חתם סופר/בבא בתרא/ד/א

חתם סופר בבא בתרא ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתיב גם במדעך מלך אל תקלל אין דרכו של שהע"ה לחזור מ"ש בתורה ונשיא בעמך לא תאור ועוד מה צורך לטעם כי עוף השמים יוליך את הקול ת"ל דלאו הוא בתורה. אע"כ מיירי שהע"ה ממי שאינו עושה מעשה עמך מ"מ אל תקלל משום עוף השמים יוליך וגו' ובבא בן בוטא דהוה מייתו קרא מעיקרא אסיפא נתכוון משום עוף השמים אלא דהורדס לא הבין:

ואב"א שאני ביהמ"ק דאי לא מלכא לא מתבני להאי שינוי עבדא הוה כשארי כותים וכנ"נ ורק משום מצות בנין בית המקדש ובדרוש ישבתי מ"ש בבא בן בוטא במתני' דכריתות בכל יום היה מביא אשם תלוי דהוה ס"ל דמביאי' אשם תלוי על כל שום חטא ואין אדם ניצול בכל יום חוץ מיום אחר יוה"כ ואמר המעון הזה היתי מביא אלא שלא הניחוני חבירי ואמרו לי עד שתכנס לבית הספק ע"ש ואמרתי כי לפי תי' זה עכ"פ חטא בבא בן בוטא אלא שזכות בנין ביהמ"ק מגין והוה כמתענה בשבת שחוזרי' ונפרעי' ממנו עונש עונג שבת וה"נ כל שנתרבה כפרת ישראל בביהמ"ק נתרבה זכותו של הורדוס וכל שנתרבה זכותו של הורדוס נתחייב בבא יותר. אלא שהיה הדבר ספק אצל בבא אולי עבד שאני שחייב במצוות וא"כ היה ספק חטא וחייב אשם תלוי. אפי' ביום שאחר יוה"כ שהרי ביו"כ גופי' נתחייב על תוספת זכותו של הורדוס והיינו דדקדק המעון הזה אם הניחוני חבירי היתי מביא פי' על חטא המעון הזה שנתתי עצה לבנותו. אך הוא חשבה לספק חטא אמנם חביריו חשבוהו לודאי חטא ולא ס"ל עבדי שאני דחייב במצות ואין אשם תלוי בא על הודאי ע"כ א"ל המתן עד שתכנס לבית הספק דייקא ולא לבית הודאי:

אתרא דנהיגו בהוצא ודופנא והא דפר"י גויל וגזי' לאשמיעי' שיעורא דג' טפחים וכו'. מיהא לר"ת דהוצא ודפנא דוקא ולא מנהג גרוע א"כ במקום דתנן הכל כמנהג המדינה ה"ל לפרש הוצא ודפנא ומזה ראי' לשיטת ר' יונה דבמקום שאין מנהג לא יעשה ב"ד בפחו' מלבינים במשנה להדי' ולא במחיצה הרמוזה בהכל כמנהג המדינה ומשו"ה לא הו"מ לפרש הוצא ודפנא דא"כ היה ב"ד עושי' הוצא ודפנא:

פשיטא לא צריכא דנפיל וכו' להרי"א ן' מיגא"ש דס"ל דאלים סברת לפיכך וכו' דאפי' חזית לא מהני בחצר שהוא מקום סתר ומצי רמאי ברמיותא לעשות מיני רמאות ולא אלים חזית להוצא מחזקת לפיכך וכו' נראה דלא אמרה הגאון אלא בתר דגלי לן ש"ס דאלימי סברת לפיכך אפי' במקום תפיסה ודפנינהו חד. אבל להס"ד כי היכי דהוה ס"ד דתפיסה מהני ומשו"ה פריך פשיטא ה"נ הוה סבר דחזית מהני ומשו"ה פריך פשיטא לא הומ"ל לא צריכא דאיכא חזית לחד מיניהו:

אלא אמר רבא וכו' וכן סתם גינה וכו' הרמב"ם בפי' המשנה מפרש לי' אלוקח סתם ממוכר אשר גנותיו סביבותיהם גדורים והוא קונה גינה בין גינותיו סתמא צריך הלוקח לגדור בינו ובין המוכר אפי' במקום שנהגו שלא לגדור הגינות. מ"מ זה שקנה ממוכר זה אשר גדר את גינותיו סביב הרי דעתו גלוי שרוצה במחיצה ואדעתו דהמוכר הלז קנה כנלע"ד סברת הרמב"ם וטעמו ועוררני תלמידי הבח' המופלג כ"ה מנחם כ"ץ שי' דלטעמי' דרמב"ם דס"ל כותל גינה משום נתפס כגנב הוא וא"כ מה לי חשש גניבה דרבים או דיחיד זה ובני ביתו. אבל להסוברי' דכותל גינה משום היזק ראי' א"כ כיון דמקום שנהגו שלא לגדור הוא ובלוקח קנה סתם אין לומר כיון שראה המוכר הזה מקפיד וגדר כל סביביו דלמא היינו מהיזק עין הרע דרבי' כדמשני לעיל לענין היזק ראי' שאני היזיקא דרבים מהיזיקא דיחיד ונכון הוא. אע"ג שנמצא בהרז"ה במתני' דהמקיף חבירו מג' רוחות סברא בהיפוך מ"מ דעת יחיד הוא ולא נמצא לו חבר בפי' אותה הסוגיא וגם הוא לא כ"כ אלא שהבע"ד טוען כן אבל אינו אמת עיי"ש וק"ל. ונ"ל דהרמב"ם לא פי' כן אלא בדרבא דסתם אקונה סתם קאי. אבל בדאביי וכן סתם גינה ובמקום שנהגו לגדור בבקעה וכו' בודאי אין הלשון והענין סובל אלא לפרש סתם קאי אהמקום שהמקום הוא סתם בלי מנהג ולא אלוקח ומשו"ה נהי בפי' המשנה מפרש כרבא דהלכתא כוותי' לגבי אביי בפי' לשון המשנה. אבל לעולם לדינא לא פליג רבא על אביי דבמקום שאין מנהג ושותפי גנה רוצי' לחלוק הוה כמקום שנהגו לגדור. וכן פסק פ"ג משכני' דשותפי' בגנה במקום שאין מנהג כופי' הא במקום שנהגו להדי' שלא לגדור אין כופין. ואמנם הלוקח סתם אפי' במקום שנהגו שלא לגדור כופין ומיירי שהמוכר הזה גדר סביביו. ונושאי כליו לא ביארו דבריו יפה והאמת כמ"ש בכ"מ הי"ז וק"ל:

מאי חזית פירש"י מלשון מחזה מול מחזה. נראה היינו לר' הונא אבל ר' יוחנן ע"כ מפרש לי לשון חזה הוית דבר הנראה וניכר כמ"ש הראשוני' ז"ל וסגי בשייעה טינא. ונראה דר"ה לא רצה בזה משום דבשייעא טינא בקל מצי למיעבד רמאות לכנס בצד חבירו כרגע ולשייעא בטינא וכמ"ש נמוק"י. ור' יוחנן אי פליג אדר"ה לדינא צ"ל דס"ל דאכפי' קרנא אין בו תועלת לכשתפול הכותל וכמ"ש ט"ז סי' קנ"ח סעי' ה' משא"כ שיעה טינא אפי' אי ע"י נפילה יוסר הטיט מ"מ קילופא מידע ידועא ובקל יש להתבונן אי הלבינה הקלופה נפלה מצד זה או מצד זה. והנה מסברא משמע דלר' יוחנן דשיעא טינא הוא ע"כ ס"ל מלבר ולא כלישנא בתרא מלגיו דא"כ מאי מבחוץ בשלמא אכפי' קרנא י"ל בליטת הקרן לחוץ כמ"ש ד"ה והא וכו' אבל בשיעא טינא ליכא בליטה כולי' האי דשייך מבחוץ ובש"ס לא היזכר בד"ר יוחנן ב' לישנא וא"כ הסוברי' דר"ה ור"י פליגי ופסקו כר' יוחנן ע"כ פוסקים כלישנא קמא. דעבדי מלבר. ולא משמע כן קצת בפוסקי' עיי' וק"ל:

גייז לי' חברי' ואמר דידי ודידי' הוא כאן מבואר להדיא כדעת רש"י דמייתי הטור. דאפי' אי תקנו חזית ולא עבדי תרוי' עברו על תקנת חכמי' מ"מ אי נפל הכותל הוה דתרויהו ודלא כר' יונה ועסמ"ע סי' קנ"ח סק"י ומכאן תיובת'. אבל מה שהקשה אגודת אזוב דמייתי ש"ך סק"ב מדפריך לקמן ולא יעשה לא זה ולא זה לק"מ דהתם אי לא הוה תקנו רבנן חזית הוה של שניהם אבל השתא דתקינו רבנן והוא לא עשה כדבריהם יפסיד ואין כאן ק'. אבל מהך דדלמא גייז ואמר דידי ודידי' הוא בודאי קשי' ונ"ל דהכי קשי' לי' דלמסקנא לא נשנה סיפא אלא לאפוקי מדאביי לדיוקא. אבל באמת לא צריך חזית לא לזה ולא לזה ואפ"ה הוה של שניהם ודלא כר' יונה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף