חכמת אדם/קלו
|
< הקודם · הבא > |
א כבר כתבנו בכלל קל"א סי' ט"ז דאסור למלוה ליהנות מלוה אפילו בדבר שזה נהנה וזה לא חסר. ולכן המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות אפילו הוא חצר שאין עומד להשכיר ונמצא שהלוה אינו חסר כלום וגם המלוה אין דרכו לשכור דירה ונמצא שאינו לוקח כלום אסור כיון דהוי דבר של פרהסיא ודוקא שהמלוה רוצה לכנוס עכשיו בחצר זה אבל אם היה דר בו כבר וזה לא אמר צא או שבדיעבד נכנס ודר בו לאחר הלואה אם ידוע שהחצר אינו עומד להשכיר והוא בענין שאם לא הלוהו לא היה חייב לתת לו שכר מחמת שדר בו באופן שנתבאר בח"מ סי' שס"ג סי' וז"ח אפילו אם המלוה דרכו לשכור כיון שזה לא חסר א"צ לצאת ממנו אפילו לצאת ידי שמים (ולרמב"ם לעולם הוי א"ר וצריך להחזיר אם בא לצאת י"ש) אבל אם החצר עומד להשכיר הוי א"ר לכ"ע ואם אמר לו דור בחצרי בשכר הלואה אפי' לא קיימא לאגרא הוי ר"ק דכיון דאמר לי בשכר מעותיך הוי כאלו השכירו ואם אמר לו הלויני ודר בחצירי סתם ולא אמר בשכר הלואה די"ל דה"ק דור בחצירי חנם אע"פי שלא תלויני אי קיימא לאגרא הוי ר"ק ואי לא קיימא לאגרא הוי א"ר ולהרבה פוסקים לעולם הוי ר"ק כיון דהתנה עמו כן בשעת הלואה (ש"ך סק"ו) ואם הלוהו ואח"ז תבע לו חובו והרחיב לו זמן וא"ל דור בחצירי תליא בפלוגתא אם הוי ר"ק או א"ר ונתבאר לעיל כלל קל"א (סי' ב' סי' קס"ו ולענין אם צריך לסלק לי דמי הדירה ע"ש ובש"ך סק"ה):
ב מלמד שהלוה מעות לבע"הב וגם לומד עם בן בע"הב והתנה עמו שיתן לו הוצאות הוי לי' כהלויני ודור בחצירי דאסור כיון שהתנה עמו בשעת הלואה אע"ג דבלא"ה היה נותן לו הוצאות זו מחמת שלומד עם בנו אפ"ה אסור אבל אם הלוה לו סתם ואח"כ שכר אותו ללמד עם בנו ולתת לו מזונות בעד שכירות הלימוד כ' הלבוש דמותר שכן דרך בע"הב להתנות למלמד ובשעת הלואה לא התנה עמו כלום (סי' קס"ו):
ג אסור לומר לחבירו עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה ב' או מלאכה שהיא יותר כבדה ואפילו לעשות עמו באותה מלאכה אלא שיהיה בזמן שהוא יותר כבדה כגון שעכשיו הארץ לחה ובאותו זמן תהי' יבישה וכל כיוצא בזה אבל כששני המלאכות שוין ובזמן שוה מותר (סי' ק"ס סעי' ט' וסי' קע"ו סעי' ז' ועיין כלל קל"א סי' י"ד לענין הלואה):
ד היה המלוה בעל מלאכה והתנה עם הלוה שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה ויתן לו ביוקר משער הקצוב או שהלוה בעל מלאכה והתנה עמו המלוה שיעשה לו מלאכתו בזול משער הקצוב הוי ר"ק ואם התנו שיעש' בשויו וא"כ אין כאן אלא טובת הנאה שצריך שיתן המלאכה דוקא לו תליא בפלוגתא דלעיל כלל קל"א סי' ג' אם טובת הנאה ממון הוי ר"ק ולמ"ד דאינו ממון הוי א"ר וכן הדין בכל טובת הנאה ואפילו לא התנו מתחלה אם אינו רגיל בלא"ה אסור ואם בלא"ה כ"א מחזיק טובה לחבירו מותר (ק"ס סעי' כ"ג):
ה אסור להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י' דינרין בדינר לחודש דכיון דמלוה להוצאה ניתן וא"כ תיכף הוי הלואה גבי' אבל אם שוכר להתלמד בהן או להראות אותן לבני אדם שהוא עשיר ומחזירם לו בעין מותר (דאם הוציאו אע"פ שבאו לידו אותן עצמן אסור) ובלבד שלא יחייב עצמו בהן אלא כשאר שוכר שיהא חייב בגנבה ואבידה ופטור מאונסין אבל אם קיבל עליו אפילו אונסין יצא מכלל שוכר ונעשה מלוה ואסור ואם קיבל עליו המשכיר כל האחריות אפילו מאונסין יש מתירין אפילו השכירן להוציאן אבל אם קיבל עליו רק גניבה ואבידה ולא אונסין או להפך והשכירן להוציאן הוי א"ר ואם לא קיבל עליו אחריות כלל הוי ר"ק (סימן קע"ו סעי' א'):
ו מותר להשכיר כלים אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה דאין כאן הלואה (סעי' ב'):
ז מותר להשכיר כלי ולקצוב דמיו מיד ולהתנות שיקבל עליו השוכר להתחייב באונסין שהרי מותר לשוכר להתחייב א"ע להיות כשואל ואע"ג ששם אותן בדמים וחייב בכל אינסין וא"כ ה"ל כהלואה והשכר שנוטל מחזי כריבית אפ"ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אא"כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות המשכיר לזולא וגם הוא נפחת ע"י שמשמשין בו ואם יחזירהו בעין הרי מפסיד בעל הכלי וא"כ מה שנוטל אינו אלא שכירות ואם נשברה משלם כפי מה ששוה בשעת השבירה (סעיף ג') ולפ"ז כלי כסף וזהב שאינו נפחת אסור אם מקבל עליו אונסין אבל י"א הטעם כיון שיש לו רשות להחזירה כשהיא בעין והוא ברשות הבעלים ליוקרא וזולא מותר (עיין בב"י):
ח מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך שוה ל' זהו' אם תמות אשלם לך וכל זמן שהיא אצלי אתן לך כך וכך בחדש בשכירות מותר ואינו דומה למקבל בהמות שאם ימותו ישלם וכל זמן שהם אצלו מחלקין הגיזות והולדות דאסור כמו שנתבאר לקמן כלל קמ"ב סימן א' דהתם אינו עושה בהם מלאכה שיכחישו מחמתן ואעפ"כ מקבל אחריו' מעתה אבל הכא שעוש' בה מלאכה ומכחישה שפיר יכול לקבל אחריות עליו וגם היא ברשות הבעלים לענין יוקרא וזולא עד שעת מיתה ומיהו י"א דא"צ לשלם אלא מה ששוה בשעת מיתה שהרי לענין כחש וזולא היה ברשות הבעלים (סעי' ד'):
ט המשכיר שדה לחבירו בי' סאין לשנה ואמר לו תן לי ר' זהו' שאוציא על השדה לזבלה יותר וכיוצא בו ואני אתן לך י"ב סאין לשנה מותר שע"י שיזבלנה יהיה שוה י"ב סאין לשנה וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בי' דינרין לשנה וא"ל תן לי ר' זהו' ואציירנה ואייפנה או אעשה לו כלי תשמיש יותר ואעלה לך י"ב דינרין בכל שנה מותר דכיון דמוציא המעות בגוף הספינה או החנות שעי"ז הוא שוה יותר אבל אם א"ל תן לי ר' זהו' כדי להתעסק בהם בחנות בסחורה ואני אוסיף לך שכירות אסור (סעי' ה'):
י מותר להרבות בשכר קרקע כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים לשנה ואם תתן שכר חודש בחודש הרי היא בסלע לחודש ה"ז מותר לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וא"כ באמת זה לא נתחייב לו כלום לשלם עכשיו אלא שמוזיל גבי' ומיחל לו מדמי השכירות הראוי אבל אם כבר החזיק בו או בשטר ושכרו בי' סלעים לשנה מעכשיו אסור לומר לו תן לי בכל חודש סלע ואמתין לך המעות דהוי אגר נטר וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (ועיין בכ"ז דהוי ר"ק ובנק"הכ מסתפק בזה כיון שאינו ע"י הלואה) ונ"ל דבמקום דהמנהג לעולם לסלק השכירות מתחלה ואפי' בשוכר סתם דאדעת' דמנהגא שכר א"כ תיכף כשהשכיר לו נתחייב לו כבר ולכן א"צ לסלק לו בעד העשר אלא כפי התנאי ונ"ל שיכולין לבטל השכירות ואז ישכיר לו לחודש כך וכך ולא יתנה עמו אם לשנה בכך ואם לחודש בכך כיון שהמנהג לעולם לשלם תחלה (סי' קע"ו סעי' ו'):
יא השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו מלאכה בימי הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימי הקיץ יותר מדינר אלא שמזלזל בו בשביל הקדמת המעות אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום עד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו (סעי' ח'):
סי' קס"ז יתבאר לקמן כלל קמ"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |