חיי אדם/ב/קלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קלג

הלכות תשעה באב כלל קלג
(סי' תקס"ב)

א יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמ"ש באנשי נינוה וירא ה' את מעשיהם ואמרו רז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ"מ אין לפטור א"ע בתשובה לבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכבר קבלו כל ישראל ונהגו כן בכל העולם כדלקמן סי' ו':

ב ואלו הם יום ב' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבה גחלת ישראל הנשארת לאחר שחרב בה"מ והשאיר נבוכדנצר בא"י ושם אותו לראש על ישראל וע"י שנהרג גלו כולן ונהרגו מהם לאלפים:

ג עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל נ"נ הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן:

ד י"ז בתמוז אירעו בו חמשה צרות נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמפורש בתורה וזה היה בי"ז בתמוז ובוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון והובקעה העיר בחורבן בית שני דאע"ג דבחורבן הראשון נבקעה העיר בט' לחדש כיון ששניהם היו בחדש זה קבעו לחורבן בית שני דחמירא עלינו ולא רצו לגזור בשניהם דאין מטריחין על הצביר יותר מדאי ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה והעמיד עבודת כוכבים בהיכל ע"י רשעי ישראל וזה גרם גלותינו וצרותינו (סי' תקמ"ט):

ה וט"ב שהיה בו חורבן הגדול שנחרב בה"מ הראשון וגם השני ואותו היום הוא מוכן לפורענות מיום עלות ישראל ממצרים שבו ביום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ כי בו ביום חזרו המרגלים ובכו ישראל בכיה של חנם ונקבע לבכיה לדורות ונלכדה ביתר היא היתה עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול וחשבו כל ישראל שהוא מלך המשיח ונפל ביד הנכרים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בהמ"ק בו ביום חרש טורנסרופס את ההיכל ואת סביבו ונתקיים הפסוק ציון שדה תחרש:

ו ג' תעניתים אלו חוץ מט"ב תקנו הנביאים שאם ירצו כל ישראל ויסכימו שלא להתענות בהם הרשות בידם. אמנם כבר רצו כל ישראל וקבלו עליהם לדורות להתענות בהם ולכן אסור לפרוץ גדר ומ"מ בשעה שרצו וקבלו הקילו בהם שיהיו מותרים לאכול בלילה שלפניהם ודין עוברות ומניקות פטורים אלא שכ"ז שאינן מצטערות נהגו להתענות ואם מצטערות הרבה אסורים להחמיר על עצמן וכן חולה אפי' אין בו סכנה פטור מלהתענית לכ"ע ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך ואפי' הקטנים שיש להם דעת להתאבל אע"ג שאין מחייבין לחנכם אפי' בן י"ב שנה ואפי' בתענית שעות מ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים או שאר מאכל פשוט כדי שיתאבלו עם הצבור (תק"נ):

ז גם הקילו בהם שמותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה מ"מ הבריא ומי שהוא בעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב אלא שאם חל יום טבילה יקיים עונתו וגם בנעילת הסנדל לא יחמיר משום חוכא וטלולא. וי' בטבת שחל בע"ש צריכין להשלים ואם חלו תעניתים אלו בשבת דוחין אותם לאחר השבת:

ח כיון שבי"ז בתמוז התחיל מקצת החורבן שבטל התמיד ובטלו הנסכים לכן נוהגים שאין נושאים נשים מי"ז בתמוז וכ"ש דאסור לעשית מחולות וריקודין וגם נוהגין לאסור תספירת מי"ז בתמוז אבל בכבוס לא נהגו לאסור שאין גוזרין על הצבור גזירה שא"י לעמוד בה וכן מותר ברחיצה אפי' בחמין. ויש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז אם לא בשבת או סעודת מצוה ואם קיבל עליו בפירוש בלשון נדר שלא לאכול בשר ויין עד ט"ב אסור אפי' בשבת וצריך התרה אבל אם לא הוציא רק בדרך קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה (תקנ"א מ"א ס"ק כ"ז) ויש שמתענין לגמרי מי"ז ואילך וגם נוהגין שאין מברכין שהחיינו בימים הללו אע"ג דאפי' אבל מברך שהחיינו מ"מ ימים אלו כיון שהזמן הוא זמן פורענות אין מברכין שהחיינו לזמן הזה ולכן ג"כ אין לובשין בגד חדש דצרי' לברך שהחיינו ובשבת יש נוהגין היתר לברך שהחיינו ואם לא ימצא הפרי אחר ט"ב או על פדיון הבן מברכין אפי' בחול כדי שלא יחמיץ המצוה. צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט"ב מראש ד' שעות עד סוף ט' שעות שלא לילך יחידי ולא יכו את התלמידים בימים ההם אפי' ברציעה. וראוי לכל אדם להתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה:

ט משנכנס ר"ח אב אין שמחין כלל ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי שונאו לשתמיט מיניה דריע מזליה ואם אפשר ישתמיט מניה כל החדש ועכ"פ עד אחר ט"ב (שם):

י מר"ח עד התענית מדינא י"א דצריך למעט בכל משא ומתן. ומנהגנו להתיר בכל מ"ומ שהכל נחשב לדבר מצוה שהוא פרנסתנו ומ"מ צרכי חופה ובנין של שמחה צריכין למעט ואפי' שאר בנין שאינו אלא להרוחה בעלמא אסור ואם קצץ עם נכרי לצייר ביתו אם יכיל לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט"ב נכון הדבר וא"ל מותר (שם):

יא אסור לעשות נשואין מר"ח עד התענית מדינא ואם לא קיים פ"ו מדינא מותר לעשות נשואין כיון שהוא מצוה אלא דנוהגין דאעפ"כ אין נושאין דלא מסמנא מלתא אבל מותר לעשות שידוכים כמו שנהגו בכתיבת תנאים ולאכיל מיני מרקחת דזה לא הוי סעודה כלל אבל לעשות סעודה אסור (שם מ"א ס"ק י') ואפי' בט"ב עצמו מותר לעשות שידוך שלא יקדמנו אחר:

יב אע"ג דמדינא אין אסור לכבס אלא בשבוע שחל ט"ב אנו נוהגין לאסור מר"ח והאיסור הוא משום אבילות שגם האבל אסור בהן ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור ומיהו מר"ח עד השבת יש להתיר באין לו אלא חלוק אחר (א"ר) וכן המכובסים מקודם אסורים בין ללבוש בין להציע בהן המטה ואפילו מטפחות הידים והשלחן אסור ואפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו אחר התענית אסור. ואסור לעבריות לכבס אפילו בגדי נכרים בשביע שחל ט"ב בו משום מראית העין שלא ידעו שהוא של נכרי אבל אם ניכרים שהם של נכרי או בצנעה מותר ונ"ל דמר"ח עד שבת חזון אפילו למנהגנו ג"כ מותר לכבס של נכרי (וכן משמע מדלא כתב רמ"א בזה דנוהגין מר"ח). וכן אסור מצד המנהג. ליתן כלים לכובסת נכרית לכבס מר"ח ואילך אפילו תאמר לו שתכבס אחר ט"ב אבל מותר ליתן קודם ר"ח אע"פ שכובסת אחר ר"ח ומיהו הצריך לילך למרחקים מותר לכבס ע"י נכרי אפילו לכמה שבתות וע"י ישראל אם א"א ע"י נכרי והוא לצורך גדול הב"ח מתיר אבל המ"א וא"ר אוסרין וכ"ה (תקנ"א) בראב"ן:

יג לצורך מצוה כגון אשה שלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ואפילו בט"ב וכן אם אין לו כתונת לשבת ומכ"ש דמותר על ידי נכרי וכן מותר ללבוש כלי פשתן ולהציע על השולחן לבנים כדרך שעושים בשאר שבתות (שם):

יד מדינא אסור ללבוש כלים חדשים בין צבועים בין לבנים בין של צמר בין של פשתן בשבת זה ואפילו מנעלים חדשים ומצד המנהג מר"ח והיינו אפי' בשבת אף דנוהגין לברך שהחיינו בשבת אי אפילו קנה בגד מתוקן וכבר בירך עליו שהחיינו קודם שבעה עשר בתמוז (דאל"כ בלא"ה אסור משום שלא יוכל לברך שהחיינו) וכן אסור לתקן בגדים חדשים או מנעלים חדשים מר"ח וכן לקנותן ונהגו להקל לעשות בגדים חדשים לאחרים אם נתנו לו קודם ר"ח אבל מר"ח אסור ליתן לתקן בגדים חדשים וכן נהגו להקל אפילו ליתן מר"ח לא מן נכרי לעשות כדי שיהיו מוכנים לאחר ט' באב אם צריך הרבה לזה דאע"ג דבכיבוס נוהגין לאסור אפילו על ידי נכרי שאני הכא דעדיין לא נקרא שמו על הבגד ולצורך נשואין מי שאין לו אשה ובנים מותר לעשות בגדים חדשים דהא מדינא מותר לו אפילו לישא ואפילו בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י נכרי לצורך נשואין (שם):

טו נשים שנוהגין שלא לסדר החוטין לאריגה משים שזה נקרא שתי וכיון שנתבטל אבן השתיה החמירו בזה עליהם מעצמם אסור להתיר להם מ"מ מותר לעשות (קרונין) דלאו בגד הוא:

טז אע"ג דמדינא אינו אסור בבשר ויין אלא בעט"ב בסעודה מפסקת כדלקמן לפי שנתבטלו קרבנות ונסכים מ"מ אנו כבר נהגנו לאיסור מר"ח ואין שוחטין אלא לצורך חולה אע"פ שאין בו סכנה או לסעודת מצוה ונ"ל דמי שחכר מהשר להאכיל בשר לנכרים ואם לא ישחוט יפסיד אזי יתן מכל בהמה לעני חולה איזה חתיכה וא"א לכזית בשר בלא שחיטה. ואם א"א אזי לא יברך על השחיטה כיון שאין ישראל אוכל ממנו ומיד שהתפללו הקהל ערבית בערב ר"ח אע"פ שהיחיד עדיין לא התפלל אסור שלעולם היחיד נגרר אחר הצבור (מגן אברהם ס"ק כ"ו וצ"ע דבסימן ל' סק"ז כתב דבמלתא דרבנן אינו נגרר) ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר וכ"ש תבשיל שיש בו שומן וכן בבשר עוף ובשר מלוח אפילו יותר מג' ימים אע"ג דהטעם באיסור בשר משום שנתבטלו הקרבנות ולאחר ג' ימים לא מקרי עוד בשר לענין קדשים שהרי שלמים אין נאכלין יותר מב' ימים וכן עופות לא היו קרובים ע"ג מזבח חוץ מתורים ובני יונה וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה מ"מ נהגו לאיסור ומ"מ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב יאכל בשר עוף ומ"מ ראוי ונכון שמן ז' אב לא יאכלו בשר ויין אפילו יולדת אם אפשר דבז' אב נכנסו גוים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו (סימן תקנ"ד מגן אברהם ס"ק ט') ולתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים מותר ליתן בשר ויין וכוס של הבדלה אם יש שם תינוק יתן לו לשתות ואם לאו מותר הוא בעצמו לשתית כוס של הבדלה ובסעודת מצוה כגון מילה ופה"ב וסיום מסכתא מותר אפילו בשבוע של ט"ב לאכול בשר ויין וכתב בספר א"ר דבסיום דוקא אם בזמן אחר היה ג"כ עושה סעודה לסיום וגם לא ימהר בלימודו כדי להשלים בזמן ההיא רק שנזדמן עפ"י שיעור קבוע שיש לו לסיים בזמן ההוא. וסעודת בר מצוה אם הביא שתי שערות הוי סעודת מצוה וכן אם דורש הבר מצוה מעניינא דבר מצוה הוי ג"כ סעודת מצוה (יש"ש ב"ק פ"ז סי' ל"ז). וסעודה בלילה שלפני המילה במגן אברהם בסי' תר"ו ס"ק י"ג כתב בשם תשובת נ"ש דהוי סעודת מצוה וסיים לכן יש להחמיר לענין נדר משמע דוקא לענין נדר וא"כ י"ל לענין אכילת בשר דאינו אלא מנהג יש להקל ובא"ר מסופק בזה) ומלבד הקרובים הפסולים לעדות ומלבד הבעלי מצוה מותר להוסיף עוד י' משום ריעות דהיינו אלו שדרך בעל אותה סעודה להזמין אותם שאר פעמים משום ריעות אבל אלו שאין מזמן אותם בשום פעם אלא שהולכים רק לשתות עבירה היא בידם (הלבוש ועיין א"ר) ונשים השייכות לסעודה במקום שדרך לזמנן לסעודה ג"כ מותר ונ"ל דאשת הבעל סעודה מותרת אף בסיום מסכתא וכן בניו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול. וכל זה אפילו בעט"ב מותר ובלבד שיעשנו קודם חצות (תקנ"א):

יז תספורת מדינא אסור בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וכן כל שער שבו ואנו נוהגים מי"ז בתמוז אבל מותר ליטול צפרנים וכ"ש בע"ש או לצורך טבילה אפילו בע"ש חזון. אבל תספורת אסור אפילו לכבוד שבת דבלא"ה אין רגילין לספר כל שבוע ובזקן כל שמעכב אכילה מותר (שם):

יח אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם מפני שצריך לחנכם (ונ"ל אפילו לא הגיעו לחינוך משום עגמת נפש (עיין במגן אברהם ס"ק ל"ח) בשבת שחל ט"ב בתוכו אבל בגדים שמלפפין בהם קטנים לגמרי שמוציאין ריעי ומשתינים בהם מותר וכן שאר בגדי קטנים בני ב' וג' שנים נוהגין להתיר ומ"מ לא יכבסו הרבה ביחד ואם אין מכבסים על הנהר יש לכבסם בצנעה ונ"ל דלצור' קטנים אין להחמיר אפילו לפי מנהגנו אלא בשבת זו (שם):

יט נוהגים שלא לרחוץ מר"ח אפילו בצונן וכל רחיצה לרפואה מותר אפילו בחמין ואפילו בשבוע שחל בו ט"ב (א"ר) וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה ואם טובלת ליל י' מותרת לרחוץ בעט"ב אם א"א לרחוץ בליל י' ולמוצאי ט"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לטבילה חפיפה וה"ה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה הואיל ואינה עושה לתענוג ובע"ש של חזון הנוהג לטבול בכל ע"ש מותר לטבול ומי שמבטלה לפעמים אסור וכן מי שרגיל בחפיפת הראש בחמין בכל ע"ש מותר אבל לא בזייף ולויג שעושין מאפר ונ"ל דה"ה ברחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין מי שרגיל בכל ע"ש. ובצונן מותר לכ"ע בע"ש חזון לרחוץ פניו ידיו ורגליו ויולדת או חולה מותרת לרחוץ בחמין. ור"ח אב שחל בע"ש האחרונים מתירין לרחוץ (שם):

כ אפילו מי שתכפו אבלות של מת ושל שבת זו לא יספר כדרכו וכן אסור לכבס כסותו בנתר ואפר אלא במים. אבל שחל יום שלשים שלו בי"ח בתמוז מותר לספר כיון שאינו אלא מנהג הוי תכפוהו אבלות אבל כה"ג בשבת שחל ט' באב אסור בין בכבוס ובין בתספורת עכ"ל הב"ח (תקנ"א במגן אברהם ס"ק י"ט) משמע דוקא בשבת שחל ט"ב דאסור מדינא אבל מר"ח דאינו אלא מנהג נמי מותר אבל ברוקח סי' שי"א כתב בהדיא דמר"ח אסור ברחיצה בחמין אפילו בכה"ג:

כא מילה שהוא מר"ח עד ט"ב נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן ואמו לובשין בגדי שבת ואפילו בשבת שחל בו ט"ב אבל המכניס התינוק שקורין קוואטר אסור ומכל מקום האשה המכנסת התינוק נוהגת ללבוש בגדי שבת שזה עיקר מצותה ובלא"ה אסור ואפילו בשבת חזון אין מחליפין אלא הכתונת לבד וזה מותר אפילו בשבת שחל ט' באב ונ"ל דה"ה פוזמקאות שאינו לובש אלא מפני הזיעה ופשיטא שמותר להציע לבנים על השולחן. אבל פרוכת ומפות ומעילים של שבת לדעת הש"ע בשבת חזון מותר אבל לא כשחל ט"ב בשבת (שם) ובק"ק ווילנא נוהגין עפ"י הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנים בגד אחד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.