נשמת אדם/א/סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם א סח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדין אין מעבירין על המצות לא זכיתי לראות בדברי ראשונים כלל בזה וצ"ע. הא דאמרינן נר ביתו וקידוש היום נר ביתו קודם משום שלום בית. תיפוק ליה שהרי מצות הדלקת הנר מבע"י ועדיין לא הגיע שעת קידוש וא"כ אין מעבירין על המצות. וכן דברים טובא דחשיב הש"ס בשבת. וכן במגילה דאמרינן מקרא מגילה ועבודה ומילי טובא דחשיב התם דממ"נ אם היה המת בלילה א"כ כבר חל עליו מצות קבורה. וא"כ חל עליו מקודם חובת מגילה וכל שחל עליו קודם אין מעבירין ממנו ובמנחות ד' מ"ט איבעיא להו צבור שאין להם תמידין ומוספין ואם יקריבו היו' מוספין לא יהיה להם למחר תמידין הי' עדיף ומסיק דשוין הן וקשה מאי קא מבעיא ליה הא אמרי' אין מעבירין וא"כ בע"כ מוספין דהיום קודמין. ואמנם מצאתי ביומא ל"ג בתוס' ד"ה אין מעבירין שכתבו וז"ל דל"ש אין מעבירין אלא היכא דבעי' למעבד תרווייהו שיש להקדים ההוא דפגע בי' ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מני' ונעביד לתדיר לחודא ולא נעביד לשאינו תדיר עכ"ל. ובזה א"ש ולק"מ דהיכא דבעינן לדחות א' בזה אמרינן שיעשה העדיף. אך צ"ע לפי המסקנא במנחות ששניהן שוין ורשות שלא להקריב מוספין היום ויקריב למחר תמידין כדאי' במתני' להדיא התמידין אין מעכבין המוספין כו'. וכ"כ הרמב"ם שם להדיא. וק' כיון דאמרינן דתדיר ומקודש שוין א"כ למה לא יצטרך להקריב היום מוספין משום אין מעבירין. וע"כ צ"ל דהיכא דאיכא תדיר או מקודש ל"ש כלל אין מעבירין אלא דוקא בב' מצות שוין אבל באין שוין כיון שאם רוצה לעשות היום שניהן יכול להקדים איזו שירצה כיון שיש לו מעלה תדיר או מקודש ה"ה דמותר ואפילו להניח למחר. אחר שכתבתי זאת ראיתי תשובת ח"צ סימן ק"ו שכתב בשם רדב"ז שמי שיש בידו לעשות איזה מצוה כל שבא לידו ראשון יעשה בין גדולה או קטנה משום דאין מעבירין על המצות והח"צ הק' עליו מסוגיא דמנחות שהבאתי אך שהביא רק מאיבעיא ולא מתרץ לפי האמת דמסיק ששניהן שוין. ואין ספק אצלי שנעלם מח"צ דברי תוספת ביומא שהבאתי. וגם הרדב"ז בתשו' ח"א סי' תקכ"ט נעלם ממנו. שהרי כתב דאין מעבירין הוא רק מדרבנן. ובתוס' שם מוכח להדיא שהוא מדאורייתא. ועוד כתב הח"צ דכדברי רדב"ז אית' להדיא במ"ק דף ט' דר"י בן גרים רמי קראי כתיב פלס מעגל רגליך וכתיב אורח חיים פן תפלס כאן במצוה שאפשר ע"י אחרים כאן שא"א פרש"י שא"א אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה. והנה אין ס' שנעלם ממנו דברי מהרש"א בח"א שהק' על פי רש"י מסוגיא דמגילה. דאמרינן מצוה זו עדיפא מזו ופירש פירוש אחר דלא כפרש"י ע"ש. אך מה שפלפל שם הח"צ די"ל דמוטב שיעשו היום מצוה קלה שמא ימות. ופלפל שם אי חיישינן לשמא ימות לזמן מועט כמ"ש תוס' ריש ד' אחין והקשה שם דברי רמב"ם אהדדי שסותר א"ע. שהרי בפ"ט מהל' תרומות פ' דהאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה א' קודם מיתתי אסורה בתרומה מיד דחיישינן שמא שעה זו היא שעה א' קודם מיתתו. ובהל' עיה"כ פסק כרבנן דאין מתקינין לו אשה אחרת דמיתה לא שכיחא והניח בצ"ע. ובאמת קו' זו י"ל. והיה עולה בדעתי לומר דס"ל לרמב"ם כמש"כ ת"י ריש יומא דהא דצריך כה"ג שיהיה לו אשה אינו מעכב אלא מצוה מן המובחר וא"כ י"ל דדוקא לאיסור מיתה בתרומה חששו משא"כ למצוה בעלמא לא חששו כדאמרינן נמי ביבמות פ"ב לאיסור כרת חששו לאיסור לאו ל"ח. ואף דהש"ס מקשה התם דאין חילוק. י"ל היינו דוקא לאיסור לאו אבל לאיסור עשה לכ"ע אין חוששין. וכדאיתא במנחות ס"ח דפריך משום עשה ליקום וליגזור ע"ש ברש"י. ואף שלא ידעתי מנ"ל לרמב"ם הא מ"מ נ"מ שדבריו אין סותרין זא"ז אך בהל' עיה"כ משמע להדיא דסבירא ליה לרמב"ם כתירוץ ב' בת"י דמעכב כפרה:

אך לא ידעתי למה לא הק' הח"צ קו' אחרת על הרמב"ם דפסק בפ"ד מהל' סוכה דעושין בהמה דופן לסוכה והיינו דל"ח למיתה כדאיתא בסוגיא דסוכה כ"ד. וא"כ היאך פסק דאסורה בתרומה משום דחיישינן למיתה ובודאי דקו' זו צ"ע. אם לא שנאמר דרמב"ם ס"ל לחלק בין איסור מיתה לאיסור עשה ודבר זה צ"ע מנ"ל לחלק. ועוד שהרי משמע דאביי לא ס"ל לחלק. שהרי מדאמר ר"י בדופן סוכה כשרה הוכיח דגם גבי גט ל"ח למיתה וצ"ע:

ואמנם נ"ל דמעיקרא לק"מ. דסוגיא דף כ"ח הוא הכל אליבא דאביי מ"ש והוא אמר איפוך דר"י לא חייש למיתה. וטעמא דהלוקח יין דאמר ר"י משום בקיעת הנוד מפרש אביי דטעמא לאו משום בקיעת הנוד אלא משום ברירה. אבל לרבה בגיטין כ"ה דס"ל התם כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד דלא משום ברירה. וכן מסיק בעירובין ל"ח. וכן ס"ל לרבא בגיטין כ"ח וא"כ קשה לרבא מהאי בריי' דסוכה דמכשיר בהמה לסוכה ולמה לא חייש לשמא תמות וע"כ צ"ל דרבה ס"ל דדוקא היכא דיכול לבא לידי איסור אי לא חיישינן כגון בהמגרש בשעה א' לפני מותו דאם תאכל שמא ימות נמצא שאכלה תרומה בזה חייש ר"י למיתה. אבל בסוכה אי מיית חזי לה ויעשה דופן אחר לא חיישינן. ופליג אדאביי דס"ל דחיישינן דשמא תמות ולאו אדעתי'. וס"ל כרבא דזה ל"ח וא"כ פסק רמב"ם שפיר בתרומה דחיישינן למיתה כר"י דחייש לבקיעת הנוד. וגבי סוכה כשרה דלא ס"ל חשש זה שמא תמות דאף אם תמות לא נעשה שום איסור. ולפ"ז ע"כ צ"ל דגם ביה"כ דס"ל לר"י דמתקינין לו אשה אחרת שמא תמות. אין הטעם דחיישינן למיתה דמה בכך שתמות הרי יכול לקדש אחרת ביה"כ. ומכ"ש לפי הירושלמי דגם לר"י לא היה מקדש אלא שמזמינין לו שאם תמות תהיה מוכן לקדש. אלא ע"כ דמשום מעלה כדס"ל לרב הונא בריה דר"י בסוכה כ"ד. ורבנן לא ס"ל מעלה זו ופסק כחכמים ואם כן הכל א"ש ולא ק"מ. ובחנם הניח ח"צ בצ"ע. אך קשה שהרי הרמב"ם בפ"ז מהלכו' מעשר הל' א' דפסק בלוקח יין כר"י לא כתב הטעם משום בקיעת הנוד אלא משום ברירה. וי"ל דבאמת בזה לא קיי"ל כרבא דאנן קיי"ל דבאורייתא אין ברירה. אבל בזה וודאי דקיי"ל כרבא דר"י חייש למיתה וא"כ במגרש שעה א' קודם למיתה אסורה בתרומה והדברים אמיתים:

ומזה צ"ע על הסמ"ק סוף הל' י"ט שכ' דמגמרא דידן משמע דאם אין לו אשה ובנים מותר לקדש. ומיהו נראה דאפ"ה אסור מדמצריך לכ"ג לכנוס עיה"כ ולגרשה ע"ת ואם איתא היה יכול לומר מיד שתמות אשתו יכבוס השני' אלא ש"מ דאסור ע"ש. וצ"ע דכל דוחקא דגמרא הוא אליבא דר"י אבל לחכמים ע"כ אם מתה צריך לכנוס אחרת ביה"כ. ומכ"ש לפי מה שכתבו תוס' ריש יומא דמעכב כפרה. אלא דחכמים ס"ל דא"צ לחוש לזה. ור"י לטעמיה דחיישינן למיתה או משום מעלה אבל ודאי דמותר לכנוס ביה"כ. ומזה צ"ע על תשו' רמ"א סי' קכ"ה שדחק א"ע להקשות על הסמ"ק ולא הקשה קושיא זו. אף אם נאמר דהסמ"ק פסק כר"י דחייש למיתה הרי הרמב"ם פסק כחכמים:

ולפ"ז מה שדחק א"ע הח"צ על מה שהתיר בתה"ד סי' ל"ה להמתין לקדש הלבנה עד מוצאי שבת ולא חיישינן שמא ימות דאע"ג דקי"ל דחיישינן שמא ימות במגרש ואפי' לזמן מועט היינו דוקא התם שתעשה איסור אבל משום ביטול מצוה לא חיישינן לזמן מועט כמש"כ בתה"ד. וכמו שכתבו תוס' ביבמו' ובריש יומא דהאי דאמרינן התם דלמא אדמיבם הך ימות אידך היינו דוקא לזמן מרובה אבל לזמן מועט ל"ח למיתה בביטול מצוה כמו בסוכה:

אך התה"ד כתב דשהויי מצוה לעשות מן המובחר משהינן דוקא לזמן מועט. אבל לזמן מרובה חיישי' שמא ימות ונתבטל המצוה וצ"ע דמשמע מתה"ד דזמן ארוך כמו שהביא ראיה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבוא ממדינת הים אבל עד שיבא מעיר לעיר משהינן. ובמ"ק אמרינן שאני בית המקדש דלא משהינן אע"ג דלא הוי אלא איזה ימים וצ"ל דזה נקרא זמן מרובה. ואמנם באמת ראיית תה"ד אינו מוכרח. אלא דדקדק כן מדתני' במתר' ובגדול עד שיבא ממדינת הים ולא תני עד שיבא ממדינה אחרת וזה אינו מוכרח. אבל בס"ח סימן תתע"ח כתב וז"ל כתיב חשתי ולא התמהמהתי כו' לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה ואנוהו התנאה לפניו במצות כו' שלא יאמר אדם שיש לו לקנות טלית אמתין עד שיבא לידי טלית יפה מאוד אלא יקנה מיד אע"פ שאינו יפה כ"כ. וכן עיר מאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כסופר אחר שלא יבא כ"כ בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד. ע"ז נאמר חשתי עכ"ל. הרי דפליג על תה"ד וכמשמע פשטא דלשנא דגמרא ביבמות ל"ט כל שהויי מצוה לא משהינן וכדאיתא במ"ק דמשמע אפילו לזמן מועט. ומה שכתב בס"ח. שלא יבא כ"כ בקרוב זמן דמשמע דאם יבא בקרוב זמן ימתין היינו דוקא בכתיבת ס"ת שאינו מקיים המצוה מיד מד שתגמור. ולכן ימתין זמן מועט. אבל במצוה שאפשר לקיים מיד יעשה מיד כמו שכתב בטלית יקנה מיד. וכיון דתה"ד לא הביא דברי ס"ח מוכח דלא ראה אותו וא"כ ב"ל דנקטינן כדברי ס"ח וכדמשמע פשטא דלשנא דגמרא ואין נראה לחלק דס"ח מיירי שיקיים המצוה בשלמות אלא שאינו מהודר כל כך והתה"ד מיירי שלא יקיים בשלמות המצוה כדמייתי ראיה מיבום דהיא עיקר מצוה דז"א דאם כן אינו ראיה לקידוש לבנה במ"ש דגם בחול עושה עיקר המצוה ולכן נ"ל כס"ח:

והנה צריך עיון בזמן הזה שיהודים אנשי חיל וצריכין לילך על המשמר ואז לא יוכל להתפלל ולקרות קריאת שמע ולהניח תפילין. והנה לפעמים יכול להחניף משמר שלו על יום שלפניו או שלאחריו וצריכין אנו לבאר אם חל משמר שלו בשבת ויכול להחליף על יום אחר פשיט' שצריך ליתן כל אשר לו כדי שלא יעשה בשבת אפילו איסור דרבנן. ואפי' אם א"צ לעשות שום איסור אפילו איסור דרבנן. מ"מ כדי שיתפלל ויקרא ק"ש בשבת חדא דאין מעבירין על המצות. ועוד דשבת הוא תדיר ומקודש כמו שנבאר ואמנם אם משמר שלו הוא בע"ש ואז לא יוכל לקיים המצות. אם יש לו רשות להחליף על שבת שבשבת יעמוד על המשמר כדי לקיים היום המצוה והנה אם יוכל לקיים. המצות למחר ואם ילך היום על המשמר לא יוכל לקיים המצות היום. רק שיצטרך לחלל שבת אם הוא באיחור דרבנן נ"ל דמחויב להחליף. וילך למשמר בשבת. וראיה ברורה בא"ח סי' רמ"ח שלדבר מצוה מותר להפליג בספינ' ושיירא אע"פ שיודע שבודאי יחלל שבת כדאיתא שם סעיף ד' והוא מדברי ריב"ש ותשב"ץ ח"א ס' י"ז. ול"א שלא יעשה המצוה כדי שלא יחלל שבת אלא על כרחך כיון דמוטל עליו היום לעשות המצוה צריך לעשותה. ואם יצטרך למחר לחלל שבת אנוס הוא מפני פ"נ. אפילו במקום שיצטרך למחר לעשות איסור דאורייתא מבואר בריב"ש ותשב"ץ דמותר. אך המ"א בס"ק י"ד כתב בשם רדב"ז לאיסור. ועיין בא"ר שדוחה דבריו. ואם כן אף שבמלאכה דאורייתא צ"ע מ"מ באיסור דרבנן נ"ל דאין ספק דיותר טוב לקיים המצוה היום אף שיחלל למחר באיסור דרבנן. ואמנם אם הוא בענין שאף אם ילך למחר על המשמר לא יכול לקיים המצוה. נ"ל אע"ג דקיי"ל אין מעבירין על המצות כבר כתבתי לעיל דבמקום שמצוה א' חמור מחבירו נ"ש זה והנה מוכח בזבחי' דף צ"א ע"א דאפילו ברכות היין של שבת נקרא מקודש. וכן תפלת מנחה של שבת נקרא מקודש ע"ש א"כ המצות שיעשה בשבת כגון ק"ש ושאר ברכות הם תדיר ומקודש והם עדיפים כופל היום שאינו אלא תדיר בלבד. ונ"ל עוד דאע"ג שהיום יכול לקיים ג"כ מצות תפילין ובשבת א"א לקיים זה. מ"מ עדיף לבטל היום גם כן תפילין שהרי תפילין הם לאות. ושמירת שבת ג"כ נקרא אות ולכן פטור מתפילין. וא"כ כיון שא"צ לחלל שבת הוי כמניח תפילין ומקיים המצוה במקודש. ואע"ג דתפילין תדיר יותר משבת. מ"מ קיי"ל תדיר ומקודש שניהן שוין. ואם כן כיון שק"ש ותפלה הם תדיר ומקודש דוחין לשל היום כן נ"ל וצ"ע. ועוד נ"ל דאפי' תפלת ר"ח נקרא מקודש יותר משל חול. וכדאיתא שם בגמרא להדיא ואמנם מצאתי בתשובת רדב"ז והביאו א"ר סס"י כ"ה תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין. יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצו' להמתין על יום כפור או פורים ע"כ וצ"ע:

בסוטה ח' ע"א כתבו תוס' דהא דאין עושין מצות חבילות אינו אלא מדרבנן. וכן מוכח התם דהא אפילו לר"ש דדריש טעמא דקרא משום שלבה גס בה ול"ק משום דאין עושין חבילות. וע"כ צ"ל הא דפריך הש"ס והא אין עושין חבילות אע"ג דפליגי מקרא מ"מ לא הו"ל לש"ס לומר איכא בינייהו מה שבלא"ה אסור מדרבנן. והנה המ"א כתב דצ"ע על הרמב"ם שלא חילק בין כהן א' לב"כ כדמשני אביי שם ולדבריו צ"ע דבודאי בב' בני אדם אין שייך חבילות. וזה א"צ אביי לחדש אלא דה"ק דבודאי בב"כ ל"ש חבילות. וכן ברותתת לר"ש משקין ולר"י אפ"ה אין משקין מגזה"כ. ולכן צ"ל לרמב"ם לפרש כיון דהיא גזה"כ ל"ש כהן א' או ב'. ובמצורעין ועבדים שכתב סתם אין רוצעין ואין מטהרים כו' היינו נמי דזה פשיטא. כיון דטעמא רק משום חבילות ל"ש בב"א. וכמו שכ' הרמב"ם בהדי' בהלכות ברכות. עשרה שעושין מצוה באחת אחד מברך. ולהמ"א לפירושו ברמב"ם יהיה אסור לשני ב"א לעשות מצוה א' ולהניח תפילין בבת אחת. אלא קושית הש"ס הוא אליבא דר"ש דדריש טעמא דקרא וקאמר דאליביה ברותתת משקין. ע"ז פריך וברותתת מי משקין והא אין עושין חבילות וצריך לחלק אליבא דר"ש בין כהן א' לב'. אבל הרמב"ם דפסק כר"י כמ"ש בהדיא בפ' ד' מהלכות סוטה משום דכתיב אותה. וא"כ אפי' בב' כהנים אין משקין. גם מש"כ המ"א דלא יביא כוס של ז' ברכות עד אחר ברכת המזון. לא משמע הכי מתוס' פ' ע"פ. ועיין בב"י בא"ע סי' ס"ב וכן משמע שם בגמ' דקאמר דל"א בהמ"ז וקידוש על כוס א'. דפריך ולימרינהו תרווייהו אחדא כסא. ומשני לפי שאין עושין מצות חבילות משמע אבל הבאה אינו אסור. ולפ"ז אין כאן הוכחה שהרמב"ם יחלוק עם התוס' בפירוש הסוגיא אלא דלרמב"ם דוקא עשיית המצוה שניהם כא' אסו' אבל הבאה מותר. ולפי זה מנהגינו שמוציאין ב' הספרים ביחד הוא כרמב"ם. וכן בבהמ"ז של נשואין. אלא דמנהגינו שאין אומרים ב' קדושו' על כוס א' ומה שהקשו תוס' שם בב' מצורעין כוונתם שהרי משני הגמרא כאן בכהן אחד. ר"ל דבזה שייך חבילות וא"כ ה"ה שמצורעין עכ"פ עושה כהן א'. וכן בעבדים ב"ד א' אסורים לרצוע ב' עבדים בין שהן של אדם א' או של ב' ב"א וזהו שמקשים דמרש"י משמע דוקא ב"ד א' ואדון א' משמע אבל ב"ד א' וב' בני אדם מותר וא"כ ה"נ כהן א' וב' מצורעין:

נ"ל דא"צ לעקור מביתו לילך לעיר אחרת לקיים המצוה אפילו מצוה דאורייתא והוא עוברות כתקיעת שופר ולולב וראיה מהא דר"ה דף ל"ד וש"ע סימן תקצ"ה. היו לפניו ב' עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין כו' ואי ס"ד שצריך לעקור ממקומו קשה היאך ימצא עיר שמברכין ולא תוקעין והלא צריכין לעקור ממקומן לילך לעיר שתוקעין אע"כ דא"צ לעקור ומיהו נ"ל דבמקום דאזיל ואתי ביומיה מחוייב לילך וכדאיתא בסוכה כ"ו ע"ב ועיין ריש סימן קס"ג במ"א וצ"ע ומ"מ במי שיש לו אשה או בנים נ"ל דודאי א"צ לעקור דירתו שהרי שמחה הוא ג"כ מ"ט מה"ת וקיי"ל אשה בעלה משמחה. ועוד מטעם אחר נ"ל דא"צ לילך מביתו דהא קודם י"ט לא חל עליו כלל המצוה עד י"ט ואז א"א לו לילך יותר מתחום ואע"פ דקיי"ל שואלין ודורשין קודם שלשים יום לכל י"ט כמש"כ המ"א סי' תכ"ט וא"כ חל עליו חיוב המצוה כדמצינו בסימן תל"ו לענין בדיקת חמץ נראה לו לחלק דדוקא התם דהמצוה בידו לבדוק חייבוהו חכמים לקיים המצוה אבל הכא שאינו בידו רק שיחזיר אחריה אינו חייב אפילו מדרבנן וראיה לזה בזבחים דף ק' דמחלקינן כאן קוד' חצות כאן לאחר חצות הרי להדיא דאפי' בע"פ קודם חצות ל"א שכבר חל עליו חובת פסח ולא יחול עליו אנינות אע"כ דהמצוה אינו חל על האדם עד שיגיע זמנו הראוי לקיים וגם שם לענין בדיקת חמץ פרש"י דחכמים חייבוהו אבל לא מה"ת ואמנם בסוכה דף כ"ה ע"ב משמע שהוא מה"ת ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' ת"ת דחייב לקבל פני רבו ברגל בי"ט אף על גב דלא אתי ביומיה דדוק' לר"א מחלק הש"ס ולא קיי"ל כוותיה וא"כ מוכח דלא מהני טעם זה דושמחת לבטל שום מצוה ולכן הדבר צ"ע:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.