חתם סופר/גיטין/מ/א

חתם סופר גיטין מ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין לו תקנה. וכבר כתבתי לעיל דר' יוחנן קמ"ל אפי' בשפחה דליכא מצוה רבה מ"מ כופין משום מדת סדום ומשנה אחרונה בחצי עבד וחצי ב"ח דליכא מדת סדום שהרי מפסיד יומו. איכא משום מצוה רבה דפ"ו ודוקא בעבד ולא בשפחה. ומ"ש תוס' מאוכלת תרומה אינו מוכרח דאוכל בתרומה מה"ט גופא כיון דאסור בשפחה וא"כ יתן לרבו ממון לשחררו טרם שיכופו ע"י דינא ודיינא ואית לי' לרבו טובת הנאה ומקרי קנין כספו ואוכל בתרומה וכבר כתבתי מזה לעיל ע"ש. ומה שהקשה תוס' מהירושלמי באומר שחררו. עיין לעיל ל"ח ע"א ד"ה כל המשחרר וכו' מלשון תוס' מבואר באומר שחררו לא הפקירו הוא והורישו ליורשים רק שצוה שהם יפקירוהו וממילא אסורים לשעבד משום מצוה לקיים דברי המת אבל הוא לא הפקירו. ומ"מ הוקשה לתוס' בשמעתין דלא ה"ל לירושלמי אלא לומר כופין שלא לשעבד בו משום מצוה לקיים דברי המת ושוב כופין לשחררו משום משנה אחרונה:

ובירושלמי פליגי במיאש או ביוצא בשן ועין אי מהם הבנים עבדים או בני חורין. ומייתי לי' פנ"י בשמעתין ונתקשה בו ע"ש. ולפע"ד ברור להירושלמי כרש"י דאסור בשפחה דנתקדש קצת. ומ"מ מותר בשפחה כיוצא בו שיצאתה ג"כ ביאוש או בשן ועין ולא דמי לחצי ב"ח שאסור בכיוצא בו משום דבכל אבר שבו איכא צד חירות וצד עבדות ואתי צד איסור ומשמש בצד היתר ובהיפוך. משא"כ הכא מיקלש קליש לי' כח עבדות ונכנס בשניהם קדושא קלישתא ומשמשין זע"ז ויש ספק בבנים הנולדים אם הם ג"כ עבדים אין רוצה לומר עבדים ממש אלא כיוצא באבותיהם. או ב"ח לגמרי דכיון דמעולם לא היה הבנים שום צד כח עבדות לא נכנס בידם כח איסור כלל. ולא דמי לאבותיהם שהיו עבדים ממש ולא נפקע מהם לגמרי. אבל הבנים מעיקרא לא ליעול בהו איסורא כלל והרי הם בני חורין גמורים כנלע"ד פי' הירושלמי:

צריך ואין לו תקנה. הקשו תוס' מרב שמן בר אבא אר"י לעיל ל"ח ע"א וכו'. ולפע"ד דהא כתב רמב"ן שם דהו"מ למימר אמוראי נינהי ורבב"ח אר"י דאמר הלכה כרשב"ג ס"ל דהא דרב שמן לא אמרה ר"י מעולם וא"כ לק"מ אאמימר דשמעתין נמי:

אהדרו אבני מרוותא קמאי. הכא קשה קושי' תוס' ד"ה הא אמר וכו' ומה שמסקו דשחרור הוא שלא יאמר עבדי אתה. הכא משמע דהני בני דיסקרתא לא חשו להו מילתא אלא דינא קבעו להתירם בב"ח ואמר להו אהדרו וכו' וא"כ קשה ומ"ש רא"ש בשם ר"י לתרץ דהכא כיון דרשות רבם עליהם עדיין מכ"ח מרוותא קמאי שמכרום להם לא הוה כמפקיר ממש י"ל היינו לפני יאוש אבל הכא מיירי לאחר יאוש כמו שכ' מהרש"ל לקמן מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה אבל ע"ש ובפני יהושע. עכנלע"ד ס"ל להרי"ף דסוגי' דהכא פליגא אדלעיל וס"ל לשמעתין איסורא מורית וכבר כתבתי לעיל דפליגי אי טובת הנאה ממון להקנות ולהוריש ע"ש:

מוקמי' לי' אפוטרפס. עיין שיטת ר"ת וצריך ביאור. הנה בכל חצי עבד וחב"ח כותב שטר על חצי דמיו רק לפיוס האדון שכופין אותו לשחררו ע"כ והעיקור השחרור. וחצי דמיו הוא לפיוס בעלמא ובמה נחשב שטרו של העבד העני הזה אך הכא שעשה שלא כהוגן עשו חכמים שטר זה כממון גמור לענין מכירה והוה כאלו האפטרופסין מוכרין העבד ושוב כותבין לו שטר על שם עצמם. ועוד הוסיף ר"ת אפשר ששטר זה חשבוהו חכמים ככסף ממש שכורת ומוציא לגמרי ולא צריך גט שחרור אלא שלא יתפוס בו הקטן לומר עבדי אתה ע"כ כותבין גט שחרור על שמו של קטן. ולפע"ד בהא פליגי רמב"ם וראב"ד בכוונת לשון הרי"ף אי כלישנא קמא דר"ת או כלישנא בתרא ותרווייהו כר"ת עיין בפנים ותבין דברינו כי הקצרנו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף