חתם סופר/ביצה/כג/ב

חתם סופר ביצה כג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין צדין כבר הארכתי לעיל בשיטת הפוסקים אי מלאכות אלו דאורייתא. אך ראה זה מצאתי דמייתי ר"א מזרחי פ' בא בשם ראב"י דמפרש לרבי יהודה הוא ולא מכשיריו ולכם אפילו מכשיריו דאין רצונו מכשיריו דוקא אלא הוא ולא מה שאפשר לעשותו ולכם מה שא"א לעשותו והואיל ורוב מכשירין אפשר לעשותן מעי"ט ורוב אוכל נפש א"א לעשותן מעי"ט ע"כ נקיט ליה בהאי לישנא אבל לעולם אין חילוק בין מכשירין לאוכל נפש והיינו לר' יהודה אבל לרבנן דלא דרשו לכם לקולא אלא הוא ולא מה שאפשר לעשותו פי' אוכל נפש שאפשר לעשותו אסור אפי' אם אירע שא"א לעשותו ומכשירי' לא הותרו כלל דכיון דכמה פעמים אפשר לעשותן לא הותרו אפי' א"א לעשותן ע"ש וצריך ביאור קצת בכמה סוגיות:

ואין נותנים לפניהם מזונות עי' ב"ב כ"א ע"ב פירש"י ד"ה שאני דגים וכו' ע"ש תראה ותבין כי נתינת מזונות אביזריהו דצידה הוא ונאסר בכלל צידה. אבל אותן שמזונותן עליו ובכל יום משליך לפניהם מזונות אינו ענין לצידה וכן משמע קצת לקמן דע"י שרגילים במזונותיו של זה ה"ל כניצודין ועומדין בסוף הסוגי' דבאין לכלובן ומזונותן עליך ועבידי לרבויי ע"ש וזהו שיטת רש"י דכאן באיסור נתינת מזונות דתלי' בצידה אך מדכ' רש"י אבל צדין חיה ועוף וכו' קס"ד השתא וכו' גילה דעתו ז"ל דלמאי דמסיק לקמן כ"ה ע"א הסוכר אמת המים וכו' מבואר דרב והני אמוראי דהתם לית להו טעמא דמחוסר צידה דא"כ אפי' באמת המים ליתסר אלא משום מוקצה ומעשה הסכירה הוה הזמנה וסברא זו הוזכרה בב"י וא"כ למסקנא ע"כ הטעם דמזונו' משום דאין להטריח בדבר מוקצה שאינו מוזמן לצורך האדם ואין מזונותן עליך ומיושב רש"י בשבת ס"פ האורג דמפרש טעמא משום מוקצה ובזה מיושבין כל קו' תוס':

מ"ש פר"ח אפירש"י דדגים אוכלי' קרקע הים. הא אמרי' ר"פ בכל מערבין דבהמה דניזונת מן הקרקע מיקרי גדולי קרקע משא"כ דגים י"ל לא מיקרי גדולי קרקע דיבשה אלא גדולי קרקע הים. וזה לא הוה כעין הפרט ע"ש הסוגי' ותבין האמת: העתיק מהחי' שחידש אדמ"ו בימי חורפו בפ' אין צדין:

אין צדין דגים מן הביברין בי"ט פירש"י דמלאכת אוכל נפש שאפשר לעשותו מעי"ט אסורה בי"ט וזה הוא שיטת תוס' מגילה ז' ע"ב ד"ה כאן וכו' וע"ש היטב במהרש"א ולא אעתיק מ"ש על ספר ועיין בשבת צ"ה ע"א תוספות ד"ה והרודה ס"ל כתוס' דשמעתין:

