חנוכת התורה/פרשת בשלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת בשלח

חנוכת התורה - פרשת בשלח

סז

במדרש ויהי בשלח פרעה את העם וכי פרעה שלחם והלא בלעם אמר אל מוציאם ממצרים וכו'. והנה כל איש מבין ישתומם ויתפלא על דברי המדרש הללו למה הביא ממרחק ממה שאמר בלעם הלא בסוף פרשה הקודמת כתיב כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ועוד כתיב שם כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. וגם בעשרת הדברות נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ובפרשת ציצית כתיב גם כן אני ג' וגו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ואם כן למה לא מקשה המדרש מן הפסוקים הללו רק דמקשה ממה שאמר בלעם. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דכל מקום שנאמר עם זו ערב רב. אם כן יש לומר דמן הפסוקים הנזכרים לעיל לא היה יכול המדרש להקשות דהוה אמינא דשם קאי אישראל שהקב"ה הוציאם וקרא דויהי בשלח פרעה את העם קאי אערב רב דהא כאן כתיב עם. אבל ממה שאמר בלעם שפיר מקשה דהנה איתא שם במדרש וברש"י דבלעם אמר לבלק אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים לא יצא מעצמו אלא אלהים הוציאם וכו' עיין שם. אם כן לפי זה שפיר מקשה דקאמר ויהי בשלח פרעה והלא בלעם אמר אל הוציאם. ואין לומר דהקרא ויהי בשלח קאי על ערב רב כנזכר לעיל ובלעם אמר על ישראל. זה אינו הא הוא אמר זאת כנגד דברי בלק והא בלק אמר עם יצא ממצרים דמשמע נמי הערב רב. אם כן על כרחך מה שאמר לו בלעם קאי גם כן אף על ערב רב שהקב"ה הוציאם. ושפיר קשה אמאי אמר כאן ויהי בשלח פרעה. ועל זה מתרץ המדרש שהיה מלוה אותם וכו':

סח

איתא במדרש שאלו תלמידיו את רבי מפני מה קברו את יוסף בשכם אמר להו משכם גנבו אותו ולשכם החזירוהו ולא נתקררה דעתם עד שהביא להם הפסוק והעליתם את עצמותי מזה אתכם. ופליאה מאד איזה ראיה הביא להם מהפסוק הזה ועיין בילקוט יהושע רמז כ"ד. ויש לבאר בהקדם מה שהקשה בתשובת הרשב"א היאך חזרו ליוסף לשכם והלא חזרה זו אינה חזרה דהא הוי שינוי השם דבחייו נקרא אדם ועכשיו נקרא עצמות וגם הוי שינוי מעשה דבחייו היה אדם שלם ועכשיו עצמות מת עיין שם. ויש לתרץ על פי מה דאיתא בפוסקים דשינוי מעשה לבד אינו מועיל אלא דוקא היכא דאיכא גם שינוי השם בהדה. והנה כאן יש לומר דלא היה שינוי השם בהדה דהא יוסף קרא את עצמו בחייו גם כן עצמות כמו שנאמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם. והשתא יש לומר דזה הוא הפירוש בדברי המדרש הנזכר לעיל שאלו תלמידיו את רבי מפני מה קברו את יוסף בשכם דוקא. אמר להו משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו. ולא נתקררה דעתם דהיה קשה להם קושית הרשב"א הנזכר לעיל דהא אין זו חזרה. משום הכי הביא להם הפסוק והעליתם את עצמותי וגו' וכיון דקרא יוסף את עצמו בחייו עצמות אם כן אין כאן שינוי השם בהדה רק שינוי מעשה לחוד ושינוי מעשה לחוד לא נקרא שינוי כנזכר לעיל. אם כן סליקא לה קושיית הרשב"א הנזכר לעיל ושפיר הוי חזרה מעליותא:

סט

בפסוק ויושע ה' ביום ההוא וגו'. הנה בפסוקים הללו רבו הדקדוקים ואי אפשר לפורטם. ויש לפרש דהנה העולם מקשים מדוע לא אמרו ישראל שירה תיכף כשיצאו ממצרים. וצריך לומר דהנה איתא בגמרא במסכת קידושין דף ט"ז ע"ב דעבד שברח לפני שש צריך להשלים השש שנים אבל אם מת האדון אינו צריך להשלים. והנה איתא שישראל יצאו ממצרים קודם הזמן של ארבע מאות שנים. אם כן הוה דינם כמו עבד שברח לפני שש וצריכים להשלים. אך כשראו שמתו המצריים אם כן אזי נשתחררו לגמרי. משום הכי לא אמרו שירה תיכף בשעת יציאה. וזהו שאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא דייקא את ישראל מיד מצרים. פירוש היום היה להם הישועה ולא קודם לכן משעת היציאה. ומפרש הכתוב במה היתה הישועה דוקא היום ולא מקודם. משום וירא ישראל את מצרים מת וגו' אם כן פטורים הם מלהשלים כנזכר לעיל ואז דייקא אמרו שירה בשמחה רבה:

ע

איתא בילקוט על הפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו בה' לא כל שכן אם כן מה תלמוד לומר ובמשה אלא כל המאמין ברועה של ישראל כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם וכו' עד כאן לשונו. ותמוה מאד על הא דמסיק הקושיא אם כן מה תלמוד לומר ובמשה הלא הקושיא היה רק על תיבת בה'. ויש לפרש על פי מה דאיתא במסכת קידושין האיש מקדש בו ובשליחו ופריך הגמרא השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא ומתרץ הגמרא מצוה בו יותר מבשלוחו. וכתבו שם התוס' דאין שייך כאן לתרץ לא זו אף זו קתני דלא שייך לשנויי הכי אלא בב' בבות אבל בב' תיבות לא עיין שם. לפי זה אתי שפיר דברי הילקוט הנזכר לעיל ויאמינו בה' ובמשה. ומקשה המדרש אם במשה האמינו קל וחומר בה' אם כן בה' מיותר. ואין לומר דלא זו אף זו קתני דלא מבעיא שהאמינו בה' אלא אף במשה גם כן האמינו. על זה מקשה עוד קושיא אם כן מה תלמוד לומר ובמשה כלומר שאין יכולים לומר לא זו אף זו קתני בחד בבא כמו שכתבו התוס' הנזכר לעיל דלא שייך לומר לא זו אף זו גבי ובשלוחו. אם כן כאן נמי הא כתיב ובמשה אם כן הוי גם כן חדא בבא:

עא

איתא בגמרא ובמדרש ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה. לכך לא קרב זה אל זה וכו' עיין שם. ויש לדקדק הא המצריים נטבעו סמוך ליום כמו שכתב רש"י ז"ל באשמורת הבוקר. והנה המלאכים ביקשו לומר שירה בלילה אם כן קשה מה הלשון טבעו דמשמע דכבר טבעו. ועוד קשה מפני מה חס הקב"ה על המצריים אדרבה הלא באבוד רשעים רנה. ויש לומר דה"פ על פי מה דאיתא שם בגמרא בפרק חלק מאי דכתיב ויך ה' מחנה אשור במה הכם בשירה הכם שגלה ה' אזנם ושמעו השירה של המלאכים ומחמת זה מתו וכו' עיין שם. והנה איתא דטביעת מצריים בים היה מדה בנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם לפי שהיו משליכים ילדי ישראל לים לפיכך נטבעו בים וכו'. והשתא יובן הגמרא הנזכר לעיל כמין חומר בקשו מלאכי השרת לומר שירה פירוש שרצו להמית את המצריים בשירה שלהם כמו בסנחרב כנזכר לעיל. לזה השיב להם הקב"ה מעשה ידי טבעו בים רצה לומר דהא המצריים טבעו את מעשה ידי דהיינו את הישראל בים כנזכר לעיל (וישראל נקראו מעשה ידיו של הקב"ה דכתיב מעשה ידיו מגיד הרקיע כדאיתא במסכת כתובות) אם כן מהראוי הוא להמיתם במדה שמדדו הם שהם יטבעו גם כן בים. ואתם רוצים לומר שירה ולהמיתם בזה ולא יהיה מדה כנגד מדה:

עב

בפסוק ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. הקושיא ידוע אם לא יחלה למה יהיה צריך לרופא. ויש לומר דהפירוש כך הוא על פי מה דאיתא במסכת בבא קמא דף פ"ה וכן פסקו כל הפוסקים בחובל בחבירו שצריך ליתן לו דוקא שכר הרופא. אבל אם החובל בעצמו הוא רופא אינו יכול לומר אני ארפא אותך ואסור לרפאותו כמבואר שם. והנה איתא בכמה מקומות דכל זמן שישראל זכאין באים להם כל השפעות על ידי הקב"ה בעצמו ולא על ידי ממוצע. וזה הוא כוונת הפסוק אם שמוע תשמע וגו' והישר בעיניו תעשה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך והטעם כי אני ה' רופאך כלומר דהא אין לך רופא אלא אני הוא ולא אחר ועל פי הדין יהיה אסור לי לרפאות אותך לכן לא אשים עליך:

עג

בפסוק ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא וגו'. יש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא ובמדרש דכל מה שעשה אברהם אבינו עליו השלום להמלאכים הכל שילם לו הקב"ה. וידוע דלחם לא הביא לכן לא ידעו מה הוא:

עד

בפסוק וטעמו כצפיחת בדבש. וקשה הא איתא בגמרא דדבש הוא אחד מששים במן ומכאן משמע דמן טעמו כמו דבש. ויש לפרש על פי מה דקיימא לן דעד ששים יש בנותן טעם. והשתא יובן דהפירוש כך הוא דבאמת היה המן יותר מתוק מדבש רק וטעמו רצה לומר אם המן היה מעורב בדבר אחר והיה המן אחד מששים שבו והיה בו רק נ"ט של המן חלק אחד מששים אפילו הכי היה טעמו כצפיחת בדבש כיון דהמן היה ששים פעמים כמו כן מתוק מן הדבש. לפי זה יש ראיה מכאן לדברי הגמרא הנזכר לעיל:

עה

בגמרא במס' תענית פרנסה בזכות רבים מטר בשביל יחיד. ופריך הגמרא והא תניא שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל משה אהרן ומרים המן היה בזכות משה וענן הכבוד בזכות אהרן והבאר בזכות מרים וכו' מתה מרים נסתלק הבאר וחזר בשביל שניהם. מת אהרן נסתלק ענן הכבוד וחזר בזכות משה. מת משה נסתלקו כולם. אלמא דהמן היה בזכות יחיד והאיך אמרת פרנסה בזכות רבים וכו'. ויש לדקדק למה מביא הגמרא הסיום של הברייתא הוה ליה להביא בקיצור דהמן היה בזכות משה. ויש לתרץ דבלא זה לא היה קשה מידי דהא יש לומר דשאני משה דהיה שקול כנגד כל ישראל כדאיתא בכמה דוכתי אם כן היה כרבים. לכך מביא הגמרא מתה מרים נסתלק וכו' והנה קשה למה נסתלק הבאר וחזר לא היה לו להסתלק כלל דהא סוף סוף חזר אלא על כרחך צריך לומר דהיה צריך להסתלק כדי שנדע דהבאר היה בזכות מריס דהוה אמינא איפכא. אך קשה כיון שמת אהרן נסתלק נמי הענן וחזר אם כן קשה למה הסתלק הענן דהא השתא שוב אין יכולים לטעות דאין לומר דהבאר היה בזכות אהרן זה אינו דהא חזינן דהבאר היה בזכות מרים דהרי כשמתה נסתלק כנזכר לעיל. וגם אין לומר דהוה אמינא דענן היה בזכות משה והמן היה בזכות אהרן דקשה הא אהרן יחיד היה והא פרנסה הוא בזכות רבים דוקא בשלמא בזכות משה שייך שפיר דהוא היה שקול כנגד כל ישראל. אם כן קשה למה נסתלק כלל הענן כשמת אהרן אלא ודאי מוכח דפרנסה יכול להיות בשביל יחיד גם כן ומשום הכי נסתלק כדי שלא נטעה כנזכר לעיל. והשתא פריך הגמרא שפיר:

עו

איתא במסכת מגילה דף ז' שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה דכתיב הלא כתבתי לך שלשים ולא רבעים עד שמצאו מקרא שכתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה וכו' עיין שם. ויש להקשות ממה נפשך אי מה שכתוב בתורה ובמשנה תורה נחשב לחדא אם כן אמאי שלחו אליה הלא כתבתי לך שלשים הלא בלא המגילה לא נכתב רק שני פעמים אם כן בדין הוא שיכתבו המגילה כדי להזכיר פעם שלישית. ואי דמה שכתוב בתורה ובמשנה תורה נחשב לשנים אם כן קשה איך קאמר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה וכו' וחשבו לחדא. ויש לתרץ דהנה שלמה המלך עליו השלום כתב בספרו ספר משלי הלא כתבתי לך שלשים וגו' פירוש דכבר כתבתי לך שלשה פעמים אם כן מוכח דמה שכתוב בתורה ובמשנה תורה נחשב לשנים ופעם השלישי הוא בספר שמואל. אבל השתא שמצאו מקרא כתוב כתוב זאת זכרון בספר אם כן מצינו אזהרה בתורה שמחויב לכתוב שלשה פעמים אם כן לפי זה צריך לומר דבתורה ובמשנה תורה כחד נחשבין. ואין לומר האיך אמר שלמה הלא כתבתי לך בלשון עבר ומשמע דבימי שלמה היה כבר נכתב שלשה פעמים. י"ל דהלא כתבתי לך לא קאי אכתיבה אלא דקאי על האזהרה שהזהיר הקב"ה את ישראל שיכתבו שלשה פעמים. ופירוש הפסוק כך הוא הלא כתבתי לך בתורה שיכתבו מעשה דעמלק שלשים ובאמת פעם השלישית עדיין לא היה נכתב בימי שלמה אם כן יכולים ליכתוב במגילה פעם השלישית:

· מעבר לתחילת הדף