חיי אדם/ב/קמו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קמו

הלכות סוכה כלל קמו
דיני סוכה

א כתיב בסכת תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו' מארץ מצרים מתחלה כתיב בסכת חסר וכאן בסכות הושבתי כתיב מלא אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו א' סוכות של ענני כבוד וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג. וצוה מצוה זו בתשרי ולא בניסן שהיא זמן יציאת מצרים משום דבימות החמה אינו ניכר המצוה כי כן דרך לישב בסוכות מפני החום משא"כ בתשרי שכבר הגיעו ימות הגשמים ואז ניכר שהוא למצוה (תרכ"ה):

ב זה שנאמר בתורה בסוכות תשבו היינו הסכך שלמעלה שזה נקרא סכך שמסכך על האדם ומגין עליו מזרם וממטר כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר אבל הדפנות אינם קרויים סוכה ולפיכך כל הפסולים שנכתבו לקמן דפסלה התורה בסוכה היינו דוקא בסכך אבל כולם כשרים בדפנות (תר"ל ובט"ז שם):

ג ומ"מ הלמ"מ וגם מרבינן מהכתוב דלא קרויה סוכה אלא אם כן יש לה דפנות ומצוה מן המובחר שיעשה ד' דפנות שלימות ומכל מקום אם עשה לה רק ב' דפנות ובשלישית טפח מרווח הלכה למשה מסיני דכשרה ובלבד שיעשה צורת הפתח דהיינו אם היו ב' מחיצות זו אצל זו כמין גם % עושה דופן שיש ברחבו יותר מעט על טפח ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן שנמצא שיש כאן רוב דופן מהכשר סוכה שהוא ז' כדלקמן ועוד יעמיד קנה כנגד סוף המקצוע השני כנגד אותו טפח ומניח קנה מן הטפח עד הקצה שכנגדו או אפילו למעלה מהן שאין נוגע בהן רק שיהיה כנגדן ממש דהוי צ"הפ כמבואר בהלכות שבת בדין מחיצות ואפילו אם הסכך מונח עליהם מ"מ ראוי להחמיר ולהניח קנה על גביהן דהסכך לא נעשה לשם צורת הפתח (סי' תר"ל מגן אברהם ס"ק ב') ואז מות' לטלטל בתוכו ולהוציא מן הבית דרך חלון הפתוח לסוכה בשבת שבתוך החג דאע"ג דבשאר שבתות אסור לטלטל אלא א"כ יש תיקון ברוח רביעית מ"מ בשבת שבתוך החג אמרי' מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי לענין שבת ודוקא בשעת הדחק אבל בלא"ה ראוי להחמיר (עיין ר"ן וב"י) אבל בפחות מן ב' דפנות שלימות ושלישית טפח וצורת הפתח לא מהני אם יעשה כל הדפנות ע"י צורת הפתח אע"ג דצ"הפ היא מחיצה גמורה כמו שנתבאר בכלל מ"ח מ"מ לענין סוכה לא מהני אפילו בדופן ג' ומכ"ש בשאר מחיצות (כ"כ ר"ן בהדיא ריש סוכה) וכן מחיצות של קנה פחות מג' טפחים לא מהני אא"כ עושה ד' דפנות (ועיין סי' תר"ל במגן אברהם סק"א):

ד היה לה ב' דפנות זו כנגד זו % וזה גרע משתי דפנות הדבוקים יחד דלעיל עושה דופן שיש ברחבו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד משני הדפנות וא"כ הוי כאלו היה כאן בדופן השלישי דופן של ז' טפחי' דכל פחות מג' טפחים הוי כלבוד וגם בזה צריך להניח קנה מן הפס על דופן האחר כדי שיהי' צה"פ (ובסוכה גדולה ודופנה ג' רחוק הרבה מן הפס שעושה מ"א הניח בצ"ע אם מהני וא"ר מכשיר). ודוקא כשנעשה מחיצה ג' ע"י לבוד צריך צה"פ אבל אם יש דופן של שבעה טפחים בלא לבוד וכ"ש ג' דפנות שלימות א"צ לצה"פ אלא שנוהגין לעשות לנוי. ולפי שיש הרבה דינים בענין עשיית הדפנות שאינן שלימות ואין הכל בקיאין בזה ולכן נהגו לעשות מחיצות שלימות ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות עדיף שיעשה ג' מחיצות שלימות מד' שאינן שלימות (שם):

ה העושה סוכתו בבית בזוית של כותל מזרח וכותל דרום ונמצא שאין כאן אלא ב' מחיצות ולמעל' מונח קורת הבית ויש לומר פי תקרה יורד וסותם לא מהני לחשוב לדופן ג' אלא ישים תחת הקורה קנה מכאן וקנה מכאן ויהיה נחשב לצורת הפתח (שם ט"ז):

ו גובה הדפנות אין פחות מי"ט מן הקרקע ואם אין לו נסרים גבוהים כל כך יעמידם פחות מג"ט סמוך לקרקע או פחות מג"ט סמוך לסכך דאמרינן לבוד אבל אם יש אויר ביניה' ג"ט אפי' גבוהים הרבה פסול דהוי מחיצה תלוי'. ורוחב המחיצות אין פחות מז' טפחים על ז"ט דזהו השיעור שמחזיק ראשו ורובו של אדם ושלחן טפח. ומותר לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין ובגובה עד עשרים אמה אבל אם הסכך למעלה מעשרים אמה פסולה כדלקמן ואם הי' בחלל הסוכה בפנים פחות מי"ט בגובה או פחות מז' על ז' בארכה ורחבה פסול דזה דירה סרוחה ואין אדם דר בדירה סרוחה ומ"מ מה שמכניס כלים לתוכה או נויי סוכה אע"פ שממעט חללה מי' טפחים כשרה דמ"מ הוי דירה אבל אם הסכך יורד לתוך י"ט פסול שאין זה דירה (תרל"ג). ומן הצד כגון שאינה אלא ז' על ז' ותלה במחיצות אפילו לנוי ופחתה מז' על ז" פסולה (תרל"ד) ואם הסוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן א' משוך לפנים שאין בו ז"ט על ז"ט אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת לא הוי דירה וכ"ש אם היתה ארוכה הרבה ואין ברחבה ז' דפסולה אפילו לדידן דישיבתינו אינה כשלהם מ"מ פסולה (תרל"ד):

ז כל הדברים כשרים לדפנות בין מדבר שאינו גדולי קרקע כגון עורות וכן דבר המקבל טומאה כגון סדינין וכיוצא בו וכן מכלים ובלבד שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולכן אם עושה מחיצות מיריעות וכיוצא בו צריך לקשור אותם מלמעלה ומלמטה כדי שלא יניד אותם הרוח ומ"מ אין נכון לעשות מיריעות שמא יפסקו ולאו אדעתי'. ואפילו יש בהם פרצות הרבה ואפילו חמתה מרובה מצלתה כשרה שכ"ז אינו פוסל אלא בסכך וכן אפי' מבעלי חיים ואפילו שיעמיד בני אדם לשם מחיצות אלא דבשבת ויו"ט צריך שלא ידעו שלשם מחיצה הועמדו שם דאסור לעשות מחיצה בשבת וגם צריך ליזהר שלא לעשות מחיצה מיריעות בשבת ויו"ט ואפי' אם לא נקשר בקשר גמור מ"מ אסור מטעם דאסור לעשות מחיצה בשבת ויו"ט וצריך להזהיר על זה את בני הכפרי' (תר"ל):

ח ששה דברים פסולים בסכך (א) דבר המקבל טומאה (ב) שאין גידולו מן הארץ (ג) מחובר (ד) חמתה מרובה מצילתה (ה) תעשה ולא מן העשוי (ו) למעלה מכ' אמה. ולפיכך צריך שיהיה הסכך מדבר שהוא גידולי קרקע ואינו מקבל טומא' שנא' חג הסוכות תעשה וגו' באספך מגרנך ומיקבך. וא"ל דהכתוב בא להורות באיזה זמן יעשה שהרי כבר כתיב בשביעי בט"ו לחדש וקבלו חז"ל דכוונת הכתוב להורות ממה שיעשה הסכך שיעשה ממה שאוסף מן הגרן ומן היקב דהיינו הקש וענפי האילן שהם דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה דקש וענפי אילן אין מקבלין טומאה דאין לומר דר"ל בגרן ויקב עצמו דהיינו האוכל שהוא דבר המקבל טומאה דא"כ הוי ל"ל באספך גרנך ויקבך אלא ע"כ דכונת הכתוב בפסולת גרן ויקב דהיינו מה שמאסף מן הגרן ומן היקב והוא הפסולת (תרכ"ט):

ט וגם ילפינן מפסוק זה שלא יסכך בענפי אילנות המחוברים באילן דדוקא בפסולת גרן דהיינו בתלוש אבל תלוש ולבסוף חברו כגון נסרים שחיברן בכותל מקרי תלוש לענין זה (שם במגן אברהם):

י ולכן המסכך בעורות של בהמה אע"פ שלא נעבדו עדיין שאינן מקבלים טומא' או במיני מתכות או בכלים דכל זה אינן גידולי קרקע ואפילו בעפר דעכ"פ לאו גידולי קרקע הוא אלא קרקע עצמו פסול' הסוכה מה"ת והמסכך בשבר כלים אע"ג שכבר טהרו מטומאת' ע"י שבירה זו וגם אינן מקבלים טומאה מ"מ פסולה מדרבנן ולכן כל עץ שנמצא בו ברזל אין לסכך בו דשבר כלי הוא (שם):

יא כל דבר שיש לו בית קיבול אין מסככין בו דמקבל טומאה ומ"מ מותר לסכך בקנים כיון שלא נעשו לקבלה וה"ה מרזב (שם):

יב המחצלאות שעושין מקנים או מענפי אילן הרכים ומעמידן בעגלות שקורין (קערב או פאלוקישאק) אסור לסכך בהן שהן כלים ואפילו לאחר שביטלן מתורת כלים כדלעיל סי' י' אבל אם עשה לסיכוך אפילו יש לה שפה רק שלא תהיה לה בית קיבול (עי' א"ר) מסככין בה אם לא במקום שנהגו להניח מחצלאות אלו בגגין כעין תקרה דאז אסור דיבא לטעות ויאמר מ"ש לישב בסוכה או בבית אבל אלו מחצלאות שנעשו מקליפת עץ שקורין ראגזעס או מאטן פסולים שהם נעשים לכסות סחורה והוי כלים ומקבלים טומאה (שם):

יג אין מסככין בדבר שריחו רע או שנושרים עליהן ואע"פ שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה כגון עשבים שאינן ראוים לאכילה אסור דחיישינן שמא מתוך שריחו רע או שעליהן נושרין תמיד יצא מן הסוכה (שם) ומ"מ בדיעבד יצא וכן אם אין לו במה לסכך מותר (מגן אברהם) אבל אם אין נושרין רק בשעת הרוח כשר לסכך בהם אפילו לכתחלה וכן לא יסכך בדבר שמתייבש תוך ז' שמא לא יהא בו שיעור הכשר סוכה:

יד כבר כתבנו דנקרא סוכה על שם שנעשה לצל ומדכתיב חג הסוכות תעשה קבלו חז"ל תעשה ולא ממה שנעשה כבר שלא לשם צל ועכשיו נמלך שתהי' לצל לפיכך המניח עצים או קש ע"ג מחיצות ליבשן ולא לשם צל כלל ואח"כ נמלך שתהיה לשם סוכה פסול מה"ת שהרי מתחילה לא נעשה לשם צל ולפיכך אסרו חכמי' לסכך אפי' לשם סוכה בדברים שדרך בני אדם להניח לייבשן כגון חבילה של קנים או של קש אע"ג שמסכך עכשיו לשם צל וסוכה משו' גזרה ואמנ' לא אסרו אלא באותו ענין שדרך בני אדם רגילין להניח לייבש ואין זה בפחות מכ"ה קנים וגם לא נקרא חבילה אלא מה שיכול לטלטל ממקום למקום ע"י אגוד זה כגון שנקשר בב' ראשיה או באמצע אבל אם קשר רק מצד א' כיון שאין יכול לטלטל עי"ז לא נקרא חביל' ומטעם זה נמי אם יש בגזע א' כ"ה קנים אע"פ שקשרה ג"כ בראש השני לא נקרא חבילה כיון שעיקרן א' ואגוד בידי שמים לא נקרא אגוד ומ"מ אם אגד עמהם אפילו רק קנה א' הוי חבילה ואותן המסככים בקש צריכים ליזהר שלא יעשו אגודות מן הקש בכדי שלא יפזרם הרוח דפסול מדרבנן (תרכ"ט):

טו ולכן נמי חבילה שאין קושרין אותן אלא למוכרם במנין ומיד כשיקנה הקונה יתירנה אינה חבילה ובמדינתינו שמוכרין אגודות ענפי אילנות שקורין ועלניק וקוצצין אותם לפזר בבית אפשר שאין דינם כחבילה כיון שאין דרך להניחן ליבשן דאדרבה כשיתיבשו אז אינן שוין כלום (שם):

טז ומטעם זה כיון דאין זה אלא מדרבנן אם כבר סיכך בחבילה לשם סוכה ואח"כ נזכר א"צ להתירן ולהגביהן ולחזור ולהניחן אלא מתיר האגודות ודיו דכיון דאין החשש אלא שמא יבא לטעות ויאמר דמותר לישב תחת סוכה שהניח רק ליבש וכיון דמגלה דעתו במה שמתירן שהוא בקי בדין תעשה ולא מן העשוי סגי אבל אם הניחן שלא לשם צל רק ליבש אע"פ שמתירן עכשיו פסול מה"ת שהרי נעשה בפסול אלא צריך להתיר האגודות ולנענען דהיינו שיגביהן ויחזור ויניחן לשם סוכה (שם):

יז נסרים אע"פ שהן גידולי קרקע ואינן מקבלי' טומאה אם יש ברחבן ד"ט אסרו חכמים לסכך בהם אפי' אם יניחם על עובין ששם הם קצרים אפ"ה אסו' דסתם תקרה של בית נעשה מנסרים רחבים ויבא לטעות ויאמר מ"ש לישב בסוכה מ"ש לישב בבית והתורה אמרה בסוכות תשבו ולא בבית אבל אם אינן רחבין ד"ט אע"פ שהן משופין ודומין לכלים אם לא ייחדן לשום תשמיש מותר לסכך בהן דאין רגילות לסכך בית בנסרים הפחותים מד"ט ומ"מ אין אנו נוהגין כלל לסכך בנסרים ובמדינתינו נוהגין לעשות תקרות הבית אף בנסרים שאינן ד"ט ולא עוד אלא אפי' לאטש דבזה אין דרך כלל לעשות ממנו תקרה אפילו בזמה"ז נוהגין לאסור לסכך בהן שמא יבא לסכך כ"כ עד שלא יהיו גשמים יורדין לתוכה ושייך בה גזירת בית. ומ"מ בשעת הדחק או שאין לו במה לסכך מותר לסכך אפי' בנסרים שרחבן ד"ט וה"ה בכל דבר האסור משום גזרה (שם במגן אברהם ס"ק כ"ב):

יח כיון דנקרא סכך ע"ש שמגין מן החמה לכן צריך להניח כ"כ עד שתהיה צלתה מרובה מחמתה ואם היה חמתה מרובה פסולה מה"ת שהרי אין כאן סכך ולכתחלה יהיה הסיכוך קל כדי שיראו ממנו הכוכבים גדולים הנראים בלילה ומ"מ אם היתה מעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים בתוכה כשרה אבל אם היה מעובה כ"כ עד שאין הגשמים יכולים לירד בתוכה אפי' כשיורדין גשמים מרובים וא"כ הוי כעין בית פסולה משום גזירת בית (תרל"א):

יט אויר פוסל בסוכה בג' טפחים בין בגדולה ובין בקטנה בין באמצע בין מן הצד ג"ט פסול בפחות מג"ט כשרה ומצטרף להשלים הסוכה אבל אין ישנים תחתיו וחמור אויר מסכך פסול שבסי' כ' שבאויר נראה ההפסק לעינים (ט"ז) ואם יש אוי' ג"ט במקום אחד ואינו חולק כל הסוכה כשרה מלבד באותו מקום ואם חולק הסוכה לשנים עד שלא נשאר שיעור הכשר סוכה עם ג' דפנות אותו חלק שאין בו הכשר סוכה פסול ואם היה הסכך דק מאוד שיש בה אויר הרבה אלא שאין ג' טפחים במקום א' כיון שבין הכל צלתה מרובה מחמתה כשרה ובלבד שלא יהיה במקום א' כדי ראשו ורובו (סי' תרל"ב):

כ סכך פסול אם הניח מן הצד סמוך לדופן אפי' מהלך על כל אותו הצד אם הוא פחות מד"א כשרה דהלמ"מ דאמרי' דופן עקומה ר"ל דחשבינן לסכך כאלו הוא מן הדופן ועקום ונכפף למעלה ואם הגג עקום כגגין שלנו אע"פ שיש בשיפוע ד' אינו פוסל אא"כ יש במשכו ד' ואם הגג עקום למעלה ולמטה בסמוך לו קורה אף ע"פ דאינו נמשך ממנו ג"ט כיון דבגובה רחוק ממנו ג"ט אין מצטרפין ולא אמרי' חבוט ולבוד להחמיר ונחלקו הפוסקים די"א דוקא כשהדפנות מגיעים לסכך אמרי' דופן עקומה (ר"ן ב"ח מ"א) וי"א דאפי' אינם מגיעים לסכך נמי אמרי' כאלו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף (טור ט"ז א"ר) ואפי' הניח סכך פסול אצל כל הד' דפנות אם הוא פחות מד"א כשרה הסוכה באמצע אם יש באמצע המסוכך בסכך כשר שיעור סוכה אבל אם הוא ד"א לא אמרי' דופן עקומה וא"כ כיון שזה אינו נקרא דופן נמצא אע"ג שבאמצע הסוכה הניח סכך כשר מ"מ כל הסוכ' פסולה שהרי אין דפנות דהדפנות אינן מועילין לסוכה כיון שהם מופלגים מן הסוכה ואם יש לסוכה ד' דפנות והניח סכך פסול אצל דופן א' אע"פ שהוא יותר מד"א כשרה אם יש בסכך הכשר שיעור סוכה שהרי יש לה ג' דפנות רק שלא ישב תחת הפסול:

כא בד"א מן הצד דשייך לומר דופן עקומה אבל באמצע הסוכה אם הוא פחות מד"ט בטל לגבי הסכך ולא מקרי כלל סכך פסול והסוכה כשרה ומותר לישב אפילו תחת הפסול (כ"כ בש"ע אבל דעת הראב"ד דאפילו בפחות מד"ט חשבינן לסכך פסול לענין זה שאסור לישב תחתיו וכ"מ דעת הר"ן ד' רל"ט ע"ב וכ"כ ריטב"א בחי' סוכה דף י"ט וכתב שכן הסכים רבו וכ"כ ריא"ז בש"ג ולכן יש להחמיר) ואם הסכך פסול ד"ט והסוכה יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע"פ ארכה פסולה כל הסוכה שהרי אין כאן בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחבה ונשאר שיעור סוכה בחלק הפנימי חלק הפנימי כשר והחיצון פסול ואם יש פחות מד"א מדופן אמצעי עד סוף הסכך פסול א"כ אף חלק החיצון כשר דזה שיושב בחלק הפנימי מחשב לו לסכך וזה שיושב בחלק החיצון מחשב לו לדופן (סי' תרל"ג מ"א סק"ו) בד"א בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז' טפחים על ז"ט אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז' או אפי' ט' ומחצה כיון דכי שקלת ליה לפסול ליכא הכשר סוכה ולכן בין באמצע בין מן הצד בג"ט פסולה בפחות משלשה כשרה וישנים תחתיו ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור (שם):

כב לפיכך בית המסוכך כל השנה בנסרים ורוצה לעשות ממנו סוכה ומניח סביב הדפנות נסרים וכן המסכך תחת הגג ומניח סביב הדפנות מן הרעפים צריך ליזהר שלא יהיה בנשאר ד' אמות ומ"מ יש להחמיר גם בפחות מד' טפחים שלא לישב תחתיו כדלעיל סימן כ':

כג אם הניח אויר בין הדפנות לסכך ברחבו בפחות מג"ט קי"ל לבוד וכל הסוכה כשרה שאנו רואים כאלו הדפנות מחוברים לסכך אבל אם הניח אויר ג"ט פסולה שהרי אין כאן דופן לסוכה דבזה לא שייך לומר דופן עקומה כיון שאין כאן אלא אויר (שם):

כד סכך פחות מד' ואויר אצלו פחות משלשה אין מצטרפין לפסול הילכך אם יש אויר ג' במקום אחד ומיעטו אפילו בסכך פסול כשר ודוקא בסוכה גדולה אבל בקטנה שאין בה אלא ז' על ז' אם יש בשניהם האויר והסכך פסול שלשה טפחים מצטרפים לפסול:

כה אם יש סכך פסול ב' טפחים ועוד סכך פסול ב"ט ואויר פחות משלשה מפסיק באמצע יש להסתפק דכיון דקי"ל דכל פחות מג' הוי כלבוד וא"כ י"ל ה"ה הכא הוי כאלו ב' הפסולים הם ביחד וא"כ הוי סכך פסול ד"ט אבל אם בב' הפסולים אין בהם ד"ט לא אמרינן דנחשב האויר ביניהם כאלו היה סתום בסכך פסול דדוקא כשאלו השני פסולים היו סמוכים אמרינן אבל לא כשמפורד לעשותו סתום (תרל"ג):

כו סככה בשפודין של ברזל וכיוצא בו מדברים הפסולין לסכך בהן ואין בהם ד' ואין בהם במקום א' ד' והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר פסול שא"א שיצמצם כל האויר מסכך כשר ונמצא הפסול מרובה אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול כשר. ודוקא בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה צריך להיות מן השפודין פחות מג"ט במקום א' (תרל"א):

כז בשעת הדחק וכיוצא בו שמותר לסכך בנסרים כדלעיל סי' ט"ז ויש לו בית שמסוכך בנסרים ואין עליהם מעזיבה מ"מ פסולה לסוכה מה"ת אע"פ שנמלך עכשיו לשם סוכה משום תעשה ולא מן העשוי כדלעיל שהרי בית פסול מה"ת דסוכה אמר רחמנא ולא בית. ולכן צריך לעשות מעשה שיסיר כל המסמרים ומנענע כל נסר ונסר (כן פרש"י ורע"ב וכן מוכח ע"כ) או שיטול מן ב' נסרים נסר א' ויתן סכך כשר במקומו וכולה כשרה אפילו הנסרים רחב ד' ול"ש בזה גזרת תקרה כיון שעושה מעשה שמוכיח שבקי בדין תולמ"ה ובדין שלא ישב תחת תקרת הבית (ואמנם י"א דאם כבר היה מעזיבה על הנסרים אין להתיר ליטול המעזיבה ולפקפק או ליטול א' מבינתים. והמ"א הניח זה בצ"ע וגם בא"ר משמע דמותר (סימן תרל"א):

כח פסל היוצא מן הסוכה דינו כסוכה כגון שעשה שני דפנות כמין גם ארוכות ודופן א' ארכו רק ז"ט והסכך הוא יוצא הרבה כנגד דופן הארוכה ונמצא שאין לסכך הזה רק ב' דפנות מ"מ כשר ואפילו אם עשה הדופן הג' יותר מד"ט ואם כן י"ל שגילה דעתו שרוצה לעשות דפנות שלימות ואינו רוצה להשתמש רק כנגד הדפנות מ"מ כשר (שם):

כט אם הניח הסכך למעלה מכ' אמה מקרקעיתו של הסוכה פסולה מה"ת דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ר"ל שתעשה בענין זה שאפשר לך לעשות שלא תעמוד רק ז' ימים דהיינו בנין עראי אבל למעלה מכ' אמה א"א לעשות אלא בנין קבע פסולה [א] (תרל"ג):

ל לכתחלה ראוי להחמיר שלא להעמיד הסכך בדבר שמקבל טומאה ולכן אין ליתן סולמות של עגלות או המחוברים בכותל שנותנים שם מאכל בהמה שהם ככלים ומקבלים טומאה וכן שאר סולמות שיש להם בית קיבול השליבות וכ"ש שאר כלים כגון מרה ומגריפה כדי לסכך עליהן ואפילו ליתן אותם על הסכך כדי שיחזיק הסכך שלא יפול דגזרי' שמא ויבא לסכך בהם ומה שנותנין הכלונסו' על כותל אבנים המחובר משום דשם ל"ש למגזר. וכ"ז לכתחלה אם אפשר ליזהר אבל אם א"א שאין לו שאר דברים או בדיעבד קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה ולכ"ע מותר לחבר הכלונסאות שמניח הסכך עליהם במסמרות של ברזל כיון שאין סומך הסכך על המסמרים אלא שמחזיק בהם העמודים זה מותר לכ"ע וכן מותר לקשרם בחבלים של פשתן או בבגדים בלואים אבל לקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחלה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה (סי' תרכ"ט במגן אברהם):

לא אותן שעושין סריגות מעצים דקים ומחוברים יחד והן רחב ד' יש להסתפק דאפשר דדינן כנסר שיש בו רחב ד"ט דפסול ואע"פ שנותן עליו סכך כשר אפשר שיש לאסור מ"מ אין למחות בהנוהגין היתר כיון שנותן עליו סכך כשר ל"ש גזרת תקרה (תרכ"ט מ"א סק"ו):

לב סוכה שאין לה גג כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כזה % או שסמך ראש הדופן לכותל כזה % פסולה שאין כאן לא סכך ולא דופן ומ"מ אם יש בפחות מג' סמוך לגנה טפח כשרה ולפי שאינו מצוי במדינתנו לא הארכתי ואם כל הדפנות מדבר שמסככין בו מותר לישן אפילו תחת הדפנות (סס"י תרל"א):

לג מדכתיב בסכת תשבו בלא ו' דמשמע בסוכה א' ולא בסוכה שתחת הסוכה ולכן אם עשה ב' סככים זה למעלה מזה ושניהם צלתה מרובה מחמתה (דכל שחמתה מרובה לא שמה סכך ועיין בסי' תרכ"ח) ויש ביניהם שיעור סוכה דהיינו י"ט (דאל"כ אין שמה סכך והוי כאלו כולו סכך א' פסול וכ"ש אם עשה סוכה תחת תקרת הבית דפסולה אלא דבזה אפילו אין תקרת הבית גבוה י"ט מן הסכך פסולה דבצל סוכה אמרה התורה ולא בסוכה שתחת הבית וכן בסוכה שתחת האילן אפילו ענפי האילן מועטי' שחמתה מרובה מצלתה והסוכה היא בלא האילן צלתה מרובה מחמתה מחלוקת בין הפוסקים וכיון דהוי מלתא דאורייתא אזלינן לחומרא דכל הסכך שכנגד הענפים רואין אותן כאילו אינן אא"כ הסכך כשר הוא כ"כ שאפילו אם תנטל כל הסכך שמונח נגד הענפים אף עפ"כ תשער הסוכה צלתה מרובה מחמתה וכל זה פסול מדכתיב בסכת חסר ו' להורות לא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת הבית ולא בסוכה שתחת האילן ואפילו אם יקצצו אח"כ ענפי האילן שיהיו הענפים עצמם מהסכך אע"ג דהשתא הם כשרים לסכך שהרי אינו מחובר מכל מקום הסוכה פסולה שהרי כבר נעשה בפסול והוי תעשה ולא מן העשוי אלא א"כ יגביה כל ענף וענף ויחזור ויניחנו על הסכך לשם סוכה ומטעם זה אסור לישן בסוכה במטה שיש לה גג למעלה אע"ג שאינו גבוה י"ט שהרי אינו ישן בצל סוכה אלא בצל אהל (סי' תרכ"ו כ"ז כ"ח):

לד והעושה סוכה תחת תקרת הבית ואח"כ מסיר הרעפים י"א דפסולה דהוי תעשה ולא מן העשוי ויש מכשירין דזה גופא מה שמסיר הרעפים הוי מעשה ויש ליזהר בזה. ולכ"ע מותר לעשות תחת הגגות העשוים לפתוח ולסגור ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן רק שיפתח קודם עשיית הסוכה ואף שאח"כ סוגר הגג ה"ז כאילו פירס עליה סדין וחוזר ונוטלה כיון שנעשה בהכשר ומותר לפתחן ולסגרן ביו"ט אם יש להם צירים ואין בזה משום בנין וסתירה דהוי כפתח (תרכ"ו):

לה העושה סוכה למטה בבית תחת הגב שהסירו הרעפים אע"פ שנשארו עדיין העצים הדקים שקורין לאטש שהרעפים מונח עליהם כשר אפילו לישב תחת העצים עצמן הוכשרו כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים ויש מחמירי' שיהיה בין כל אחד ד"ט או לפחות ג"ט אבל אם היתה כך בלא רעפים אז אותן העצים יש להם דין סכך פסול דאע"ג דבאמת הם סכך כשר מ"מ כיון שהניחם שם שלא לשם צל הרי הם פסולים משום תולמ"ה ודינם כדין סוכה שתחת האילן בסימן ל"ב ע"ש ואם מניח הסכך עליהם הב"ח אוסר אם אין ביניהן ג"ט אבל מ"א וא"ר מתירין אם יש ריוח ביניהם יותר כדלעיל סי' כ"ו (ע"ס תרל"א סעיף ח'):

לו פירש סדין תחת הסכך לנוי אם הוא בתוך ד"ט לסכך כשרה דכיון שהוא לנוי בטל לגבי סכך ואם הוא רחוק מן הסכך ד"ט הוי אהל בפ"ע ופסולה ואם אינו לנוי אלא להגן אפילו בפחות מד"ט פסולה הסוכה ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי בסוכה אלא דוקא בפחות מד"ט לסכך. ומ"מ דבר שחמתה מרובה מצלתה ליכא למיחש דל"ש לגזור בזה (א"ר) ונ"ל דלכך אין מדקדקין בתליית מנורות התלוים:

לז ומ"מ כיון די"א דמותר לפרוס סדין תחת הסכך בפחות מד"ט כדי להציל מן הגשמים דבטל לגבי סכך ולכן אם הרוח מכבה הנרות מוטב לעשות כן משיאכל חוץ לסוכה ומיהו לא יברך לישב בסוכה דיש פוסלין דס"ל דדוקא לנאותה כשרה אבל מפני הגשמים וכיוצא לא בטיל לגבי סוכה (תרכ"ט ותר"מ):

לח סוכה אע"פ שלא עשאה לשם מצוה כשרה ואפי' עשאוה נכרי' שאינ' מצווי' כלל דלא הקפידה התורה אלא שתעשה הסוכה לצל כדכתי' חג הסוכו' תעש' וסוכה הוא דוקא כשנעשה לצל ואפילו לא נעשית אלא לדירת עראי כמו שעושין הרועים וכיוצא בו כשרה ובלבד שתהיה מסוכך כדין אבל סוכה הנעשית מאליה כגון שהיה מונח גדיש גדול וחטט בו מלמטה עד שנעשה בו דפנות וסכך ממיל' פסולה לפי שלא נעשית לצל ואם עשאה לבית דירה הרי דינו כבית ופסולה אא"כ מגביה הסכך וחוזר ומניחו (תרל"ה תרל"ו) ואין לעשו' הסכך קודם שיעשה הדפנות ואפילו בדיעבד יש פוסלין. ואם עשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שנעשה שאר דפנות כמו בחוטט בגדיש דהיינו כמבואר בש"ע סי' תרנ"ה:

לט סוכה העומדת משנה לשנה כשרה כיון שנעשה פעם אחת לצל ומ"מ כיון שעבר החג הרי בטלה העשייה ואע"ג דמדינא א"צ שיעשה לשם סוכה כדאיתא בסי' הקודם מ"מ מצוה מן המובחר שיחדש דבר מה בסכך לשם סוכה ואפי' בטפח על טפח סגי או שילך החידוש על פני כילה ואפילו רחב כל דהו וה"ה בסוכות הנזכר בסימן הקודם מצוה לחדש בה דבר ואם עשאה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה וא"צ חידוש (שם):

מ מותר לעשות סוכה בראש עגלה ובספינה ובלבד שיוכל לעמוד ברוח מצויה ולכן גם הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלה שלהם שקורין ביידיל ובלבד שיהיה בתוכה גבוה י"ט ורחב ז"ט בלא הגלגלים (תרכ"ח):

מא יוצאין בסוכה שאולה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ומדכתיב בסוכת חסר ו' משמע שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' ובענין זה א"א שיגיע אפילו שוה פרוטה לכ"א אא"כ ע"י שאלה והא דכתיב חג הסוכו' תעש' לך וקיי"ל דכ"מ דכתיב לך ר"ל משלך קבלו חז"ל דר"ל לאפוקי גזולה ואמנם כיון דקיי"ל קרקע אינה נגזלת וא"כ אם תקף את חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה אף ע"ג דלכתחלה אסור אפי' לישב בסוכת חבירו שלא מדעתו אפילו אין דעתו לגוזלה דאע"ג דניחא ליה לאדם לקיים מצוה בממונו מ"מ הכא קפיד שאינו רוצה שיהיה עמו יחד מ"מ התורה שכתבה מיעוט דלא יצא בגזולה ע"כ לא מיירי בהכי שהרי קרקע אינו נגזלת וא"כ הוי כשאולה וכן אין לומר דמיירי שגזל עצים ועשה מהם סוכה דנהי דלפי ד"ת לא יצא שצריך לקיים כדכתיב והשיב את הגזלה מ"מ כיון שכבר תקנו חכמים שזה א"צ לסתור סוכתו אלא ישלם דמי עצי' לבעלי' וא"כ כשזה נותן לו דמי העצים ה"ז אינו בכלל גזולה שהרי יש כח ביד חכמים להפקיר ממון חבירו דקיי"ל הפקר ב"ד הפקר. ואין למצוא אלא כשזה אינו משלם לו דמי העצים או שראובן עשה לו סוכה בראש העגלה או בספינה ושמעון גזל והוציא את ראובן דבזה ליכא תקנת השבים ופסול מדאורייתא וכן אם ראובן עשה לו סוכה בקרקע של שמעון וחזר שמעון בעל הקרקע והוציא את ראובן מסוכתו הבנויה בקרקע שלו ונמצא היא גזולה ביד שמעון דאין כאן תורת שאלה שהרי אינה עומדת בקרקע של ראובן ואפילו אם בנה ראובן מדעת שמעון שהשאיל לו הקרקע לז' ימים מ"מ לא הוי הקרקע בחזקת ראובן אלא בחזקת שמעון וגם אין כאן תקנת השבים לומר ששמעון קנה העצים ע"י שיתן ממון לראובן דדוקא בגזל עצים וטרח בהם ובנה מהם בית או סוכה בזה יש תקנת השבים אבל זה שגזל סוכה עשויה אין כאן תקנת השבים (תרל"ז):

מב ומטעם זה אסור לעשות סוכה ברה"ר ואף דקיי"ל דקרקע אינה נגזלת וא"כ בדיעבד יצא מדין תורה מ"מ אסור לברך לישב בסוכה כיון שאינה שלו עכ"פ וא"ר מתיר לברך בדיעבד אם אין אחרת (שם):

מג ומטעם זה יש ליזהר שלא יקצץ ישראל סכך של סוכה בעצמו אלא יקנה אותם מנכרים (ועיין בט"ז ס"ס תרס"ד) ומ"מ אם א"א מותר לקצוץ בעצמו ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע (שם):

מד מי שלא עשה סוכה קודם יו"ט מותר לעשות בחוה"מ ומותר שיהיה לו ב' סוכות ויאכל היום בזו ולמחר בזו (שם):

מה עצי הסוכה בין הסכך ובין הדפנות אסורין בהנאה כל ח' ימים ולדידן גם בט' שהרי בח' עדיין מחוייב לאכול בסוכה וכיון דאיתקצאי בהש"מ אתקצאי לכולי יומא ואם חל בשבת לאחר יו"ט נוהגין שלא להסתפק ממנו גם בשבת דהוי כמכין מי"ט לשבת ואיסור הנאה בשיעור סוכה אסור מה"ת דכתיב חג הסוכות וקבלו חז"ל דבא להורות דהסוכה דומה לחגיגה מה חגיגה אסור בהנאה שהרי היא קדשים אף הסוכה היא קדושת הגוף ומ"מ אף מה שהוא יותר מהכשר סוכה אסור מדרבנן ואפילו ליטול קיסם לחצוץ שיניו אסור וכן הנוי סוכה אסור משום ביזוי מצוה ואפילו אם נפלו מ"מ אסורין כל ח' ובשבת ויו"ט אסורין אפילו בטלטול משום מוקצה (ואפילו למאן דמתיר אתרוג שנפסל בסימן תרס"ה שאני סוכה שהכל בטל לשיעור סוכה שאסור מדאורייתא ואינו תלוי בדעתו כלל משא"כ אתרוג דתלי בדעתו) ולענין תנאי להתנות עליהן להנות מהן עיין בהלכות שבת כלל ס"ו סי' י"ד ומ"מ אין אנו נוהגין להתנות ומ"מ נוהגין לטלטל הסדינין המצויירים שלא יתקלקלו מן הגשמים ואפילו בלא תנאי דמסתמא מתחלה ע"ד זה תלאן ומ"מ נכון להתנות שיעמוד קודם בין השמשות ראשון ויאמר אני מתנה שאיני בודל מהן כל בין השמשות של הט' ימים דאז מתחלה לא חל עליהם הקדושה או שמתנה ואומר אני מתנה עליהם לאכלם ולהשתמש בהן כל זמן שארצה וא"כ גם בהש"מ בכללו (תרל"ח) ועיין לעיל כלל ס"ו סי' י"א י"ב לענין לטלטל ולהנות מנויי סוכה:

מו אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז וכן לא יתלה שעטנז לנוי אא"כ גבוהים מתשמיש וגם לא יקשור אותן דברים שבדעתו לטלטלן מפני הגשמים דאסור להתירן ביום טוב אלא יעשה עניבה (שם במגן אברהם):

מז אסור לחקוק פסוק בסוכות תשבו על דלעת וכיוצא בו שיבא לידי בזיון ועוד דלהרבה פוסקים אסור לכתוב פסוקים אלא דוקא חומש שלם ואף על גב דנוהגין היתר דוקא להתלמד בהן אבל שלא לצורך אסור (שם ועיין בי"ד סי' רפ"ג בט"ז):

מח מי שא"א לו לעשות סוכה אלא מעבר הנהר וצריך לעבור בספינה קטנה אם א"א לו בשום אופן אחר מותר לעבור בספינה קטנה שנכרי יעבירנה כדי שלא יצטרך הישראל לעשות שום דבר [ב] (תרל"ט במגן אברהם):

מט היושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית כאלו לא אכל בסוכה מדרבנן דגזרו שמא ימשוך אחר שלחנו אבל אם מקצת שלחנו בתוך הסוכה אפי' רק טפח אע"פי שכל השלחן בתוך הבית יצא דהא סגי בשלחן טפח (ססי' תרל"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.