חכמת אדם/קלא

חכמת אדם ‏ קלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין איזה ריבית דאורייתא ואיזה דרבנן ודין ריבית מוקדמת ומאוחרת (ק"ס קס"א)

א בכל דבר שהוא מוסיף לו בפרעונו מחמת שהלוה לו יש בו משום ריבית דאורייתא בין כסף בכסף בין אוכל באוכל בין אוכל בכסף בין כסף באוכל בין שאר דברים בכסף ואוכל בין כסף ואוכל בשאר דברים בין שאר דברים זה בזה דאע"ג דכתיב נשך כסף נשך אוכל כבר רבי קרא דכתיב כל דבר אשר ישך לרבות כל דבר ובפחות משוה פרוטה ובהלואת קרקע כגון שהלוה לו חמשה גפנים שיחזור לו ששה י"א דהוי ריבית דאורייתא (רשב"א) וי"א דאינו אלא דרבנן (תוס' ורש"י בכתובות מ"ו ור"ן) ודוקא קרקע בקרקע אבל אם הלוה כסף ונותן לו ריבית קרקע לכ"ע הוי דאורייתא (ש"ע וב"י ריש סימן קס"א) אפי' במלאכה יש בה משום ריבית כאשר נבאר כלל קל"ו: ובצד א' בריבית כגון המלוה לחבירו והתנה עמו שבאם שיצטרך לסלק מס יהיה רבית ואם לא יצטרך לסלק אין כאן ריבית כלל וכן כל כיוצא בזה ועיין לקמן כלל קל"ה סי' ח' נחלקו הפוסקים י"א דהוי ר"ק וי"א דהוי א"ר (עיין ש"ע רסי' קע"ד דפסק דהוי ר"ק ועיין בט"ז סי' ק"ע ס"קב ובש"ך סי' קע"ב ס"ק כ"ט):

ב אם קצץ לו הריבית בשעת הלואה לכ"ע הוי ריבית דאורייתא כדכתיב את כספך לא תתן כו' משמע בשעת נתינה אבל אם הלוה לו סתם ואח"ז כשתבע חובו קצץ לו ריבית משום שהרחיב לו זמן הסכמת רוב הפוסקים דאעפ"כ ריבית דאורייתא (קס"ו ססעיף ב' וש"ך ס"ק ח') ודוקא שאמר לו כן בשעה שמרויח לו זמן דאז הוי כשעת הלואה אבל אם כבר הרויח לו זמן ובא בתוך הזמן ואמר דור בחצירי בשביל מעותיך שהם בטילות אצלי כ' הש"ך דלא הוי אלא א"ר (סק"ט):

ג מה"ת אינו אסור ריבית אלא דרך הלואה כדכתיב אם כסף תלוה כו' לא תשימון נשך וחכמים עשו הרחקה משמרת לדבר ואמרו כללא דריבית כל שהוא אגר נטר אסור פירוש כל שמרויח בשביל המתנת מעותיו בין שבאלו החוב בדרך הלואה או בדרך מקח וממכר או דרך שכירות או דרך מלאכה בין שמקדים לו ריבית קודם ההלואה או לאחר שהחזיר לו ההלואה אע"פי שלא קצץ עמו בשעת הלואה וכל זה נקרא אבק ריבית (קס"א סו' סעיף א') ואם יש טובת הנאה מן ההלואה אם התנה עמו מתחלה או אפילו לא התנה אלא דבלא"ה לא היה עושה לו למ"ד דטובת הנאה ממון הוי ריבית קצוצה (סס"ז ק"ס) ועיין לקמן כלל קל"ו סעיף א' ב':

ד ואפילו אינו קוצץ עמו ריבית אלא שמלוה לו מעות בענין שאם ירויח יתן לו ריוח ואם יפסיד יהיה הכל חל על הלוה ונמצא שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד אסור מדרבנן והעושה כן נקרא רשע (גמרא ורמב"ם פ"ה ובש"ע סימן קע"ז):

ה אפילו אם אמר לו בשעת פרעון אני נותן לך במתנה ואפילו בריבית דרבנן ואפילו לא קצץ בשעת הלואה אסור לקבלו אבל אם לקח ממנו ריבית אפילו ריבית דאורייתא וצריך להחזירה כדין. לזה מועלת מחילה לפטרו מידי דהוי ככל גזל ואפילו מתנה ע"מ להחזיר אסור בריבית (ק"ס סעיף ה'):

ו ודוקא שבאו המעות לידו בתורת הלואה בזה אסרו ליתן לו מתנה בשעת פרעון דמחזי כריבית אבל אם בא לידו בתורת מכר כגון שנתן לו מעות על סחורה כדרך שנותנין מעות להעמיד לו חטין וכיוצא בו ובשעה שנותן לו הסחורה נותן לו יותר ממה שפסק עמו אם נותן לו סתם ואינו מזכיר שהוא בשביל עיכוב מעותיו מותר דאמרינן אזולי הוא דקא מוזיל גבי' ר"ל שמוכר לו הסחורה יותר בזול ממה שהתנה עמו (לשון רשב"א הביאו הב"י סי' ק"ס) וה"ה אם היה המעות בידו בדרך מקח וממכר להתעסק בו דבזה שייך ג"כ אזולי קא מוזיל שלוקח ריוח בפחות ממה שהתנה עמו כן נ"ל אבל אם נתן לו סחורה בהקפה על זמן ועיכב הזמ"פ ולא סילק בזמנו ואח"כ נותן לו יותר בסתם ואינו מזכיר לו שהוא משום עכבת המעות נ"ל דאסור דבזה ל"ש אזולי קא מוזיל ועוד כיון שזקף עליו במלוה יש לו כל דין מלוה (והלבוש כ' וז"ל אבל אם בדרך מקו"מ באו לידו ואח"כ והוסיף לו בחזרת המעות לא אסרוהו דה"ל כחוזר וקונה ממנו ולא הבנתי כוונתו וע"ש בסי' ק"ס בש"ך ס"ק ד' וכן נראה שהרי דין זה למד הרשב"א ממעשה דרבינא דיהיב זוזי לבני אקרא ושפכו ליה טפי כו' א"ל אחולי מחלי גבך ועיין בב"י ריש סי' ק"ס בבד"ה ועיין במל"מ פ"ה הל' י"א בשם מהריב"ל דדוקא מאותו מין סחורה מתיר הרמב"ם אבל כששלח לו דורון דליכא למימר אזולי מוזיל לגבי' אסור ועיין עוד במל"מ פ"ט הל' ח'):

ז ואם המלוה והלוה שניהם ת"ח אם הלוו זה לזה דברים של מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש מלגיו כגון' ק' בק"כ ה"ז מותר דכיון דיודעים דריבית אסור הדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה ויש מתירין עוד בזה אפי' בהתנו תחלה כך מותר כיון שהוא דבר מאכל ודבר מועט בודאי אינו אלא מתנה גמורה ומ"מ לא ירגילו ת"ח עצמם בכך מפני המון עם שלא ילמדו מהם (ססעי' י"ז):

ח ולא מבעיא דבשעת פרעון אסור דמחזי להדיא כריבית אלא אפילו ריבית מאוחרת אסור. כיצד הרי לאחר איזה ימים שכבר פרעו לו שלח הלוה למלוה דורון אפילו הוא דבר מועט ואפילו הוא דבר דלפעמים אפילו לא היה מלוה לו היה משלח לו דורון אם פירש לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטילות אסור למלוה לקבלו (ש"ך ס"קו) וכן אם אפילו לא פירש בשביל מעותיך אלא ששלח לו בסתם מתנה מרובה דמוכח מלתא שהוא משום הלואה ואפשר דאפילו היה רגיל מקודם ג"כ ליתן מתנה מרובה אפ"ה אסור אפילו בסתם דהוי כמילי דפרהסיא שנבאר לקמן דאסור (ש"ך ס"קט) וכן אפילו מתנה מועטת ובסתם אלא שידוע דבלא"ה לא היה נותן לו אסור וכ"ז במלוה דאינו יודע מחשבת הלוה ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ולא מותר לקבל דבר מועט בסתם (ע"ש במל"מ אבל הלוה אם דעתו הוא משום הלואה הכל אסור ואפילו מופלג מן ההלואה ימים הרבה כיון שמתכוין משום ריבית אבל המלוה מותר לקבל מופלג ימים הרבה מן ההלואה אפילו מתנה מרובה א"ל שאמר לו בפירוש בשביל מעותיך דאז אפילו מופלג הרבה אסור (שם בש"ך ס"קי):

ט וכן הדין בריבית מוקדמת כיצד הרי שנתן עיניו ללות ומשגר לו דורון זו הוא ריבית מוקדמת ודינו שוה לריבית מאוחרת (שם סעי' ז'):

י ולא מבעיא בזה דממונו של מלוה מתרבה אלא אפי' הנאה בעלמ' אפילו דבר שהיה עושה הלוה בלא"ה אסור למלוה ליהנות מלוה בלא דעתו דנראה שסומך עליו שבשביל מעותיו שבידו יסבול לו אבל מדעת הלוה וברשותו מותר כיון שגם בלא"ה היה עושה לו זאת ובלבד שלא יהיה דבר של פרהסיא כגון לדור בחצירו ולהשתמש בעבדיו כדלקמן סי' י"ג (סעי' ז'):

יא ואפילו ריבית דברים אסור כיצד אם לא היה רגיל להקדים לו שלום אסור להקדים לו ולא יאמר לו הודיעני אם בא איש פלוני ממקום פ' וכיוצא בו ואסמכוהו אקרא כל דבר אשר ישך אפי' דיבור (סעי' י"א י"ב):

יב אפילו דבר מצוה כגון ללמד עם המלוה או עם בנו בין מקרא ובין גמרא אם לא היה רגיל בזה מקודם אסור כ"ז שמעותיו בידו (סעי' ו'):

יג אסור לומר לחבירו עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה ב' או מלאכה שהיא יותר כבידה כדלקמן כלל קל"ו סי' ג':

יד י"א דמותר ג"כ לומר לחבירו הלויני ק' זהו' על חודש ואני אחזור ואלוך ק' זהו' על חודש דזה דומה לאומר לחבירו עשה עמי מלאכה זו היום ואני אעשה עמך מלאכה זו למחר דמותר וי"א דאינו דומה למלאכה ואסור (ומשמע דזה הוי ר"ק) דהתם אין כאן הלואה אלא שזה חייב לו שכר מלאכתו ומה לי אם זה פורע לו במעות או שעושה מלאכה ששוה ג"כ כך אבל הכא אין הלוה חייב לזה כלום עבור ההלואה ומה שחזר ומלוה לו הוי ריבית ולכ"ע אם מתנה שילוה לו כפל או על זמן יותר ארוך הוי ר"ק (שם) ועיין בקונטרס הסמ"ע ולקמן כלל קמ"ג סי' ט"ו):

טו המלוה לחבירו ק' שיתן לו ק"ך כגון שהלוה מאה רובל סיג ע"מ שיתן לו ק"ך והמקח עכשיו כ"ד רובל כסף וכשהוא משלם לו המקח כ' רובל כסף ונמצא שהק"כ נ"כ אינם שוים אלא כ"ד רובל אפ"ה הוי ריבית דאורייתא דבתר שעת הלואה אזלינן אבל אם הלוה לו ק' בק' אעפ"י שנתייקר אח"כ לא הוי אלא ריבית דרבנן ועיין לקמן כלל קל"ד (סעי' כ"א):

טז המלוה את חבירו אסור למלוה ליהנות מן הלוה אפילו בדברים שהמלוה אינו נהנה והלוה אינו חסר כלום אם הוא דבר של פרהסיא כגון לעשות מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל או לדור בחצירו חנם אפי' הוא חצר שאינו עומד להשכיר וגם המלוה אינו דרכו לשכור ואפי' להשכירו פחות משויו אסור כדלקמן סי' קל"ו סי' א' וה"ה כל דבר של פרהסיא אסור כגון לקנות עבורו בב"הכנ לקרותו בתורה ושאר כיבודים אפי' אם הלוה אינו מתכוין כלל לכבדו בשביל המלוה דהרואים יחשדו שעושה כן בשביל הלואה אא"כ ידוע לכל שבלא"ה עושה כן ואם הלוה מתכוין בשביל הלואה אסו' (קס"ו) ואם הדבר ידוע שקודם הלואה היו אוהבים זא"ז כ"כ שהיו משאילים חצר זה לזה כשצריכים לפעמים מותר אף לאחר הלואה (ורש"ל אוסר) ודוקא דברים של פרהסיא אבל מותר להשאיל כליו ובהמתו אם היה משאילו בלא"ה כיון שאינו דבר של פרהסיא ובלבד שיעשה מדעת הלוה ושלא יתכוין הלוה בשביל ההלואה (שם) ועיין לקמן כלל קל"ו ומענין דר בחצירו סי' א':

יז היה המלוה בעל מלאכה והתנה עם הלוה שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה או איפכא שהלוה בעל מלאכה והתנה עמו המלוה שיעשה לו מלאכתו בזול מבואר שם סי' ד':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.