חתם סופר/ביצה/ו/א

חתם סופר ביצה ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבא מת בי"ט ראשון וכו' יש לעיין קצת לפירש"י משמע דוקא כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה הוא דהוי קדושה א' משא"כ כשלא באו כלל איגלאי מילתא למפרע די"ט א' חול גמור הי' ונולדה בזה מותרת בזה וכן לענין עירוב וכלכלה ודלא כמ"ש תוס' בתירוץ השני עמ"ש מהר"מ לובלין וק"ל:

וא"כ יראה דר"ה נהפוך הוא מי"ט של גליות דבי"ט א' יתעסקו בו ישראל דה"ל ס"ס ספק יבואו העדים היום ספק לא יבואו העדים כלל וה"ל חול גמור ואת"ל יבואו היום שמא יבואו מן המנחה ולמעלה ולא יקובלו אצל הב"ד ויהיה ג"כ היום חול ואין לומר הכל ס' א' הוא ז"א דספק הראשון מתיר יותר מן השני דלספק הא' שמא לא יבואו העדים כלל. ה"ל יום א' חול גמור ונפקא מיני' לנולדה בזה ולעירוב וכלכלה משא"כ כשיבואו העדים מן המנחה ולמעלה יהיה מיהת י"ט מדרבנן וקדושה א' והצד השוה שבשניהם שמותר לקבור בו מת וא"כ השתא נמי דלא ידעי' ה"ל ס"ס ומותר בראשון משא"כ בשני הו"ל רק ספק א' ספק באו אתמול קודם מנחה ספק אחר מנחה דלענין קדושת יום השני אין חלוק בין באו ביום א' אחר מנחה או לא באו כלל דמה שביצה אסור בו היינו משום קדושת יום א' וא"כ לא הוה רק ספק א' ויתעסקו בו עממי' ואיך השוה רבא ר"ה לשארי י"ט. ויש לדחוק דרבא נמי ס"ל דאזלינן בתר רוב השני' שלא מצינו אלול מעובר וי"ט א' הוה קרוב לודאי י"ט וזהו דוחק ועיי' בר"ה כ"א ע"א רבא יתיב בתענית תרי יומי זמנא חדא אשתכח כותיה ע"ש וק"ל:

ע"כ י"ל כך דרבא קאי אחר תקנת ריב"ז ואז שוה ר"ה לשארי י"ט של גליות דבי"ט ב' ה"ל ס"ס ספק שמא באו עדים אתמול קודם מנחה וה"ל היום חול גמור ואת"ל אחר מנחה מ"מ הא מקבלי' אותם מתקנת ריב"ז ואילך ויום ב' הוה רק י"ט דרבנן ולא העמידו דבריהם גבי מת. לכן יתעסקו בו ישראל משא"כ ביום א' ה"ל רק ספק א' שמא באו שמא לא באו לכן יתעסקו בו עממי' וא"ש:

אך לפמ"ש לעיל בסמוך בכוונת רש"י דלהכי אמר רבא בפשיטות מי לא מודה ריב"ז משום דכיון שפשט איסורו בכל ישראל א"א לבטל תקנת הראשונים א"כ ה"ה לענין מת נמי נימא הכי וכיון שקודם ריב"ז היה בי"ט מתעסקים בו עממי' בכל מקום שהי' עושים שני ימים א"כ גם לאחר תקנה כן יהיה ונהי שעתה נהפוך הוא שראשון ספיקא דאורייתא הוא מ"מ תרווייהו ליתסרי יום א' משום ספיקא דאורייתא ושני נמי משום שפשיט איסורו בכל ישראל. וצ"ע לכאורה. וי"ל אה"נ אחר תקנת ריב"ז היה קבורות מת אסור בשני הימי' ע"י ישראל כנ"ל והיינו במקום ב"ד כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ובשארי דוכתא בכל השני' משום חששא שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה. וכמ"ש רש"י לעיל ה' ע"א ד"ה עד המנחה וכו' והרחוקים עליהם לעשותם בכל שנה שמא יבואו העדים אחר המנחה והרי קדושתן א' וכו' עכ"ל. אך כל זה עד דלא הי' בקיאים בקביעא דירחא. אמנם עכשיו איירי רבא מזמנו שהי' בקיאים בקביעא דירחא וידעי' בברור שיום א' הוא קדש גמור והשני דרבנן בעלמא ולגבי מת לא העמידו דבריהם הדרן לכללן ביום שני יתעסקו בו עממי':

והא"ש נמי מאי דמסיים רבא משא"כ בביצה שהוא שפת יתר דמלתי' כבר אמורה לעיל בדברי רבא וכבר פסק הולכתא כוותי' דרב בהא. והא"ש דלעיל מיירי לאחר תקנת ריב"ז קודם דהוי בקיאים והכי מיירי בתר דבקיאים. וא"כ כמה פעמים עפ"י חשבונינו יובן הזמן שהי' ראוים העדים לבוא קודם מנחה והי' ביצה מותר במקום ב"ד. ואנן מ"ט נאסר ביצה קמ"ל אפ"ה ביצה אסורה משום מנהג אבותינו בידינו כמו בכל ב' י"ט של גליות שלא עקרנו המנהג אבותינו אע"ג דלא פשט איסורו בכל ישראל כנ"ל ה"נ אע"ג דבכה"ג שברור לנו שבאו עדים קודם מנחה לא פשט איסורו בכל ישראל אפ"ה נאסר ביצה משום מנהג אבותינו:

ובזה יתישב ג"כ קו' תוס' אנהרדעי איך יחלקו על ר' יוסי בשים לב מדוע לא פליגי נהרדעי לעיל בהך שמעתתא דשקלי וטרי אמוראי טובא בביצה מתקנת ריב"ז ואילך ומ"ט נטרו עד הכי ותו צ"ע לשיטת רש"י דמי לא מודה ריב"ז בבאו עדים מן המנחה ולמעלה קאמר. א"כ מה קאמר מה דעתך דלמא מעברי לאלול הא לא הוי אלול מעובר אם יבואו מן המנחה ולמעלה דמונין למועדות מיום ראשון ואין לומר נמי דמימות עזרא ואילך לא באו עדים מן המנחה ולמעלה דמה טעם וסברא יש לזה בשלמא שלא עברו לאלול פי' הסנהדרין מתהפכין בתחבולות שלא יארע אלול מעובר משום קלקול המועדות עיי' ר"ה י"ט ע"ב ועלתה בידם ברוב השנים. אך שלא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה מריב"ז ואילך מ"ט לא יארע כזה. וצ"ע לכאורה. ע"כ נ"ל לפי הנ"ל דגם נהרדעי מודו לרבא דמתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה. אך ס"ל היינו דוקא קודם דהוי בקיאי בקביעא דירחא. אך מה שחידש עתה דאפי' בתר דבקיאי' בקביעא דירחא נמי ביצה אסורה משום מנהג אבותינו. וע"כ היינו טעמא כדלעיל זימנין דגזרה מלכות גזירה וישתכח סוד העיבור ויחזור לקלקול הראשון לזה לא חשו נהרדעי דמה תאמר דלמא מעברא לאלול והם לא יהי' בקיאים אחר הגזירה הא לא מצינו אלול מעובר ולא נחוש למעוטי דלא שכיחי בשלמא לעשות מלאכה בי"ט שני לא נתיר דגזירה תשרי אטו ניסן כדאי' בר"ה כ"א ע"א גבי היכי דמטו שלוחי ניסן אבל לאסור ביצה זה לא מצינו עדיין בשום י"ט שיהי' קדושה א' מ"ט נחמיר בר"ה דלמא גזרו גזירה וישתכח הא לא מצי' אלול מעובר וא"כ ממילא לק"מ קו' תוס' מר' יוסי דמודי נהרדעי קודם דהוי בקיאי' דקדושה א' הוא וק"ל. ועיי' בסמוך:

דלמא מעברי לאלול פירש"י בתקנה ראשונה וכו'. והקשה מהרש"א הא תקנה ראשונה לא היתה כ"א אי באו אחר המנחה אבל בלא באו כלל לא. ועמ"ש לעיל בסמוך דצ"ע בלא"ה לשיטת רש"י הא לא הוי טעמי' משום מעברין לאלול אלא שיבואו מן המנחה ולמעלה ואז לא יהיה אלול מעובר דמוני' למועד מיום א'. והנלע"ד בזה לפמ"ש תוס' בתי' השני וכ"כ שיטה מקובצת ושיעור דבריהם דקודם ריב"ז כשלא באו עדים כלל הי' עושים קדושה א' וכן כשבאו מן המנחה ולמעלה. וה"ה נמי אחר התקנה כשאירע שלא באו עדים כלל הי' עושים קדושה א' דומיא דקודם ריב"ז והשתא דנהרדעי לא הי' צריכים לימר דלמא מעברין לאלול אלא סתם דלמא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה וה"ל פשטה תקנה בכל ישראל כמ"ש לעיל הלא לא מצינו אלול מעובר ולא שייך פשטה תקנה במידי דלא היה מעולם אך הם רצו לדחות זאת הסברא דלמא משו"ה תאסר ביצה דלמא לא יבואו עדים כלל כתי' השני של תוס' ויהיה אסור כמו שהיה בתקנה ראשונה לכן אמרו דלמא מעברין לאלול וכו' והנה אם נניח נמי שאם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה היה היום ומחר קדש מ"מ איננו ממש כעין תקנה קדומה דאז היה יום השני י"ט ועכשיו הוא יום הראשון י"ט דאורייתא ולא משכחת ב' י"ט כעין תקנה ראשונה אלא שלא יבואו עדים כלל ויהי' ב' י"ט ויום השני עיקר וה"ל ממש כתקנה ראשונ' ויש לעשותן קדושה א' כמ"ש תוס' בתירץ ב' לכן אמרו שג"ז אינו דלא מצינו אלול מעובר וא"ש פירש"י וק"ל:

איתמר אפרוח שנולד בי"ט וכו'. דעת רבינו יחיאל בטור סי' תקי"ג דבנולד בשבת שלפני י"ט אסור בי"ט שלאחריו מן התורה דיציאת אפרוח מהקליפה הוה יותר הכנה מגמירת ביצה. וכיון דהך מאתמול גמרה לה הוה הכנה דאורייתא כ"ש יציאת אפרוח. וכיון דאפרוח גופיה לא חזיא לשבת מידי דהא א"א למישחטינהו. א"כ שבת לי"ט הכין ואסור מן התורה. וא"כ היה ראוי למיגזר י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת אלא דכ' ט"ז ומג"א שם סקט"ו דנולד בי"ט לא מיחלף בנולד בשבת. אמנם מייתי שם מג"א דעת הר"ן דשבת לעצמו הכין אי משכחת חולה שיש בו סכנה ששוחטי' עבורו. נמצא ראוי ליומו והוה הלידה לצורך יום השבת ולא דמי לביצה דמאתמול גמרה לה. ולא הי' אותו הגמר ראוי ליומו כלל. ולא הכין אלא לי"ט שלאחריו. אבל אפרוח שהוא בפנינו וראוי ליומו. ונהי דא"א למישחטי' מ"מ אם יתרמי חולה שבת לעצמו הכין דאי לא יצא לאויר העולם לא הי' ראוי לחולה. ולזה נתכוון גם ה"ה רפ"ב מהו' י"ט ולח"מ ומל"מ לא עמדו על כוונתם ע"ש ועמ"ש בזה לעיל בסוגי' עצים שנשרו וכו' ע"ש:

ואיתימא ר' יוחנן כ' רמב"ן במלחמות ה' ליישב קו' תוס' ד"ה הואיל וכו' דהתם בשבת והכא בי"ט אסרו מוקצה. ואע"ג דבשלהי שבת לא בעי ש"ס לשנויי אדר' יוחנן לחלק בין שבת לי"ט דאפשר דשמואל אמר' ולא ר' יוחנן דהא איתמר שמואל ואיתימא ר' יוחנן ע"ש במלחמות ה' ולפע"ד להוסיף מדמשמע מסתמא דש"ס סוף שבת דמארי דשמעתין הוא שמואל ולא ר' יוחנן. א"כ ה"ל רב לגבי שמואל והלכתא כרב באיסורא ע"ש בהרז"ה ורמב"ן ור"ן ורא"ש בשמעתין:

הואיל ומתיר עצמו בשחיטה פירש"י בלידתו פי' קודם לידה לא הי' ראוי לשחיטה. ולפ"ז התירא דמוכן אגב אמו בשחיטה. סותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה. דהואיל והי' מוכן אגב אמו בשחיטה אין הלידה מתיר יותר בשחיטה ממה שהי'. ולפ"ז נולד מן הטריפה עדיף מהכשירה למסקנא דאיכא תרתי חדא מוכן אגב אמו לכלבי'. ועוד שמתיר עצמו ע"י הלידה בשחיטה מה שלא הי' ראוי קודם זה והתירא דמתיר עצמו בשחיטה גריעא מהתירא דמוכן אגב אמו דבהא אפי' רב מודה ובאידך פליגי רב עם שמואל ור' יוחנן:

אמנם הרז"ה ס"ל הפי' כפשוטו הואיל ומתיר עצמו בשחיטה להוציא מידי איסור אינו זבוח מתיר נמי איסור י"ט וקא קשי' לי' ממדבריות נימא נמי הואיל ושוחטין אותם יותרו ותי' התם אין היתר השחיטה בא להם היום. וקשה להבין סברא זו. ואם אולי ס"ל כהרא"ש דבעי' בי"ט שיפרוס ע"ג קרקע עיי' מג"א סי' תצ"ח סק"י א"כ משנולד עד שהפריס אסור לשוחטו ושוב כשהפריס מתיר עצמו. א"כ יש לחלק בין עגל שנולד ובין מדבריו'. ולהרז"ה בעגל שנולד איכא תרתי מוכן אגב אמו וגם מתיר עצמו בשחיטה. ובאפרוח איכא רק חדא משו"ה פליג רב. ובביצה מתרנגולת העומדת לאכילה איכא רק מוכן אגב אמו דאי בעי שחוט לי' ואכיל כל מה שבגוה ואפ"ה אסור לכ"ע משום דהכנה אגב אמו גרע ממתיר עצמו בשחיטה. ולשיטה ראשונה הנ"ל דמוכן אגב אמו לחוד עדיף ממתיר עצמו בשחיטה. ואפ"ה אסור ביצה מתרנגולת לאכילה צ"ל היינו משום הכנה או גזירת פירות הנושרין או משקי' שזבו וזה לא שייך בבעלי חיים כמ"ש תוס' לקמן רק מוקצה ולזה עדיף מוכן אגב אמו מהואיל ומתיר עצמו בשחיטה. אלא לזה קשה הא ר' יוחנן לית לי' מוקצה ומשו"ה הוצרך רז"ה למימר דמוקצה דהכא היינו גזירת משקי' שזבו. ולשיטה הנ"ל צ"ל כמ"ש בתי' התוס' ד"ה הואיל או כהרמב"ן לחלק בין שבת לי"ט:

ועגל שנולד בי"ט עיי' חולין י"ד ע"א בעי למימר אליבא דרב נשחטה הובררה וכו' ע"ש וא"כ אם שוחט העגל בי"ט אסור שוב לשחוט האם ביומי' משום אותו ואת בנו. ונימא הובררה האם דלגדל עומדת וה"ל עגל הנולד מעומדת לגדל דלכ"ע אסור. ויש ליישב ולחלק. ובפלפול הארכתי (בעזה"י):

ועגל שנולד מן הטריפה עיי' תוס' שתירצו דאתי' כר' הושעי' דלית לי' ד' סימני'. ולהאי תירץ ניחא דלר' יוחנן לק"מ שהרי מתיר עצמו בלידתו להיות מותר בשחיטת עצמו. אך לתי' ב' דלעולם ד' סימני' אכשר בי' רחמנא רק הואיל ואסור למיעבד הכי לכתחלה לא מיקרי מוכן. א"כ גם לר' יוחנן תיקשי בשלמא למ"ש תוס' לעיל ד"ה הואיל דלר' יוחנן מיחשב אפרוח כגרוגרת וצמוקי' י"ל הכא כיון דאינו אלא אסור לכתחלה להושיט ידו. שוב לא הוה גרוגרת וצמוקי' ומאן דס"ל כר"ש לית בזה משום מוקצה. אך לאותו תי' שכ' דר' יוחנן קאי לרבי יהודה. א"כ ה"ל מוקצה משום דלכתחלה אסור לשוחטו במעי אמו. ומתיר עצמו בשחיטה לא שייך כיון במעי אמו נמי הי' ניתר עכ"פ אם עבר והושיט ידו ושוחטו. וצ"ל אה"נ וא"כ ליתא למ"ש רא"ש מדשקלי וטרי רבה ור' יוסף אליבא דרב ש"מ הילכתא כוותי' והשתא י"ל משום ר' יוחנן שקלי וטרי דלדידי' נמי תיקשי וק"ל:

ומ"ש תוס' עוד בשכלו לו חדשיו בי"ט עצמו פשוט דהכא לא שייך דהוה מוקצה בין השמשות מחמת יום שעבר. דהא הוה כמו ספק אם יבשו הגרוגרת וצמוקים או לא יבשו דאסור מספק דכל זמן שלא יצאו ככבים של לילה אחרונה לא נגמר הולד במעי אמו. אמנם מ"ש מהרש"א מיום שמיני זה הוה ודאי מוקצה מחמת יום שעבר. דהרי אח"כ כשחי שמנה ימי' הוברר למפרע שנולד כשכבר כלו לו חדשיו. ובין הי' איסורו רק מחמת יום שעבר עיי':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף