חכמת אדם/קנט

חכמת אדם ‏ קנט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין על איזה טומאה מוזהר הכהן וכל דיני טומאת כהן (מסי' שס"ט עד סי' שע"ב)

א הכהן מוזהר שלא לטמא במת שנאמר לנפש לא יטמא ומרבינן מלנפש דלאו דוקא למת בלבד אלא לכל טומאה הפורשת ממנו וכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו הכהן מוזהר עליו ולוקה כגון כזית מן המת ועל כזית נצל ר"ל ליחה היוצא מן המת לאחר שנתעפש או מלא תרוד רקב ועל השדרה ועל הגולגולת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי (שיוכל לחזור ולחיות אעפ"י שאין בו כזית) ועל חצי קב עצמות ועל חצי לוג דם על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו על אלו הנזיר מגלח ואם נטמא בהם כהן ה"ז לוקה מ"הת אבל הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן כגון הסככות (דהיינו אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת ענף א' וא"י איזו הוא) והפרעות (ר"ל אבנים יוצאים מגדר וטומאה תחת א' מהן וא"י איזו) ובית הפרס (דהיינו שדה שנחרש בו קבר) וגולל ודופק (גולל רש"י ורמב"ם מפרשים שהוא מה שנותנין על הקבר לכסותו יהיה איזו דבר שיהיה אפילו בעלי חיים או אבנים ולר"ת גולל הוא מה שמעמידין על הקבר לציון שאנו קורין מצבה) ודופק (הוא מה שסומכין בהם הגולל) ורביעית דם והנוגע באהל המת או האהיל על רובע קב עצמות. וכלים הנוגעים במת. על אלו אין הנזיר מגלח ואין הכהן לוקה עליו ומ"מ איסורא איכא ולפ"ז היה אסור לכהן ליגע בכלים שנוגעים במת וכ"ש בכלי מתכות דקיי"ל מדכתיב בחלל חרב וקבלו חז"ל דחרב ה"ה כחלל והוי אבי אבות הטומאה כמת עצמו ומ"מ כבר נהגו בכל מקום כאותן הפוסקים דס"ל דאין הכהן מוזהר כלל על הכלים ואין להרהר אחר המנהג שנתפשט בכ"מ ובזמן שהיה א"י בטהרה היה אסור לכהן לילך מא"י (שס"ג):

ב ונ"ל דאם לקחו מצבה מן הקבר אין הכהן מוזהר עליו ג:

ג מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה ובזקן אפילו בלא בשר או שנעשה גיסטרא שנחתך לרחבו בצואר כולה או בשדרה עד חללה או שנחלק לשנים או שנקרע מגבו כדג (לאפוקי אם נקרע מלפניו דלא) כל אלו אפילו הוא עדיין חי חשוב כמת ומטמא באהל: אבל גוסס ומי שנשחטו בו ב' סימנים או פצוע פצעים הרבה אינם מטמאין עד שתצא נפשם ומ"מ אסור לכנוס לבית שיש בו גוסס דאע"ג דאינו מטמא מ"מ עובר הכהן על לא יחלל שהוא מוזהר שישמור בכהונתו שלא יתחלל ושמא ימות זה תיכף ואעפ"י שיש מתירין טוב להחמיר וכבר מבואר לעיל כלל קנ"ט סי' י"ג כל דיני גוסס:

ד קודם שנכתוב דין אהלים מוכרח אני להקדים כללים בכדי שלא לטעות בהם ולעמוד על אמיתת הדברים (א') כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת שאין לו חלל טפח כגון כזית או רביעית דם מן המת מונח בגל של אבנים או בקרקע נקרא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ואינה מטמאה מצדדין כלל ואם כלים מונחים בצד הטומאה ואין נוגעין בטומאה טהורים וכן הכהן מותר ליגע בצד הטומאה רק שלא יגע בטומאה וכן מת שנתנו בארון וקברו אותו בקבר אם אין בין המת ובין הארון טפח מותר לעמוד בצד הקבר רק שלא יגע בקבר (ב') אבל אם יש חלל טפח על טפח ברום טפח בין המת ובין הארון הוי כקבר סתום ומטמא מכל סביביו ואפילו הנוגע מבחוץ טמא: ואם יש חור טפח ע"ט פתוח למעלה לאויר שיש לטומאה מקום לצאת כיון שיש חלל טפח ע"ט בין הטומאה ובין הארון קיי"ל דאהל טפח חוצץ מ"הת ומ"הת מותר הכהן לילך אפילו ע"ג אותו קבר ומ"מ מדרבנן אסור. ובזמנינו שאין פותח טפח לאויר נמצא כל הקברות הוא טמא שבוקעת ועולה ומ"מ בטומאה דרבנן כגון בית הפרס וכיוצא בו אם צריך לילך לשם ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור בה אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אם האבל עובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן לישא אשה ולדון עם אחרים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בו (ועיין בב"י שכ' בשם שאילתות דכ"ש למצות חשובות) וכ"ז בקבר (רמב"ם פ"ז מהל' ט"מ ובב"ב דף י"ב ודף ק' בתוס' שם) (ג') בית שטומאה בתוכו אם אין בו פתח או שהיה בו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו דינו כקבר סתום והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא כדין קבר סתום שיש בו חלל טפח בסי' ב': ואם מלאוהו בעפר עד שלא נשאר חלל טע"ט אפילו לא פרץ פצימיו ה"ז בטל הבית ודינו כטומאה רצוצה בסי' א' (רמב"ם שם הל' ו') ובית סתום ולא פרץ פצימיו או שנפתח בו פתח או אפילו לא פתח עדיין אלא שחשב להוציאו בפתח א' הרי יצא מדין קבר סתום ולכן הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח (רמב"ם שם) ובזה בית עדיף מקבר דאפילו אין חור שתצא משם הטומאה אפ"ה מאחוריו טהור (וכן מוכח ממעשה דהדרישה במרתף שהביא הט"ז ובש"ך ס"ק ט"ו וס"ק י"ט שלא הזכירו שיהיה חור טע"ט) (ד') שיעור פתח להוצאת המת אפילו הוא שלם שיהיה ד' טפחים על ד"ט (שם) וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית ה"ה כמת שלם ופתחו בד' (ה') שיעור שתכניס בהם הטומאה הוא טפח ע"ט שם ואחר שידעת אלו הכללים נבאר בפרטות אי"ה:

ה אסור לכהן לכנוס תחת אהל שהמת תחתיו אפילו הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר או לעליה האחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח ובית לאותו בית עד עולם ואם נכנס לוקה (כדאי' להדיא ברמב"ם פ"ג מהל' אבל הל' ג' הביאו ב"י ודלא כמשמע בש"ך סי' שע"ב ס"קב דמשמע מדבריו דדוקא אותו בית שהמת מונח בתוכו אסור מ"הת אבל שאר בתים שפתוחין לתוכו הוא מדרבנן דליתא כדאי' להדיא ברמב"ם פ"ג ובהרבה משניות וכבר השיגו המ"א בסי' שי"א ס"ק י"ד ובסי' שמ"ג וגם דברי הש"ך יש ליישב דכוונתו דאם הבית שהמת בתוכו סתום מכל צד דאז אין בבתים הסמוכים אלא טומאה דרבנן הואיל וסוף טומאה לצאת דוק בדבריו אע"ג דהלשון אינו מדוקדק מוטב לומר כן משנאמר ששגג בזה בדבר דאיתא להדיא אלא דגם ז"א כדלקמן סי' ח') ואם סתם הנקב כולו בדבר שאינו מקבל טומאה מותר לכנוס לבית האחר או בעליה שהסתימה חוצצת בפני הטומאה דמ"הת אהל שיש בו חלל טפח על טפח טהור דדוקא טומאה רצוצה ר"ל שאין בין המת ובין מה שעל גביו ובצדדין טפח אויר הוא בוקעת ועולה אבל אם יש טע"ט אויר טהור על גביו. ואם סתם כל הנקב אעפ"י שלא ביטל אותו דבר להיות שם עולמית אלא דכוונתו דלאחר שיוציאו המת יטלנו משם אפ"ה חוצץ אבל אם לא סתם כל הנק' רק שמיעטו שלא יהיה בחור ובחלון טפח אם נתנו להיות שם עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה אבל אם דעתו ליטול משם הסתימה לא מהני המיעוט ואינו חוצץ ודוקא אם סתם בדבר שאינו מקבל טומאה כגון באבנים או פשוטי כלי עץ כקסמים וכיוצא בו אבל אם הוא כלי או אפילו דף הרחב קצת שיכול להניח עליו דבר דהוי כבית קבול (עיין מ"א סי' תרכ"ט ס"ק י"א) כיון שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה (וצ"ע דכיון דאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן אפשר דחוצץ עיין במל"מ פי"ב מהל' ט"מ הל' ב' שנסתפק בזה) ולא מיקרי סתימה אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה דאם צריך סמיכה לא מקרי אלא סתימה ארעי ואה מניח באותו חלון או חור עצים ואבנים כ"כ הרבה עד שכותלי החלון מחזיקים אותם זה ודאי מהני וחוצץ ומותר לכהן להיות בבית הסמוך לו אבל אם סתם בפשוטי כלי מתכות אעפ"י שאינם כלים אלא חתי' לא הוי סתימה כיון דמקבלין טומאה אבל גולמי מתכות כגון חתי' ברזל שקורין שטאבעס אינו מקבל טומאה (ועיין רמב"ם ובחולין כ"ה) ואפילו סתם באבנים וכיוצא בו אלא שסמך אותם בכלים כדי שלא יפלו לא הוי סתימה:

ו בד"א בדבר שאינו מחובר לקרקע אבל אם סתם בדלת אעפ"י שהדלת תלוי בצירים של מתכות ומנעיל ואלולי הצירים לא היה יכול לעמו' אפ"ה מהני סתימה דכל שנעשה מתחלה לשמש את הקרקע וקבע בקרקע ה"ז כקרקע ומחובר אינו מקבל טומאה וכן אם יש חלון בין ב' בתים והטומאה בא' מהם והיו בחלון סריגים שקורין גראטע (ובל"א גאטער) אפילו היה של מתכות אעפ"י שיש ביניהם אויר אם אין באחד פותח טפח חוצץ בפני הטומאה ולא יצטרפו נקבי הסריגות לפ"ט (עי' בב"א ססי' ג' דזה לא שייך בחלונות שלנו שהם נעשים לאורה דשיעורו רק כפונדיון והוא קטן מאד (ש"ך ס"ק ב' וט"ס וצ"ל בפ"ח דאהלות מ"ד וכ"כ רש"י להדיא חולין קכ"ה ע"ב ד"ה חבילי מטה ודלא כט"ז בס"ק ג' וע"ש בנק"הכ שהאריך בזה ד ועיין לקמן סי' ח' בדין סוף טומאה לצאת:

ז פעמים שיש מת בבית ומותר לכהן לבוא לתוך הבית שהמת בתוכו ואסור לו לבוא לעליה שעל הבית שאין המת בתוכו כיצד ארובה (ר"ל חור) שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח וכזית מן המת למטה בבית כנגד החור נמצא שאין כאן דבר שמאהיל על החור אלא גג של עליה ולכן העליה טמאה שהטומאה בוקעת ועולה לעליה דרך הארובה אעפ"י שאין בחור טפח כיון שהטומאה תחתיו ממש וכיון שיש לטומאה לעלות לעליה אינו מתפשטת לצדדי הבית ואינו יורדת עוד מעליה לבית כיון שאין בחור טפח אבל אם יש בחור טפח א"כ נחשב הבית והעליה כמו חדר א' שחוזרת ויורדת למטה:

ח הלמ"מ (כ"כ בהדיא רש"י ביצה ל"ח וכ"מ שם בגמ' ובפ' הדר וכ"כ לבוש וכ"כ מע"מ והאריך בזה ומש"כ הש"ך ס"ק ט' ובסי' שע"ב ס"קב שהוא מדרבנן כבר השיגו המ"א בסי' שמ"ג) על הפתח שיוציאו משם המת אפילו אם הדלת נעול אסור לכהן לעמוד מבחוץ תחת המשקוף הואיל וסוף הטומאה לצאת בזה ולכן ג' חדרים זה בצד זה ושנים החיצונים יש לכל א' פתח פתוח להאמצעי ודרך האמצעי נכנסים לאותן שבצד ובשנים החיצונים מונח בכ"א חצי זית מהמת כל זמן שהדלתות נעולים מותר לכהן לעמוד בחדרים שהחצי זית בתוכם שאין חצי זית מטמא וא"כ שני החדרים החיצונים טהורים אבל אסור לו לעמוד בחדר האמצעי דכיון דסוף הטומאה לצאת דרך האמצעי רואה אני כאלו הם מונחים בבית האמצעי ואעפ"כ החיצונים טהורים ול"א שהטומאה חוזרת ונכנסת כיון שהדלתות נעולות ולכן אם נפתחו הדלתות א"כ חזרה הטומאה מן הבית לחדרים החצונים והכל טמא (בט"ז ס"ק ה' כיון שדלתותיהם נעולים הכא סוף הדבור ומש"כ שם דל"א לבוד זה שייך על דברי רמ"א ססעי' ד' ונדפס בטעות):

ט וכן חצר שיש בו בתים סביב לצד החצר ויש לכל בית פתח לחצר ופתח אחורי החצר לצאת מן החצר לר"ה וזיזין ואכסדראות מקיפין את החצר ומאהילים על הפתחים אך לאחורי החצר שם אינו מוקף בזיזין ולכן אם מת בבית א' שבחצר וכל פתחים וחלונות של אותו בית נעול בין אותו שלצד החצר ובין אותו שלאחורי החצר וא"כ כיון דאין מקום לטומאה לצאת וע"כ סופו לצאת דרך פתח א' וכיון שאינו ידוע דרך איזה פתח יצא וא"כ כיון דסוף טומאה לצאת ולכן הטומאה יוצאת לתחת הזיזין עכ"פ ואם יש שם בית שיש בו חור טפח על טפח או פתח פתוח הטומאה נכנס לשם מן הזיזין ואם כל פתחי הבתים נעולים הבתים טהורים ומ"מ אסור לכהן לעמוד תחת הזיזין. ואם נפתח חלון או פתח או חור שיש בו ד' על ד' אחורי החצר ואותן שלצד החצר כולן נעולים אין הטומאה נכנסת תחת הזיזין כיון שיש לטומאה מקום לצאת אחורי החצר ושם אין זיזין ומ"מ אם נפתח ג"כ פתח לצד החצר הטומאה יוצאת ג"כ תחת הזיזין ונכנס לבית:

י וכן גגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים וטומאה בא' מהבתים כל הבתים שפתחיהם פתוחים או שיש חור טפח ע"ט טמא אבל אם הם סתומים טהורים ולכן כהן שהוא בבית או בחדר שהטומאה נוגע אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומאה אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס (ש"ך ס"ק ט"ו) וכן אם יש ב' חדרים זה לפנים מזה והמת בחדר החיצון יכול הכהן לכנוס לחדר הפנימי ולנעול כל פתחים וחלונות אבל כשהמת בפנימי אסור לכהן להיות בחיצון אעפ"י שינעול הדלת של הפנימי כיון שסוף טומאה לצאת דרך חדר זה אבל אם יש לכל חדר פתח לר"ה ודעתו להוציאו דרך אותו פתח מותר גם בזה ובלבד שלא יערים דאל"כ נטמא למפרע (עיין רמב"ם בפ"ז הל' ב' מט"מ) וכן אם יש שם מרתף ויש למרתף פתח להוציאו לר"ה מותר להניח המת במרתף אבל אם אין למרתף פתח לר"ה אלא דרך הבית או שדעתו להוציאו דרך הבית א"כ סוף טומאה לצאת ואסור ואין היתר עד שיהיה ג' תנאים (א') שיהיה למרתף פתח או חלון לפחות ד' טפחים על ד' שזה הוא שיעור פתח להוצאות המת לצד חוץ (דאל"כ הבית טמא מחמת סוף טומאה לצאת) (ב) שלא יהיה שום גג או אהל רחב טפח על אותו החור והדלת של המרתף דאל"כ הטומאה יוצאת מן החור וכן מן הדלת כיון שסוף טומאה לצאת משם ונכנס לתחת האהל ומשם לבית (כ"ז תמצא בט"ז ס"ק י' ובש"ך ס"קב וט"ו) וכן אם המת בעליה ויש שם פתח להוציא משם המת ויוציאנו משם ואין אהל על מקום אותו פתח בענין שלא תוכל לצאת ולכנוס מן הצד תחת האהל מותר לכהנים להיות בבית שתחתיו:

יא כשיש קורה או בנין מונחת על המבוי כמו שעושין לעירוב והקורה רחבה טפח ואפי' אינו רק מצד א' של הקורה והצד הב' אינו רחבה טפח מ"מ מביא הטומאה גם לצד השני (אהלות פי"ב מ"ו וע"ש בתוי"ט) וראשי הקורה או הבנין נכנסין תחת הגגין והגגין מאהיל עליו טפח מכאן ומכאן נמצא כשהטומאה בא' מן הבתים שבצד זה נכנס תחת הגגין ומשם תחת הקורה (נ"ל דהיינו מטעם חבוט רמי) ומן הקורה נכנס לתחת הגגין שבצד השני וא"כ אסור לכהנים לכנוס בבתים שבצד השני ואם הבנין בנוי באופן זה שאין עליו רעפים מן הצדדין וגם משני הצדדין יש בנין מלמטה לארץ עד המשקוף שקורין פוליירעש והבנין שלמטה סותם יותר ממה שהגגין של הבתים בולטין אעפ"י שבאמצע יש רעפים על המשקוף א"א לטומאה לכנוס לשם שהרי אע"ג שהטומאה הוא תחת הגגין ומאהיל על הבנין כיון שמגיע לפוליירעש שמן הצד שאין שם גג א"א לכנוס יותר (עט"ז ס"קט) וכן אם יש חומה באמצע ב' בתים מתחלה ועד סוף אין עליו רעפים והחומה גבוה יותר מן הגגים (שקורין הוט) באופן שאין אהל טפח על הגגין בשום צד. וכן ב' חצרות ואויר ביניהם אלא שיש חומה בצד א' המחבר אותם יחד והחומה מכוסה ברעפים וגגות הבתים מב' צדדים מאהילים על חומה זו יש תקנה ליקח רעפים א' מן החומה באמצע וגם יראה שהגזיעשן לא יהיה בולט שם טפח וא"כ כיון שיש אויר הפסק אין מקום לטומאה לכנוס מזו לזו וכן ב' גגין שאינן נוגעין זה לזה אעפ"י שאין ביניהם רק פחות מג"ט דקיי"ל בכל התורה דכלבוד דמי אבל לענין טומאה הלמ"מ דל"א לבוד לא להקל ולא להחמיר (ט"ז ס"ק ד' שייך כאן):

יב ודוקא לבוד ל"א בטומאה אבל חבוט רמי אמרי' כגון ב' גגין זה למעלה מזה אפי' למעלה מג"ט שאינן נוגעין אמרי' חבוט ר"ל כאלו העליון נחבט ונוגע בתחתון ודוקא כשיש בבגו טפח אמרי' חבוט אבל לא בפחות מטפח דכך הוא הלמ"מ:

יג כיון דאמרי' סוף טומאה לצאת הוי כאלו יצאה ולכן יש מחמירים לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם אלא ימתינו עד שיוציאו המת משם ויש מתירין דס"ל דל"א סוף טומאה אלא באותו פתח שמוציאין תחלה מתוך האהל כיון דע"י אותו היציאה נטהר האהל אבל לא בשאר פתחים ובמקום שאין מנהג להחמיר המיקל לא הפסיד:

יד אסור לקרב בתוך ד' אמות של מת או של קבר דהמת תופס ד"א מדרבנן שמא יגע במת בד"א שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים אבל אם הוא מסוים במחיצות גבוהות י"ט או בחריץ עמוק י"ט א"צ להרחיק ממנו אלא ד' טפחים אבל הקבר אעפ"י שהוא בנוי באבנים כיון שאין שם מחיצה גבוה י"ט לא מקרי מסיימי מחיצות (עיין ב"י) ולכן מותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת ומותר ליגע בכותליו ובלבד שלא יהיה שום דבר מאהיל עליו ואין חילוק אם הוא סתום או פתוח אם לא שפרץ פצימיו דאז דינו כקבר כדלעיל סי' ד' עיין ש"ך ס"ק י"ט (סעי' ה') ודוקא כשמונח במקום קביעותו אסור לקרב לתוך ד"א אבל כשהוא במטה המוציאין אותו ובעת צדוק הדין אף כשמעמידין אותו אינו תופס דאין שם קביעתו (ש"ך ס"ק י"ח):

טו מת המונח בספינה אם היא קטנה שמתנדנדת כשדורכין בה אסור לכהן לכנוס בה ואפי' חוץ לד' אמות של מת דהוי כמונח בבית שהוא מקום קביעותו כיון שא"א שלא יסיט הטומאה אבל בספינה גדולה שאינה מתנדנדת כשדורכים בה מותר חוץ לד' אמות של מת:

טז הכהנים אין יכולים לכוף לקרובי המת שיוציאו המת ממקומו כדי שיהיו רשאים לכנוס לבתיהם אם לא שהכהן חולה או בנפל וכבר מבואר לעיל כלל קנ"א סי' כ' כ"א:

יז כהן שישן והוא באהל שהטומאה נכנסת בו עפ"י אופנים המבוארים לעיל אעפ"י שאינו עם מת בחדר א' (דלא כש"ך בס"ק ב' ג' כדלעיל סי' ה') ולא ידע צריך להקיצו דמ"מ עובר בשוגג על איסור דאורייתא ומחויבין להפרישו ואם הוא שוכב ערום אע"ג דיש כאן טומאה דאורייתא מ"מ אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אע"ג שאנו רואין שהוא עושה איסור בשוגג נדחה מפני כבוד הבריות אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילבוש דמשום כבוד הבריות לא דחינן איסור תורה במזיד אבל בטומאה דרבנן נדחה מפני כבוד הבריות כדלעיל סי' ד' (שע"ב) ואם הוא ישן א"צ להקיצו:

יח קבר עכו"ם נכון להזהר הכהן מלילך עליהם שהרי מאהיל עליהם אע"ג דיש מקילין וס"ל דדוקא ישראל מטמא באהל ולא עכו"ם אבל במגע ומשא דעת רוב הפוסקים דגם עכו"ם מטמא אבל מומר לכ"ע מטמא באהל כישראל (שם) וא"כ אפי' לפי המקילין יש ליזהר מלילך על קברי עכו"ם שהרי כמה מומרים נקברים שם ומכ"ש כשידוע שנקבר שם מומר א' ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה כדלקמן כלל ק"ס סי' ט':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.