חתם סופר/בבא בתרא/ח/ב

חתם סופר בבא בתרא ח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פדיון שבוים מצוה רבה היא וכו' כ' תוס' והא דאמר פי' בני העיר וכו' עיי' תוס' ע"ז י"ג ע"א סוף ד"ה ללמוד וכו' בשם שאלתות דת"ת ולישא אשה קיל והוא בשאילתות פ' אמור. וכוונתו דהך ת"ת שיכול ללמוד גם בביתו אלא שרוצה לזכות לפני רב זה דוקא זה הוא קיל וכן לישא אשה זו דוקא שיכול לישא אחרת זה הוא קיל וכ"כ תוס' להדי' בבכורו' צ"ט ע"א ולזה נתכווין גם מג"א סי' תמ"ד סקי"ג בשם ש"ג ע"ש אבל הא פשיט דתלמוד תורה גופי' חמיר מכל המצות גם להשאלתות כמ"ש תוס' בשמו ספ"ק דב"ק ובטורי אבן בקונטרס אבני מלואים פ"ק דחגיגה נתקשה בזה עיי"ש והאמת כמ"ש:

ולשנותה לכל מה שירצה לר"ת אפי' לדברי הרשות ובפרט לצורך הציבור. וגבאי דוקא לדבר מצוה ולא לדבר הרשות. ור' ינאי לדבר הרשות יזוף משום רוחא דעניים. ולר' ברוך שבתוס' בעירוכי' הציבור משנים לדבר מצוה ובתנאי שיחזרו ויפרעו לעניים כשיצטרכו. וגבאי אפי' להלות למצוה לפרוע לעניים לא אא"כ אית להו רוחא והוה תלת לטיבותא א' דבר מצוה ב' חוזר ופורע לעניים ג' ניחא להו לעניים. ובזה מיושב ק' הט"ז בי"ד סי' רנ"ו סק"ד משקלים דאר"ע אין משתכרי' בשל הקדש ולא בשל עניים והתם אית להו רוחא. י"ל התם אין השינוי דבר מצוה שקונה סחורה בזוזי דעני רק רוחא ואנן תלתא לטיבותא בעי' ושיטת הרי"א ן' מיגא"ש שברא"ש שגם הציבור לא ישנו אלא לצורך עניים ועיי' מה שדחה הרא"ש: ואי העני רשאי לשנות מדעת הבעלים עיין היטיב בתשובות חו"י סי' רל"ב. ועפ"י דבריו העליתי בחידושי דכיון ש"כ שם בלשון השאלה שהת"ח טען לא אעלה לאלהי' עולות חנם ע"כ רוצה לקדש על יין של עצמו ולא במה שמכבדין לו לקדש עליו. והלה טוען שרוצה שיעלה המצוה בממוני'. והנה אמת נכון הדבר שיותר מצוה כשעושה המצוה משל עצמו ולא ממון חברו. וא"כ הנותן הזה יש לו זכות יותר אם אנו אומרים שהעני יכול ליקח בו רצועה לסנדלו ורק קצת יצרף משל זה ושוב ה"ל היין של העני לגמרי שהרי הי' יכול ליקח ממנו רצועה לסנדלו ושוב כשיקדש עליו נמצא אינו מקריב עולות חנם שהרי משל עצמו הוא מקריב ומקדש. וממילה זוכה הבעה"ב הנותן יותר שגורם שעושה העני מצוה מן המובחר ממה שהי' אי הי' מקפיד שלא יקח רצועה לסנדלו. ובזה י"ל דברי טא"ח סי' תרצ"ד דס"ל למסקנא בהא פליגי ר"מ ס"ל אסור לשנות מדעת בעלים כלל וכלל ור"ג ס"ל כנ"ל דסגי אם יקח מעט משל בעלים והשאר שלו לגמרי הוא וממילא כשיצטרפנו ה"ל זכות לבעלים טפי: הא הימוני מהימן וכו' היינו לגבות אבל לחלוק כשם דבעי שלשה ובירושלמי דפאה קאמר דהי' ראוי למנות כ"ג כדיני נפשו' אלא שקשה לקבצם ומ"מ ג' בעי' כדיני ממונות וה"ה דלא ממני' ב' אחים וכן הוא בהדי' בירושלמי התם שהעבירו ב' אחים שהי' ממוני' ואיירי מגבאי המחלק אבל לגבות אפי' ב' אחין כשירים ואין כאן מחלוקות ופשוט מאוד לדברי המרדכי והרב"י סי' רנ"ו המביא מירושלמי הנ"ל צל"ע:

אכפיי רבא לר"נ בהא דמשכני' על הצדקה ופשוט דמיירי שקצבו הציבור עליהם וכמ"ש תוס' פ' נערה מ"ט ע"ב אך בשמעתי' לא ניחא להתוס' שיהי' ר"נ צריך עשוי על קצבות הקהל שכבר קיבל עליו מעיקרא ע"כ תירץ ר"ת דרבא הי' ממונה על זה ונ"ל לפרש לפמש"כ במרדכי דאע"ג דהוא נותן לתוך הכיס אם יזדמן לו עני קרוב והוא אמיד אינו יכול להשליכו על הציבור לפרנסו מתוך הכיס וא"כ הכא איירי אחר שנתמנה רבא על הכיפה ולכוף המסרב על קצבתו שוב בא קרובו של ר"נ ולא רצה ליתן משלו רק להשליכו על הצדקה וכיון שהי' רבא ממונה לכפות על הקצבה א"כ בכלל זה הוא לכוף לר"נ ליתן לקרובו לבלי יחזור מהכיס כנלפע"ד לפרש:

זה דיין שדן דין אמת לאמתו פי' הרב"י בטח"מ סי' א' לכוונת אמתו ולא לכונה אחרת שלא יצטרף אהבת הבע"ד ע"ש והיינו כזוהר הרקיע שאינו מצפה לתשלום שכר כ"א ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכפירש"י ר"פ האזינו. ובמתניתא תני גם גבאי צדקה עמהם היינו אותן המחלקי' צדקה דהוה כדיני ממונות וכמ"ש לעיל בסמוך. ומצדיקי הרבים ככבים לעולם ועד אלו גבאי צדקה הגובים וגם מחלקי' הוה כמו ככבים. המקבלים מלמעלה מגבוה מעל גבוה ומשפיעי' למטה. אלא שהרקיע והככבים עתידי' להתבטל כדכתיב ונגולו כספר השמי' וצדקתם של אלו עומדת לעד ע"כ כתיב כככבים לעולם ועד שאלו הם לא עולים כככבים עכשיו. במתניתא תני מלמדי תינוקות כככבים משום שבני ישראל נמשלו כככבים כפירש"י ר"פ שמות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף