חכמת אדם/קמה
|
< הקודם · הבא > |
א פרנסת עצמו קודם לכל אדם ואינו חייב ליתן צדקה עד שיהיה לו פרנסתו דכתיב וחי אחיך עמך משמע חייך קודמין לחיי אחיך ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו אם הם עניים ואם ידו משגת לפרנסם ממעותיו ומפרנסם ממעו' מעשר אמרו חכמים תבא לו מאירה לפרנס' שמבזה אביו ואמו לפרנסם ממעות צדקה. והם קודמין לפרנסת בניו שנאמר ויאמר יהודה כו' ונחי' גם אנחנו גם אתה גם טפינו (דרישה) ואח"כ פרנסת בניו ובנותיו אף שהם יותר מבני שש שנים דאז אין חיוב על האב מ"מ אם מפרנסם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה והם קודמים לאחיו וכופין האב לזון בנו העני ואפילו הוא גדול וכופין אותו יות' משאר עשירים שבעיר וכן שאר קרובים. ואחיו מאביו קודם לאחיו מאם והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמין לשכיניו (ר"ל עניי ביתו כן הוא ברמב"ם וכמדומה לי שראיתי בס' קדמון ואינני זוכר דשכן ר"ל מי שרגיל עמו ולא מי שדר בשכונת ביתו ובח"מ סי' קע"ה סעיף נ' ע"ש בב"מ דף ק"ח ברש"י משמע כטור אלא צ"ע דשם איתא דשכן קודם לקרוב מדכתיב טוב שכן קרוב ע"ש) ושכיניו לאנשי עירו ואנשי עירו לעניי עיר אחרת אפילו באים לעירו ואפי' לעיר ארץ ישראל ויושבי א"י קודמין לעניי עיר אחרת שבח"ל (רנ"א) ולא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד או לקרוב א' ולהניח שאר קרובים (רנ"ז) ונ"ל דר"ל שלעולם הוא נותן רק לזה:
ב האשה קודמת לאיש בין לפרנסה ובין להלבשה שאין דרך האשה לחזור על הפתחים ואע"ג שעתה גם האשה מחזרת על הפתחים יש להקדימה וכן יתום ויתומה שבאו לישא מקדימין היתומה ליתום שבשתה מרובה אבל להציל מסכנת מות לעולם האיש קודם שלומד (סי' רנ"א) וע' לקמן סי' ט"ו:
ג חייב להקדים להאכיל הרעב מלכסות הערום ומי שבא ואמר האכילוני אין בודקין אחריו אם הוא ראוי אלא מאכילין אותו מיד היה ערום ובא ואמר כסיני בודקין אחריו אם הוא ראוי ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד (סי' רנ"א):
ד היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות מן השבי את כולם מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל וישראל לממזר ואם היה הממזר ת"ח והכהן ע"ה ממזר ת"ח קודם ואפי' חכם לכסות וע"ה להאכיל ת"ח קודם ואשת חבר כחבר. והא דת"ח קודם היינו כשיש לע"ה עכ"פ לחם לאכול אבל אם יש לחוש שימות ברעב או שאר סכנה ובת"ח אין חשש סכנה פשיטא שאין לך דבר שעומד מפני פ"נ ואפי' יש ספק שמא יחסר אח"כ לת"ח. ת"ח וקרוב או שכן צ"ע מי קודם ואף דבח"מ סעי' קע"ה סי' נ' מבואר דת"ח קודם אין ראי' כ"כ שהרי שם שכן וקרוב שכן קודם ולענין צדקה הקרוב קודם (וצ"ע):
ה כ"ז בפוסק צדקה סתם דמסתמא דעתו לחלקם כדין תורה אפילו אם מת כיון שלא מסרו ליד גבאי אלא שאמר שיתנו צדקה כך וכך אומדן דעתו הוא לחלק' כדין תורה דבכל דיני נדרים והקדשו' אזלינן בתר אומדנא ועל פיהם דנין (עיין ש"ך סי' רנ"א סק"ט ובמהרי"ק ססי' קכ"ג) אבל הפוסק צדקה לעניי עולם אינו רשאי להחזיק לקרוביו לבד אבל רשאי להחזיק המחצה לקרוביו וי"א ב' שלישים (עיין ב"י סי' רל"א) והשאר צריך לחלק לעניים אחרים וכ"ז בפוסק צדקה לבד אבל אם פוסק צדקה עם בני העיר על דעת בני העיר נדר:
ו ומזה תראה שנואלו אותן הב"ב במקום שיש תקנת הקהל ליתן מכל בגד שיעשו בני העיר למלביש ערומים ולהכנסת כלה וכיוצא בו ומחזיקים זה לקרוביהם שאסור לעשות כן דכיון דמחויבים מצד תקנות הקהל ואינו תלוי בדעתו וא"כ דינו כפוסק צדקה עם בני העיר שאין לו בו שום זכות (עיין במרדכי פ"א דב"ב שכ' דאפי' אם הוא עצמו העני אינו יכול להחזיק וע"ש שהאריך בראיית ונ"ל דבזה מיושב ג"כ קושית תוספות בערכין ו' ע"ב ומההיא דחנן בישא י"ל דהיה עני כדמשמע לישנא איזיל ואברי בי' נפשאי ע"ש וע"ש עוד במרדכי (סימן תק"ב):
ז לפרנס עניים החולים ור"ל דה"ה מחוסרי לחם אעפ"י שהן בריאים בזמן הרעב [כדאיתא פ' ויבא שלמה קדשי דוד כו'] הוא קוד' לכל הצדקו' ואם אין סכנת מות אלא ליתן לעניים כדי צרכם וגם צריכין לבנית בה"כנ או לשאר צרכי בית הכנסת עדיף טפי ליתן לבית הכנסת אם אין בידם להספיק שניהם ולהספקות נערים ללמוד תורה וכ"ש ליושבי ב"המ כדי שילמדו וכל צרכי ב"המ קודם לב"הכ (ועיין בב"י סי' רמ"ט בשם תשובת מהרי"ק) ולהשיא בתולות עניות וכ"ש יתומות עדיף טפי ליתן לעניים (ומשמע במהרי"ק ססי' קכ"ג דעדיף טפי מבנין ב"הכנ דסתם צדקה לעניים ע"ש) סי' רמ"ט (סעיף ט"ו ט"ז):
ח כל דבר שהוא סכנות נפשות כגון לפרוע המס להשר ואף יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכוס ויפשיטום ערומים וכיוצא בזה וכ"ש פדיון שבוים קודם אפי' לתלמוד תורה וכ"ש מפרנס' עניים ומלכסותן ואין מצוה גדולה כפדיון שבוים (רנ"א סעי' י"ד):
ט כ"ז שא' קודם לחבירו היינו בסתם צדקה שלא פירש על איזה מצוה מפריש אבל אם פירש על איזה מצוה מפריש עיין לקמן כלל קמ"ז בדין גבאים. והאומר סלע זו לצדקה אין פדיון שבוים בכלל (ועיין בי"ד סי' רנ"ב בט"ז וש"ך שם) ואין לפדות בסלע זו רק מדעת בני העיר ואע"ג דא"א לחזור ולגבות יכולין בני העיר לשנותו (ש"ך ס"ק ג') משא"כ בשאר צדקה כדאיתא לקמן:
י בזמן הש"ס כשהיה לאדם ר' זהו' היה יכול לפרנס עצמו בהם ולא היה רשאי ליטול צדקה אבל בזמ"הז יכול ליטול עד שיהיה קרן כדי שיתפרנס הוא וב"ב מהריוח (רנ"ג סעיף א' ב'):
יא בעה"ב העובר ממקום למקום וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל יטול צדקה וכשיחזור לביתו אינו חייב לשלם דה"ל כעני והעשי'. ול"ד שנטל צדקה אלא אם אדם א' עשה עמו חסד ונתן לי ספיקו בדרך חסד כיון שלא היה לו נכסים באותה שעה אינו חייב לשלם אמנם אם היה לו נכסים או קרקעות אפי' ביד אחר חייב לשלם אם חבירו תובעו אבל הזן יתום ויתומה בתוך ביתו אין עליהם שום תביעה ואפי' אם יש להם אם לא שפירש שבתורת הלואה זן אותם אבל בסתמא לא אבל אחר אפי' בסתם נמי אמרי' שדרך הלוא' עשה מאחר שיש לו נכסי' (שם סעי' ד):
יב עני שאין רוצה ליקח צדקה מערומים ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה ועשיר המרעיב עצמו אין משגיחין בו ועני שנתנו לו צדקה אין בע"ח יכולים להפרע מזה שגבה אם לא שנכתב בכתב קבוצו שחייב לאחרי' דאז אדעתא דהכי נתנו לו שישלם (שם סעי' ט'):
יג ת"ח חייבים לתת לו לפי כבודו ואם אינו רוצה לקבל מתעסקין לסחור לו סחורה שקונים לו סחורה בזול וקונים ממנו ביוקר ואם יודע להתעסק בפרקמטיא מלוין לו מעות לסחור בהם (שם סעיף י"א):
יד המעלים עיניו מפ"ש עובר על לא תאמץ כו' ועל לא תקפוץ כו' ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך וביטל מצות פתוח תפתח כו' ומצות וחי אחיך כו' ואהבת לריעך והצל לקוחים כו' והרבה דברים כאלו. וכל רגע שמאחר לפדות השבוים היכא דאפשר להקדים הוי כאלו שופך דמים (ובפי' המשנה לרמב"ם פ"א דפאה מ"א כ' שחייב ליתן חומש נכסיו מן הקרן ע"ש ועיין בפירוש הגר"א ריש פאה בענין המבזבז (רנ"ב סעיף ב')):
טו איש ואשה שהם בשביה ואין בהם סכנת נפשות האשה קודמת לאיש שלא יטמאו אותה ובמקומות שרגילין במשכב זכור האיש קודם. ובמקום שיש סכנת נפשות האיש קודם שהוא חייב במצות טפי מאשה (שם):
טז פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים ולכסותן וכדומה לזה הילכך לכל דבר מצוה שגובה מעות בשבילו יכולים לשנותו לפדיון שבוים ואפי' אם גבו לצורך ב"הכנ ואפילו אם כבר קנו העצים ואבנים שאסור למכור בשביל מצוה אחרת מותר למוכרו בשביל פ"ש אבל אם בנאוהו כבר אם אפשר לגבות בע"א לא ימכרו אבל אם אי אפשר בע"א מותר ומכ"ש דמותר למכור ס"ת דקיימא בקדושתה (סי' רנ"ב ט"ז וש"ח):
יז אין פודין שבוים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם שלא יהא אויבים מוסרים עצמם לשבויי' אבל אדם יכול לפדות עצמו בכל מה שירצה וכן לת"ח או לתלמיד חריף שאפשר שיהא אדם גדול פודין אותו בדמים מרובים ואם אשתו נאחר דמי או לא מבואר באה"ע סי' ע"ד. אין מבריחין השבוים מפני תיקון העולם שלא יהא האויבים כשעתידים לשבות עוד אחרים מכבידין עולם עליהם ומרבים בשמירתם. ומי שמכר עצמו לערבי או שלוה מהם ושבו אותו בהלואתו פ"א וב' פודי' אותו ג' אין פודין אותו אבל פודין את הבני' אחר מיתת אביהם ואם יש חשש שלא יטמעו בין הערביים פודין איתם אפי' בחיי אביהם ואם בקשו להרגו פודין אותו מיד אפי' אחר כמה פעמים (שם) ואם אוכל נבלות להכעיס אין פודין אותו ועיין סי' רנ"א סעיף ב' ולעיל סי' ט':
יח הפודה חבירו מן השבי חייב לשלם לו אם יש לו וצריך לשלם לו מיד ונפרעין בזה אפי' מנכסי יתומים קטנים ואפי' אם יש לו טענות ואומר שרוצה לציית דין אעפ"כ צריך לשלם לו מיד ואח"כ יתבענו לדין דבלא זה אין אדם פודה את חבירו (ס"סי רנ"ב):
יט דין אם גבו לעניים או לשבויים והותיר או שמת העני והשבוי או שהמיר מבואר בכלל קמ"ח סי' ט"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |