חיי אדם/ב/קא
|
< הקודם · הבא > |
דין מוקצה
א כל מה שאסור לטלטל בשב' בין מחמת איסו' או מחמת חסרון כיס או מחמת מצוה אסור גם ביו"ט ונוסף עליו דבי"ט יש אוסרין אפי' מוקצה מחמת מיאוס וכ"ש מוקצה מדעת כיון די"ט קיל ואתי לזלזולי ביה החמירו חכמים וכל פרטי דיניהם מבוארים בהל' שבת בדיני מוקצה ומ"מ מותר לטלטל מוקצה אפי' אבנים בשביל אוכל נפש אם צריך לאותו מקום ודוקא לטלטל המוקצה מותר אבל להשתמש במוקצה אפי' לצורך אוכל נפש אסור כן סתם הב"י בש"ע אבל יש מתירין מוקצה בי"ט. ומ"מ נולד אע"ג דיש מתירין גם בזה מ"מ הכריע רמגן אברהם דאף אותן המקילין במוקצה מ"מ בנולד יש להחמיר ולפ"ז אין לטלטל עצמות שנתפרקו בי"ט (תצ"ה ובמגן אברהם סי' תק"ו ותק"ט ותקי"ח):
ב לפיכך מי שיש לו פירות ושאר מיני מאכל או עצים והקצה לסחורה לאוצר אסור לאכול או להשתמש בי"ט עד שיזמינם מעי"ט ויאמר מכאן אני אוכל או משתמש למאר ואם שכח לומר מעי"ט אע"פ שאסור אז להסתפק ממנו בי"ט ראשון מותר לומר בי"ט ראשון מכאן אני אוכל מחר ולא מקרי מכין מי"ט לחבירו כיון שאינו אלא אמירה בעלמא ונ"ל דחנונים שדרכן למכור תמיד הרי הוא כאלו אמר (שם) עיין ט"ז סי' תקט"ז סס"ק ט"ו בשם רש"ל. ודוקא במוקצה סתם אבל במוקצה דבע"ח דיש לחוש דלמא מטלטל ושביק כדלעיל כלל פ"ח וכגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים בזה לא יכול להזמין מי"ט לחבירו אא"כ זימן מעי"ט (וצ"ל דלעיל כלל ע"ג ססי' כ"א הוי הכנה יותר) וכ"כ הט"ז דמ"מ הוי עובדא דחול (וצ"ע דמ"ש מסי' שצ"ג ג' דמותר להתנות):
ג מי שיש לו פירות או בהמה מחוץ לתחום ואין לנות בתוך התחום כיון דאקציה בידים אפילו הביאן נכרי או שבאו מאליהם בתוך התחום אסורין משום מוקצה (סימן תצ"ח):
ד ביצה שנולדה ביו"ט אסורה אפילו בטלטול וכ"ש באכילה ואפילו נתערבה באלף כולן אסורין ואפילו ס' אם נולדה בי"ט ונתערבה באחרות כולן אסורין דהוי דשיל"מ [א] ואם נולדה ביום טוב אחר השבת או בשבת שאחר יום טוב אסורה מדאורייתא דסעודת שבת וי"ט צריך הכנה כדכתיב והכינו את אשר יביאו וכל ביצה שנולדה היום מאתמול גמרה לה ונמצא שי"ט הכין לשבת או להיפך ואם נולדה בי"ט א' של גליות מותרת בשני ממ"נ דאחד חול אבל אם נולדה ביום טוב הסמוך לשבת אסורה בשבת וכן אם נולדה בשבת אסורה ביום טוב של אחריה מדרבנן אבל הנולדה ביום טוב א' של ראש השנה אסור אף בשני דשניהם כיומא אריכא דמי ואם שבת אחר יום טוב אסור גם בשבת (סי' תקי"ג) ונכרי שהביא ביצים ומסיח לפי תומו שנולדו מכבר במדינתינו שמביאין הרבה ושכיחי ביצים לרוב אפילו הביא ביום טוב אחר השבת דאסור מן התורה מכל מקום הא דלא אזלינן אחר הרוב בדבר שיש לו מתירין אינו אלא מדרבנן וקיימא לן דבדרבנן נכרי מסל"ת נאמן (שם) ודין אם ליבנו מאכל בביצה שנולדה ביום טוב (עיין בחבורי חכמת אדם כלל נ"ג):
ה נראה לי דאם היה מונח מפתח של אוכלין בתיבה המיוחדת למעות ומונח בו מעות דהוי מוקצה כמו שבארנו בהלכות שבת בדיני מוקצה מותר להוציא התיבה כדי ליקח ממנו המפתח דהא מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש וכיון דמותר להוציאו לצורך מותר גם כן להחזירו דהתירו סופן משום תחילתן [ב]
ו עצים יבשים שראוי לבשל בהם יש חומרים דמותר להשתמש בהם בכל תשמיש אפילו למאן דאוסר מוקצה ביום טוב ויש אומרים דדוקא לבשל בהם או לצלות בו דהיינו שתוחב בו הבשר דמה לי לצלות בו או לצלות בגחלתו אבל להשתמש בו שאר תשמיש כגון לסמוך בו הקדרה או שאר דברים אסור דהא עצים ואבנים הוי מוקצי' כדלעיל כלל ס"ה ולא נתנו ביום טוב אלא להסקה אבל לא לשאר תשמישים אבל בעץ לח לכולי עלמא אסור להשתמש בו (סימן תק"ב ובמגן אברהם שם):
ז אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט דמפני צער בעלי חיים התירו להערים אבל עכ"פ צריך לשחוט אחד. ואם נפלו בהמות אחרות שאינן אותו ואת בנו אף על פי שאין שוחט א' מותר להערים כיון שכולן ראויין לשחוט (תצ"ט):
ח אין מבקעין עצים מן הקירות שעומדין לבנין דהוי מוקצה מחמת חיסרון כיס ואסור לכ"ע. ולא מקורה שנשברה ביו"ט אם היתה בריאה מעיו"ט אסו' לכ"ע דאף על גב דבהמה בריאה שמתה מותר להמתירין מוקצה היינו דאדם מצפה שמא ישחטנו חרש שוטה וקטן מה שאין כן בקורה דבודאי אין אדם מצפה שתשבר קורתו. ולהאוסרין נולד בי"ט פשיטא דאסור ולהאוסרין אף מוקצה ביו"ט אפי' היתה רעועה מעיו"ט וקרובה להשבר אפ"ה אסור וכן כל שברי כלים אפילו היתה רעועה מקרי נולד דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי. ואם יש עליו תואר כלי כגון שברי עריבה לצוק לתוכו מקפה יש מתירין אפילו נשבר ביו"ט מסיקין בו ויש אוסרין (סי' תקי"א) וכיצד מבקעין נתבאר לעיל כלל פ"ג. וכלים שלמים אם אין לו עצים די ספיקו (דאל"כ עובר משום בל תשחית). או בכלים שנשברו מעי"ט מותר להסיק ואם הסיק בכלים אסור להפוך בהם לאחר שהודלק המקצת דאז הוי כשברי כלים אא"כ ריבה עליה' עצים מוכנים ולכן עץ המיוחד לחתות בו האש שקורין (קאצערע) שנשבר אסור להסיקו דהוי שבר כלי (מגן אברהם שם):
ט עצים שנשרו מן הדקל בי"ט אין מסיקין בהם דה"ל נולד וגזרו שמא יעלה ויתלוש (תק"ח) ואם נשרו ביו"ט מותר להסיקן בשבת ע"י נכרי ע"י ביטול ברוב (סי' תק"ז). שקדים ואגוזים שאכלם מעי"ט מסיקין בקליפיהן ביו"ט אבל אם אכלן ביו"ט אין מסיקין בקליפיהן דה"ל נולד דאתמול היו עומדים לאדם גם אין להסיק עם האגוזים והשקדים עצמם אא"כ הם בקליפ' שאין דרך כלל להניח' על האש משא"כ כלים (שם ובמגן אברהם):
י לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר אסור לטלטלו אח"כ שאינו כלי אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כדי שלא יזיקו בו וזה מותר אפי' אין עליו בשר כלל אבל בשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדרה מותר לסלקו דלצורך א"נ מותר לטלטל מוקצ' אפי' סתם עצים דאסירי' אפי' לצורך גופו ומקומו (תקי"ח):
יא דין פירות שהיו טמונים בבור ונפתח הבור או שפתחו נכרי מבואר בכלל ס"ג בסופו:
יב ליתן כלי תחת הדלף כדינו בשבת כך דינו ביו"ט ומבואר לעיל כלל ס"ז. ומותר לכסות פירות או כדי יין או לבנים מפני הדלף (תקכ"ד):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |