חכמת אדם/קכב

חכמת אדם ‏ קכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין המקוה (סי' ר"א)

א אע"ג דכתיב בכל הטמאים ורחץ במים אין הכוונה שירחצו במרחץ דאפילו יבואו עליו כל מימות שבעולם עדיין הוא בטומאתו וכן הנדה חייבים עליה כרת אפילו תרחץ בכל מימות שבעולם אלא הרחיצה ר"ל טבילה במקוה או מעין כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור וקבלו חז"ל דאין כוונת הפסוק שלא יקבלו טומאה דזה פשיטא כיון שהם מחוברים לקרקע ומחובר אינו מקבל טומאה אלא כוונת הפסוק שהטובל בהן יהיה טהור וכל רחיצה האמור בתורה היינו טבילה:

ב כתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר וקבלו חז"ל דכוונת הכתוב ללמד שצריך שתהיה טהרת הטמא בבת אחת ר"ל שיהיה כל גופו ושערו מכוסה בפעם א' במים ולכן הוקש הטבילה לטהרת ביאת השמש מה טהרתו ע"י ביאת השמש הוא בבת אחת דהיינו רגע האחרונה של סוף שקיעת השמש ה"נ טהרתו ע"י טבילה צריך שיהיה בבת אחת לאפוקי אם יטבול כל גופו חוץ מאבר א' או שער א' לא עלתה לו טבילה אע"ג שיחזור ויטבול אותו אבר אח"כ כיון שלא היה בב"א ועוד כתיב ורחץ את כל בשרו במים קבלו חז"ל דר"ל מים שכל בשרו עולה בהם בב"א וקבלו חז"ל שהשיעור הזה הוא אם יש במים כפי שיעור שיחזיק אותם גומא שהיא אמה על אמה מרובע וגובהן ג' אמות שכל אמה תהיה ששה טפחים וחצי אצבע דכל אמות של תורה חשבינן באמות גדולות ששיעור המים היא מ' סאה ובשיעור הזה יכול אדם לטבול כל גופו בבת אחת:

ג ומ"מ אם אין הגומא מחזקת אלא שיעור זה לא עלתה לה טבילה שהרי ע"כ אז צריכה שתהיה מלאה הגומא על כל גדותיו ואז כשתכנוס בגומא יתפשט המים לחוץ ולא ישאר בגומא שיעור מ' סאה ולכן צריך שתהיה הגומא גדולה יותר:

ד כיון דעיקר הטעם של מ' סאה כדי שיכול לטבול כל גופו בב"א ולכן אם יש כאן גומא שאין בגובהה רק שאם תכנס האשה בתוכה יהיו המים מגיעים לה ממעל לטבורה ג' טפחים דאז יכולה לטבול בב"א בלא שחיה מרובה אע"ג שאין בעומקה ג' אמות רק שתהיה אורך ורוחב הגומא יותר מאמה על אמה דהא עכ"פ א"א לטבול אא"כ יש במים שבגומא מ' סאה ואפי' האשה קטנה לא עלתה לה טבילה ואפילו אם יכלה לטבול בב"א אא"כ יש במים שבגומא שיעור מ' סאה כפי השיעור של אמה על אמה ברום ג' אמות ואע"ג די"א (עיין בטור) דמדאורייתא סגי במעין אם כל גופה עולה בהם אעפ"י שאין בו מ' סאה מ"מ מדרבנן לכ"ע אפילו במעין לא עלתה טבילה בפחות ומכ"ש די"א דאפילו מדאורייתא לא עלתה לה ולכן אפי' כשיש ספק אם היה במקוה או מעין מ' סאה ואפילו יכולה לטבול בב"א אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה לכ"ע:

ה יכולה לטבול בין במקוה והיינו מקום שנתקבץ שם מים ע"י גשמים ובין במעין אלא שהמקוה אינו מטהר אלא באשבורן ר"ל שהם קבועין ומכנוסים ועומדין במקום א' כגון שהיה כאן גומא וירדו לתוכו מי גשמים או שנזחל לתוכה מים מן ההרים אבל כשהן זוחלין פירוש שאינם מכונסים אלא שנמשכין והולכין אע"פי שיש באותו מקום אלף סאה ואפי' גבוה המים הרבה פסול מה"ת דכתיב אך מעין ובור מקוה מים וכל אך הוא מיעוט וקבלו חז"ל דאתי למעט דדוקא מעין מטהר בזוחלין אבל לא מקוה אבל המעין כשר אפילו אינו מכונס אלא שנמשך והולך כנהרות שהם מימי מעינות. ובורות שחופרים בארץ עד שהמים נובעים יש להם דין מעין שהרי המים נובעים ממילא:

ו אכן יש ליזהר שלא תטבול בנהרות שאעפ"י שהנהר הוא מן המעינות מ"מ בשעת הגשמים ובהפשרת שלגים שיורדים לתוכו הרבה מי גשמים חיישינן שמא רבו המי גשמים על המים שיש בו מן המעינות ואז דינם כמקוה ואיננו מטהר בזוחלין אא"כ יעשה בנהר היקף באיזה דבר כעין גדר כדי שיהיה כמקוה אכן כיון שיש פוסקים המתירים בזה לכתחלה ולכן במקום שאין שם מקוה אין למחות ביד הנוהגין לטבול בנהר לעולם בכל השנה דס"ל דאפילו אם לפי ראות עינינו רבו הגשמים על מי הנהר באמת אינו כן אלא שבעת הגשמים יתרבו המקור להביא מים מתחתיו ולעולם המי מעיין הרוב (סעיף ב):

ז ומ"מ נהר שדרכו שכל גידולו הוא מגשמים וכשאין גשמים פוסק לגמרי אעפ"י ששאר נהרות שופכים מים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן מ"מ הואיל דפוסק לגמרי בשעת היובש אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיעשו בו מחיצות (שם):

ח אינו קרוי מקוה אלא שנתקבצו בו מים ממילא אבל אם אדם שפך לתוכו הוי שאובים ופסול מה"ת דכתיב אך מעין ובור מקוה מים מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ולכן ספיקא לחומרא ואם היה כבר שם מי גשמים הרוב ונתן לתוכו מים שאובים להשלים השיעור פסול מדרבנן וספיקא לקולא (שם):

ט אם המשיך מים לגומא יש בו דינים מרובים ואין לעשות זה אלא ע"פ מורה הבקי בדינים וכן הרוצה להמשיך מים למקוה מן המעין או ע"י סילונות צריך לזה מורה ועיין בש"ע סי' ר"א סעיף מ"ה מ"ו מ"ז מ"ח מ"ט:

י כיון דמיעוט שאוב אינו אלא מדרבנן לפיכך מקוה שלא היה בה כשיעור מקוה ובא ומצאה מלאה כשיעור ולא ידענו מי מלא אותה אם היתה רובה בהכשר דהיינו כ"א סאין אזלינן לקולא דהוי ספק דרבנן ואם לא היה רובה בהכשר או שנסתפק בזה אם יש להסתפק שהנכרים מלאוה כדי לרחוץ בה פסולה דהוי ספק דאורייתא ואם ודאי שישראל מלאוה כדי לטבול בה כשר דרוב מצוין אצל מקוה להכשיר' בקיאין הן דמסתמא לא עשה אלא בשאלת חכם ואם הישראל בפנינו ואומר שבהכשר מלאה אע"פי שהנכרים מכחישים אותו נאמן הישראל (סעיף ד') וכן מקוה שהיא של נכרי ומקבל ממנו שכר אין להאמינו אא"כ יש במקוה לעולם עכ"פ כ"א סאין (שם):

יא צריך שלא יהיה מ' סאה של מקוה בתוך הכלי שאין טובלים בכלים כמו שאין טובלין בשאובין דכמו שהוקש מקוה למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים לאפוקי שאובין וה"נ מה מעין הוא במחובר לקרקע ה"נ מקוה דוקא במחובר לקרקע לאפוקי כלים (סעיף ו') לפיכך גגית הקבוע בארץ אעפ"י שחפרה ונתמלאה ממי גשמים אין טובלין בה כיון שהיה שם כלי עליו קודם שרבעו אבל אם לא היה עליו שם כלי קודם שקבעו כגון שקבעו עץ או אבן ואח"כ חקקו כשר (ש"ך ס"ק כ"א):

יב לפיכך הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה ונקבו נקב כשפופרת הנוד דהיינו שנכנס בנקב ב' אצבעות ראשונים מהד' שבפס היד ויכול לחזור הב' אצבעות תוך הנקב בריוח בין שהוא עגול או מרובע (סעיף מ') והוא בשוליו בענין שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא דעי"ז נתבטל לגמרי מתורת כלי וקבעו בארץ ונתמלא ממי גשמים כשר לטבול בו אפילו השיבוהו על הארץ ואפי' ע"ג סיד וגפסיס לא חשיב סתימה אבל אם עירב סיד וגפסיס וסתמו חשוב סתימה אבל אם נקבה מן הצד בענין שמקבל מן הנקב ולמטה שום מים פסילה אף שהנקב גדול מאד שעדיין נקרא כלי (ועיין בש"ע סי' ר"א סעיף ז' וסעיף מ' ובש"ך שם) ואין חילוק בזה בין שנתמלאה הכלי ע"י גשמים או גשמי מעין יורדים לתוכו הכל דין אחד להם אבל כ"ז שלא קבעה בארץ אעפ"י שמנוקב כשפופרת הנוד בתחתית הכלי פסול (סעיף ז' וסעיף מ' ובש"ך):

יג צנור שאין לו ד' שפות אינו חשוב כלי שהרי אין המים נשארים בתוכו אלא מקלחין לחוץ ובלבד שלא יעשה בו גומא קטנה אפי' אינה מחזקת אלא כל שהוא אם נעשה בכוונה הרי כל הצינור נעשה כלי ע"י גומא זו וכל המים שיעברו דרך הצינור פסולים דהוי שאובין אבל אם לא עשה בכוונה אע"פי שמחמת רקבון נעשה גומא בתוך הצינור לא נקרא כלי וכשירין ולכן מותר לעשות מקוואות ע"י צינורות וסילונות של עץ להמשיך מים מן הנהר או מעין אל המקוה ובלבד שלא יבואו המים לתוך המקוה ע"י כלים או ע"י אדם וגם שלא יהיה הצינור דבר המקבל טומאה כגון צינור של מיני מתכות דאז אפילו הצינור אינו מקבל מים פסול ולא יסמוך אדם לעשות מקוה אלא ע"י מורה צדק הבקי (ומבואר סעיף ל"ו):

יד הרוצה לשאוב מים מן המקוה לנקותו וכשישאוב בכלי מן המקוה אחר שחסרו במקוה ממ"ם סאה יש לחוש שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו המים ג' לוגין ואז יפסלו המקוה דקיי"ל דג' לוגין מים שאובין פוסלין מקוה ולכן יקוב הכלי ששואב בו בשוליו כל שהוא ואז לא יחשבו המים שבכלי לשאובין ודוקא במקוה שנעשה ע"י גשמים פוסלין מים שאובין שנפלו לתוכה אבל מקוה שבא לו מים מנביעה שיש בו רוב הפוסקים ס"ל דאין מים שאובין פוסלין במעין אפילו אין בו מ' סאה אך יש פוסקים דאפילו במעיין פוסל שאיבה ולכן לכתחלה יש להחמיר דאפילו במעיין יש לנקוב הכלי ששואבין בו לנקות לנקוב אותו ככונס משקה. ובדיעבד אם לא עשו כן ונפלו שם ג' לוגין ונפסלה המקוה ורוצין להכשירה אם אפשר לפקוק נקבי הנביעה בקלות טוב להחמיר ולעשות כן ומותר לפקק אפילו במטלניות המקבל טומאה ואם יש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך על המקילין דסוברין דבמעין אינו פוסל שאיבה ואפילו במקוה שאינו ע"י מעין אם יש לספק שמא לא נפלו ג' לוגין בב"א אזלינן לקולא דג' לוגין שאובין אינו אלא מדרבנן (סעי' מ'):

טו ג' לוגין מים שאובין פוסלין המקוה בין שהיו מתחלה בגומא ואח"כ מי המקוה ובין שנפלו הג' לוגין שאובים אחר מי המקוה ודוקא כ"ז שאין בו מ' סאה אבל כשיש בו מ' סאה אפי' נתן לתוכו יותר ממה שהיה שם בתחלה כשר (סעי' ט"ו):

טז מקוה שנשתנה מראה המים מחמת עצמן כשר (סעי' כ"ז):

יז מקוה שהוא מוחזק שמימיו מתמעטין ולעמוד על פחו' ממ' סאה וטבלה בו לא עלתה לה טבילה כ"ז שלא ידענו בודאי שבשעה שטבלה היה בו מ' סאה אבל אם לפעמים מתמעטים המים ועכ"פ נשאר בתוכו מ' סאה כשר הדבר לעיין קודם טבילה אם יש בו מ' סאה ובדיעבד עלתה לה טבילה (סעי' ס"ה):

יח צריך לזהר הרבה שיהיה במקוה מ' סאה בשופי גדול שאם הם רק מצומצמים יש בזה כמה חלוקי דינים בענין הטביל' ומבואר בי"ד סי' קצ"ח סעי' כ"ט ובסי' ר"א סעיף ס"ב ס"ג ס"ד:

יט כל המקואות שנראו שנעשו בידי אדם פסולין שחזקתן שאובין אבל אם נראו שנעשו בידי שמים כגון בגומות וחפירות שבשדה וכיוצא בו שנתמלאו ע"י גשמי' ולא ע"י אדם כשרין (סעי' ע"ד ובש"ך):

כ כבר נהגו בכל המקומות להחם מים חמין ולהטיל למקוה אע"ג דיש אוסרין משום גזירות מרחצאות כיון שעכ"פ טובלת במקוה כשרה אין לגזיר ומכ"ש בדורותינו שהחולשה ירדה לעולם והכל חולים אצל הצינה והמחמיר תע"ב ומ"מ אם טבילתה בליל שבת שאסור לרחוץ כל גופה בחמין אפילו הוחמו מע"ש צריך לדקדק שלא יהיה אלא פושרין (סעי' ע"ה):

סי' ר"ב נתבאר לעיל כלל ע"ג

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.