חכמת אדם/פט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png פט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין מעונן ומנחש ופאות הראש והזקן (סי' קע"ח קע"ט ק"פ קפ"א)

א אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחוקות כו' ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו ונאמר השמר פן תנקש אחריהם שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיה לך למוקש שלא תאמר הואיל והוא יוצא בארגמן אף אני יוצא בארגמן הוא יוצא בתלוסין אף אני אצא בתלוסין והוא מין ממיני כלי זיין וכבר אמר הנביא ופקדתי כו' על כל הלובשים מלבוש נכרי אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו ואמרו חז"ל בזכות ג' דברים יצאו אבותינו ממצרים שלא שינו בגדיהם ושמותם וההתקרבות להם גורם לעשות כמעשיהם כדכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולכן צוה בוראנו להבדיל אותנו כמש"כ ואבדיל אתכם מן העמים וכל העושה אחד מן הדברים האלו לוקה.

לא ילבש בגד המיוחד להם ופרשו הישראלים ממנו מחמת צניעות או דבר אחר שכיון שנתייחד להם מפני גיותו ופרשו הישראלים ממנו מפני יהדותן אז כשלובשים הישראלים נראה כמודה להם ונמשך אחריהם. ולכן אין לתמוה על כל ארץ אשכנז שמלבושיהם דומין למלבושי העכו"ם שמעולם לא שנו בגדיהם וגם ידוע שאעפ"כ משונה קצת מבגדיהם שארוכים מעט יותר ורחבים משל עכו"ם. אבל במדינה שכבר שינו אבותינו בגדינו מבגדיהם ויהיה הטעם מה שיהיה מ"מ כיון שכבר שינו בגדיהם העובר ולובש כבגדיהם לוקה. בא וראה כמה האריך מהרי"ק בתשובותיו סי' פ"ח בענין הבגד שלובשים החכמים לכבוד ודי בזה.

ואם גזרו שמי שלא ילבש מלבוש עכו"ם יהרג כתב הש"ך בי"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ז דיהרג ואל יעבור. ונהירנא כשגזרו פה בק"ק ווילנא בעת המלחמה שילבשו היהודים מלבוש עכו"ם ושמעתי מפי הגאון החסיד ז"ל שאמר שיהרג ואל יעבור ואף שדבר זה צ"ע גדול עכ"פ צא וראה כמה גודל האיסור בזה וכל בעל נפש ישים הדברים בלבו.

וכל דבר שהוא חוק לע"ז אע"ג דכתיב בתורה שהיו נוהגין בו ישראל אסור משום בחוקותיהם ולכן המצבה אע"פ שהיתה אהובה לפני המקום בימי אבות לאחר שנעשה חוק לעבודת אלילים כתיב לא תקים מצבה וכן שריפה על המלכים אלו היה חוק לע"ז אע"ג דכתיב בקרא וי"ל דהם למדו ממנו אפ"ה אסור אבל מה שאינו חוק לע"ז אלא להבל ושטות אם כתיב בתורה מותר ואם לא כתיב אף זה אסור ומטעם זה אסר הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות כמש"כ האחרונים כיון שכן נהגו בחג שלהם (ע"ז דף י"א בתוס' שם):

ב וכן לא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח ראשו כענין שמגלחין העכו"ם. כללו של דבר צריך להיות מובדל מהם בכל דבר:

ג אין מנחשין בעובדי כוכבים שנא' לא תנחשו כיצד כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי או מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שלא אצליח וכיוצא מדברי שטות כאלו וכן אלו שאומרים שחטו תרנגולת זה שקראה כתרנגול וי"א דדוקא לומר שחטו בשביל זה אסור אבל אם שוחט סתם ואינו אומר דבר מותר וי"א דמותר אפי' לומר (וגרסתם בגמרא אין בו משום דרכי אמורי) ויש עוד הרבה דברים וכללו של דבר כל דבר שהתועלת או הנזק נגלה לעינים בין מדרך רפואה או בדרך סגולה אין בו משום ניחוש או דרכי האמורי אבל מה שאינו נגלה יש בו משום דרכי האמורי ואסור. והבוטח בה' חסד יסובבנו:

ד איזהו קוסם העושה מעשה עד שיאמר דברים שעתידין להיות ויש מי שיסתכל במרא' של ברזל או עששיות וכיוצא בו והעושה אחד מאלו היה לוקה והשואל לקוסם היו מכין אותו מכת מרדות ומזה תראה שהשואלים לצורה שנעש' דמות אדם של עץ עוברים על זה והוא שאמר הנביא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו:

ה איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים יום פלוני טוב למלאכה ויום פלוני רע והאומרים אל תגבה ממני מעות במוצאי שבת ובתחלת השבוע ובתחלת החדש וכיוצא בו. ומ"מ נוהגין שאין מתחילין ביום ב' וד' בחדש כיון שידוע שהכוכבים המושלים בהם הם מורין על לא טוב ואין לאדם לעשות נגד המזל ולסמוך על נס ונוהגין שאין נושאין נשים אלא במילוי לבנה לסימן טוב אבל אסור לחקור אחר זה ואפי' לשאול בחוזי כוכבים שנאמר תמים תהיה עם ה':

ו עוד אמרו חז"ל איזהו מעונן זה האוחז את העינים והוא מין מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתתו בהם כמו שנראה אותם יעשו תמיד יקחו חבל וישימו אותה בכנף בגדיהם ויוציאו נחש וישליך טבעת לאויר ואח"כ יוציאו מפי אדם א' העומד לפניו והעושה זה לוקה (רמב"ם במנין המצות סי' ל"ב) ומזה תראה שאותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות ונקראין טאשין שפילער עוברים בלאו דאורייתא והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור ולכן מי שבידו למחות צריך למחות וכ"ש שאסור להסתכל ולראותם אבל אם הוא נכרי שעושה נ"ל דמותר לראות:

ז איסור דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה רוח הטומאה ואותן נשים וכן ע"ה שהולכין על קברי מתים וכאלו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם קרוב הדבר שהם בכלל זה ונמצא שיש מן הגאונים היו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתים אלא ההולכים שם יתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותיו ובזכות הצדיקים (ועיין ב"ח בי"ד ססי' רי"ז והש"ך ס"ק ט"ו קיצר ולא העתיק כל דבריו):

ח השבעת שדים ע"י שמות הקדושי' מותר מ"מ רוב העוסקין בזה אינם נפטרים מהם בשלום וכן לעשות פעולות ע"י שמות הקדושים מותר אבל אנו אין ראוים לכך בזמנינו וראה שישעיה הנביא נענש ע"ז כדאיתא בגמרא שהרגו מנשה. ור"ח בשערי קדושה כתב כל המשתמש בשמות הקדושים או ישתמד הוא או בניו או יעני או ימות הוא או בניו ולכן כל שומר נפשו ירחק מזה אבל המקטר לשד ה"ז עובד עבודת כוכבים:

ט הלוחש על המכה וקורא פסוק אפי' בלשון לע"ז (ומה שכתב הש"ך דבלשון לעז אינו שם כלל ומותר למחקו תמוה שהרי המקלל בשם בכל לשון חייב כמ"שכ בח"מ סי' פ"ז) וכן הקורא על התינוק שלא יבעת והמניח ס"ת או תפלין על הקטן בשביל שיישן לא די שהם בכלל מנחשים וחברים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שהם עושים דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש שנאמר ויהיו חיים לנפשך ודוקא שכבר נפגע התינוק אבל הבריא מותר לומר פסוקים שזכותן יגין עליו טור בשם רמב"ם (סי' קע"ט) ובמקום סכנה הכל מותר:

י מחוקות העובדי כוכבי' הי' להצטער על מתיהם ולתלוש שערם ולשרט בבשרם מחמת צער והעושה זה היה לוקה משום ושרט לנפש כו' וצריך להזהיר בזה הנשים שלא יתלשו שערות ראשם שמא יבואו לידי קרחה וי"א דבשני שערות חייב. ובשער אחד עכ"פ איסור איכא וגם הנשים מוזהרות על לאו זה ועל השריטה על המת חייב ועל שאר צער איסורא מיהא איכא (סי' ק"פ):

יא עוד מחוקותיהם שהיו שורטים על בשרם וממלאים השרט במין צבע או בדיו או שצובע תחלה ואח"כ שורט והעושה כן חייב מלקות כדכתי' וכתובת קעקע כו'. ומ"מ מותר ליתן אפר מקלה ושאר דברים על המכה לרפואה אעפ"י שיהיה נשאר הרושם דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חוקת עובדי כוכבי' (סי' ק"פ):

יב אין מוסרין תינוק ישראל לעכו"ם ללמדו ספר וללמדו אומנות אפי' במקום דליכא למיחש לשפיכות דמים כגון במקום מעבר לרבים מ"מ אסור שמא ימשך אחר מינות ונ"ל דה"ה דאסור למוסרו לישראלים האפיקורסים דגריעי טפי מן הגוים דאפיקורס ישראל ממשיכים יותר:

יג אסור להעביר שער הזקן ולא אסרה תורה אלא בתער שנאמר ולא תשחית פאת זקנך דבר שהוא משחית וזהו תער והמעבירו בתער עובר בה' לאוין שיש בו ה' פאות אבל במספרים מותר אפי' כעין תער. ומ"מ נזהרין כשמסתפרין במספרים שיעשה הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון שאם יעשה בתחתון לבד הוי כתער (סי' קפ"א):

יד פיאות הזקן הם ה' ורבו בו הדיעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל ואפי' על השפה העליונה או תחת הגרון:

טו אשה שיש לה זקן מותר להשחיתו (שם):

טז פאות הראש הם שתים בסוף הראש והוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל אצל האזן והמעביר פאת ראש בין שגילח הפאות לבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב ב' מלקות שנאמר לא תקיפו פאת ראשיכם ומדלא כתיב בו לא תשחית כמו שכתוב בפאות הזקן ולכן יש מגדולי הפוסקים דס"ל דאע"ג דבזקן אינו אסור אלא בתער אבל בפאות ראש אפי' במספרים אם הוא כעין תער דהיינו שמגלח סמוך לבשר ולא משייר כלום מן השערות סמוך לבשר חייב ויש מגדולי הפוסקים דס"ל דגם בפאות ראש אינו אסור אלא דוקא בתער ולכ"ע אינו אסור אלא כעין תער דהיינו סמוך לבשר ולכן אם צריך לגלחם לרפואה יזהר שלא יגלח סמוך לבשר ממש ואז מותר לכ"ע (סי' קפ"א) ושיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד:

יז אחד המקיף ואחד הניקף חייבין אלא שהניקף כיון שאינו עושה מעשה אינו לוקה אא"כ מטה ראשו אליו להקיפו אבל איסורא איכא אפי' אינו מסייע כלל לפיכך אסור להיות ניקף אפי' ע"י נכרי ואפי' אינו מסייע כלל כגון שאינו מטה אליו כלל והמקיף את הקטן חייב דאע"ג דקטן לאו בר חיובא מ"מ המקיף הוא בר חיובא וגם הקטן יבא לידי חיוב כשיגדל אבל מותר להקיף את הנכרי או אשה כיון שאינם מוזהרים כלל וכן קטן מותר להיות ניקף מן הנכרי:

יח אשה אינה במצות הקפה מדכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית פאת זקניך כל שישנו בהשחתת זקן יש בהקפת ראש ונשים כיון שאין להם זקן ואינן בדין השחתה אינן ג"כ בדין הקפה ומ"מ אעפ"י שמותרת להקיף פאת ראשה אבל אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפי' של קטן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.