חכמת אדם/יח

חכמת אדם ‏ יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין הטחול והכליות (סי' מ"ג מ"ד)

א בריית הטחול ראשו אחד עב והשני דק כבריית הלשון אם ניטל הטחול כשרה וכן אם ניקב חלק הדק או נחתך כשרה אבל אם ניקב בראש העב נקב מפולש במשהו טרפה ואם ניקב נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר זהב כשר פחות מכן ה"ז כמפולש וטרפה ואין אנו יודעין שיעורו של עובי דינר זהב ועכ"פ הוא פחות מחצי עביו של אותו טחול במקום שהוא עב בין דקה בין גסה (כו"פ דלא כפ"ח) (דכיון דאמרינן אם נשאר כעובי כו' ומדקרי לי' שיור ש"מ שהוא פחות מחציו) ואפי' בקצה הדק של צד העב אע"ג שהוא דק מ"מ כיון שהוא בחלק העב דינו כאלו ניקב בעוביו (סי' מ"ג ובט"ז שם):

ב מקצתו של צד העב של הטחול הוא דבוק לכרס ובזה לכ"ע דינו כמבואר בסי' א' אך אם ניקב המקצת מן העב שאינו מונח על הכרס נסתפקו האחרונים אם זה שייך לצד העב או לצד הדק והפ"ח כתב להקל בהפ"מ. והכו"פ הכריע דאע"ג דאין אנו בקיאים בעובי דינר זהב מ"מ אם הוא שיעור שליש אצבע ויותר (עיין שם שכתב סמך לשיעור זה בדבר נפלא) בענין שיש לספק שמא הוא שיעור דינר זהב כשר דהוי ס"ס דשמא זה שייך לחלק הדק ואת"ל שהוא מצד העב שמא יש בה כשיעור עובי דינר זהב אבל אם נשאר בפחות מזה דאין כאן אלא ספק אחד טריפה (שם):

ג ניקב ולא נשתייר כעובי דינר זהב ושומן כשר או בשר סותמו אינו וסתימה דאע"ג דקיי"ל דחלב טהור סותם היינו דוקא בדבר שנקיבתו במשהו אבל בזה כיון דצריך שיור עובי דינר זהב מאן יימר דסתימה זו מועיל כעובי דינר זהב מבשר טחול עצמו (ט"ז וש"ך בסי' מ"ו סעי' א'):

ד נמצא בטחול בועא מליאה מוגלא או מים עכורים וסרוחים או שאר לקותא שהבשר לקוי מחמת שינוי כיון שאין אנו בקיאין בבשר שהרופ' גורדו ולכן כל שהבשר נשתנה דיינינן כאלו נתמסמס וכן אם נקרע הטחול או נימק דכל זה דינם כניקב ודינם שוה שאם הוא בצד העב ומתחיל הלקותא מבחוץ אם נשתייר כעובי דינר זהב כשרה ולא אמרינן שסופו לרקוב הכל אבל אם הבשר שמבחוץ שלם מכל צד בלי שום ריעות' אף שמבפנים כולו לקוי בלא שיור כעובי ד"ז כשרה (ט"ז שם סי' מ"ג סוף הסי' אלא שכתב דמסתפינא להקל והפרי חדש וכרתי ופלתי כתבו להכשיר בלא פקפוק ודוקא שהבשר שלם מכל צד אבל אם לא נשתייר רק העור שעל גבי טחול שמנקרין אותו טריפה שזה העור אינו מגוף הטחול) (ט"ז ס"ק א') אבל עור של עצמו הדבוק בו נחשב מגוף הטחול ואם הוא שלם מכל צד ה"ז אינו מפולש וכשר (עיין פרי חדש ס"ק א') ומ"מ אין להכשיר כ"א בהפ"מ וכ"כ מנ"י כלל פ"ט (ומה שהק' בתב"ש דא"כ למה קרע ולמה גרר מבפנים י"ל שהיה שם מראה לקותא מבחוץ והיה צריך לגרר ולראות אם הלקותא שלם בעור) יז:

ה נמצאו ב' טחולין שאינן מחוברין כלל כשר דכל יתר כנטול וניטל הטחול כשרה וכן אם דבוקים יחד למטה בצד הדק אבל אם מחוברים בצד העב טריפה לדעת רמב"ן שכתבנו כלל י"ד סי' י"ד ומ"מ בהפ"מ יש להכשיר (שם):

ו טחול העוף עגול כענבה ואינו דומה לשל בהמה לפיכך אין הנקב פוסל בו כן סתם הש"ע אבל כל האחרונים כתבו עכ"פ להחמיר לעצמו ולהתיר לאחרים נראה שאין להקל כ"א בהפסד מרובה:

ז בהמה שנמצא בה ב' טחולין ואחד ניקב בסומכ' אם אינו ניכר איזו היא עיקר טריפה ואם ניכר שהנקובה היא היתרת דעת הצ"צ להכשיר (והוא עפ"י מה שכתב בש"ע בסי' מ"ד סעי' ז' ע"ש בט"ז וש"ך) והפ"ח מטריף בכל ענין וגם הש"ך שם הניח בצ"ע ולכן אין להקל:

ח טחול שהקטינה מחמת חולי כשר וכ"ש כשנבראת כך קטן דאין שיעור לגדלותה אבל אם ע"י חולי נימוקה בסומכיה אפילו אם נטלה אח"כ כולה טריפה דאיך תחזור לכשרותה (כו"פ סי' מ"ד):

ט דין אם נמצא נקב בטחול מתחילת ברייתה מבואר לעיל כלל י"ד סי' י"ב:

י ניטלו הכליות כשרה ודוקא כשניטלו בידי אדם כולו כאחד או שנבראת כך אבל אם ינטלו ע"י חולי וה"ה בידי אדם שחתך מעט מעט טריפה דכיון שהקטינה לפחות מכשיעור המבואר לקמן בסי' כ"א כבר נאסרה איך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות והסימן לידע אם נבראת כך או ע"י חולי בודקין הכיס שלהם אם הכיס מלא חלב ניכר שזה תחלת ברייתה וכשרה. ואם נמצא חלב ומקום ריק ניכר שהיו לה כליות אלא שנימוחו וטריפה (סי' מ"ד סעיף ו' הסכמת הט"ז והש"ך וכ"מ שהיא מסקנת הפ"ח ומה שהקשה מריאה ודופן סותמה כבר תירץ הש"ך. ומה שהקשה מטרפש הכבד נראה לי דלא קשה מידי דשאני הכא שאין להטריפות מחמת עצמה אלא מחמת הכבד וכיון שנסתם כשר):

יא כיון שניטלו הכליות כשר ולכן אם נבראת בכוליא אחד או בב' כליות כשרה (שם):

יב אע"ג דניטל כשר אבל לקתה הכוליא שנעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתה יתמסמס ויפול טריפה ונ"ל כיון שאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גרדו ולכן כל שניכר שהבשר לקוי ורע היא לקותא וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אע"פי שאינה סרוחה או שנמצאו בה מים עכורים או סרוחים טריפה אבל אם נמצאו בה מים זכים אפי' אם נמצאו המים הזכים בשלחופית קטנה בכוליא לעולם כשרה (שם):

יג אם נמצא מלאה מים שמראיהם רע אבל לא היו עבים ועכורים אלא מראיהם כמראה דבש בש"ע כתב הב"י דכשרה ויש אוסרין אבל אנו הנוהגין עפ"י רמ"א קי"ל כהאוסרין דהוי לקותא וטריפה:

יד לקותא שכתבנו דטריפה בכוליא אינו אלא דוקא אם מגיע הלקותא על הלובן שנכנס תוך הכליות תחת המתנים ששם מעורים בגידין באמצעית הכוליא והוא במקום חריץ שבאותו מקים כאיב לה הרבה יותר מאלו נטלה לגמרי כ"כ בש"ע. אבל דעת האחרונים דלקותא ע"י מוגלא לא בעינן שיגיע לחריץ אלא דאפילו במעט מוגלא רחוק הרבה ממקום חריץ טריפה דכיון דיש שם מוגלא סופו שירקיב כולו (ש"ך ס"ק ח') והט"ז מחלק שאם יש בועא בולטת מבחוץ ויש בה מוגלא אפילו לא הגיע לחריץ טריפה אבל אם לא היתה הבועא מבחוץ אלא מבפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ (ט"ז ס"ק ו' כ"כ בשם רש"ל אך צ"ע שאף שרש"ל כ"כ ביש"ש מ"מ בקיצור פסקים שם כ' סתם דאפילו לא הגיע לכוליא טריפה משמע כש"ך) ובמים זכים אפילו הגיע בתוך הלובן כשר ובלבד שיהיה מקצת מן הלובן קיים אבל אם כל הלובן נהפך למים אפילו זכים טרפה (ט"ז ס"ק ח') ואמנם התב"ש כתב שאין להחמיר בהמססה רק בנימסמס ממש אבל בשינוי קצת וכ"ש שינוי מראה אין להחמיר אלא בשהגיע הריעות' עד החריץ אבל במוגלא מחמיר ג"כ כדעת האחרונים דאפי' רחוק מן החריץ טריפה וכמו שכתבתי בסי' י"ד הגם הפ"ח מיקל כדעת הש"ע כבר דחה ראיותיו בטוב טעם הגם שהכו"פ ג"כ מחזיק דברי ש"ע יש לדחות ראיותיו ולכן אין להקל כ"א בדוחק גדול:

טו ואם היכתה בכוליא במכת חרב עד שנבקעה לשנים וי"א אפי' לא נבקעת לשנים אלא שהוכתה בכח (ט"ז ס"ק ה' וש"ך ס"ק ז') אלא דבזה צריך שיגיע המכה תוך הלובן שהוא החריץ לכ"ע ואם לא הגיע לחריץ כשר לכ"ע ואם נחתך ממנה חתיכה בנחת אעפ"י שנחתך ע"י חרב אפי' אם הגיע המכה תוך החריץ כשרה:

טז אם ניקב הכוליא אעפ"י שהגיע הנקב תוך החריץ כשר ודוקא שניקב ע"י מחט וכיוצא בו אבל ע"י חולי לא גרע מנתמסמס וכ"ש לדידן דאין אנו בקיאין במסמוס (פרי חדש) וכן בנאסר ע"י חולי דיש להחמיר (מנ"י כלל פ"ט ס"ק י' ועיין ט"ז ס"ק ב') ואם ניקב ע"י חולי שלא במקום הלבן אפילו בנתמסמס כשר (ש"ך סס"ק ב' וצ"ע אם כוונתו דווקא לדעת המחבר דס"ל בנתמסמס דהיינו' לקותא ע"י חולי צריך דוקא שיגיע למקום חריץ וא"כ לפי מה שכתבנו לעיל סי' י"ד בשם האחרונים בנתמסמס אפי' רחוק מן החריץ טריפה א"כ ה"ה כאן או כונתו כיון שכתב הב"ח דלמעשה צריך להתיישב וא"כ כיון דלהש"ע אפילו בלקותא צריך שיגיע למקום החריץ ולכן כתב דכשר וא"כ לפי מה שכתב הפ"ח דכיון דאין אנו בקיאין בהמססה יש להחמיר למעשה ואם כן יש להחמיר לגמרי כמו בלקותא):

יז נמצא בה דם דינו כמים וכשרה אפילו הגיע לחריץ שאין זו לקות' הואיל והיא כולה דם משא"כ במים שמראיתו רע לעיל בסי' י"ג. ואם יש בלובן דם צ"ע שהרי שם אין דרכה להיות דם וא"כ לרמ"א דמטריף במראה דבש ה"נ טריפה (עיין ש"ך ס"ק ט'):

יח כיון שעיקר חיות תלויה בלובן ולכן אפי' כל הכוליא קיימת אלא שהלקותא הי' רק בלובן טריפה ונ"ל אפי' רק במקצתה חוץ ממים זכים דכשר במקצתה כדלעיל סי' י"ד (עיין ט"ז ס"ק י' שכתב דכולה שלם בעינן מן לקותא אפילו במים זכים ושם בס"ק ח' כתב דבמים זכים במקצתו כשר וצ"ע):

יט בכל מקום שכתבנו שצריך שיגיע עד הלובן אם נאבד קודם שבדקו וא"י אם הגיע או לא טריפה ככל ספק טריפה (כרתי ופלתי):

כ נמצאו בכוליא אבנים כשרה כי דרך האבן לגדל בכליות ואם נמצאו במקו' הלובן יש להכשיר בהפ"מ (שם בט"ז וש"ך):

כא כוליא שהקטינה מחמת חולי בבהמה דקה עד כפול ופול בכלל טריפה ובגסה עד ענבה בינונית וענבה בכלל טריפה ואם היתה קטנה בתולדתה כשרה. וכיצד יודעין זה. אם היא כולה מלאה ואין שם חלל סביבותיה ולא ריקוב כלל אז ניכר שכך היתה תחלת ברייתה וכשרה. ואם נמצא שם חלל בידוע שהקטינה וטריפה ואם מסופק בזה טריפה. אבל אם קודם שבדק אם נשאר בה כשיעור נאבדה כשר דהוי ס"ס ספק שמא היה בו כשיעור ואת"ל שלא היה בו כשיעור שמא נתילדה כך מתחלת ברייתה כן נ"ל:

כב אם יש לה ג' כליית או יותר ואינם עומדות בשורה א' אלא א' עומדת למטה מהם שניכר שהיא יתרת והיתרת הזו הקטינה כשרה ואם כולן עומדות בשורה אחד כיון שאינו ניכר איזה היא יתרת נחלקו הפוסקים (עיין ש"ך ס"ק ט"ז ומש"כ שמהרש"ל כ' להיפך אינו ר"ל איפכא ממש אלא בדין זה כתב להיפך) והפ"ח אוסר בכולן כיון דאפי' ניטלו הכליות כשר אלא דהקטינו טרפה מטעם דכאיב לה א"כ אין חילוק בין כוליא העיקרת או היתרת. ונ"ל דה"ה בכל לקותא דינו שוה להקטינו דמ"ש:

כג אע"ג דבכל האיברים אין שינוי מראה פוסל בהם חוץ מריאה אבל בכוליא כיון דלקותא פוסל בה ושינוי מראה עכ"פ לקותא הוא ולכן שינוי מראה פוסל בה מ"מ כיון שדין זה דשינוי מראה לא נזכר בגמ' ולכן אינה טריפה אלא עד שיגיע ממש לחריץ אע"ג דבלקותא ממש אפי' אינו מגיע לחריץ טריפה כדלעיל סי' י"ד כדעת האחרונים (כ"כ ביש"ש הביאו הט"ז ס"ק ט"ו וכן משמע מדברי הש"ך ס"ק י"ז) וכיון דכוליא נוטה לאדמומית לפיכך אם יש בה לובן הוי לקותא וכיון שמגיע מראה הלבן עד החריץ ממש אע"פ שא"א לידע אם נכנס גם לחריץ או לא מ"מ טריפה מספק אבל ירוקה כשרה ודוקא ירוק ככרתי דהייני שקורין בל"א בלא או גרין (דכמו דגבי ריאה הדר בריא ה"ה כאן וס"ל להטור דמה שכתב בעה"ע וכל שינוי מראה ר"ל מראות פסולות ומה שלא כ' אדום משום דכוליא נוטה לאדמומית ובזה מתורץ קו' הב"י) אבל געל ושחור טריפה ואם האדימה כולה או מקצתה כשרה:

כד אע"ג דלענין טחול בעוף כתבנו לעיל סימן ד' להחמיר אבל בכליות אין טריפות בעוף לפי שהם סגורים בעצם ואין מגיעין שם בני מעים ועוד כיון שכל הטריפות תלוי בלובן ובעוף אין שם לובן וחריץ (פרי חדש) ולכן אפי' נפחה כוליתה כביצת תרנגולת ושחורה כדיו כשר (ט"ז):

כה בלובן הכוליא יש עליו קרום דק מלמעלה ולפעמים נמצא אותו קרום שחור ותחת אותו הקרום מוצאין הלובן שהוא בריא כשאר כליות. כתב הפ"ח שבירושלים תוב"ב נוהגין להכשיר דהקרום לא נקרא חריץ ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.