והנה הר"ן הקשה דא"כ אי עלתה מצודתו ריקנות ע"ש יהיה מותר לצוד בי"ט וזה לא שמענו ולפע"ד לק"מ לשיטת תוס' דאיכא למימר כיון שאותן המלאכות רובם אפשר לעשותם מעי"ט ואסרו חכמים וגזרו על מיעוטן שא"א לעשותן. דאל"כ מיחזי כאפשר לעשותן ומחלל י"ט דומה לזה אסרו [במועד קטן י"ד ע"א] מי שאין לו אלא חלוק א' לכבסו בחש"מ אי לאו דאיזורו מוכיח עליו שלא יאמרו כל הסירוקין אסורי' וסירוקי בייתוס מותרים אך כ"ז לשיטת תוס' יש לדחות קו' הר"ן כנ"ל. אבל לרש"י קשיא שפיר כיון דעכ"פ מה"ת מותר בעלתה מצודתו ריקם א"כ ממילא הותרה צידה לגמרי דמתוך שהותרה צידה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דלדעת רש"י לא בעי' אפי' צורך קצת וא"כ כיון שלא יצוייר כלל איסור דאוריי' בצידה מ"ט יגזרו חז"ל ע"ז כלל ואי נמי נימא דהם אסרוהו מ"מ הא רש"י ס"ל דמדאורייתא אסורה צידה. בשלמא הא ל"ק מידי לר' יהודה דמכשיר מכשירין שא"א לעשותן מעי"ט א"כ את הכל נתיר מטעם מתוך ז"א הא הסכימו הפוסקים דלא אמרי' מתוך במלאכה השייכה במכשירין ועי' מ"ש בזה הפני יהושע ספ"ב אבל באו"נ קשה שפיר קושית הר"ן דנתיר אם עלתה מצודתו ריקנות וממילא יהיה הכל מותר ואין טעם לאסרו:

ע"כ נלע"ד דס"ל לרש"י ז"ל כמ"ש הרא"ם פ' בא בשם הראב"י וז"ל וראב"י תי' דכל א"א מתלי' בהו הן אוכלי' המפיגן טעמן הן מכשירין שא"א לעשותן מעי"ט באלו אמר הוא ולא שאפשר לעשותן בעי"ט והא דקאמרי ולא מכשיריו משום דסתם מכשירין אפשר לעשותן וסתם אוכלי' א"א הם דרובם מפיגין טעמן לפיכך קראו הבלתי אפשר אוכל והאפשר מכשיריו ואמרו הוא ולא מכשיריו עכ"ל ולדבריו נ"ל דלת"ק דאין מחלק בין מכשירין שאפשר בין מכשירין שא"א ס"ל דהוא ממעט מכשירין לגמרי כיון שרובם אפשר לעשותן אסרן הכתוב הכל וא"כ ה"ה אותן או"נ שדרכם לעשותן מעי"ט אסור אפי' עלתה מצודתו ריקנות מה"ת שהרי מכשירין לאו דוקא. אלא ה"ה כל שדדכו לעשותו מעי"ט אסור לעשות בי"ט כלל והשתא ליכא לאקשויי לישתרי מטעם מתוך ז"א דהרי התורה אסרה אפי' שא"א כנ"ל וא"ש: אלא דמ"מ קשה דהרי עכ"פ לר' יהודה דמחלק במכשירין בין אפשר לא"א וה"ה ומכ"ש דשרי או"נ בא"א לעשותו ומכיון דשרי בא"א יהי' מותר נמי באפשר לעשותו במתוך כנ"ל וא"כ מאי משני הש"ס לקמן הא ר"י הא רבנן ומוקמינין ברייתא דביברין של חיה ושל עוף אין צדין מהם בי"ט כר' יהודה וז"א דלר"י לישתרי לגמרי במתוך כנ"ל ואין לדחוק ולומר דלאותה הה"א הוה אמרי' דאיסור צידה דברייתא משום מוקצה שלא הזמינן מאתמול וכדעת הרמב"ם פ"ב מהו' י"ט. דמ"מ קשה מי דחקי' לאוקמי ברייתא כר' יהודה וצריך לדחוק שהאיסור הוא רק מדרבנן ולדעת רש"י מה הוא דלא כהילכתא איפוך אנא נימא מתני' ר' יהודה וברייתא רבנן כאשר נבאר דהתוס' כ' לעיל גבי שמא יעלה ויתלוש דיש רוצים לומר צידת דגים אסור משום תעלה מצודתו דגים טמאים ודחה התוס' דהו"ל מלאכה שאצ"ל ושרי ע"ש ואקדים עוד מ"ש בשיטה מקובצת בסוגי' דמתוך וכן איתא שם בר"ן דאפי' לדעת רש"י דשרי מתוך אפי' בלא צורך כלל מ"מ אופה מי"ט לחול או לצורך עכו"ם וכלבים גרע משלא לצורך כלל וא"כ נימא מתני' ר"י הי' דשרי מכשירי' בשא"א וה"ה או"נ וא"כ בעלתה מצודתו ריקנות מותר לצוד חי' ועוף ובמתוך שרי נמי אפי' הי' אפשר לעשותן ואפ"ה אין צדין דגי' שמא תעלה מצודתו דגי' טמאי' דא"ל דה"ל מלאכה שאצ"ל דהא לר' יהודה קיימי' דמחייב במלאכה שאצ"ל ומתוך לא שייך בדגי' טמאי' דה"ל לצורך עכו"ם וכלבי' דאסור וברייתא כרבנן וכעין קו' זו קשה נמי לשיטת תוס' דלעיל שכ' דבירושלמי מפיק לי' דלא דרש סמוכי' ושרי' צידת חי' ועופות לצורך או"נ ודגים אסור מטעם הנ"ל שמא תעלה מצודתו דגי' טמאי' ולר' יהודה חייב אפי' באינה צריכה לגופה ולשיטת תוס' פשיטא דלא שייך מתוך אא"כ אית בי' צורך קצת: וביותר קשה לדעת מהרש"ל ביש"ש דבדגי' לא שייכא צידה כלל דלא הי' במשכן צידה דכוותי' אלא מחייב משום עוקר דבר מגדולו תולדה דקוצר א"כ נימא נהי דלא דרש סמוכי' לאסור כל מלאכת שאינם קרובי' לאוכל נפש כמו לישה מ"מ דריש אך שלא לקצור כמ"ש תוס' שם ואסורי' צידת דגי' משום קצירה כנ"ל משא"כ צידת חי' ועוף אעפ"י שרחוקי' מאוכל נפש שרי דלא דריש סמוכי' וא"ל דלמ"ד אך שלא לקצור אוסר נמי כל המלאכת דדרש ג' מיעוטים אך הוא לבדו עיי' בר"ן ושארי ראשוני' ז"א דלר' יהודה איצטריך הוא ולא מכשיריו ולבדו למילה שלא בזמנה כמבואר בש"ס דילן בפ' במה מדליקין ופ' ראד"מ ובפסחי' ובכמה דוכתי א"כ לא מייתרא אלא אך שלא לקצור ונאסרה צידת דגים לבד ולא של חי' ועוף ואתי' שפיר מתני' כר' יהודה. וברייתא כרבנן:

ואולי מפני קו' זו דוחקתו לרש"י ז"ל ולכן פירוש דמזונות לא תלוי' בצידה וא"כ לא הו"מ לשנוי מתני' כר' יהודה וברייתא רבנן דאכתי תיקשי מזונות אמזונות לכן משני בהיפוך בריי' ר' יהודה ולק"מ ממזונות כמ"ש מהרש"א בשבת ע"ש דר' יהודה מחמיר טפי במקצה ע"ש ומאי דמשני אח"כ הא במקורה הא באינו מקורה מתורץ נמי מזונות אמזונות דבמקורה אינו מגדל עשבים שאין האויר שולט שם וכן בביבור קטן אין כ"כ מזונות מצוים כמו בגדול כמ"ש פר"ח ויתבאר אי"ה לקמן באריכות קצת:

ובזה מיושב נמי קו' פ"י ומהר"מ שיף דמאי קושיי' הא ארשב"ג במתני' דמחוסר צידה אסור ודילמא ברייתא במחוסר צידה איירי וכרשב"ג והא"ש דמ"מ ממזונות לא הוה משני מידי. וא"ש נמי דלא מקשה מידי ממתני' דשבת דמחייב בצידת עוף והא"ש דהו"מ לחלק דבשבת אסור משום צידה ובי"ט צידה מותרת מטעמי' הנ"ל לכן מקשה מברייתא דמיירי נמי בי"ט ואוסר צידה ואו"נ משנינן דמתני' אתי' כתנא דמתיר צידה דלא דריש סמוכי' או מטעם מתוך הנ"ל וברייתא כאידך תנא מ"מ קשי' מזונות אמזונו' וע"כ לתרץ ברייתא כר' יהודה ומתני' רבנן:

והנה רבנן הא דרשו סמוכי' וגם לא שייך מתוך כנ"ל ואפ"ה שריי' צידת חי' ועוף וע"כ משום שאין שם צידה עליו לא משום קיל א"כ קשה מהצד ציפור למגדול ובזה מיושב קו' בשלמא חי' אחי' לא קשי' ודו"ק:

וא"ש מה שיש לדקדק לשיטת רש"י דצידה ומזונות לא תלי' אהדדי נהי בתי' הש"ס מתרצא נמי מזונות כמ"ש לעיל ויתבאר עוד אי"ה מ"מ מ"ט לא נקט המקשן בדבריו קשי' צידה אצידה קשי' מזונות אמזונות והא"ש דלא הוה קשה אלא ממזונות הוה מצי לשנויי שפיר כנ"ל ועיי' עוד היטב מ"ש לקמן בסמוך אי"ה:

אבל צדין חי' ועוף הנה לקמן אמר רב הסוכר אמת המים וכו' עיי' כ"ה ע"א וביש"ש העלה דצידת דגים אינה אסורה מטעם צידה דהרי לא היתה במשכן אלא משום עוקר דבר מגדולו ולכן אפי' במקום צר מאוד אסורי' אי גדולי' שם. משא"כ סוכר אמת המים אעפ"י שגדול הרבה וצריך מצודה לצוד אותם מ"מ כיון שכבר סכרה מעי"ט וא"א להם לשוט לאורך האמה כבתחלה ה"ל כאלו כבר נעקרה ממקום גדולם מעי"ט ומותר ליטלם בי"ט ולדבריו א"ש דלא מחלק במתני' בדגי' גופייהו משום דבביבור קטן איירי ומחלק בביבור קטן גופי' בלי סכירה מעי"ט בין דגי' לחי' ועוף. והמג"א דחה דברי מהרש"ל מש"ס דשבת ק"ח ע"ב עיי' היטב במג"א סי' תצ"ז סק"ו ולפע"ד משם ראיי' למהרש"ל דשם מסקינן דלא שייך עוקר דבר מגדולו אלא היכי דהיינו רבותי' וא"כ דג בספל של מים שאינו רבותי' לא שייך עקירה מגידולה והנה הי' קשה לרש"י ותוס' מ"ט לא מחייב עד שיבש בו כסלע וע"כ איירי כניצוד ועומד במים שכבר נעקר מגדולתו כיון שאינו יכול לשוט דומי' דסוכר אמת המים ולכן לא מחייב אלא משום נטילת נשמה לכשיבש בו כסלע והקצרתי וסמכתי על המעיין שם. עכ"ל בחי' שם:

ונותני' לפניהם מזונו' הקשו תוס' לפירש"י מה סברא יש לחלק בין ביבר קטן לגדול נ"ל דסמכו אמאי שהקשו בס"פ האורג להס"ד דמחלק בין מקורה לאינה מקורה מה חילוק יש לענין מזונות והנה ב' הקו' לק"מ לכאורה דביבר גדול פרסה או יותר מצוין מזונות משא"כ בקטן דדחוק להו עלמא וכן במקורה אין אויר שולט ולא גדל שם עשב משא"כ באינה מקורה ומכ"ש שהעוף פורח לחוץ מלמעלה ואוגר לחמו אבל לפ"ז נניח דבהס"ד א"ש במקורה לא שליט אוירא ולא גדל מזונו' א"כ במסקנא נמי דחלק במקורה גופי' בין גדול לקטן כי כן הוא שיטת תוס' ד"ה כל שאומר וכו' דקו' הש"ס היכי דמי מחוסר צידה קאי אעוף ואמקורה דמסקנא מוקמי' במקורה כ"כ מהרש"א שם במס' שבת אלא שלא כ' מה הכריחו לתוס' לזה אבל לפמ"ש א"ש דלשיטתם מוכרח הוא דבמסקנא מיירי במקורה וא"כ כיון שהנחנו במקורה לא גדלי עשבי' א"כ מה בין גדול לקטן לענין מזונו'. וא"כ לפ"ז לשיטת רש"י דהיכי דמי מחוסר צידה לא קאי אעופו' א"כ שינוי דמקורה לא קאי ולק"מ קו' תוס' מה לי ביבר קטן מה לי ביבר גדול לענין מזונות דבאינו מקורה א"ב טובא דבגדול רווח ליה עלמא לבקר מזונותיו:

ודע אע"ג דלתוס' מיירי ההוא דעוף במקורה וא"כ עוף דרוב הוא שדר בבית כבשדה מ"מ אינו ענין לציפור דרור דודאי איכא עופו' טובא הגדלי' ורגילי' בבתי' אבל אינם נקראי' ציפור וצדקו דברי נה"כ סי' פ"ב בהשגתו על ט"ז ע"ש. מיהו פר"ח מייתי ראי' שאין עליה תשובה מלקמן כ"ה ע"א ציפור דרור צריך לקושרה בכנפי' וההוא ודאי בטהורה איירי ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף