קאמר ז"א דהא נפקא מיני' במה שהי' הבעל כהן למאי דאמרי' דלא ניחוש ללעז דבני' הראשונים ועוד כמ"ש בפרישה לפמ"ש רמב"ן ור"ן בשם תוספתא דוקא בכהן והוציאה קול פלוני כ' גט ע"כ נתינה קאמרי לפוסלה מבעלה כהן דאל"ה מאי איכפת להו אלא ע"כ צ"ל דפירש"י מעשה הכי היה דאל"ה ה"ל לש"ס למימר תיבדק אי בההיא אתרא מבטלי' קלא או לא אלא ע"כ מעשה היה וידוע לש"ס דהוה בפרוותא דנהרדעא דלא מבטלי' קלא:

תיבדק הרמב"ם לא מייתי הא דתיבדק ותמה הר"ן וכ' הב"ח מדהחליט תצא ואח"כ אמר תיבדק ש"מ הכי פירושו תצא שהרי צריך בדיקה וא"א לבדוק זה ועיין ב"ב קמ"ו ע"ב פליגי ר"נ ורב ששת דלרב ששת מסוכן שאמר כתבו כותבים ונותנים משום אומדנא הוא ור"נ ס"ל שאני התם כיון דאמר כתבו. ובחידושינו לעיל ס"ו ע"א כתבתי דלר"נ בלשון כתבו משמע נמי תנו אלא בבריי' אמרינן משחק בה דמה הי' לו שלא השלים דבריו אבל במסוכן הרי גמר כל דבריו כי תנו בכלל כתבו ואריכת הדיבור קשה עליו. ור"ש ס"ל אין תנו בלשון כתבו אך בשכ"מ דחזקה אין אדם משחק בשעת מיתה ע"כ אומדנא הוה דתנו קאמר ע"ש נמצא פלוגתא דאמוראי הוא ולא איפסקא הילכתא ומכ"ש אם נאמר הלכה כר"נ נגד רב ששת וצדקו דברי הרמב"ם:

דרך טרקסמון. עיין תוס' בשם הערוך ובערוך שלפנינו לא מצאתי כן אלא הכי מפרש טרקסמון הוא גן ירק הנקרא טרקסמון וכשמוליכים התבואה מהשדה דרך הגן הנקרא טרקסמון ממילא נכנס לבית דרך שער החצר ע"ש. עוד כ' שם דפלוגתת ר' ינאי ור"י במעשר שני דבי' כתיב ביערתי הקודש מן הבית. ואפשר גם במעשר עני דדומה בשנתו למעשר שני אבל לא במעשר לוים דלא כתיב ביה בית ע"ש. ואם כן מיושבים קושי' תוס' ד"ה דרך וד"ה ור' יוחנן וכו' וק"ל:

ולנה עמו וכו'. עיין רמב"ם פ"א הל' ה' משמע שהוא דאורי' מגזירת הכתוב ע"ש:

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. הלשון משמע שבמקרה נזדמנו זל"ז בפונדקי וא"כ לא ספרה ז' נקיים משום דם חמוד ובש"ע יו"ד סוף סי' קצ"ב פסק בשם תשב"ץ דגם מחזיר גרושתו צריכה לחוש לחימוד ע"ש וא"כ צ"ל אע"ג דחזינן דלא חש לאיסורא דחמוד מ"מ לא שביק התירא ועביד איסורא דבעילת זנות דדם חמוד לא משמע לאינשי איסורא כל כך ועיין ט"ז שם מ"ש מיהודה ובועז ע"ש והנה יש להביא ראיה להא דתשב"ץ משמעתין מדהא פשוט דגם בזקנה וקטנה שייך דם חימוד כמוכח ממ"ש תוס' יומא י"ח ע"ב ע"ש וא"כ י"ל דאי ס"ד מחזיר גרושתו מן הנישואין לא בעי ספירת נקיים א"כ מאי פריך בשמעתין ואי בשראוהו שבעלה מה לי מן האירוסין מה לי הנישואין דלמא הכי קאמר מן האירוסין שאין לבו גס בה איכא חמוד וצריכה נקיים ומדעביד הך איסורא שוב לא תלינן בקידושין ומאי פריך אע"כ פשיטא להש"ס גם מחזיר גרושתו מן הנישואין צריכה ז' נקיים ואפ"ה תלינן שקדשה וא"כ מ"ש ארוסה דלא ומוכח כהתשב"ץ. ואמנם בלשון הריב"ש סי' ה' משמע קצת דלא כנ"ל וז"ל ועוד משתבעה לינשא ונתפייסה היתה צריכה לישב ז' נקיים והיא בחזקת נדה ולא טבלה לנדתה שהרי לא הי' להם מקוה טהרה אחר הגזירה עכ"ל משמע דס"ל דמשום דם חמוד אידא לי' חזקה אין עושה בעילת זנות וצ"ל שמעתין מחזיר גרושה לא בעי ז' נקיים ודלא כתשב"ץ ויש לדחות דלא משום חמוד אתי הריב"ש אלא משום נדה ממש:

בשראוהו שנבעלה. כ' שלטי גבורים לעיל פ' מי שאחזו ומייתי לי' ב"ש סי' קמ"ט דאם נישאית כבר לאחר ומת אפי' ראוהו שנבעלה לא חיישי' לקידושין דאי מקדש לוקה משום לא יכול בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה אבל בבועל בלא קידושין אינו לוקה. וכ' בית שמואל בהוציאה משום זנות גם ב"ה מודה דמאיסה בעיניו ולא חיישי' לקידושין והוא עפ"י הירושלמי דמייתי תוס' לעיל ע"ט ע"ב ד"ה ב"ש וכו' ע"ש. ומ"מ צ"ל דהיינו שהוציאה משום כיעור בעלמא ואפ"ה מאיסה בעיניו אבל אם הוציאה על ידי עידי טומאה ונאסרה עליו משום סוטה והרי בא עליה באיסור א"כ בלאה"נ לא תלינן בקידושין. שוב מצאתי כן להדיא במהר"ם אלשקר סי' פ"ח ע"ש. יהיה איך שיהיה לפ"ז לא פליגי ב"ש וב"ה כלל לדינא אלא לב"ש כל גירושין ע"י ערוה ובהא גם ב"ש מודה ולב"ה בגירושין שלא על ידי ערוה ואי הוה מציאות כן לב"ש הי' גם ב"ה מודה א"כ צ"ע מ"ט תני לי' במס' עדיות מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וצ"ע:

הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. בשלטי גבורים הנ"ל כ' דבשניהם מודים שלא בעל ולא קידש אין חוששים וצ"ל די"ל כיון דכל עצמו לא חיישינן לקידושין משום לא שביק התירא ועביד איסורא לבעול בעילת זנות. ואיך נחשדנו שאחר שקידשה יכחיש ויתיר אשת איש לעלמא. כנלע"ד סברתו וב"ש תמה עליו וי"ל כנ"ל אך לדינא קשה לסמוך על זה שהרי אומר נגד הרוב או יאמר לא בעלתי והרוב אש בנעורת. או יאמר בעלתי בזנות והרוב אינם בועלים בזנות כשאפשר להם לקדש ולא מהימן נגד הרוב ומ"מ כשקבלה קידושין מאחר צריכא גט משניהם דהאי רובא לא הוה רוב מעליא כיון דלדידן איכא שתי מיעוטא דמתנגדים דהמיעוט אינו בועלי' ומהרוב דבעולי' איכא מיעוט שאינם מקדשים:

כתב מ"ל אם הוא לא ידע שהיא נדה מ"מ כיון שהיא יודעת שוב לא מחזקי' בקידושין דעל שניהם הוא אומר אין אדם עושה ב"ז. ונראה לפרש דחזקה לא שביק התירא י"ל דלמא לא רצתה היא להתקדש לו וכיון דאש בנעורת בעל בלא קידושין וצ"ל הא גם עליה חזקה שתתרצה להתקדש כדי שלא תיבעל בזנות וא"ש אך כיון שיודעת בעצמה שהיא נדה ומתרצה להבעל לו באיסור א"כ אין עלי' חזקה שלא תיבעל בזנות אע"ג דגבי דידיה איכא חזקה מ"מ נימא היא לא רצתה בקידושין כ"א בזנות ומאי ה"ל למיעבד ואש בנעורת א"כ אין כאן חזקת קידושין:

אמוראי נינהי אליבא דר"י פי' רבב"ח לא ס"ל דאר"י הלכה כסתם משנה וזה צע"ג בחולין מ"ג ע"א ונדפס שם בגליון ע"ש. ולפע"ד כולהי תלמידי דר' יוחנן ס"ל דאר"י הלכה כסתם משנה. אלא רבב"ח דשמעתין ס"ל ר' יוחנן אמר זה על סתם במשנה ובמחלוקות במשנה בתרי מסכתא או כענין דחולין התם מתני' דואלו כשרות ע"ש בתוס' בהא אר"י הלכה כסתם משנה אבל סתם במתני' ומחלוקות בבריתא אמרי' אלו הוה רבי ידע הברייתא לא הוה סתם כן והיינו רבב"ח דשמעתין והכי איתא בהדי' בירושלמי פ"ק דמגילה סוף הל' ד' ור"י בר יוסף אר"י ס"ל בהיפוך סתם במתני' ומחלוקות בברייתא הלכה כסתם דאין לומר רבי לא ידע וכן הוא בירושלמי שם ע"ש אך סתם ומחלוקות בתרי מסכתא בהא אין הלכה כסתם וכעין דחולין מ"ג ע"א וכל זה כוונת תוס' שבת פ"א ע"ב ד"ה והאמר בסוף הדבור כנלע"ד אמת נכון:

כנסה בגט קרח וכו' עיין תוס' נדחקו המשך המשניות ולפע"ד י"ל דהא דהחליף ונתן גט לאשה ושובר לאיש דאר"א לאלתר יצא אין זה גט ומסקי' לאלתר קודם שנישאית. ולכאורה קודם שנישאית ליכא נפקותא כולי האי אלא באשת כהן וכמ"ש מהרש"א פ"א ע"א ברש"י ד"ה זכות הראוי לשני ע"ש ונמצא מיירי בכהן הכותב לאשתו מייתי עלה פלוגתת ב"ש וב"ה דלב"ש באשת כהן בלא"ה אסור לבעלה משום ריח הגט. והנה כתבתי לעיל טעמא דב"ש דע"י קול כתיבת הגט נפיק עלי' קלא דזנות ומאיסה לכהנה וב"ה לא פליגי על זה אלא ב"ש לטעמי' דלא יגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר משא"כ לב"ה ע"כ סמיך לי' פלוגתא דלנה בפונדקי דהוה נמי פלוגתיהו בהך טעמא דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר כמ"ש תוס' לעיל ע"ט ע"ב ד"ה ב"ש וכו' ואח"כ חוזר לסדרו ותני גט קרח כנלע"ד:

ברוך אשר נטענו שורק. ועזרני בפרק הזורק הוא באורו יאיר נרי. בפרק תשיעי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף