חתם סופר/בבא בתרא/לב/ב

חתם סופר בבא בתרא לב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גחין לחיש לי' אין שטרא זייפא הוא. ובעובדא דלקמן הגירסא אין שטרא זייפא ולא גרסי' הוא וכ' מוז"ה במהרשש"ך דעובדא קמא הי' בשטר בעצמו מזויף ובעובדא דזוזי הי' רק הענין מזויף אבל הי' שטר אמנה וקמ"ל אפי' במזויף ממש עבדי' כרבה בארעא ואפי' באמנה עבדי' כרב יוסף בזוזי אלו דבריו ז"ל. ודפח"ח וברית. הן הדברי' שנאמרו מפה רמב"ם בהלכו' מלוה והלכו' טוען ע"ש וק"ל:

אמאי קסמכת וכו' דברי רשב"ם לכאורה אינם מובנים כמ"ש רמב"ן ואמנם גם פי' ב' שפירי' בתוס' דהוה חוזר וטוען נמי אינם מובנים. וראיתי בהג"ה מיי' פי"ד ממלוה ולוה אות מ' דדברי רשב"ם והר"י אהדדי קיימא והכי קאמר דהוה כטוען וחוזר וטוען מפטור לפטור ובאו עדי' בנתי' דלא מהימן וה"נ כיון שטען תחלה והא שטרא ואח"כ באו עדי' דשטר זה מזויף תו לא מצי למיטען שטר אחר הי' לי וה"נ כיון דבין טענה ראשונה שאמר הא שטרא לבין טענה שני' שאמר שטרא הוי לי ואירכס. אמר אין שטרא זייפא הוא ה"ל כאלו אתי עדי' שהוא מזויף ושוב אינו חוזר וטוען לסתור דבריו הראשוני' אפי' מפטור לפטור. אמנם הרא"ש מפרש כוונת רשב"ם באופן אחר. ונ"ל לבאר כך דודאי אי הוה אכל שני חזקה אעפ"י שבא לדין עתה בשטר ולא יועילו לו שני חזקתו מ"מ ה"ל טענה מינך זבינתה טענה בפ"ע שהרי אי הי' שותק הוה סגי בהכי ונהי דעכשיו אמר והא שטרא הי' נאמן אח"כ במגו שטרא מעלי' ה"ל להחזיק דבריו הראשוני' מינך זבינתה. אך האי הא לא אכיל שני חזקה ואירכס שטרא הוה טענה שאינה מועלת בתוך שני חזקה. וע"כ הי' צ"ל בדבור א' מינך זבינתא והא שטרא וכולי' חד דיבורא הוא והשתא בא לסתור כל הדיבור ההוא וזה לא יועיל. ועיין תוס' ריש מס' ב"מ ד"ה זה נוטל רביע מבואר דס"ל לריב"ם בין לרבה ובין לרב יוסף מגו דבעי טענה לא אמרינן להוציא. ומגו דאי בעי שתיק אמרי' אפי' להוציא. והכא בהא פליגי רבה סבר מכיון שאמר הא שטרא אישתיק שוב הוה סגי לי' וא"כ מהימן להוציא במה שאמר אירכס לי' במגו דאי בעי שתיק ומוציאים ורב יוסף ס"ל דלית לי' מגו דשתיק אא"כ טעין תחלה שקר וזה לא הוה מגו דשתיק. ומ"ש ש"ס האי שטרא חספא בעלמא פירושו כמו שמפרש ר"י שצריך לומר שקר תחלה. אלא עיקר חסר מן הספר שלא הזכיר ש"ס ממגו להוציא כלום. ע"כ נאיד ר"י מסברת ריב"ם וס"ל אפי' מגו להחזיק בכי האי גוני שטוען שקר תחלה נמי לא אמרי':

ומה שטען רמב"ן מכתובות דנאמנת להוציא במגו דמוכת עץ וס"ל לרמב"ן דלזה לא מהני מה ששטר כתובה בידה שהרי הכתובה נכתב על תנאי אם תמצא בתולה וצריכה לברורה שנתקיים התנאי ואין השטר מורה על זה ואפ"ה אמרי' מגו להוציא כבר תי' הראשוני' התם הוה ברי ושמא. ועוד שהיא בחזקת בתולה פי' ולא צריכה היא להבי' ראי' שנתקיי' התנאי אדרבא עליו הי' להבי' ראי' שלא נתקיי' וע"כ בקל מועיל לה מגו. ומה שטען עוד רמב"ן מב"מ ק"י היינו לפי הנחתו כפירש"י שם דמיירי ממשכנתא דסורא דבמשלם שני' אלו תיפוק ארעא בלא כסף נמצא אי הוה מיירי שעומדי' בסוף חמש שנין והלוה רוצה להוציא הפירו' מהמלוה שכבר אכל לא שייך שטרא לגוביינא קיימא דמאי גוביינא הא כבר כלו שני' אלו תיפק ארעא בלא כסף אע"כ בעומדי' בסוף ג' והמלוה רוצה להוציא מהלוה פירו' דתרתי שני' האחרוני' ורצה להאמינו להוציא במגו ש"מ אמרי' מגו להוציא. אך בשיטה מקובצת שם נמצא דמיירו ממשכנתא בנכייתא ולא תיפוק ארעא בלא כסף וא"כ אפי' בעומד אחר ככלות כל השני' עדיין צריך לגוביינא הקרן הנותר על ניכוי הפירות וא"כ י"ל שעמדו בסוף ה' והוה מגו להחזיק פירות ב' שנים שכבר אכל ודלא כרמב"ן. ותלי זה בפלוגתא אי שרי לאכול בנכייתא אי לא: ולרמב"ן מיירי שמעתין שלא נתקיים עדיין ואין ב"ד נזקקין לקיימו עוד. וכ' דבהכי איירי פוחתת דכתובו' פ"ז ע"ב ודלא כהתוס' שם ד"ה האי שטרא וכו'. וצ"ל הא דמוקי התם באמנה ולא מוקי במקויים כבר. משום דא"כ כיון שבאמת לפי הס"ד מצוייר ומזוייף הוא וגם מצאה עדי' לקיימו מה הי' לה לשטות זו לזייף אלף ולתבוע רק מנה. אע"כ עדיין לא מצאה עדי' לקיים והיא בעצמה מסופקת אם ציירה יפה ואי ערומה קא מיערמה אמרה אתבע מאלף רק מאה ואמינא לי' בלי קוים כלל ולא הו"מ לשנויי במקוים ע"כ משני שהשטר אינינו מזויף רק אמנה בינו בינה וכפירש"י:

ועיין בש"ך בכללי מגו סי' פ"ב ובסי' פ"ג ותבין להיכן נוטים דברי אלו ואם המה קצרי' המשכיל יבין וידע:

שלח לי' אביי מאי תיבעי לי' וכו' פי' בשלמא אי ס"ל לחלוטין כמ"ד דלא מזדקינן לחספא בעלמא הי' מקום לספק אי האי נמחל שיעבודו הוא בכלל חספא בעלמא או לא. אך הא אפי' בחספא ומזוייף ממש אפשר מזדקינן לי' ומספיקא הא דאין מוציאי' ממון ובין ארעא ובין זוזי היכי דקיימא תיקום א"כ ה"נ תיקום היכי דקיימא:

אכתי איתי' לשיעבודא דשטרא עיי' ט"ז סי' ע"ה ובתומי' שם ס"ס קכ"ב והן הנה דברי דגול מרבבה סי' רל"ב ועיין ש"ך קכ"ו ס"ק ס"ט:

רבה בר שרשם וכו'. הא דלא אתי לב"ד וטען וזכה במגו שלו כ' רמב"ן להגאוני' דטוען על המשכן צריך לישבע שבועה חמורה א"ש ואיהו ס"ל משום שאין מקבלי' מגו בפני יתומי' קטני' כשם שאין מקבלי' עדי' בפניהם דה"ל כשלא בפני בע"ד. וצ"ל היינו להוציא דאע"ג דס"ל לרמב"ן מגו להוציא אמרי' אבל עכ"פ לא עדיפא מעדי' שאין מקבלי' שלא בפני בע"ד אבל להחזיק מקבלין שלא בפניהם. ורבנו יונה ס"ל דמגו ממון זה לממון אחר לא אמריני' ואין אדם נאמן לטעון על שום משכון בשביל חוב אחר במגו דלקוח חוץ מעזי דאכלי חושלא דתפיס להו בשביל מה שאכלו הם עצמם וה"ל אותו ממון כן פי' ש"ך כוונת דבריו:

והנה זה תלי' בפלוגתתם דהסוברי' מגו להוציא לא אמרי' א"כ טוען על המשכן ה"ל כלהוציא שהרי על המשכן גופי' לית לי' תביעה רק להוציא ממון אחר לכן ס"ל לר' יונה לא אמרי' מגו בהא ושארי גאוני' ס"ל מילי מיצעי דה"ל קצת כעין להחזיק כיון שהמשכון בידו ואמרי' מגו וקצת הוה להוציא ממון אחר לכן צריך עכ"פ שבועה חמורה. ורמב"ן לטעמי' דס"ל מגו להוציא אמרי' ע"כ הוצרך לדחוק דאין מקבלי' מגו להוציא שלא בפני בע"ד או בפני קטני' דהוה כשלא בפניו:

דהא נפיק עלי' קלא. לרשב"ם משום דאין לך מחאה גדולה מזו. ולהתוס' משום דהוה מגו דהעזה גדולה אע"ג דמגו דהעזה דמעיז בפני בע"ד אמרי' אבל להכחיש קול שאומרי' שיש עדי' במדה"י לא אמרי' ולקמן ל"ד ע"א ד"ה הוי וכו' מסופקי' תוס' אי אמרי' מגו דהעזה נגד ע"א. ורמב"ם מחלק בין מגו דלא הי' שלך מעולם הוי העזה להכחיש קול דבקל יבואו העדי' ממדה"י שיודעי' שהי' של פלוני זה אבל מגו דלקוח להכחיש קול אמרי' דלא נקל למצוא עדי' שלא לקחה מפלוני ע"ש וצ"ע בשמעתין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף