בינת אדם/איסור והיתר/כב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[טז] שאלה מרה שניטלה וטועמה במקומה ונמצאת מרה מה דינה:
תשובה בתב"ש מחמיר בזה וכתב דבעינן דוקא שתחלה יקרע שו"ע כמו שכתב בש"ע אבל טעימה מבחיץ לא מהני וכתב דאע"ג דיש פוסקים שכתבו דאם טעמינן ליה בדוכתיה היינו משום דס"ל דחסרה המרה כשרה אבל לדידן לא מהני ע"ש ובאמת כן כתבתי בח"א לחומרא אך עיינתי בספרים ולא נ"ל כדבריו הגם שבאמת שמרוקח אין ראיה שכתב סתם טעמינן ליה די"ל דלשיטתו אזיל דס"ל נטלה המרה כשרה אך מה יענה התב"ש בדברי ר" ירוחם נתיב ט"ו שכתב להדיא נטלה המרה טרפה וכתב ואם אין לה מרה טועמין מקומה בכבד אם הוא מר כשרה ולא נזכר בדבריו כלל מקריעה וכ"כ הרא"ש וברמזים וכ"כ הטור וכ"כ בהגמ"יי פ"ו וכתב לעיין בתשו' ובתשו' השייכים להלכות מ"א סמן ו' העתיק דברי הראב"י שצוה לקרוע וע"כ צ"ל דבשעת מעשה לאחר שלא מצאו מרירות צוה לקרוע אולי ימצא בפנים וכ"כ הכלבו וז"ל וטועמין הכבד ומוצצין אותו אם יש בו טעם מר מותר וכ"כ היש"ש פא"ט סמן א' וכ"כ הר"ן וכ"כ ריא"ז וכ"כ בש"ד וכ"כ באו"ה כלל נ"ב וכ"כ בת"ת כלל פ"ח ולא הזכירו כלל מקריעה שם ואין סברא לומר שכל אלו הפוסקים לא דקדקו בלשונם אע"כ שגרסתם היה כך בבה"ג או דס"ל דזהו לרבותא דאפילו לא טעמו עד אחר שקרעו מותר ומכ"ש לפי מה שכתב הכו"פ להכשיר בנאבד הכבד קודם הטעימה מטעם ס"ס ס' שמא היה מר ואת"ל לא היה מר שמא הלכה כפוסקים דס"ל ניטל המרה כשר וא"כ פשיטא דכשר ול"ק מה שהק' הת"ש מה יועיל מרירות זה אדרבה שמא נטלה רק שנשאר מר ממה שהיה שם מרה לק"מ דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוי ס"ס וגם בת"ח סיים כדאי הם המכשירין בנטלה המרה לסמוך עליהם בכה"ג הרי שעיקר הסמיכה הוא בשביל שרבו המכשירין ולכן נ"ל להקל: והנה התב"ש העתיק לשון בה"ג דכתב נטלה המרה והוי עובדא וקרעוהו לכבד ואשתכח דבליעה בגוה ואכשרוהו אבל ודאי נטלה המרה ואיתא לתלי' אמרי' מיחסר חסר וטרפה ליתא לתלי' ואיהו אישתקלה לה כשרה' וע"ש בתב"ש וכתב פי' איתא לתלי' ר"ל שהכיס קיים והמרה נתרוקן טרפה ודחה פי' זה שהרי כתב פ"ח בשם אה"מ דכשר ונ"ל דהכי פירושו שהרי ק' כיון דס"ל לבה"ג דאם טעמינן מרירות בכבד כשר דאמרינן שנבלעה בכבד ואם כן הטריפות רק משום הליחה ולא בשביל הכיס ואם כן ק' בניקב המרה לטעמיה נמי לכבד ואם ימצא בו מר כשר שהרי נבלע בכבד וצ"ל דודאי צריך להיות כל הליחה בשלימות כפי הטבע של אותו הבע"ח שהוא מלא רק כשלא נמצא כיס אנו מוקמינן לבהמה בחזקת כשרות ואמרינן כיון שיש בה מרירות מסתמא נבלע הכל בכבד שהרי אין ריעותא אבל כשניקבה המרה הרי חזינן שאין המרירות בכבד מחמת ששאבה בטבע אלא שמחמת הנקב נכנס גם מרירות בכבד אבל ג"כ נשפך לארץ וזהו שכתב איתא לתליא אלא שניקב אע"ג שנמצא מרירות טריפה דאמרינן מחסר חסר ר"ל שלא כל הליחה נכנס בכבד אלא שחסר ממנו אבל ליתא לכיס כשר כנעל"ד ובתשובת רדב"ז ח"א סימן קמ"ה מצאתי דהיאך אפשר דנטלה המרה כשר ונקבה המרה טרפה וכתב הטעם דדוקא כשנמצא טעם מר בכבד אז אמרינן דהטבע דחה המרירות בכבד מה שהיה ראוי לירד בכיס אבל בנקבה תמות ולא מפני חסרות המרה אלא מפני שנשפך מה שבתוכה לשאר איברים ותפסיד אותם ובזה יובן לשון רוקח סימן שפ"ד ניקב המרה טרפה נטלה המרה כשרה לא נמצאת המרה לוחך בלשונו במקומה אם יש מר כשרה ע"כ. אך עיקר דברי הכו"פ שכתב להכשיר בנאבד מטעם ס"ס צ"ע דא"כ למה כתב הש"ע בעוף שאינו מכיר מינו אם יש לו מרה טרפה וכ"כ הטור ות"ח והוי ליה להכשיר מטעם ס"ס כנ"ל שמא מין זה אין לו מרה ואת"ל יש לו שמא הלכה כהפוסקים דס"ל ניטלה המרה כשרה ובודאי לא עדיף זה שידעינן שיש להם מרה ואיתרע חזקתו ממין זה שאינו ידעינן שום ריעותא כלל דשמא מין זה אין להם מרה כלל וע"כ צ"ל כיון דכבר קבלנו עלינו כדעת אותן הפוסקים דניטל המרה טרפה לא נכנס כלל דעת המכשירין בגדר הספק ואע"ג שגם הת"ח שם סימן ד' כתב דכדאי הם המכשירים לסמוך עליהם היינו דוקא לענין זה כמו שמסיים שם לסמוך עלייהו בכה"ג דהיינו כשטועמין טעם מר דאע"ג דכתב דאין לסמוך אטעימה כי אם באומן היודע להבחין וא"כ היה לנו לומר שאין אנו בקיאין בבדיקה ע"ז כתב דכדאי הם המכשירים כיון שראינו שעל כל פנים היה להם מרה וכן מה שכתב הש"ך בס"ק ו' בשתי מרות ששופכות זו לזו כיון דהרבה פוסקים מכשירין כתב ג"כ מסתברא להכשיר בכה"ג אבל כשאין אנו יודעים כלל אם יש למין זה מרה לא מצטרפינן כלל דעת המכשירין לעשות ממנו ספיקא דפלוגתא וא"כ י"ל דכ"ש בנאבדה המרה קודם בדיקה דינו ככל דבר הצריך בדיקה מדינא ואם נאבד טרפה אך לפי מה שכתב הרשב"א הטעם דאזלינן בתר רוב עופות שיש להם מרה ולשיטת הש"ך בכללי ס"ס דהיכא דאיכא רובא לא מחשבינן למיעוט אפילו לענין ס"ס ואם כן לק"מ אך כל זה לפי העדות שכתב הכו"פ שמעולם לא מצא בחסרון המרה שיהא נרגש טעם מר אך לדעתי אין כל המדינות שוות בזה כי אני מצאתי במיעוט דשכיח לאחר שקרעתי כל הסמפונות נמצא לפעמים מרירות ומכ"ש לפי מש"כ הכו"פ שעל הרוב ימצא מרה קטנה אצל הטחול וא"כ שפיר י"ל בנאבדה דמוקמינן לה על חזקת כשרות ואמרינן מסתמא היא מן הרוב בהמות או ייוופות ויש להם מרה ואלו לא נאבדה היו מרגישין בה טעם מר או שהיו מוצאין אותה אצל הטחול כדברי הכו"פ ובמקום הפסד גדול לענין תערובת יש לצרף זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |