חנוכת התורה/פרשת בא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת בא

חנוכת התורה - פרשת בא

סא

איתא במדרש אמר הקב"ה למלאכים ראוים הם ללקות בחושך והסכימו כולם וכו' ולמה הביא עליהם חושך מפני שני טעמים בשביל מטמוניות ובשביל רשעי ישראל וכו'. וקשה למה לא שאל המדרש בתחלה מיד למה הביא עליהם חושך. אלא רק אחר דאמר אמר הקב"ה למלאכים הלא דבר הוא. וכדי להבין דברי חכמים וחידותם יש לפרש על פי מה דקיימא לן דאם פתחו כולם לחובה פטור. וכתבו הפוסקים דדוקא אם כולם אמרו מטעם אחד אבל אם אמרו מטעמים חלוקים הוה ליה רוב לחיובא וחייב. והשתא אתי שפיר דברי המדרש בתחלה אמר דהסכימו כולם דילקו בחושך. והשתא שפיר מקשה המדרש ולמה הביא עליהם חושך הא מן הדין היו פטורים דהא פתחו כולם לחובה פטור. לזה מתרץ המדרש דע שלא הסכימו כולם מטעם אחד אלא קצתם מטעם אחר ולא השוו כולם מטעם אחד וחייבים:

סב

בפסוק כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה וגו' וסמיך ליה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו'. וקשה מה סמיכות יש זה לזה. ויש לפרש דהנה דין פועל החוזר באמצע המלאכה ידו על התחתונה ואם הבעל הבית חוזר יד הבעל הבית על התחתונה. ואיתא בגמרא כשדנו המצריים לפני אלכסנדר המוקדן שישיבו ישראל להם הביזה שנטלו ממצרים והשיבו ישראל שישלמו להם שכר עבודה של ששים רבוא ששיעבדו בהם. והנה אם היה רוצה הקב"ה היה מוכרח על כרחו לשלחם אף שלא בטובתו. אך אם היו יוצאים בעל כרחו של פרעה ועדיין לא נשלם זמן השיעבוד רק רד"ו אם כן הוו כחוזרין באמצע המלאכה ולא היה מגיע להם הרכוש על פי הדין. אך עכשיו שפרעה גירשם מארצו והוי הבעל הבית חוזר באמצע הזמן וידו על התחתונה. אם כן מגיע להם שפיר הרכוש מן הדין כנזכר לעיל. והשתא יובן הסמיכות כשלחו כלה גרש וגו' אז דבר נא וישאלו וגו':

סג

בפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים וארבע מאות שנה וגו'. והנה באמת מביאתן למצרים עד יציאתן היה רק רד"ו שנים והיה חסור ק"צ שנים. ואיתא במדרש דלילות השלימו. ויש לומר דזה הוא כוונת הפסוק באיוב ק"ץ שם לחושך:

סד

במדרש ובזה"ק על הפסוק ליל שמורים לה' מכאן שאותה הלילה הוי נהיר להון כמו בתקופת תמוז. ותמוה היאך מרומז זאת בקרא. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש בראשית על הפסוק ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. מפני מה כתיב אצל יום אלהים וגבי לילה כתיב סתם ולחושך קרא לילה ולא כתיב אלהים. ומתרץ המדרש דלילה הוא רע ודינים שריא ביה לכן לא כתיב גביה אלהים דאין הקב"ה משתף שמו על הרעה. ובזה יובן המדרש הנזכר לעיל שהתחלנו בו דכאן כתיב ליל שמורים הוא לה' וקשה היאך השתתף שמו של הקב"ה אצל לילה. משום הכי מתרץ המדרש דאותה הלילה היתה נהורא כמו יממא משום הכי כתיב גביה ה'. ובזה מדויק הפסוק ליל שמורים דהיינו אותה הלילה הוא לה' דבאותה לילה יכולין להשתתף שמו של הקב"ה:

או יאמר הטעם דהיה צריך להיות נהיר כמו יממא. משום דפרעה היה לו קניית הגוף בישראל. והנה עכשיו בשעת יציאתם ממצרים הוצרך לשחרר אותם ולחזור ולהקנותם להקב"ה. וזה צריך קנין וקיימא לן דאין קנין בלילה. לכן הוצרך אותה לילה להיות מאירה כיום. וכדאיתא בפוסקים דאף בלילה יש קנין כשמדליקים נרות דהוי כעין יממא:

סה

במסכת פסחים דף כ"ב א"ר אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ופריך הגמרא והרי אבר מן החי דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא ר"נ אומר מניין שלא יושיט אדם אבר מן החי לבן נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי וכו'. וקשה דילמא מיירי במפרכסת דאיתא במסכת חולין דלישראל מותר ולבן נח אסור דלישראל בשחיטה תליא מילתא והא קשחיט אבל לבני נח בחיותא תליא מילתא והרי עדיין חי הוא ואסור משום אבר מן החי וצריך עיין:

סו

במסכת ברכות דף ג' ע"ב חצות לילה אקום להודות לך. ופריך הגמרא ודוד מי הוה ידע פלגא דלילה אימתי השתא משה רבינו עליו השלום לא ידע דכתיב כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא דאמר ליה קוב"ה כחצות מי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר ליה בחצות ואתי איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה עד כאן דברי הגמרא. ומקשים העולם מה זה דאמר שפת יתר אילימא דאמר ליה כחצות וכו' הוה ליה למימר בפשיטות דהא חזינן דמשה רבינו עליו השלום אמר כחצות אלמא מספקא ליה. ויש לתרץ דהנה על מלת כ' הדמיון כחצות יש לומר שני פירושים אחד שאינו יודע העת והרגע של חצות. ב' דבאמת יודע העת רק דעדיין אינו חלוט ליה שעתיה אימתי יעשה זאת או קצת מלפניו או קצת מלאחריו לכן אמר כחצות. והנה אם נאמר כפירוש הב' אם כן לא פריך הגמרא מידי. משום הכי קאמר המקשה אילימא וכו' אלא דאמר ליה השי"ת בחצות. כלומר בשלמא באדם לחבירו שייך לומר דלא חלוט ליה הזמן ועידן אבל קמי שמיא הא גלוי העת והרגע אימתי יוצא וכו' אם כן למה לא אמר לו הרגע. אלא ודאי דאמר ליה בחצות ואתי איהו וכו':

· מעבר לתחילת הדף