חכמת אדם/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png כו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין נפולה ובהמה שנפשט עורה ואכלה סם המות (סי' נ"ח נ"ט ס')

א בהמה או עוף שנפלו ממקום גבוה עשרה טפחים לארץ או לבור עשרה טפחים זהו נפולה שהוא הלכה למשה מסיני שהוא טרפה ואין חילוק בכל דיני נפולה בין בבהמה ועוף וכיון שאינה יכולה לעמוד מעצמה חייפינן שמא נתפרקו כל איבריה וחוליותיה ואין טריפות ניכר בה מיד עד שהשהה מעת לעת ואז כל אבר שיש בו רסוק תפסד צורתו ויתגלה בהתתו ולכן אם שחטה בתוך מעת לעת אפי' בדקוה ומצאו אותה שלימה מכל איבריה טריפה אבל אם שהתה מע"ל או שעמדה מעצמה אפי' תוך מעת לעת או אם נתרסקו איבריה היה ניכר (עיין ט"ז ס"ק ג') אך חיישינן שמא נפסד צורתה או שמא נקרע או נפסק אחד מאיברים פנימים אפי' אבר שאם ניטל כשר כגון טחול וכליות ולכן צריכה בדיקה כל החלל מקדקד הראש עד הירך ואנן אין בקיאין בבדיקה ולכן אין להתיר אפי' שהתה מעת לעת ועמדה מעצמה אלא דוקא כשהלכה דכיון שהלכה אפי' בתוך מעת לעת אין בו שום חשש (סעי' ו') ואפי' לא עמדה מעצמה אלא אפי' העמידוה אחרים והלכה כשרה בלא שום בדיקה (ש"ך ס"ק ו'):

ב לא נקרא הלכה אלא אם כן הלכה ד' אמות הילוך יפה כדרכה כמו שהלכה קודם שנפלה או כשאר בהמה אם לא ידע דרך הליכתה מקודם (או"ה). אבל הלכה והיא צולעת לא הוי הילוך דאע"ג דאם לא נודע שנפלה והיא צולעת לא חיישינן כלל דאמרינן כגרונא נקטא כדלעיל כלל ט"ו סי' כ'. מ"מ כיון שנידע שנפלה לא תלינן בשגרונא נקטא ואם הלכה ד' אמות הילוך יפה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת (שם):

ג הלכה הילוך יפה ונמצא שינוי באיבריה כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמה אין חוששין לה ומ"מ המחמיר בזה לעצמו תבוא עליו ברכה (סעיף ה' ובש"ך):

ד הא דבעינן שיפול השור בבור עמוק עשרה טפחים דוקא שהיה מונח על הארץ אבל אם היה עומד על רגליו אפילו לא נפל רק לבור עמוק ששה טפחים הרי זה נפולה שמכרס השור עד לארץ לא פחות מארבעה טפחים (סעיף א' ובט"ז):

ה הא דבעינן גובה עשרה טפחים דוקא בנפלה מעצמה או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה דאז מחזיק את עצמה עד שמגיע לארץ ואף על גב שאינה עומדת בארץ אלא שמפיל אותה באויר ול"ש לומר שנועץ צפרניו ומחזיק עצמו עד שמגיע לארץ אפילו הכי כיון שאינו מפיל איתה בבת אחת היא מתאמצת עצמה בכל כחה ולכן צריך שיהיה גבוה עשרה טפחים אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפילו ידעה בכך אלא שהפילוה בבת אחת פתאום או שקשרו רגליה והפילוה אפילו בפחות מי"ט חוששין (שם):

ו שור שהרביצוהו לשחיטה אע"פ שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו אין חוששין לו דכיון שמרגיש שרוצים להפילו נועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לארץ. ודוקא שלא קשרו כל רגליו משהפילוהו אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו חוששין לו אפילו בפחות מעשרה. ולכן צריך להזהיר להשוחטים שלא יעשו כן אלא יקשרו רק ב' רגלים או לכל היותר שלש רגלים ולדחוף אותה עד שתפול או לפחות שלא יקשור הרגלים אלא ימתחו החבל ומחמת זה יתקרבו יחד רגלי השור באופן שלא נתהדקו רגלי השור עד שעת נפילתו על הארץ (סעיף י'):

ז טבח שנשא כבש על צוארו ומשליכו לארץ ודאי חוששין שהרי גבוה יותר מי"ט אבל אם אחז רגלי הכבש בידו אפילו לא אחז רק ב' רגלים האחרונים ונשמט הבהמה מחמת כובד ונחבטה לארץ אם אין מאחיזת ידו לארץ עשרה טפחים כשר (וכתב הפ"ח שדברי הש"ך ס"ק י"ד אינו מבין ועיין כו"פ):

ח קפצה מדעתה אפילו ממקום גבוה הרבה אעפ"י שאנו רואים שאינה יכולה לילך אין חוששין לה לא שנא קפצה מחלון שבכותל לא שנא מארובה שבאמצע הגג אעפ"י שאין לה מקום להתחזק דכל שקופצת מדעתה אמדה נפשה תחילה שלא תתרסק ריסוק שתטרף בה ומה שאינה יכולה לילך הוא מחמת כאב וחולי לפינך אם הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה (סעיף י"א) אבל בהמה או עוף שנקשרו רגליה כמו שמוליכין לשחיטה והניח על השולחן וכיוצא בו ומצאה למטה ודאי חוששין וצריך להתירה ולראות אם תלך הילוך יפה ד' אמות. כן נראה לי:

ט עוף שנחבט על פני המים או שדבקו בדבק עיין בש"ע סי' נ"ח סעיף ז' ח' וכן אם נחבט על דבר קשה חוששין לו ועיין בפרי חדש ס"ק י"ז שהאריך לבאר מה נקרא דבר קשה ולפי שאינו מצוי כלל לא כתבתי:

י העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל או שרצצתו בהמה וכן אם נפל אבן או דבר קשה על עוף ויש בו כדי להמית בעוף או על הבהמה אם הוא גדול כ"כ עד שיש לחוש בבהמה בכל זה יש להם כל דין נפולה ואין חילוק אם נפל האבן מגבוה י' טפחים או לא דדוקא כשהבהמה נופלת שייך לומר החי נושא את עצמו. משא"כ בנופל עליו. ואם הוכתה באבן במקום אחד כנגד איברים פנימים צריך בדיקה מדינא נגד אותו אבר ואם הוכה עוף נגד ריאה שלו כיון שא"א בקיאין בבדיקה טריפה ולא מהני בזה אעפ"י שהלכה הילוך יפה (פרי חדש) וצ"ע ועיין בב"א סימן י"ב ונ"ל דוקא עוף שהריאה נחבא בין הצלעות. אבל בבהמה צלעותיה מגינות עליה ודינו כשאר איברים. (דין גנבים שהחזירו בהמה והשליכוה מעבר לגדר בש"ע שם סעיף י"ב). זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארץ חוששין להם אפילו בפחות מי"ט (ט"ז וש"ך):

יא הגלודה אסורה והוא שנפשט עורה בין בידי אדם ובין ע"י חולי טרפה ואם נשתייר מן העור רחב סלע על פני כל השדרה ורחב סלע על הטבור ורחב סלע על ראשי איבריה כשירה ואם נטלה ברחב סלע באחד ממקומות אלו והשאר עור קיים עיין בש"ע סימן נ"ט. בט"ז שם ס"ק א' ט"ס וכצ"ל אבל דעת מהרש"ל דדוקא שלשתן כו'. עוף שניטל נוצתו כשירה כן סתם הב"י בש"ע ורמ"א כתב דיש להחמיר בנפלו כולם מ"מ אם נפלו נוצותיו מרוב שומן אעפ"י שנפלו כולם ונשאר ערום מ"מ כשר הואיל ולא נעשה מחמת חולי:

יב אחוזת הדם (שגבר עליה חולי מחמת שגבר עליה הדם). והמעושנת (שנכנס עשן בגופה). והמצוננת (חולי מחמת צנה) או שאכלה סם המות שהורגת בהמה או ששתה מים הרעים (ר"ל מים מגולים) כשירה. אבל אם אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש וכיוצא בה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות (סימן נ"ט):

יג בהמה ועוף שנפסקו רגליה במקום שיש לחוש שמא נשכה נחש לא יאכל אלא צלי שאם תהיה נשוכת נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות וזו היא בדיקתה. ואפילו במדינות אלו שאין חוששין לגלוי מ"מ כיון שנולד בו ריעותא גדולה שנפסקו רגליה טוב לחוש שלא לאכול אלא ע"י בדיקה זו (סימן ס'):

יד בהמה שרוב גידוליה מאיסורי הנאה כגון עבודת כוכבים וכיוצא בו אסור אבל באיסורי אכילה לחוד מותר (עיין סימן ס' בש"ך ופרי חדש וכרתי ופלתי ועיין בחיבורי נ"א בהלכות פסח):

(סימן ס"א דין מתנות כהונה נדפס בחבורי שערי צדק):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.