חכמת אדם/לח

חכמת אדם ‏ לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין תולעים (סימן פ"ד)

א הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים והאוכל שרץ המים חייב ד' מלקיות ושרץ הארץ חייב ה' מלקיות ושרץ העוף כזבובים וכיוצא בו לוקה ששה מלקיות ומטמאים הנפש כדכתיב ונטמתם בם ולכן צריך האדם ליזהר מאוד שלא יכשל ח"ו:

ב השרצים הגדילים בימים ובנחלים ובמים הנובעין אסורים לכולי עלמא משום שרץ המים כדכתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת כו' וכל אשר אין לו כו' לא תאכלו. אבל השרצים הגדילים בבורות של מים מכונסין שאינו דומה כלל לימים ונחלים שהרי אינן נובעין וגם אינן מושכין לכולי עלמא כל זמן שלא פירשו חוץ לבור לא מקרי שרץ כלל מכל שכן אותן שרצים שדרכן ליגדל במים או שאר משקין שבכלים שכל זמן שלא פירשו לאחורי הכלי לא מקרי שרץ כלל וכך קבלו חכמינו ז"ל מדכתיב כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו וכוונת הכתוב דדוקא בימים ובנחלים הוא דבעינן סנפיר וקשקשת אבל אלו הגדילים בבורות ובכלים אפילו אין להם סנפיר וקשקשת מותרים ואפילו פירשו מן המים לדופן הבור מבפנים או לדופן הכלי מבפנים מותרין דכיון דמצינו דהתיר הכתוב אותן ובודאי דרכן של שרצים לפרוש לדופן הבור מהכלי והוי כאלו ידענו בודאי שפירשו ואפילו הכי התיר הכתוב אבל אם פירשו לאחורי הכלי או מן הבור ולחוץ אסורין על כל פנים משום שרץ הארץ שהרי תיכף כשפירשו מן מקום גדילתן נקראו שרץ הארץ על כל פנים ואף על גב דיש לומר דכיון דהתירה תורה בימים בסנפיר וקשקשת ובבורות וכלים אפילו באין לו ואם כן יש לומר כשם שבסנפיר וקשקשת מותר אפילו פרשו לגמרי ה"ה בכלים ובורות דאפילו אין לו סנפיר מותר ואפילו פירש לגמרי אמנם קבלו חז"ל מדכתיב בפרשת שרץ המים ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננו דכיון שסננן הרי כבר פירשו ואסורים מה"ת והגדילין בחריצין המושכין אלא שאינם נובעין כיון שדומין בצד א' לימים ונחלים מאחר שהן מושכין ולכן יש אוסרין ויש מתירין כיון שאינן נובעין:

ג אע"ג דהתולעים שבכלים ושבבור כ"ז שלא פירשו מותרים מה"ת מ"מ מדרבנן אסור לאכלן בפ"ע אפילו אם יכניס ראשו לבור או לכלי ויבלענו בפיו אוסר משום בל תשקצו או משום מראית עין אבל עם המשקין אפילו אם כבר פרשו לדופן הבור והכלי וחזרו ונפלו לתוך המשקה מותר לשחות ולשתות מן הבור והכלי ואינו חושש אף אם יבלע השרצים שבהם ואפילו בל תשקצו ליכא אם אינו נמאס בעיניו כיון שאינו בעין בפ"ע אבל אסור לשאוב בכלי מן הבור או בידו דכיון דשכיח דפרש בדופני הכלי מבפנים וכיון שתחילת גדילתן היה בבור מקרי פירש ואע"ג דלא ידעינן אם פריש אסור שמא פירש ודוקא מן הבור אבל מים שבכלי שנתגדל בהם תולעים מותר אפילו לשאוב בכלי דאע"ג שיפרש לאחורי הכלי השני לא מקרי פירש דזה הכל דרך גדילתן וכ"ש דמותר לערות מכלי ראשון לכלי שני וכל דין כלי ראשון יש גם בכלי ב' דאפילו פרשו על דופן הכלי השני מבפנים מותרים ואם פרשו ע"ג כלי ב' מבחץ אסורין דדוקא בשעת שאיבה לא איכפת לן אם נפרשו דכ"ז שהכלי בתוך המים הכל היינו רביתייהו משא"כ לאחר שהוציאו ופרשו מבפנים לחוץ אסורין לג: (ש"ך ס"ק ד' וס"ק י').

ד ודוקא בתולעים וכיוצא בהם אבל במין זבובים דידועים שפורחים לאויר העולם וחוזרים אסורין שהרי כבר פרשו (רמב"ן בחומש פ' שמיני):

ה ולכן בארות המים והנהרות שמוחזק שיש בהם תולעים אסור לשתותן בלא סינון ואפילו בדיעבד אם בישל באותן המים בלא סינון נ"ל דאסור דאע"ג דבודאי יש ששים וא"כ בעל מה"ת רק מדרבנן דהוי בריה לא בטל לא אמרינן שמא נימוח כיון דאתחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן לקולא אבל אם אינו מוחזק בתולעים או שיש ספק ואפשר שהתליעו בכלי יש להתיר בדיעבד דהוי ס"ס:

ו צריך ליזהר במים הידועים ומוחזקים שיש בהם תולעים שאסור לשרות בו בשר או להדיח בו דבר מאכל בלא סינון דהתולעים נדבקים במאכל:

ז המסנן מים שיש בו תולעים אפילו לא התליעו אלא בכלי כיון שסננן אם המסננת הוא בנקבים גדולים קצת שיוכל לעבור דרך הנקבים אסורין המים דחיישינן שמא פירש על המסננת ואז נקרא שרץ ואח"כ חזר ונפל לתוך המים וכיון שפירש כבר פעם אחד אעפ"י שחזר למים אסור משום שרץ ולכן צריך ליזהר לסנן דרך מפה שלא יהיה באפשר אפילו לתולע דק שבדקין לעבור (סעיף ג'):

ח וכן חומץ שהתליע אסור לסננו כי אינם ניכרים כ"א נגד השמש וחיישינן שמא יפרוש על המסננת ויחזור לתוכו אבל בלא סינון מותר כדין מים שהתליע בתלוש (עיין בב"א סימן ל"ב) ושמעתי בבירור דאפילו יהיה בגד דק מאוד שאין בו נקב קטן בשום אופן אפ"ה תעבור ואין לו תקנה אלא שיבשל החומץ תחלה ואח"כ יסנן דכיון שהתולע מת לא תעבור בסינון לד:

ט פירות שאין דרכן להתליע במחובר אלא בתלוש אין התולע אסור שלא אסרה תורה אלא שרץ הארץ. בד"א שלא פירשו מן הפרי אבל אם פירש מן הפרי ואפילו לא פירש אלא מקצתו ומקצתו עדיין בפנים ואפילו לא פירש רק באויר כ"ז נקרא פירש ואסור ואם חורו נקוב לחוץ אעפ"י שכולו בפנים אסור דחיישינן שמא פירש וחזר דכיון דנקוב לחוץ הוי הוכחה שפירש ול"ד לשרצים שבמים (ש"ך ס"ק י"ג) ולפעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם וצריך ליטלו משם בעומק דאסור כמו התולעת עצמו (ועיין ש"ך ס"ק כ') ואמנם התולעים שקורין מילבין הנמצאים במיני גרויפין ופירות יבישין מסתמא פירשו עכ"פ מפירי לפירי ואסורים:

י ספק אם התליע במחובר או בתלוש אסור שהרי הוא ספק תורה:

יא מילבין שנמצאו בקמח או בכל דבר שאינו משקה אפילו בכלי אסור דחיישינן שמא פרשו לדופני הכלי אפילו בפנים וחזרו ולא עוד אלא שאפילו אם לא שרצו רק בקמח גופה ג"כ מקרי פירש כמו פירש מפירי לפירי לה: ודוקא מילבין אבל לפעמים נמצא תולעים גדולים בקמח וכיוצא בו ואלו סגי כשמנפה בנפה וכברה עד שמשליך התולעים (ועיין ש"ך ס"ק י"ד ט"ו) וכל דבר שהתליע ואין דרך לבדוק אחר תולעים אסור למכרו לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל ומ"מ מותר לעשות ממנו יין שרף ולא חיישינן לתקלה בזמן מועט ובלבד שלא ישהנו זמן רב (ועיין ט"ז וש"ך סעיף ה') ועיין לקמן סי' כ"ו:

יב תולעים הגדילים בפירות במחובר אסורין מה"ת אעפ"י שלא רחשו ולא פרשו מכל מקום נקרא שרץ הארץ ולכן אותן פולין גדולין שנמצא תחת קליפתן תולע אף על פי שהמקום דחוק להם ולא רחשו כלל ואפילו לא ניכר עדיין השרץ רק תחלת ריקומו וסימן הוא שנעשה אותו מקום שחור אסור כתולע עצמו אף על פי שיש מקילין וכן סתם הב"י בש"ע דאינו אסור עד שירחש מ"מ הולכין להחמיר בשל תורה (ט"ז וש"ך ס"ק י"ט ומש"כ הב"ח בסימן ה' עיין בב"א בכללי ס"ס סימן נ"ב) ומ"מ אם עבר ובשלן אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעכ"פ הוא נימוח מותר די"א דלעולם איכא ס' נגד התולע אפילו בפירי קטן ועוד כיון דהטעם פגום הוי נטל"פ ובהצטרף דעת המקילין בזה. אבל אם יש לחוש שמא יש תולעים בעין אסור התבשיל אף על פי שיש ס' דבריה אינה בטלה כדלקמן סימן כ"ב (ט"ז וש"ך שם):

יג כל פרי שדרכו להתליע במחובר אסור לאכלו עד שיבדקנו מתוכו שמא יש בו תולעים ואם עברו עליו יב"ח א"צ בדיקה שכל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים יב"ח וכבר נעשה כעפרא בעלמא (סעיף ח') ואין כל המדינות שוין בזה כי הקרסין במדינות אשכנז זאקסין צרפת כל המינין מוחזקים בתולעים בעודן במחובר זולתי מין אחד שקורין זויער קירסין וכן כל מיני פלוימען וכל מיני פירות וצריך לבדקן מבפנים: ובדאנציג וק"ב ומדינותיהם הפלוימען שכיח בהן מתולעים אבל הקירסין אינו שכיח אלא המתולעין ניכרין מבחוץ שיש בו כמו גומא ובמדינות ליטא הפלוימען הגדלים שם מחמת שהפירות כחושי' מאוד לא שכיח בהם תולעין כ"כ בפלוימען קירסין אבל הפלוימען היבשים שמביאין לשם ממדינות אחרות צריך לבדוק מבפנים כי הם מוחזקים בודאי בתולעים:

יד כל דבר שצריך בדיקה לא מהני מה שבדק מקצתן ואפילו בדק הרוב לא מהני אלא צריך לבדוק כל פירי ופירי דהוי מיעוט דשכיח (שם ובש"ך):

טו הירקות בכל המדינות מוחזקים בתולעים וכן ירק שקירין פעטריסקע (ובל"א פעטער זייל) וקימל ועשב שקורין הויפט או קאפ קרויט ושאר כל מיני ירקות מוחזקים בתולעים ואסור לאכלן בלא בדיקה וכן מיני סאלאטין וכן בצלים ירוקי' שאוכלין אותם חיים וצריך לבדוק היטיב היטיב וכן קטניות ירוקות בעודן בשרביטין שקורין (ערביש שיטין) מוחזקים מאוד בתולעים ואסור לאכלן עד שיפתח כל שרביט ושרביט ויבדוק הקטניות כ"א בפ"ע ומה שאומרות הנשים שמהבהבין הירקות באש אינו מועיל. ומין ירק שקורין (קראפע) שמניחין אותו באגירקעס אין לך קלח וקלח שאין בו כמה וכמה תולעים כאשר הראיתי לכל ולכן אפילו בדיעבד אם הניח אותן באגורקעש צריך לסנן הרוטב ולהדיח האגורקעש אך כשרוצין להניח משום ריח אזי יחתכו כל העלין ויניחו השרביטים כי גם להם יש אותו הריח:

טז הפירי שקורין מאלינעס הם מוחזקים בתולעים עד שכמעט א"א לבדוק ואני מעודי לא אכלתי וכן ראוי לכל י"ש:

יז העדשים שמעתי שיש בהם ב' מינים יש מין שמוחזק בתולעים ר"ל שנתערב בתוכן כמין תולעים אדומים ויש מין שלא נמצא ביניהם כלום וראוי לבדוק אחר זה:

יח כמהין ופטריות שקורין (שוועמליך) אף על גב דלענין ברכה לא חשיבי גדולי קרקע מ"מ לענין שרצים אסורים מה"ת ומוחזקים בתולעים (סעיף ו' ובט"ז ס"ק י"ז) ותפוחים ובערנס יש בגרעינים שבפנים תולעים ולכן לא יאכלו הגרעינים:

יט קליפת פאמאראנצין צריך לבדוק אחר מילבין כי הוא שכיח ואם מניחם בתנור חם כ"כ עד שישרפו שם המילבין הנהיג רבי שמעון מ"ץ הזקן שמותר לאכול לו:

כ ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועי"ז ינצל מכמה תולעי' ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים ניצלתי עי"ז ב"ה:

כא הדגים קטנים צריך לבדוק אם יש ביניהם דגים טמאי' והיבשי' שנשברו לגמרי לחתי' וא"א בבדיקה אסורין:

כב פרי שדרכה להתליע במחובר ובישל בלא בדיקה בתוך יב"ח אם יכול לבדוק בודק וא"ל אם אינו מוחזק בתולעים מותר דהוי ס"ס שמא לא היה בו תולעת ואת"ל שהיה שמא נימוח (מש"כ הש"ך בס"ק כ"ט בשם רשב"א דהוי כבא זאב צ"ע שהרי כ' הש"ך בשמו בסי' נ' דשאני זאב דיש בפנינו דבר לתלות בו אלא היה לו לכתוב דהוי כנאבדה הריאה) אבל אם הדבר מוחזק בתולעים ואם כן אינו נחשב לספק שמא לא היה בו תולעים כיון שמוחזק בכך וכן אפילו אינו מוחזק אלא שנמצא קצת בקדרה אם הוא פרי גדול כתפוח וכיוצא בו אזי בודאי יש ס' נגד התולעת ולכן יבדוק וישליך מה שימצא מן התולעים והשאר מותר אבל פירות קטנים כמו קרסין וכיוצא בו אין ס' נגד התולע ולכן י"א דבעינן ס' נגד כל הפירי לדעת רמ"א דאמרינן חנ"נ באיסור דבוק ומ"מ נ"ל בהפ"מ כיון דהרבה פוסקים לא ס"ל איסור דבוק וגם י"א דטעם התולעת פגום ולכן אם נימוחו התולעים יש להתיר דלא בעינן ס' נגד כל הפירי וסגי בששים נגד התולעת ובתשובת צ"צ סי' נ"א כ' דאף פלוימען הוא פירי גדול (וצ"ע) ודוקא שלא נמצא רק א' או ב' אבל אם נמצאו ג' תולעים בעין בתבשיל אם הוא בענין שיכול לסנן צריך לסנן והבשר ירחץ וישפשף היטב ואם אינו יכול לסנן הכל אסור מאחר שכבר הוחזק בג' תולעים חיישינן שמא יש עוד תולעים שאינו מוצאן והוי ספק דאורייתא ודוקא פירות וכיוצא בו דמיניה קא רבי אבל תבשיל אחר שנפל לתוכו תולעים זורקן והשאר מותר דלא מחזקינן איסורא ואמרינן שאין בו עוד יותר (ט"ז ס"ק י"ז ובסי' נ"ז סס"ק ל"ד ומ"א סי' תס"ז ס"ק י"ב ועיין בב"א):

כג דבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהיה ניתך ויסננו ואין זה מבטל איסור כיון שמסננן להוציא האיסור ולא יאכל האיסור ועוד שאין כוונתו רק לתקן הדבש ומרקחת שנפלו לתוכו תולעים ונמלים אף על פי שעברו עליו יב"ח יש להסתפק אם מהני מפני שהדבש דרכו להעמיד הדברים הנטמנים בתוכו (ומצאתי בבל"י שכ' דאם נמצא בקדירה שמונח בו איין גימאכטש מילבין סביב. ירחצו וינקרו היטיב ויקח מהמאכל כעובי אצבע ויראה לעין השמש אם יש עליו עוד וא"ל מותר דהא כ' בכה"ג אותם מילבין לעולם אינם בתוך הפרי רק עליהם עכ"ל): לז

כד חיטים מתולעים מותר לטוחנן לאחר שביררן יפה דאת"ל שנשאר עוד י"ל דהתולעים בורחין בשעת טחינה מנדנוד רחיים וא"כ אין כאן משום מבטל איסור ואם אין לו רחיים שיש בו אפרכסת בענין שתוכל לברוח מותר לטחון גם ברחיים של יד כיון שאין כוונתו לבטל האיסור וצריך שירקד הקמח לאור היום וכל תולעת שיראה יזרקנה והשאר מותר דהוי ס"ס ס' שמא ברחו ואת"ל לא ברחו שמא נימוחו וזה שייך ברחיים גדולה וברחיים של יד אע"ג דאין כאן ס"ס מותר דעכ"פ ודאי נימוחו ובטל בס':

כה אע"ג די"א דנשים אינן נאמנות על בדיקת ירקות מפני שיש בו טורח ונשים עצלניות הן מ"מ המנהג להקל ואם נמצא אחר בדיקתה שרץ הנראה לעינים כגון חומט אסור לאכול מבדיקתה אבל אם לא נמצאו אלא תולעים שאינו נראה לעינים מותר:

כו לוטווארג ויש קורין פאוידעל והוא נעשה מן פירות שמבשלים אותן עד שנימוחו כמו מפלוימן או קערשין בשו"ת צ"צ סימן נ"ב כ' דאותן הנעשים מפלוימן ובשאר מקומות נקראו קריכן שידוע שהם גדולים ובאלו י"ל ובודאי יש בכל א' וא' ס' נגד התולע ועוד שע"פ רוב עושין הפאוידל מאותן פלוימן שנתבשלו בסוף גמר בישולם דהיינו באלול ותשרי ובאלו אין התולע מצוי כלל ומותר אבל אותן הנעשים מקירסן או וויינקשל שהם פירות קטנים ובזה י"ל שאין בכל א' ס' נגד הפירי וידוע שבאותן מדינות הקירשן והוויינקשל הם מבן מתולעים באלו יש לאסור וכן התיר שם בסימן נ"א לעשות יי"ש מפירות מתולעים שאין שם אלא טעם התולע דזה ודאי בטל בס' אפילו מפירות קטנים ולפ"ז נראה דה"ה מקמח שהתליע מותר לעשות יי"ש ואין חוששין שמא יבא לאכלן ודלא כט"ז בס"ק ט':

כז חתך צנון או פירות בסכין וחתך גם התולעת אע"ג דהוי דבר חריף מ"מ אינו אוסר אלא יקלוף מעט דהטעם של התולע' פגום (ט"ז סוף סימן צ"ו בשם הת"ח) וגם אין חריפות הצנון מועיל לתולעת לעשותו חריף (פרי חדש):

כח תולעים הנמצאים בבהמה בין שהם בין עור לבשר או במעים אסורים דבהמה בשחיטה תליא מלתא ואלו שגדלו בתוכם עד שלא נשחט באו מאיסור אמ"ה ושחיטת בהמה לא מהני להו שהרי יש להם חיות בפ"ע ואינו דומה לשליל דמרבינן מכל בבהמה תאכלו אבל אלו באיסורייהו קיימי (ש"ך ס"ק מ"ב) והנמצאים בדגים במוח ובכבד ובמעים אסירים דמעלמא אתו והנמצאים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים דל"ש בהם אמ"ה כדגים עצמם ואמנם הגדילים כל העור מבחוץ אסורין דמעלמא אתו (ויש מקומות שהמים מגדילים בדגת הים שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על הסנפירין ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרין כלל. ויש להם עינים שחורים כב' טיפי זבובים סמוכין זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישן בסכין ובק"ק פראג הכל מכירין אותן ונתפרסם שם האיסור וקורין אותן (פיש לייז) וכמה פעמים הראתי אותן להסוחרים שנסעו עמי מלייפסיג דרך דרעזין ושלעזיא והפרשתי אותו והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים ולכן עכ"פ חיוב גדול לגרר היטיב היטיב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטיב אחורי אזנים ובפה ואלו פיש לייז לא מצאתי בדגים שבווילנא וק"ב ודאנציג אבל בכפר בעצקא הסמוך לעיר שטאליפיאן בדקתי שם הדגים ומצאתי ג"כ) ובכל המקומות צריך לבדוק תיכף מתחלת ימי פסח בדגים בפה ובאזנים ובפרט בדג שקורין העכט שיש שם תולעים כמו חוטין והם כמו נחש ארוך ודק ואני הראתי להם הרבה פעמים וכמעט זה מצוי בהעכט מקודם פסח עד ימי החורף. ומיני עופות הגדילין באילן ותלוין באילן בחרטומיהם אסורים משום שרץ כו' ואין שחיטה מועלת בהן:

כט התולעים הנמצאים בדגים ובגבינה או בבשר לאחר שחיטה כ"ז שלא פירשו מן הקערה הרמ"א מתיר דדוקא בדבר שגידולו מן הקרקע אף שהוא בתלוש מ"מ שייך בו שרץ השורץ משא"כ בדבר שאין ג"ק כלל ל"ש שרץ אבל ליטול התולע ביד או בסכין אסור דהוי פירש גמור ואסור משום מראית העין אלא דאותן הגדילים בבהמה אסורין משום אבר מן החי משא"כ אלו והפ"ח אוסר הכל ולכ"ע אם נתערבו בתבשיל סגי ברוב ולא בעי ס' (ש"ך שם):

ל שמעתי בשם גאון א' מק"ק בראד דאע"ג דקיי"ל במורנא שנמצא בריאה דכשרה מ"מ אם נמצא ג' תולעים א"כ הוחזקה אותה ריאה בתולעים ואסורה באכילה עד שיבדוק אחר התולעים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.