חכמת אדם/קסב
|
< הקודם · הבא > |
א אבלות יום ראשון מחלוקת בין הפוסקים י"א דבז' מתים המפורשים בתורה שהן אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו הבתולה ואשתו נשואה אם הוא יום מיתה וקבורה הוא מ"הת וילפי' מדכתיב במיתת נדב ואביהוא אם אכלתי חטאת היום כו' אבל ג' מתים שהוסיפו עליהן לאבלות שהן אחיו ואחותו מאמו ואחותו נשואה. ואחותו אנוסה או מפותה אבלותן אינו אלא מדרבנן. ואפילו בז' מתים אם מתו היום ונקברין למחר או שמועה קרובה אפילו יום א' אינו אלא מדרבנן (רמבם ורמב"ן) וי"א דמ"הת אינו אלא לענין קדשים אונן אסור מ"הת ביום א' אבל אין שום אבילות מ"הת אפילו ביום מיתה וקבורה (תוס' ורא"ש אלא שסמכו חז"ל אבלות על פסוקים כמו שנכתב לקמן אי"ה כלל קס"ד אבל הכל הוא מדרבנן (טור סי' שע"ה):
ב מאימתי חל האבלות משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר מיד מתחיל האבלות ומעטף ראשו אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו כדין אבל ההולך בדרך לקמן קס"ה ועכשיו נוהגין לחלוץ המנעל תיכף אחר סתימת הגולל מיד. היה סבור שנסתם הקבר והתחיל להתאבל ואח"כ נודע שטעה חוזר ומתחיל אבלות מחדש (סעיף א'):
ג מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקברו. מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות ז' ול' ומתחילין להתאבל וההולכים עמו מונים משיקבור ואם גדול המשפחה הולך עמו אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבור (ומשמע דאפילו לא יחזור גדול הבית מאיזה סיבה מ"מ משערין לפי אומד הדעת מתי נקבר ומתחילין להתאבל וכ"כ הפרישה בהדיא סי' כ"ז) וגדול המשפחה היינו דביתא סמיך עליה וגרירי כלהו אבתריה לא שנא אח או אפילו קטן וי"א דוקא כשהוא בן י"ג שנים ואם מתה אשתו הבעל נקרא גדול הבית (ש"ך ס"ק י"ב אעפ"י שיש שם אח או אב דאין הולכין בזה אחר המצטער יותר אלא מי שחייב בקבורתו ולטפל יותר בו והוא מדברי רשב"א ע"ש בש"ך אך משמע דרשב"א מפרש כן כל גדול הבית שבענין זה כמ"שכ הפרישה להדיא אך לפי מה שכ' בש"ע קטן והוא פי' רי"ץ גאות דביתא גריר אחריו וא"כ משמע דאם אוכל אצל חמיו ומתה אשתו דחמיו הוא גדול הבית וצ"ע) ודוקא לחומרא אזלינן בתר גדול הבית דאין מונין אלא משיקבור אבל אם גדול הבית נשאר בביתו אעפ"כ ההולכים עם המת אין נבררין אחריו אלא מונין משעה שנקבר (תוס' ולזה הסכים הש"ך) וי"א דלעולם הולכין אחר גדול הבית ואם נשאר בבי' אפילו ההולכים עם המת מונין משיצא המת (טור ע"ש בש"ך סק"ב):
ד ואפילו בהלך גדול הבית דאמרי' דאף אלו שבכאן מונים משיקבר דוקא אם הוא יכול לבוא אל הקבר תוך ג' ימים אבל אם אינו יכול לבא לקבר תוך ג"י אלו שבכאן מונין מיד וגדול הבית שבב"הק משיסתום הגולל דלא מסתבר כלל אם יקבור המת במקום רחוק שאלו שבכאן ישבו ימים רבים ולא יתחילו אבלות עד שיקבור (ש"ך סק"ג) וכ"ז לענין התחלת אבלות ולענין משך האבלות יתבאר לקמן מסי' י"ב ואילך:
ה וכ"ז כששולחים לעיר אחרת הרחוקה אבל הקוברים בב"הק הסמוך לעיר החוזרים משערי העיר אינן מתאבלין עד שיאמרו להן שנקבר (ש"ך ס"ק א' ואם הוציאו המת סמוך לשבת או ליו"ט יתבאר לקמן כלל קס"ט):
ו אם מפנין המת מקבר לקבר אם קברוהו בקבר הראשון על דעת להיות קבור שם עולמית אלא שאח"כ נמלכו לפנותו משם אין מונין אלא משיקבר בקבר ראשון אפילו פינוהו תוך ז' אבל אם בתחלה קברוהו על דעת לפנותו כשיזדמן להם מתחילין אבלות מיד. ואם פנוהו תוך ז' חוזרין ומונין משיקבר שנית ואם לא פנוהו עד לאחר ז' כבר עבר אבלותם ואין מתאבלין עליו פעם אחרת. ואם מתחלה היה דעתם לפנותו תוך ז' אין מתחילין למנות עד שיקבר בקבר הב' (סעי' ג'):
ז אם נתנו המת בארון ונתנוהו בבית אחר לפי שהיתה העיר במצור מונים לו מיד ז' ול' אעפ"י שדעתם לקברו בב"הק אחר המצור וסתימת הארון במסמרי' הוי כקבורה וחל עליהם אבילות מיד דאע"ג דקיי"ל דאין אבלות חל עד שיסתום הגולל וקיי"ל כפירש ר"ת דסתימת הגולל דר"ל שנותנים גולל הוא אבן שנותנים על הקבר למעלה לסותמו ולא אותו אבן שקורין מצבה שזה אינו אלא לסמן ונקרא ג"כ גולל לר"ת כדלעיל כלל קנ"ח ולא כפרש"י שפי' דגולל ר"ל שסותמין הארון בכסוי נסרים (עיין ט"ז סק"א) מ"מ במצור אע"ג דדעתם לקבור אותו אח"כ בב"הק מ"מ השתא ה"ל קבורה מעליותא שהרי יכול להיות שלא יוכלו לקברו כלל בב"הק וא"כ הוי כנתיאשו לקברו לקמן דחל האבלות מיד ואם קברו אותו בקרקע ואח"כ יפנוהו לב"הק פשיטא דחל האבלות מיד כדאיתא בסי' ו' (סעי' ד'):
ח הרוגים שאין מניחים אותם לקבור משנתיאשו לשאול לקברו בין תוך ל' או אחר ל' אעפ"י שלא נתיאשו לגמרי מלקברו דאולי יזדמן להם שיוכלו לקברו מ"מ חל האבלות לענין ז' ול' דמילתא דלא שכיחא הוא (סעי' ה'):
ט מי שהודיעו שצלבו קרובו בעיר אחרת ונהג אבלות מיד ואח"כ נודע לו שעדיין עומד בצליבה אותו אבלות לא עלה לו וחוזר ומונה משנקבר אותו משנתיאשו מלקברו. ומי שטבע במים וכבר נתיאשו מלבקשו עוד ונהגו אבלות ולאחר שעברו ימי האבלות נמצא המת והובא לב"הק א"צ לנהוג אבלות רק אם הוא אביו צריך לקרוע (סעי' ו' וט"ז שם):
י מי שנטבע במים שאין להם סוף כיון דאין מתירין לאשתו משום דחיישינן שעדיין הוא חי ולכן אין נוהגין עליו אבלות אבל אם נטבע במים שיש להם סוף או שיוצא קול שהרגוהו ליסטים או שהרגו חיה (דהיינו במי שאין לו אשה או שנתברר שהרגוהו) מאימתי מונין משנתיאשו לבקש. מצאוהו אברים אברים ומכירים אותו בסמני גופו אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו או שנתיאשו מלבקש ואם נמצא אחר שנתיאשו ממנו בניו אם הם שם בשעה שנמצא או ששמעו באותו יום מתאבלין אותו ביום ולא גרע מליקוט עצמות לקמן כלל קע"א אבל אם אינם שם ושמעו אחר שעבר היום אין צריכים להתאבל אלא רק לקרוע ושארי קרובים כתב בש"ע דא"צ לחזור ולהתאבל ומשמע אפילו הם שם בשעה שנמצא אבל הש"ך כ' דה"ה שאר קרובים צריכים להתאבל באותו יום כמו בליקוט עצמות:
יא אם שלחו מתיהם לעיר אחרת שדינם להתחיל האבלות משיחזרו פניהם בענין שנתבחר לעיל סי' ג' והתחילו למנות האבלות ואח"כ נתפס המת ולא ניתן לקבורה זמן ארוך א"צ להפסיק אבלותם וא"צ לחזור ולהתאבל אח"כ דמאחר שדינה נהתחיל עוד א"צ להפסיק. ונ"ל דגם בזה צריכים להתאבל אותו יום שקוברין אותו כדלעיל סי' י':
יב מי שמת לו קרוב ונודע לו במקומו מונה לעצמו משנודע לו ואפילו בא אח"כ למקום המת אצל שאר אבלים שהתחילו כבר להתאבל לא יקצר אבילתו בשביל זה. וכן אם בא אצל האבלים ואינו במקום שמת המת ולא במקום קבורה כל א' מונה לעצמו משעה שנודע לו:
יג אבל אם לא ידע שמת עד שבא אל האבלים שבמקום המת או מקום קבורה אם היה במקום קרוב שהיא מהלך י' פרסאות דהיינו מהלך יום א' ה"ז כאלו היה כאן בשעת מיתה ולכן אפילו בא ביום ז' אם מצא מנחמים אצלם ולדידן קודם יציאת ב"הכנ כיון שעדיין נוהגין קצת אבילות מונה עמהם ודוקא כשגדול הבית אצלם דכלם נגררין אחריו אבל אם לא היה שם גדול הבית מונה לעצמו (ש"ך ס"ק י"ג):
יד וגדול הבית שבא ממקום קרוב כנ"ל אינו נגרר אחר הקטנים ולכן מונה לעצמו (שם):
טו אם מקצת אבלים הלכו בשעת קבורה לב"הק לעיר אחרת בין שנשאר גדול הבית כאן או שהלך לב"הק מונין עם אלו שבבית בין שב"הק קרוב או רחוק בין באו תוך ג' או אפילו בז' קודם שיעמדו מנחמים (דהא דמבואר לעיל בסי' ג' דאם הלך גדול לב"הק מתחילין משיסתום הגולל אפילו איתן שבכאן היינו כשגדול דר שם במקום שקוברין ונשאר שם ולא יחזור לכאן לפיכך הולכים אחריו אבל אם לא נשאר שם אע"פי שדר שם כיון שבא לכאן מתחילין למנות האבלות משעה שיצא מפתח העיר) ואם באו לאחר שיעמדו מנחמים אותן שהלכו לבה"ק מונין לעצמם משיסתום הגולל (שם):
טז הבא ומצא שהלך הגדול לב"הק אם חזר הגדול אפילו ביום ז' כיון שהוא מונה עמהם אף זה הבא נגרר עמהם וכולן מונים מנין א' והוא שבא זה ממקום קרוב ודוקא שנשארו מקצתן בבית אבל אם לא נשארו מקצתן בבית מונה לעצמו אם לא שבא תוך ג' ימים (ונ"ל דר"ל אם בא תוך ג' ימים והאבלים יחזרו עכ"פ ביום ז' ואם לא חזר הגדול תוך ז' שאז הגדול מונה לעצמו משיסתו' הגולל אז גם הבא ממקום קרוב אינו מונה עם אותן שבבית מיציאת המת אלא מונה לעצמו משעה שנודע לו וכ"ז שהלך הגדול לב"הק ולא דר שם אלא שבא לכאן (שם):
יז ואם הגדול דר שם ונשאר שם במקום הקברות אם יכול להגיע שם עם המת תוך ג' ימים כולם מונים משיסתום הגולל וכדלעיל סי' י"ד ט"ו אבל אם לא יכול להגיע לשם תוך ג"י אז הנשארים מונים מיד וגדול שבב"הק מונה משיסתום הגולל (שם):
יח ואם התחילו אותן שבבית והגדול למנות אבלותן בשוה כולם משיצא המת דהיינו שלא הלכו עם המת או כולם הלכו והתחילו משיסתום הגולל וחזרו כולם אז הבא ממקום קרוב מונה עמהם בכל ענין אפילו בא ביום ז' כיון שחזר הגדול קודם שעמדו מנחמים (שם):
יט ואם התחילו אבלית בשוה כגון שלא הלך הגדול עם המת ואח"כ הלך הגדול לב"הק לצרכי מת כגון לעשות מצבה או בנין לקבר ולא חזר אחר שבא הקרוב או שחזר בז' לאחר שיעמדו מנחמים דינא הכי אם בא הקרוב תוך ג' מונה עמהם ואם לאחר ג' מונה לעצמו:
כ ודוקא שהלך הגדול לצורך המת אבל הלך שלא לצורך המת אפי' בא הקרוב תוך ג' מונה לעצמו כיון שלא חזר הגדול לביתו:
כא ואם בא האבל ממקום רחוק יותר מי' פרסאות בכל ענין מונה לעצמו (שם):
כב כל שדינו למנות עמהם אפי' חזר אח"כ לביתו מונה עמהם (שם):
כג מי שהוא אבל ובתוך ז' מת לו מת אחר מונה ז' למת האחרון ועולים לו לתשלום ז' ממת הראשון:
כד אם התפללו הצבור ערבית וגם הוא התפלל ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת י"א שמונה מיום המחרת ואותו יום אינו עולה לו דהוי כתרי קולי דסתרי אהדדי דכיון שכבר התפללו ערבית ועשו אותו לילה לענין ק"ש כיצד יעשה אותו יום אבל אם הוא עדיין לא התפלל ערבית אע"ג שהציבור התפללו ערבית כיון דאבילות דרבנן יכול לומר לדידי יום הוא כיון שהוא לא התפלל ואין חילוק בין איש לאשה דאפילו אשה אע"ג דרוב אינן מתפללות מ"מ אם היא אשה שרגילה להתפלל ועדיין לא התפללה עולה לה אבל אם אינה רגילה להתפלל נגררת אחר הצבור (עיין ש"ך ס"ק י"ד):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |