חתם סופר/בבא בתרא/כו/א

חתם סופר בבא בתרא כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא אנן תנן א' גפני' וא' כל אילן וכו' עיין נומיק"י לפי' א' דסגי בד' אמות לציפור. ורק בבבל דסגי בב' אמות אמר ר' יוסף משום ציפרי בעי עוד ב' אמות. וי"ל דהמקשן לא הבין והוה ס"ל מטעם שרשים בעי טפי ואין חילוק בין א"י לבבל ע"כ הקשה ממתני' אך כששמע לחלוק בין אילן ואילן ובין אילן לגפני' ש"מ לאו משום יניקה והשרשה אלא משום עופו' דשייטי מגבוה לנמוך וכמו שהסביר הרא"ש ממילא תו אין לחלק בא"י כיון דלעולם איכא ד"א. ולכאורה זה שיטת רש"י דמפרש למשנתינו משום כלאי' ובזרעי' כמ"ש תוס' ד"ה א' גפני' וכו' דלהנ"ל שפיר מצי איירי בזרעי' ובא"י דאיכא ד' אמות תו ליכא משום ציפרא. אך בנוסח רש"י שלפנינו ד"ה והא ארחיקי לי' ד' אמות עכ"ל אם אינינו ט"ס משמע דס"ל לרש"י כמ"ש תוס' ד"ה אבל וכו' דבאתרי' דרב יוסף דהוה דורי דרעוותא בעי' ד' אמות כמו בא"י ואפ"ה אמר אילן לגופני בעי טפי. א"כ ע"כ לית לי' לרש"י כהנ"ל וא"כ מתני' לא מיירי בזרעי' וק' ק' תוס' על רש"י ד"ה א' גפני'. ע"כ נראה דהוא ט"ס וצ"ל ארחיקא לי' ב' אמות ואפי' בדרי' דרעוותא סגי בב' אמות ואי משום ק' תוס' ד"ה אבל בבבל וכו' יפה תי' בתוס' לקמן פ"ג ע"א סוף ד"ה זיל וכו' ע"ש:

האי דיקלא דטעין קבא וכו' עיין ט"ז י"ד סי' קי"ו. והנה בתשו' מהריעב"ץ ח"א הקשה מאי הוסיף לאתויי משכחת דשכיב תיפוק לי' שהוא אי' דאורי'. ולפע"ד לפמ"ש רמב"ן דמשו"ה לא קיבל מר' יוסף משום דת"ח דאמר שמעתתא כשהוא נוגע בדבר אין שומעי' לו ע"כ לא הי' מחוייב להאמין לר' יוסף אבל לעולם הלכה כרב יוסף ע"ש. וא"כ לכאורה אע"ג שלא הי' מחוייב לשמוע ולהאמין לו מ"מ אי מאמין לו ואינו חושדו בדינו שוב לא הוה דרך השחתה ומותר מן התורה ע"כ מייתי דאיכא סכנתא וחמירא סכנתא:

וכתב עוד שם באותה תשובה אי עקיר האילן עם שרשיו באופן שיכול לחיות ונוטעו במקום אחר מותר. ולפע"ד משום הכי אמר שמואל אייתו לי' מקוריהו כמ"ש תוס' ד"ה אנא לא וכו' דהיינו שיביא מקורם ויטעו אותם במקום אחר אע"ג דטעים בהו טעם גופני ומותר לקוץ אם לא הי' אפשר לעקור ממקורם. מ"מ כיון דאפשר לעקרם ממקורם ולנוטעם במקום אחר אסור לקוץ דהוה השחתה ומינה אי לא הוה טעים בהו טעם גופני אפי' לעקרם ממקורם ולנוטעם במקום אחר אסור ואפשר מפני הסכנה אסור וכשבא מעשה לידי לא מלא לבי להורות: ובספר מעין חכמה הקשה לרמב"ם דכל ספק דאורי' לקולא למה הצריך לכתוב אשר תדע אפי' אם מסופקי' נמי מותר לקצוץ היינו לרוב הראשוני' בשיטה מקובצת ב"ק דמפקי מייתורא ב' פעמי' עץ לרבות אילן מאכל ולא מריבוי לשון תדע וא"כ מיותר תדע ע"ש היטב בב"ק. ותי' מזה הוציא הרמב"ם בהלכ' מלכי' אילן שהזקין ושוב לא טעין קבא מותר לקוץ א"כ הוחזק כבר בטעינות פירות וה"ל איקבע איסורא ובעי' אשר תדע ע"ש ודפח"ח ופשוט נמי הומ"ל כיון דאיקבע כמה אילנו' בעולם הוה כט' חנויו' וה"ל אילני מאכל בתוך אילני סרק שבעולם כקבוע וכמחצה על מחצה דמי ובעי' אשר תדע ולק"מ אך קשי' למה לי קרא פשיטא דספיקא דאיקבע איסורא לחומרא דהא מביאי' אשם תלוי על חתיכה א' משתי חתיכות ולמה לי קרא הכא בקציצת אילן דוקא. ונ"ל משום דהאי מילתא באומדנא תלי' ואי לפי אומדנא דילי' אין זה עץ מאכל או כבר הזקין ולא טעין קבא וקוצצו אפי' אי באמת טעה בדמיונו מ"מ לא קצץ דרך השחתה שהרי לפי דמיונו יפה עשה וה"א דשרי קמ"ל אשר תדע דוקא בידיעה ברורה כנ"ל. ואולי באופן זה הי' האי דשכחת דודאי לא עביד איסורא דאורייתא במזיד:

א"ל אנא בורות שיחין ומערות קא חפרנא. לשון זה קשי' דה"ל למימר אנא בור חפירנא. ועוד בתחלה מאי קא קשי' הרי ראהו חופר בור. ותו מ"ט מייתי לי' בתחלה מרישא דמתני' ולא מסיפא הי' חופר וכו' ע"כ נ"ל מדקדוק משנתינו ברישא קתני שלא יעכב המחרישה ולא קתני הי' חורש קוצץ ש"מ קוצץ מיד דכל שדות עומדת לחרישה אך בסיפא אין כל שדה עומד לחפירת בורו' ואין כל אדם חופר בור בצד מיצרו ע"כ דוקא הי' חופר בור קוצץ אבל כל זמן שאינו חופר לא. ומינה אי הי' שדה וגברא העשוי לחפור בורו' שיחין ומערו' אע"ג דעכשיו אינו חופר קוצץ מיד כמו במחרישה דרישא. ור"ה לא חפר עתה בור ואפ"ה קצץ ע"כ הקשה לו והשיב לו מרישא שלא יעכב המחרישה אפי' אינו חורש עתה והוא לא הבין והקשה עכ"פ מ"ט קצצת טפי א"ל אנא בורות שיחין ומערות רגילנא לחפור ולדידי ה"ל כמחרישה וק"ל:

הודאה ושבח לאל אשר חנני. דעה ובינה בחי' פרק שני. הוא ירום ראשי. בחי' פרק שלישי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף